ו"כאן מונח יסוד גדול ומקום לטעות קשה וגדולה, לבוא ולחשוב כי ביה"ד יכפה את ההורים להתנהגות הבסיסית הנ"ל, וממילא במקום שאחד מהשנים ימות ברעב או יזדקק לצדקה, נכפה את האב ואת האם לתת את פיתם ולמסור את נפשם למען ילדיהם בעל כרחם, ומכאן הגיעו לאבסורד גדול, שנוטלים מהאב את כל ממונו ונשאר הוא בעירום וחוסר כל ובלבד שלילד יהיה מזון משובח ובשפע, ביגוד כפי צו החברה והאופנה וחוגים ובילויים וכל שאר מותרות, שהרי האב "משועבד" לרווחת בנו
אין ספק, שאדם המשתכר שכר של 6000 ₪ נטו שנחייב אותו ב 5400 ₪ ובנוסף לכך בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות, הרי שאדם זה ירעב ללחם בעצמו.
ואכן, כבר שמעתי דיינים הסבורים, כי צרכיהם הפיזיים של הקטינים קודמים לצורך הבסיסי שלהם בדמות אבהית הנוכחת ופעילה בחייהם, ולפיכך סבורים הם כי נכון הדבר שהקטינים יישהו אצל האם כל החודש, והאב יממן את כלכלתם מה ששולל את אבהותו בפועל.
דברים אלו הינם כנגד המושכל הפשוט כי טובתו המוחלטת של הקטין היא נוכחות משמעותית של שני ההורים בחייו וכי יהיה לו אב שמח מעניק ונותן וכבר נכתבו בזה מאות מחקרים [עיין בספר כנס הדיינים התשע"ח עמ' 135-137 והערה 4 שם] טובה זו קודמת לכל רווחה כלכלית כל עוד יש לילד מה לאכול ואינו גווע ברעב ח"ו.
דברי חז"ל חמורים דיים, בשביל לחייב אותנו לבחון היטב, כיצד לחייב, את מי לחייב ובאיזה סכום לחייב, לפיכך, ביה"ד בבואו להוציא ממון חייב להיות זהיר ומדויק מאד, הדיין רשאי להוציא ממון רק את מה שההלכה מחייבת בכפיה, ורק ממי שהלכה מחייבת, דיין המוציא ממון באומד הדעת וללא בדיקה מדויקת הן של צרכי המקבלים(הקטינים) והן של יכולות ההורים, הרי זה בכלל הגס לבו בהוראה שידועים דברי חז"ל עליו, וכבר כתב הרמב"ם כי כיום אין מי שיכול להוציא באומד הדעת בלבד, וכדפסק רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד
התפיסה של חלק מהדיינים, כי כל אדם בחזק שקרן ומרוויח הון שחור, כך שבטוח יש לו יותר ממה שדיווח לביה"ד, הינה תפיסה מופרכת ותלושה מהמציאות (לפי נתוני הלמ"ס מחצית מהעובדים במשק משתכרים בפחות מ 6,800 ₪ לחודש, שכר נטו חציוני, ויותר משליש מהעובדים מרוויחים פחות מ 4800 ₪, שכר נטו ממוצע), כך הוא ברוב חלקי הציבור, וברובא דאינשי, ואולי יש לומר בצער כי "האדם הוא נוף מולדתו" ומי שבא מציבור כזה שמסתובב בו הרבה הון שחור, סבור הוא, בטעות, כי כל המדיינים שלפניו גם הם ודאי מסתירים הכנסות, אך, ודאי שתפיסה זו שגויה לחלוטין, כך שאדם המצהיר על הכנסות נמוכות הינו אדם נורמטיבי,
בעזרת טבלה פשוטה מראים הדיינים את המצב האבסורדי בו פותח כל אחד מההורים את החודש ומציינים:
נמצינו למדים, כי האב צריך לכלכל את עצמו במשך כל החודש ואת 4 ילדיו במשך חצי חודש מ 600 ₪ בלבד ואילו האם והילדים בזמן שהם אצלה יחיו מ 13139 ₪.
ברור כי השהיה של הקטינים בבית האב הינה צורך חיוני של הקטינים והתפתחותם הבריאה… חובת בית הדין לדאוג לצורכיהן בבית האב, לא פחות מאשר הוא דואג להן בבית האם.
יתירה מזאת, חלוקת משאבים כזו הינה אכזרית לא רק ביחס לאב אלא גם ביחס לקטינים עצמם שביה"ד כל כך דואג להם.
פסיקת מזונות כזו, מעבר להיותה הוצאת ממון שלא כדין מהאב, לעניות דעתי, אינה רואה כלל את טובת הצדדים בכלל והקטינים בפרט. עולה חשש כי צורת פסיקה מסוימת, מושפעת מקונספציות חסרות בסיס הנובעות מאג'נדות מסויימות השולטות כיום באופן נרחב אצל לא מעט משופטי ודייני משפחה. לצערי יש הרואים באב כספומט ותו לא, ומרשים לעצמן לשלול מהאב את הזכות האלמנטרית לחיים וקיום בכבוד, זכות אישית זו הינה חלוטה, וקודמת למחויבותו לילדיו הקטינים, ובודאי קודמת לסכומים המופלגים שמחייבים את האבות בישראל בשם ההלכה היהודית, שאת שמה נושאים לשוא.
יתירה מזאת, יש להעלות תמיהה, האם תפיסת האב ככספומט של ילדיו אכן משרתת אף את המטרה שלשמה נבנתה תפיסה זו? האם יתכן כי כוונותיה טובות אך מעשיה בפועל אינם מצליחים לדאוג באמת לטובת הקטינים, הן הפיזית והכלכלית והן הנפשית? האם איננו יוצרים כאן דור של יתומים מחיים? ילדים לאב הקורס תחת הנטל הכלכלי ואיננו יכול יותר לשמש כאב נותן, מעניק ומשענת בטוחה לילדיו הקטינים, והרי מחצית מטענם הגנטי ממנו הוא, ושלושה שותפים באדם אביו- אמו, והקב"ה.
האם לקטינים עצמם טוב שיהיה להם הורה אחד עני וחסר אמצעים, שאצלו גם הם יחיו בעוני ומחסור וללא תנאי קיום בסיסיים, ואילו הורה שני, שאצלו יחיו ברווחה כלכלית גבוהה בפער גדול מאד?!
שוב אנו רואים, כי הפסיקה האוטומטית המקובלת איננה באמת מצליחה לדאוג לטובת הקטינים, לא כ"ש שהיא מתאכזרת לאב וגוזרת עליו רעב עוני ומחסור. פסיקה זו, לענ"ד, לוקה בהעדר שיקול דעת אמיתי לטובת הקטינים, וכ"ש שאיננה פועלת לפי כללי היושר והצדק המצופים מכל שופט באשר הוא וכ"ש ממי שבא בשם ה' אלוקי הצדק המשפט והרחמים"
בסופו של יום נקבע בביטול מזונות קטינים:
אחד הדברים המרתקים בתיק זה הינו הקביעה המהפכנית שגם את המזונות קטינים שכן חוייב בהם האב לא ניתן לגבות בהוצאה לפועל ומשמעות הדבר היא בלי ספק איונו של החיוב במזונות.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
