מדריך מלא להבנת תביעת לשון הרע במשפחה מה מהווה לשון הרע במשפחה? מה הפיצוי הנדרש? איזה הגנות עומדות לנתבע? כיצד ניתן להתגונן בצורה הטובה ביותר? תביעת לשון הרע בין של איש כנגד אשתו לשעבר בגין הכפשות שנעשו בזדון בסך של 200,000 ₪.
עו"ד ונוטריון רחל שחר מסבירה על תביעת לשון הרע במשפחה בה לצדדים שני ילדים משותפים מנישואיהם, ג.מ (בנם הבכור בגיר יליד 1990) ו-י.מ (בן הזקונים יליד 1993 בגיר אף הוא).
במשך חייהם המשותפים התגוררו הצדדים ב-************. האיש הנו מהנדס ובעל חברה בתחום ההיי-טק. ואילו האישה הנה קוסמטיקאית עצמאית. העניינים הרכושיים בין הצדדים התנהלו בבית הדין הרבני. ביום 9.8.2018 ניתן פסק דין של בית הדין הרבני בחיפה בכל הנוגע לרכוש הצדדים. ביום 15.10.2018 הוגשו ערעורים ע"י הצדדים לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. ביום 29.3.2019 ניתן פסק דין מטעם בית הדין הרבני הגדול ובו נדחו הערעורים בעניין שווי החברה, שווי בית הצדדים, דמי שימוש והכתובה, בית הדין הפנה הבהרות לביה"ד הרבני האזורי במספר נושאים ספציפיים.
האיש טוען כי מאז שהגיש נגד האישה את תביעתו לגירושין בבית הדין הרבני החלה האישה במסע השמצות כנגדו העולות כדי פרסום לשון הרע בזדון. לטענתו כבר ביום 6.9.14 הגישה האישה כנגדו תלונת שווא במשטרה, ותלונתה זו בעצמה, הנה לשון הרע.
לאחר שחרורו ממעצר בעקבות אותה תלונה, לא חזר לבית המשותף, והאישה פנתה אליו במכתבים וביקשה סליחה והאשימה את בנם המשותף ג.מ במצבם.
האישה אף פנתה לדיין ביה"ד כדי לנסות להשפיע על חזרתו לבית. לדבריו בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 18.5.15, ניסתה האישה להפחידו ופיזרה חומר על הכיסא בו היה אמור לשבת. בית הדין שם ליבו לכך ומנע הישיבה וקבע כי מדובר בניסיון לכישוף מסוג "שחור" ונקבע סידור גט עוד לאותו היום. לאחר סידור הגט, החלה האישה להשמיצו תוך ביזויו בשל בעיות פסיכיאטריות שהיו לו בעברו.
לטענתו האישה שלחה מסרונים לחבריו ובני משפחתו של האיש, לכל מי שהיה לה קשר עמו וקשור אף לתובע. האיש ציין כי האישה שלחה מסרונים לחברו א' תוך ציון כי האיש מסובך עם יחידת להב 433. כן שלחה לאחיו מסרון ובו מכתב אשר לטענתה הפיצה לכל הגופים עמם האיש עובד. האישה אף שלחה לו מסרון על כך שהאיש חולה נפש (סכיזופרניה) וכי הוא בדרכו לכלא על הלבנת הון וזיוף דוחות מס הכנסה.
האישה שלחה מסרונים גם לאחייניתו של האיש, גב' נ.מ ומסרונים לאנשים נוספים חברים ובני משפחה של האיש.
האיש טוען כי גם לו עצמו שלחה האישה מסרונים מאיימים, משמיצים ופוגעניים, צעקה עליו לעיני כל במסדרונות בית הדין הרבני וירקה עליו. האישה אף פנתה לבת זוגו הנוכחית, גב' א.פ (א'), באמצעות מכתב ובו תיארה מצבו הרפואי של האיש דאז וצרפה מסמכים רבים אותם ציין האיש בכתב תביעתו (סעיפים 19.1-19.11). האיש חשב כי בכך יסתיימו הטרדות האישה אך התבדה שכן נוכח לדעת כי היא מעוניינת להזיק לו מבחינה עסקית ואישית.
