על פי החוק בישראל, הורה חייב לשאת בצרכי המחייה והמדור של ילדיו הקטינים מזונות הקטינים.
במשפחות בהן, מסיבה כלשהי הורי הקטינים חיים בנפרד, סכום מזונות הקטינים ייגזר משני פרמטרים עיקריים: חלוקת זמני השהות ופערי השכר בין ההורים. מאמר סקירה מקיף בתחום מזונות ילדים אשר נכתב על ידי עו"ד לענייני משפחה רחל שחר הנחשבת ברת סמכא בתחום.
בעת פרידה ההורים יכולים להגיע ביניהם להסכם על גובה המזונות ואולם הסכמת הורים בעניין מזונות קטינים צריכה לקבל את אישור בית המשפט. בדרך כלל מזונות קטינים מהווים חלק מהסכם גירושין המסדיר באופן כללי את הפרידה בין הצדדים ומתייחס גם לזמני שהות, חלוקת רכוש בגירושין, מינוי אקטואר לצורך איזון משאבים ומזונות הקטינים.
גם אם בית המשפט מחליט לאשר הסכם גירושין ברכיב מזונות הקטינים, ונותן לו תוקף של פסק דין, עדיין פסק הדין נתון לשינוי בכל עת, אם קיימות נסיבות המצדיקות זאת
קטין (ילד עד גיל 18) הוריו מחוייבים על פי דין לשלם את ההוצאות עבור צרכי מחייתו.
ילד שעבר את גיל 18, בתקופת שירות חובה, שירות לאומי או שנת שירות זכאי למזונות מופחתים.
הסכם ספציפי לעניין מזונות ילדים
הורים יכולים להסכים ביניהם על סכום המזונות שישולם על ידי מי מהם עבור הקטין.
הסכם בדבר מזונות קטינים, כמו גם הסכם בדבר זמני שהות צריך לקבל את אישור בית המשפט לענייני משפחה.
קיימים מקרים בהם הקטין יכול להגיש תביעה למזונותיו כנגד הוריו או אחד מהם באמצעות מבוגר מטעמו, גם אם קיים הסכם מזונות בין ההורים. אלו המקרים:
הסכם המזונות לא אושר בבית המשפט
בית המשפט לא קיים דיון אמיתי במזונות הקטין ובצרכיו ולא בחן האם ההסכם עולה בקנה אחד עם צרכיו האמיתיים
ההסכם לא התחשב בטובת הקטין אלא רק בצרכי הוריו
התרחש שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי הסכם המזונות אשר נחתם בין הצדדים אף אם הוא אושר בין הצדדים
בעניין בע"מ 3984/15 מיום 20.4.2016 נדונה תביעה לתשלום מזונות, לאחר שבהסכם שנחתם בין הורי הקטינה היא ויתרה ל זכות הקטינה למזונות מהאב, הויתור נעשה בתמורה להתחייבות האב לקיום מפגשים בינו לבין הקטינה.
האב הפר את התחייבותו לקיום המפגשים והקטינה הגישה תביעה למזונות,
התביעה התקבלה במלואה ממספר נימוקים:
אי קיום המפגשים מצד האב מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק את קבלת התביעה.
ההסכם עצמו אינו מחייב את הקטינה שכן בית המשפט שאישר את ההסכם לא דן לגופו בטובת הקטינה וקיפח אותה באופן מהותי, בכך שאישר את הוויתור על המזונות.מזונות קטינים זמני שהות שונים איך סכום המזונות נקבע?
במקרים רבים ההורים אינהם חולקים זמני שהות שווים ונשאלת השאלה כיצד ייקבע סכום מזונות הקטינים?
האם הלכת 919/15 אשר קבעה כי זמני שהות זהים לא ישולמו דמי מזונות תקפהה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת? התשובה בפסיקה היא לא. גם במקרים של זמני שהות לא שווים בתי המשפט מבצעים שקלול יחסי של זמני השהות אל מול הכנסות הצדדים.
כבוד השופטת שפרה גליק בפס"ד תמ"ש 16207-01-16 קובעת כך"
הפרשנות המוצעת בהלכת 919/15 היא, כי למעשה שינתה את הפרשנות לתקנת תש"ד של הרבנות הראשית באשר לדין האישי, ודין אישי כידוע חל על כל הילדים, (כיוון המדובר בילדים בגילאי 6-15), וכך קובע כבוד השופט פוגלמן בפסקה 77 סייפא לפסק הדין :
"..ומכל הנימוקים שיובאו בהרחבה להלן, סבורני כי הפרשנות אשר תטיב להלום את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית היא זו, שלפיה, בגילאי 6-15 החיוב במזונות הוא מדין צדקה, החל במידה שווה על שני ההורים, כתוצאה מכך, הדין לא יחייב עוד את חיובו הבלעדי של האב במזונות הכרחיים, ויחתור לחלוקה נטל הוגנת ושוויונית יותר בין ההורים תוך הבטחת טובת הילד..".
בפסקה 81 לפסק הדין נאמר כך :
"..שיקולים של אחידות הדין והרמוניה פנים משפטית תומכים בברור באימוץ פרשנותה החלופית של תקנת תש"ד שתביא לכך שגם לפי הדין העברי יראו בשני ההורים כחייבים במזונות של ילדים בגילאי 5-16, תוך שחלוקת החוב ביניהם תיקבע על פי חלקיהם היחסיים מכלל המקצועות, זאת ועוד: הדבר ישווה את הדין העברי החל בגילאי 5-16 לזה החל בגילאי 15-18, שגם אז, החיוב בדין העברי הוא מדין הצדקה.."
