אדם נפטר בגיל 45 ממחלה עוד בטרם הספיק לכתוב צוואה.
חברתו מזה שנים רבות טענה כי היא הידועה בציבור שלו ולכן זכאית לרשת אותו. מה קבע בית המשפט?
ידועים בציבור זכאים על פי ס' 55 לחוק הירושה לרשת זה את זו כאילו היו בני זוג נשואים לכל דבר ועניין וכל זאת אם קיימו משק בית משותף ואף אחד מהם לא היה נשוי לאחר בזמן מותו של בן הזוג.
כדי לעמוד בתנאי קיום מימוש הזכות של ירושה של ידוע/ה בציבור עליהם לעמוד במספר תנאים מצטברים:
| בני הזוג חיו חיי משפחה במשק בית משותף |
| בשעות מותו של בן הזוג, אף אחד מבני הזוג לא היה נשוי לאדם אחר |
| בן הזוג שנפטר לא ערך צוואה הקובעת אחרת, שכן במקרה של עריכת צוואה, עריכת הצוואה גוברת |
| בהתקיים תנאים אלה הידוע בציבור יורש את מה שהיה יורש אילו היה נשוי באופן חוקי למוריש. |
המנוח היה גרוש אב לשתי בנות בגירות.
לאחר הגירושין הכיר בת זוג עמה קיים קשר רומנטי.
לאחר מותו של האב פנו בנותיו של המנוח לרשם לענייני ירושה במחוז הדרום בבקשה למתן צו ירושה לפיו הן יורשותיו היחידות, ומשכך, דין עזבונו להתחלק ביניהן בחלקים שווים. מנגד הגישה בת הזוג התנגדות לבקשה לצו ירושה שכן טענה שהיא הייתה הידועה בציבור של המנוח ולכן היא זכאית לירושה.
לאחר הגשת ההתנגדות התיק הועבר לדיון בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת. מה קבעה השופטת?
לאורך השנים נקבעו בפסיקה שלושה קריטריונים עיקריים אשר נקבעו כמאפיינים להגדרת ידועים בציבור הקריטריונים האלה גובשו במהלך שנים רבות בפסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה וכן בפסקי דין של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון. חשוב לזכור ולהבחין שכל הקריטריונים עליהם מדובר הינם קריטריונים שמשתנים ממקרה למקרה אך הם בהחלט כללי אצבע בעניין זה.
קודם כל מה אומר החוק? ס' 55 לחוק הירושה – התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע לאמור: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
זכות הירושה של הידוע בציבור תהיה לגבי כל רכושו של בן זוגו גם לגבי דירה וגם ולגבי כל זכות אחרת כפי שקבע כבוד השופט בך בהלכת שנצר:
"מטרתו של סעיף 55 הייתה להשוות את מעמדו של הידוע בציבור למעמדו של בן הזוג הנשוי, ככל שמדובר בזכות הירושה על-פי דין. המחוקק לא קבע סייגים להוראת סעיף 55 באשר לדירת מגורים או באשר לכל תחום אחר. לפיכך, אם עומד בן הזוג בדרישות ובתנאי סעיף 55, אזי מתייחס אליו המחוקק כאילו היה בן-זוג נשוי לכל דבר ועניין. לא זו בלבד שאין בסעיף 55 או סעיף 11(א)(2) דבר המעיד על יחס שונה לנשוי ולידוע בציבור, אלא שההפך הוא הנכון…"
המבחן שמציב סעיף 55, הוא מבחן גמיש; אין לקבוע לו קריטריונים נוקשים, ויציקת התוכן תיעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה.
"קיצורו של המבחן אינו אלא קביעה אם היחסים בין בני הזוג שבהם דיבר סעיף 55 עולים בקנה אחד עם יחסים בין בני זוג נשוי. אך המבחן הוא גמיש ביותר כי אין לו מתכונת אחת של 'חיי משפחה במשק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים ושונים הדברים כמעט מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים רבים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם כאן. כך שאין לך מבחן נוקשה אובייקטיבי אלא מעין תדמית משתנית של יחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג.