לדברי האיש במעשיה עברה האישה עבירת לשון הרע בהתאם לסעיפים 1,3 ו-4 לחוק. ובהתאם לסעיף 7 (ג) יש לחייבה בכפל הסכום המינימלי ללא הוכחת נזק. כן מבקש האיש מבית המשפט לעשות שימוש בסעיף 9 לחוק ולאסור על האישה כל פרסום במדיה שהיא לגבי האיש ולגבי טענותיה על ההליך המשפטי בין הצדדים.
בכתב ההגנה טענה האישה כי האיש הסתיר ממנה ומילדיהם המשותפים במזיד את הכנסותיו הגבוהות משך השנים וכן בגד בה עם אישה אחרת ודיבר אודותיה לשון הרע עם משפחתו וחברים משותפים.
בנוסף טענה כי האיש לא יכול היה להתמודד עם בנו הבכור אשר נטל סמים ולכן איים על האישה שיעזוב הבית.
האישה התחננה לתובע שיישאר וניסתה למנוע עזיבתו את הבית (הוציאה בגדים ממזוודתו) ולדבריה אז תקף אותה האיש והיכה אותה באגרוף בפניה.
האישה התקשרה למשטרה והשוטרים מצאוה חבולה בפנים. האישה ביקשה מהשוטרים שלא להגיש תלונה כיוון שרצתה "שלום בית", אך המשטרה מכוח סמכותה החליטה לעצור את האיש בשל הסימנים. לדבריה פנייתה למשטרה הייתה כדין בשל התקיפה ואין מדובר בלשון הרע.
האישה לא הכחישה כי שלחה מכתבים לתובע כדי לשכנעו לשוב לבית ולדבריה המכתבים לא סותרים את זכותה וחובתה לפנות למשטרה בשל התקיפה.
האישה לא הכחישה פנייתה לבית הדין (במכתב אישי) וטוענת כי גם אם נאמר לשון הרע הדברים נהנים מהגנת סעיף 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע. האישה הכחישה טענת האיש לגבי כישוף "שחור" וטענה כי על פי עצת רבנית פיזרה חומר מרגיע ומעשיה באולם חוסים תחת הגנת סעיף 15(5)(א) לחוק.
האישה טענה כי לאיש אכן קיימות בעיות פסיכיאטריות וכי לא הציג כל אסמכתא לכך שהחלים. האישה הודתה כי שלחה מכתבים ומסרונים. כך למשל, הודתה כי שלחה למר א.פ מסרונים וטענה כי הוא חבר שלה ואלו דברים סבירים שנאמרים בין חברים בנסיבות ואין בהם משום לשון הרע. האישה טענה כי לתובע שני אחים וכי לא ציין לאיזה אח שלחה מכתב ולא צרף אסמכתא, ולכן הכחישה זאת.
לאחר מכן, הודתה האישה כי שלחה מסרון לאחיו של האיש, י', וכי אמירתה שהאיש "חולה נפש" נהנית מהגנת "אמת הפרסום" (סעיף 14) ולמעשה אחיו היה אף נוכח בעת אשפוזו של האיש בבי"ח **** וידע על מצבו. כן טענה כי דבריה לאחיו לגבי בגידתו של האיש, גם הם אמת, וחוסים תחת הגנת תום הלב.
באשר לאמירותיה לי' באשר להלבנת ההון וזיוף דוחות מס טוענת האישה כי זו אמת על פי ידיעתה ועל סמך קביעותיו של רו"ח כהן שהוגשו לתיק בבית הדין הרבני וכי יש עניין לציבור בפרסום זה שכן מדובר בעבירות מס. בנוסף, טענה כי מעולם לא שלחה מכתב או מסרון לגוף עמו עובד האיש או לאנשים שעבד עמם וכי המכתבים והמסרונים נשלחו רק לחברים ובני משפחה.