מאידך ישנם גורמים קבועים באותו מבחן שמן הצורך לשקול את מציאותם הן מבחינת ישות והן מבחינת כמות. מקדמת דנא ובכל שיטות משפט של בני תרבות מונים שלשה יסודות בנישואין ועל המישורים של שלשת יסודות אלה מצויים הגורמים הקבועים של המבחן בו אנו עוסקים. 1) יסוד האישות ('עונתה' -'torus'). 2) היסוד הכלכלי ('שארתה וכסותה – 'memsa'). 3) היסוד האמוציונאלי ('אהבה, אחוה שלום רעות') אולם יסודות אלה הם דברים שאין להם שעור וצמצום בממדיהם ואפילו העדר טוטלי מתוך סבה מבוררת של אחד מהם אינם עשויים בהכרח לקלקל את השורה'"
בהתייחס למשקל שיש ליתן למגורים משותפים של בני זוג לצורך ההכרעה בשאלת ניהולו של משק בית משותף על ידיהם כבר נקבע, כי אמנם מדובר באחד המבחנים, אך אין הוא היחיד, ואין להעניק לו עדיפות על פני יתר המבחנים שנועדו לתכלית זו.
כך למשל נקבע בפסק דינו של כב' השופט (בדימוס) יעקב כהן: "מהווה מבחן המגורים המשותפים (ולמעשה, הלינה המשותפת) אך ורק אחד מהגורמים הרבים המשפיעים על ההחלטה בסוגיית זיהוים של: 'חיי משפחה' במשק בית משותף". פסק הדין אושר ע"י בית המשפט המחוזי, אשר דחה הערעור על ההכרעה בו, תוך שנקבע, על ידו, בין היתר, לאמור: "אכן אפשר לראות את התפתחותה של ההלכה במשך השנים באופן שכיום אין עוד דרישה דווקנית למגורים משותפים בכל עת, ודרישה זו היא אך אחת מיני מאפיינים רבים שעל פיהם נבחנת השאלה אם במקרה פלוני התקיימו 'חיי משפחה' במשק בית משותף".
גם בית המשפט העליון קבע כי "על בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות הענין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. היינו, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו".
ההלכה הפסוקה היא כי יש לבחון כל מקרה לגופו באופן קונקרטי ועל יסוד נסיבותיו הספציפיות, תוך התבוננות עמוקה לעבר האופן בו ראו בני הזוג מערכת היחסים ביניהם על רקע כלל הנסיבות האופפות אותה, ובתוך כך אורחות חייהם והשקפת עולמם. נטל ההוכחה לקיומם של חיי ידועים בציבור הוא על מי שטוען כי היה ידוע בציבור או ידועה בציבור.
באותו מקרה שהגיע לבית המשפט התברר כי במהלכה של תקופת הקשר הזוגי הנטען הצהירה האישה בפני מוסדות שונים הצהרות השונות לחלוטין מאלו המובאות על ידה במסגרת ההליכים של בקשה לירושה של ידועה בציבור. בעוד שבהליכים בפני בית המשפט הצהירה האישה כי המנוח והיא היו בני זוג ידועים בציבור מאז שנת 2008, בתביעה שהוגשה על ידה ביום 13.03.2014 (לאחר כשש שנים של זוגיות עם המנוח כטענתה) במוסד לביטוח לאומי לגמלת הבטחת הכנסה ציינה בכתב ידה כי "אין לי בן זוג".
בנוסף, בניגוד להצהרתה במסגרת ההליכים המתנהלים לפניי, כי המנוח והיא התגוררו יחד בדירתה, בתצהיר שהוגש ע"י הנתבעת ביום 28.06.2015 ונושא כותרת "תצהיר הסתבכות" בבית המשפט המחוזי בו נוהל הליך פשיטת הרגל בעניינה ובמסגרתו הוצהר על ידה, בין היתר, לאמור: "אני מתגוררת לבד בדירה שכורה ברחוב …" .
לכן קיימת חשיבות עצומה להתייעצות עם עורך דין לענייניי ידועים בציבור אשר תחום מומחיותו הינו ידועים בציבור ולא להתפשר בעניין זה.