האישה הודתה כי שלחה מסרון לאחיינית האיש, גב' נ.מ. אולם לדבריה, אמירתה כי האיש "חולה" ידועה לנ.מ שכן המשפחה דיברה על כך בנוכחותה, וכן האמירה חוסה תחת הגנת "אמת הפרסום" (סעיף 14 לחוק).
גם האמירה לגבי הבגידה הנה אמת וחוסה תחת הגנת תום הלב. אמירתה לגבי כך שהאיש "נוכל ורמאי" הנה אמת כיוון שהאיש הסתיר ממשפחתו במכוון את הכנסתו הגבוהה ופגע ברווחת המשפחה. האישה טוענת כי דבריה באשר לכך שתפרסם בטלוויזיה את האמת, נאמרו עקב סערת רגשות וכי לא פרסמה מעולם באמצעי תקשורת כלשהו אודות כך דבר. לדבריה, אין באמירותיה משום לשון הרע ולמצער יש לה הגנה מכוח החוק על אמירתם.
האישה הודתה כי שלחה לתובע שני מכתבים. לדבריה במכתב הראשון אין כלל לשון הרע והמכתב השני של שכנתה מציג עדות אופי חיובי אודותיה. המסרונים ששלחה לתובע לא מאיימים ומשמיצים אלא הם דברי אמת שנאמרו מדם ליבה לאור הבגידה של האיש והסתרת ההכנסות שלו ממנה במשך שנים וכי הם נשלחו אליו בלבד ומשכך לא מהווים "פרסום". לדבריה, התקרית במסדרון בית הדין הייתה חד פעמית, ולאחר שהאיש קינטר אותה כי הוציאה הבן מהבית.
באשר למכתבים ששלחה לא.ת. ולצ.ק., טוענת האישה כי אלו מכתבים שכתבה לחבריה כמקובל בין חברים בשעת צרה ואין בהם אמרה כנגד האיש שעולה לכדי לשון הרע, וכי זכותה לשוחח עם חברים על עניינים המטרידים את נפשה. כן הודתה כי שלחה מכתבים לזוגתו של האיש, גב' א', אך טענה כי ניסתה להגן עליה מפני האיש כדי שלא תיפגע כמוה, וגם הדברים הכתובים במכתב חוסים תחת הגנת "אמת הפרסום". לטענתה, את ההוכחה לכך שכל פרסומיה אמת תוכיח בכתב התביעה שכנגד. סיכומו של דבר, ביקשה האישה לדחות את תביעת לשון הרע כנגדה.
בתביעה על-פי חוק איסור לשון הרע עלינו לבחון ארבעה מרכיבים:
א. האם הדברים שפורסמו הם בגדר לשון הרע?
ב. האם בוצע פרסום בפועל?
ג. האם עומדת לנתבע אחת ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע?
ד. במקרה שבוצע פרסום ולנתבע לא עומדת הגנה, מהו שיעור הפיצוי שיש להעניק לתובע?
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן : "החוק" או "חוק איסור לשון הרע") קובע כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו….".
בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע – מופיעה הגנת "אמת דיברתי". הסעיף קובע כך:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת, והיה בפרסום עניין ציבורי. הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
סעיף 13 לחוק הלשון הרע עוסק בפרסומים מותרים וקובע כך:
לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
(5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
תביעת לשון הרע במשפחה האם הפרסומים של האישה עולים כדי לשון הרע
מסרונים שנשלחו למר א.פ (תצהיר עדות האיש סומן כ-ת/20):
"…יצאתי מעבדות לחירות….לאחר שישנתי עם פרעה 28 שנים…הבחורה המסכנה שאיתו חושבת שהיא מצאה מלאך עם מכרה זהב..חחח…אבל בקרוב מאוד היא תדע מי הוא באמת.."
"עם צו גילוי מסמכים שנתן לי בית המשפט אני והחוקר הכלכלי שלי עלינו על כל מעשיי הנוכלות והרמאות שלו.."
"היי א.פ…התקשרתי לש.מ ואמרתי לו…כל החיים בגדת בי, גנבת והסתרת מימני כספים.."
"בקרוב מאוד היא תדע מי הוא באמת…אני לא אתן לו לרמות יותר אף אישה כמו שהוא רימה אותי כל החיים…"
"כעת הוא מסובך עם בתי משפט וגם יחידת להב 433 נכנסה לתמונה…הוא בדרך לכלא על הלבנת הון והברחת כספים לחול הוא לא דמיין שאעלה על כל מעשיי הנוכלות והרמאות שלו. יש בידי את כל תדפיסי הבנקים וההוכחות…הסוף שלו לא יהיה טוב…"
מסרונים שנשלחו לגב' ל' (תצהיר עדות האיש-סומן כ-ת/21):
" (צילום מכתב) מכתב זה שלחתי לכל הגופים שש.מ עובד איתם ולכל האנשים שמכירים אותו..וידי עוד נטויה…אני אגמור אותו לאט..אבל בטוח..הוא הביא את זה על עצמו (סמיילי מחייך)."
"אח שלך חולה נפש…כל השנים טיפלתי בסכיזופרניה שלו והוא בגד בי..כעת הוא בדרך לכלא על הלבנת הון וזיוף דוחות של מס הכנסה…הסוף שלו לא יהיה טוב..הוא יגמור בכלא או בית חולים במחלקה הפסיכיאטרית..זה רק עניין של זמן..תזכרי זאת היטב..מודה כל יום לבורא העולם שהציל אותי מנוכל שקרן ומתחזה"
ובהמשך אותו מכתב:
"הוא חולה נפש כל יום לוקח 3 כדורים פסיכיאטריים. תחפשי בתיק ובדירה שלו את בטוח תמצאי, היה והוא ישכח לקחת כדור 1 מיד הוא יהפוך לאלים ביותר לא מספיק סבלת מבעלך?..האם הילדים שלך נ' וע' ירצו שיהיה לך בן זוג חולה פסיכיאטרי ואלים?…הוא לא מספר לך את האמת שהוא חולה נפש שכל החיים עשק רימה ובגד בי עם המאהבת הקודמת שהייתה לו עוד בשנת 2010….יש לו קושי לעיתים קרובות לנשום יש מפולות נפשיות לחץ דם גבוה נדודי שינה לחצים בחזה הוא מלא בפחדים כל הזמן, העצבים שלו רופפים מאד הוא לוקח 8 כדורים ביום, 3 מהם כדורים פסיכיאטריים הגורמים לו לתפקוד מיני ירוד ביותר, בקיצור הוא אפס במיטה ולך מגיע אריה במיטה…"
"הוא רימה גם את מס-הכנסה הוא רימה ועשק אותי כל החיים הוא בגד בי עם אישה אחרת… הוא מרמה גם אותך!!! ואני בטוחה שבעקבות יציאתי לתקשורת יגיעו עוד תלונות מנשים נוספות שהוא ניצל אותן…הוא רץ לכל מיני מיסטיקנים ופותחות בקלפים…וגם את הולכת למתקשרות ולאסטרולוגיות-הכל אני יודעת! ש.מ לא יראה אור יום במשך חודשים רבים והוא יאושפז להרבה מאד זמן זה יהיה עונשו מבורא עולם…אני לא אנוח ולא אשקוט אני אהפוך כל אבן בחולות עד שהצדק ייצא לאור!! הסוף שלו לא יהיה טוב!!! ……לפי כל האמור לעיל האדון הנכבד בדרך לכלא על הלבנת הון ושבוש הליכי משפט".