בית המשפט קובע כי טענות האישה דבר היותה ידועה בציבור של המנוח, מגוריהם בכפיפה אחת וניהול משק בית משותף עמו אינן יכולות לעמוד נוכח הצהרותיה בפני המוסד לביטוח לאומי ובפני בית המשפט המחוזי, שבפניהם הצהירה שאין לה בן זוג ולמעשה הוציאה במרמה סכומי כסף מהמוסד לביטוח לאומי.
באשר להצהרת הנתבעת בפני המוסד לביטוח לאומי
בחקירתה הנגדית אישרה האישה אשר ביקשה לרשת את בן זוגה כידועה בציבור, כי קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי קצבת הבטחת הכנסה במשך שלוש שנים. זאת, בעקבות ההצהרה שלה, כי אין לה בן זוג, ומשכאמור הותירה בטופס התביעה שהוגש למוסד לביטוח לאומי את הרובריקה בעניין הכנסות בן הזוג ריקה.
לפיכך, הטענה לפיה לא צמחה לה טובת הנאה כתוצאה מן ההצהרה האמורה, אינה ברורה כלל ועיקר. בית המשפט נוזף באופן חמורה באישה אשר הגישה הצהרה בבית המשפט המחוזי שאין לה בן זוג במסגרת הלכי פשיטת רגל.
בית המשפט קובע: "אין צורך להכביר מלים באשר לטיבו ולמשמעותו של תצהיר הסתבכות כלכלית המוגש לבית המשפט של פשיטת הרגל, ושקול לעדות בפניו. מושכלות יסוד הן, כי תום הלב אשר הפונה לבית המשפט המחוזי בבקשה להכריזו כפושט רגל מחויב בו, הוא אחד השיקולים המרכזיים בהחלטות המתקבלות על ידו, הן בשלב ההכרזה והן בשלב בו נשקל מתן ההפטר".
בית המשפט קובע שלמרות טענות האישה לפיהן בפועל התגוררו המנוח והיא יחדיו, הרי שגם עפ"י עדותה, המנוח החזיק בדירה שבבעלותו, ונהג לשוב אליה מדי יום מעבודתו, להתקלח, לכבס בגדיו ורק לאחר מכן להגיע לדירתה.
אמנם, ניתן במקרים חריגים להכיר במגורי בני הזוג בדירות נפרדות כניהול משק בית משותף, אך נסיבות המקרה לא רלבנטיות שכן המנוח הקפיד להחזיק בדירה נפרדת, המצויה בבעלותו, והוא לא רצה שהידועה בציבור תגור איתו ורצה לשמור על הפרדה רכושית ביניהם
מכיוון שלקביעת מעמד של ידוע/ה בציבור מתלוות זכויות רבות קיימת חשיבות בפנייה למשרדו של עורך דין העוסק בתחום ידועים בציבור אשר יכול להקשיב לסיפורכם האישי ולהעניק לכם ייעוץ רלבנטי לשאלת מעמדכם כידועים בציבור.
בתיקי ידועים בציבור שאני מנהלת כעורכת דין אני מקפידה להביא ראיות לכך שהטוענת לזכויות כידועה בציבור שילמה יחד עם בן זוגה את חשבונות הבית.
בתי המשפט קבעו לא אחת שתשלום נפרד של חשבונות הבית מעיד על כך שהצדדים לא היו ידועים בציבור אלא לכל היותר חברים טובים.
שהוצגו ע"י בנותיו של המנוח עלה כי המנוח חויב בתשלום עבור שירותי צריכה שונים בגין דירתו, כדוגמת חשמל ומים.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט ענייני משפחה עלה כי מן העדויות, כי המנוח ניהל קשר אינטימי עם אישה נוספת – וגם עם גרושתו, אם התובעות. המנוח ניהל קשרים חבריים ואינטימיים עם נשים שונות מטעמי נוחות מבלי ליצור מחויבות כלפיהן. מכל אלה בית המשפט קבע כי מערכת היחסים אותה ניהלו המנוח והנתבעת לא כללה ניהול משק בית משותף, כי אם סיוע כספי וכלכלי שהעניק לה המנוח בלא כל היבט שיתופי או הדדי שהוא בפן הכלכלי. נוכח כל זאת דחתה בית המשפט את ההתנגדות שהגישה הנתבעת למתן צו הירושה אחר עיזבון המנוח וחייב את בת הזוג בהוצאות משפט 15,000 ש:ח.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