"א' את כבר האישה ה-3 שהוא מצליח לרמות ולהוליך שולל, אני בטוחה שבעקבות הופעתי בתוכניות הטלוויזיה בכל הערוצים ובתקשורת יגיעו עוד נשים…אני הקמתי אגודה בשם לישון עם האויב אני מרצה ומנחה נשים כיצד לזהות גברים נוכלים ומתחזים על מנת שאף אישה נוספת לא תיפגע וכל זאת בהתנדבות…אני התפטרתי מהם אבל הם לא יתפטרו ממני לעולמים-כל החיים ארדוף אותם על כל העוול והאשמות והסבל שנגרמו לי…בקרוב מאוד הסיפור שלי יפורסם בלאישה בעיתון את ובכל עיתון ועיתון ברחבי המדינה-על מנת שאף אישה נוספת לא טיפול ברשתו של המתחזה הנוכל והבוגד בשם ש.מ "
בית המשפט קובע כי המסרונים והמכתבים שנשלחו לאנשים אלו ובכללם לבת זוגו הנוכחית של האיש הנם בגדר האשמות קשות כנגד האיש בעלות גוון פלילי המייחסות לו עבירות חמורות של הלבנת הון, זיוף, מרמה ושיבוש הליכי משפט.
סעיף 1 (1) לחוק איסור לשון הרע קובע כי כל פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או לעג הנו לשון הרע. סעיף 1 (2) קובע כי לשון הרע ייחשב גם פרסום אשר נועד לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו. בית המשפט קובע כי באופן חד משמעי האמירות הקשות שנכתבו במסרונים ובמכתבים שנשלחו לבת זוגו של האיש מכילים הכפשות והם מבזים ועולים בעיני כל "קורא סביר" לכדי לשון הרע כמשמעותו בחוק.
האם לאישה עומדות הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע
טענתה העיקרית של האישה היא כי עומדת לה הגנת "אמת הפרסום" אשר קבועה בסעיף 14 לחוק.
סעיף 14 לחוק לשון הרע קובע שני תנאים מצטברים, וכי באמיתות הפרסום לא די:
"ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע למידת האמיתיות של הפרסום המהווה לשון הרע. היסוד השני נוגע למידת העניין הציבורי שבאותו פרסום. קיים הבדל מהותי בין שני היסודות, היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה, האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זו היא שאלה ערכית בעיקרה, והיא מוכרעת על ידי בית המשפט בהתאם למדיניותו השיפוטית. חשוב לזכור כי שני חלקיה של הגנת סעיף 14 הם חלקים מצטברים ובהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכד כדי להועיל לנתבע." (ספרו של א .שנהר בעמודים 215 ו-216).
נטל ההוכחה בטענת "אמת דיברתי" מוטל על האדם המוציא דיבת הזולת.
מידת ההוכחה הנדרשת עומדת ביחס ישיר למידת חומרתו של תוכן הפרסום (ע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' נתן שרנסקי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 04.08.08); ע"א 670/06 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא (2) 169 (1987)).
בפסיקה נקבע כי כשמדובר בתביעה שיש בה טענות והאשמות במעשים פליליים, על הטוען לכך שמדובר בפרסום דברי אמת להביא ראיות בעלות משקל משמעותי ביותר התואמות את חומרת ההאשמות. וכך נקבע בהלכת זיקרי (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל [פורסם בנבו: 26.02.1986]: "הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".
לטענת האישה אמירותיה בנוגע ל"בגידה הפיננסית" של האיש נהנית מהגנת "אמת הפרסום". לשיטתה היא פירטה בכתב התביעה שכנגד את כלל טענותיה העובדתיות הנוגעות לעניין זה הוצאות למשק הבית ואי שיתוף בסך של 18,300 ₪ מהכנסתו החודשית.
לטענתה הגנת "אמת הפרסום" עומדת לה אף לגבי טענותיה בנוגע לבגידה של האיש בה עם אישה אחרת. לדבריה האיש לא הכחיש הבגידה ואך טען כי נפלה טעות בעניין זה בהחלטת בית הדין הרבני אשר פסק כי:" הבעל עזב את הדירה מרצונו ובחר להתגורר עם המאהבת.
כל טענות הבעל בדבר התנהגותה של האישה שגרמו לו לעזוב את הבית נדחות על הסף. אין לבית הדין ספק שהבעל עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס ". ערעורו של האיש לבית הדין הרבני הגדול נדחה, ועל כן מדובר בהחלטה חלוטה החל עליה השתק פלוגתא.
לטענתה הגנת "אמת הפרסום" עומדת לה אף לגבי טענותיה כי הוכתה על ידי האיש. הדוח המשטרתי מאותו האירוע מצביע על כך, וחזקה על המשטרה כי היא יודעת לאבחן אירועי תקיפה. לפיכך טענתו כי מדובר בלשון הרע ובתלונת סרק אינה נכונה.
לטענתה הגנת "אמת הפרסום" עומדת לה אף לגבי טענותיה כי האיש ביצע עבירות מס. בסיכומיה (סע' 79-82) טענה האישה כי רו"ח מטעמה קבע כי האיש ביצע עבירות מס בחוות דעתו וכי יש עניין לציבור בחשיפת עברייני מס. לשיטתה העובדה שביה"ד הרבני הסתמך על רו"ח שמונה מטעמו לא רלוונטית לגבי עבירות המס שבוצעו לפי חוות דעתו של מומחה מטעמה.
בית המשפט לענייני משפחה קובע בעניין זה כי קיים בעניינינו השתק פלוגתא אשר מקים מחסום דיוני לנתבעת לשוב ולהתדיין בשאלות עובדתיות שכבר נדונו בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת: הבגידה הפיננסית הבגידה של האיש עם אישה אחרת והתלונה למשטרה, והתקיימו לגביהם ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה (רע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר [פורסם בנבו]; וכן פנינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי, עמ' 142) –
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה.
הפלוגתאות נדונו בתביעות שהוגשו בבית הדין הרבני האזורי בחיפה (תיק 1001859/3) ובערעור בבית הדין הרבני הגדול בירושלים (תיק מס' 1192450/1). התביעות (ת/1-תביעה גירושין כרוכה, ת/3-תביעה רכושית מטעם האישה), עסקו בכל סוגיית הרכוש בין הצדדים. הועלתה כל מסכת העובדות הנצרכת לעניין זה וכלל הטיעונים המשפטיים.
הברחת הכספים על ידי האיש נדונה מפורשות בפני בית הדין הרבני ונקבע כי האיש לא הבריח כספים.
בעניין בגידת האיש עם אישה אחרת, נקבע כי האיש עזב את הדירה כדי להתגורר עם המאהבת וכי אין ספק כי הבעל עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. בשל הבגידה הנטענת נדחתה תביעת האיש לדמי שימוש ובית הדין הרבני אף ציין בדיון מיום 31.12.2017 כי "אילו לא היה איזון היית מקבלת כתובה" (עמ' 13 לפסק הדין).
האישה נחקרה לגבי הבגידה עם אישה אחרת (עמ' 7-9) ועמדה על כך שהאיש בגד בה פעמיים וסירבה להיכנס לפרטים לנוכח טענתה כי כך נקבע בפסק הדין של ביה"ד הרבני. הגנת "אמת הפרסום" עומדת לנתבעת לכאורה בעניין בגידת האיש בה עם אישה אחרת וזאת לאור הכרעת בית הדין הרבני בעניין זה, אולם יש לבדוק האם הרכיב השני של "עניין לציבור" מתקיים שכן אלו שני תנאים מצטברים להקמתה של הגנה זו.
האישה טענה כי אמירותיה כוונו לקבוצה מצומצמת של חברים וקרובי משפחה. היא שיתפה אותם במצוקתה הנפשית בעקבות הכעס הרב והתסכול על הבגידה שחוותה.
לטענתה המרחב של משפחה וחברים קרובים הנו המקום בו יש לאפשר לנבגד לבטא את תחושותיו ולפרוק אותם, והדבר לא מהווה לשון הרע. האיש טען מנגד כי תכלית הפרסומים של האישה היו להכפישו וללעוג לו והם נעשו כלפי בני משפחתו של האיש שהם אינם משפחתה לאחר הגירושין.
על פי הפסיקה, בכדי ליהנות מן ההגנה שבסעיף 14 לחוק שומה כי יהיה בפרסום עניין ציבורי, קרי, שהציבור בתור שכזה מעוניין בפרסום ואין די בכך שלפרטים המרכיבים את הציבור ישנו עניין לדעת את הפרטים שפרסמו.
בספרו של א. שנהר "דיני לשון הרע" (עמ' 231-232) נקבע כי: "כאמור ככל שהמידע נוגע יותר לענייניו האינטימיים של אדם, כך ייטה בית המשפט פחות להכיר בעניין הציבורי שבפרסומם. נראה כי לא ניתן להגדיר באופן נוקשה מהם הנושאים האינטימיים ביותר שלגביהם זכאי אדם להגנה מוגברת.
עם זאת ניתן ללמוד על מהותם של נושאים אלה מחוק הגנה הפרטיות וממוסכמות חברתיות. ממקורות אלו ניתן להסיק, כי הנושאים האינטימיים ביותר, הראויים להגנה מיוחדת, יכללו את חיי האהבה, המשפחה והמין של אדם, את מצב בריאותו, את המעשים שהוא עושה ברשות היחיד ואולי גם את מצבו הכלכלי. ענייניו האינטימיים של אדם אכן זכו בפסיקה להגנה מוגברת. כך למשל פסק בית המשפט השלום בעניין אחד, כי לא היה "עניין ציבורי" בפרסום פרטיו של סכסוך אישי בין בעל לאשתו. ".
בית המשפט קובע כי כל ספק כי הפרסומים של האישה נעשו ממצוקה ומתסכול אישי שלה, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת החשיפה של פרטיו האינטימיים ביותר של האיש וההשפלה הכרוכה בכך.
לחילופין, בקשה האישה לראשונה בסיכומיה הקלה מכוח סעיף 19(2) לחוק אשר קובע כדלקמן:
"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;"
סעיף 19 לחוק לשון הרע אינו מהווה טענת "הגנה" אלא בקשה להקלה הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט אשר עשוי להתחשב בנתבע במידה והוא עונה על אחד מן התנאים המנויים בסעיף (ראה ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי [פורסם בנבו: 4.8.08].
האישה טענה כי יש להקל עמה מכיוון שהיא הייתה משוכנעת באמיתות לשון הרע. כך לדוגמא, הציעה האישה לעבור בדיקת פוליגרף, ביקשה מבית המשפט להוציא את האמת לאור והמשיכה לצדד באמירותיה שהנתבע בעיניה בוגד, נוכל ורמאי. הנתבע מנגד טען בסיכומיו כי הבקשה להקלה לא נרשמה בכתב ההגנה ובנוסף טען כי אין להקל על האישה כיוון שטענותיה נדחו בבית הדין הרבני והיא למעשה מסרבת להשלים עם קביעות הערכאות המשפטיות.
כדי לשקול האם יש מקום להקל עם האישה בעת פסיקת הפיצויים, יש לבחון את התנהלותה, והאם יש בה, כדי להעיד על כך שהייתה משוכנעת באמיתות לשון הרע.
בית המשפט קובע כי התנהגות האישה מלמדת על האובססיביות שלה כלפי האיש וחוסר השלמתה עם רצונו להיפרד ממנה. התנהלותה מצאה את ביטוייה בפיזור "חומרי כישוף" בפתח ביתה של בת הזוג.
מכל מקום, אין ליתן לגיטימציה לאדם החש נבגד, לרבות בגידה פיננסית חמורה על ידי שותפו לחיים לפגוע בכבודו ללא רסן ולפרסם דברי בלע עליו.
70. לאור האמור, בית המשפט אינו מוצא לנכון להיעתר לבקשתה של האישה להקלה בהתאם לסעיף 19 (2) לחוק.
"הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראו גטלי, שם [42], בעמ' 201). לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. הפיצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה. הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפיצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שנגרם – לא פחות ולא יותר" (רע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נ. אורנה יוסף ואח'.
באשר לתכלית הפיצוי הנפסק לנפגע מעוולת לשון הרע הוסבר כי : "היא כפולה; ראשית, ליתן סיפוק לנפגע בהכרה שנעוולה כלפיו עוולה ובאפשרות לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר – עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה; שנית, להחדיר לתודעת הציבור ולחנכו להבין כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, ובכך יש בפסיקתו מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחת". (ע"א 802/87 עקיבא נוף נ' אורי אבנרי [פורסם בנבו ביום: 3.3.91).
האיש עתר לפיצוי מכוח סעיף 7 (א) לחוק ללא הוכחת נזק כמספר הפרסומים שנעשו בסך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע:
"(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו".
(כיום הסכום מעל 70,000 ₪ בהצמדה כדין למדד).
בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי [פורסם בנבו] (4.8.2008) עמד בית המשפט על השיקולים להחמרה ולהקלה בגובה הפיצויים:
א. היקף הנזק שנגרם לנפגע ואשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. הפרסום מעמיד חזקה בדבר גרימת נזק ואין צורך להוכיח נזק ממון מיוחד. היקף הנזק נשקל לא רק בהקשר לפרסום אלא גם תוך שימת לב להתנהגות הצדדים לאחריו ואף במהלך הדיון המשפטי. גם בהקשר להיקף הנזק נשקלות התכליות החינוכית וההרתעתית. בהקשר זה יש לשקול את התנהגות המפרסם וכוונותיו – כמפורט בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.
ב. היבט העונשי-הרתעתי – החוק עצמו מצביע על אבחנה בין נתבע תם לב לנתבע זדוני, לא רק בהקשר למידת הפגיעה בנפגע, אלא גם כשיקול עצמאי.
ג. המערער כאדם פרטי – יש להבחין בין מפרסם שהוא גוף תאגידי גדול לבין מפרסם שאינו כן. האבחנה נובעת מההבדל בין הגופים השונים הן בנוגע לאמצעים הכלכליים השונים העומדים לרשותם והן בנוגע להשלכות הפרסום על המפרסם.
ד. מצבו הכלכלי של המפרסם – נוכח התכליות הרבות העומדות בבסיס הפיצוי בגין פגיעה בשם טוב והעובדה כי השבת מצב הניזוק לקדמותו אינה תכלית יחידה, ניתן להתחשב אף בשיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולים חלוקתיים. שיקולים אלה כוללים, בין השאר, את זהות הפוגע, מצבו האישי, כלכלי והיקף יכולתו לעמוד בחובת הפיצוי המוטל עליו.
בית המשפט קובע כי לאחר ששקל את המכלול הוא מעמיד את הפיצוי בגין כל עוולה בסך של 9,600 ₪ ובסה"כ בסכום כולל של 48,000 ₪.
המידע לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או חלופה לחוות דעת משפטית, ומומלץ להתייעץ עם עו"ד המתמחה בלשון הרע במשפחה.
לקביעת פגישה עם עורך דין לשון הרע במשפחה, התקשרו 03-7949755
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