השופטת שפרה גליק קובעת כי עקרונות פרשניים מחייבים ששינוי ההלכה לא יביא דין אחד לילדים בני 6-15, שהוריהם חולקים זמני שהות זהים לעומת ילדים בני 6-15, שלהם הורה יחידני. המשמעות של פסק הדין היא שגם במקרים בהם זמני השהות אינם זהים בתי המשפט יתחשבו בשיעור זמני השיעור אל מול שיעור ההכנסות.
אם ההורים אינם מגיעים להסכמה בנוגע לגובה סכום המזונות אשר ישולם לקטין או לקטינים מוגשת תביעה למזונות. לאחר חקיקת החוק ליישוב סכסוך, בטרם הגשת כל תביעה, יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך.
התביעה למזונות קטינים מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה אשר באיזור מגוריו מתגוררים הקטינים או הקטין.
חישוב מזונות ילדים מתחת לגיל 6
צרכיו ההכרחיים של קטין, נקבעו באחד מפסקי הדין של כבוד השופטת שטופמן, שאינם כוללים הוצאות מדור וחינוך כעומדים על סך 1,150 ₪. מאז השתנו הדברים וכיום בבתי המשפט לענייני משפחה הנוסחה הלא מפורסמת אך הידועה לכל עורכי הדין לענייני משפחה היא כ- 1,200 עד 1,600 ש"ח מזונות לילד (זה עוד בטרם היה שקלול דמי המזונות ביחס לחלוקת זמני השהות) + הוצאות מדור + מחצית ההוצאות החריגות.
פסיקת בתי הדין הרבניים ביחס למזונות קטינים היא בשיעורים נמוכים יותר.
מרבית אם לא הרוב המוחלט של השופטים בבתי המשפט לענייני משפחה מתחשבים בזמני השהות ומפחיתים מגובה המזונות גם לקטינים עד גיל 6 על ידי שקלול זמני השהות של הילדים עם האב.
מספר ציטוטים אשר ראוי להביא בפני בתי המשפט לענייני משפחה
בית המשפט העליון, כבוד השופטת ארבל, בע"מ 2561/08:
"חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרת לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים. מאחר והמבקש בענייננו הוא בעל המשמורת על הקטינה וממילא זה הנושא בהוצאות גידולה, החיוב שהוטל עליו לשלם למשיבה נועד אפוא לספק אך את צרכיה של הקטינה בזמן שהיא שוהה אצל אמה"
בית המשפט המחוזי חיפה כבוד השופט ג'יוסי, בעמ"ש 28488-09-19 מחודש מרץ 2020:
"לזמני השהות של הקטינים במחיצת אביהם משמעות והשלכה על גובה המזונות בהם אמור לשאת, גם בתקופה לפני גיל 6, וככל ששוהים הם יותר עם אביהם, כך גדל נטל המזונות שעל האב לשאת בו במישרין, לשם סיפוק צרכי הקטינים בזמן שהייתם אצלו. פועל יוצא מכך שצרכי הקטינים בזמן שהם שוהים עם אמם, אף הם פוחתים".
כבוד השופטת אייזנברג התייחסה לשיעור ההפחתה בפסק דינה תלה"מ 18590-11-17 מיום 29.10.2018.
"בשים לב לעובדה כי מחצית מהזמן שוהה הקטינה עם אביה, הנושא באופן ישיר בהוצאותיה השוטפות, וכך למעשה יוצא הוא ידי חובת מזונותיה, הרי שיש לחייבו במזונות מופחתים ובלבד שטובת הקטינה לא תיפגע עקב אותה הפחתה. שיעור ההפחתה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר ברור כי כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו הספציפיות ובכללן גובה הכנסות הצדדים, צורכי הקטין, רמת החיים לה הורגל הקטין וכיו"ב".
"ככל שהפער בין הכנסות הצדדים יצטמצם, יהיה מקום לבצע הפחתה גבוהה יותר.., שיעור ההפחתה כאמור ייגזר לכל מקרה לגופו".
המהפיכה האמיתית ביחס למזונות קטינים התרחשה בגילאים 6-18 בגילאים אלו קיימת התחשבות משמעותית בהכנסות האם מכל מקור שהוא ולא קיימת אפלייה מגדרית.
על מנת לחשב סכום משוער של דמי מזונות בו תחוייבו אנו ממליצים להשתמש במחשבון המזונות של מרכז רקמן אשר מכיל פרמטרים רבים
הלכת ורד קובעת כי כאשר במשפחה יש יותר מקטין אחד סכום המזונות לא יהיה מכפלה של כל אחד מהילדים אלא סכום מצרפי על פי שיקול דעת בית המשפט.
בתי המשפט לענייני משפחה קובעים פעמים רבות הורה מרכז.
הרעיון של הורה מרכז עלה בפסק דין 919/15 על ידי כבוד השופטת דפנה ברק ארז לקבוע הורה "מרכז" אשר יהיה אחראי על רכישת מלוא הנדרש לקטינים ויקוזז אל מול ההורה השני אשר ישיב לו מחצית מהוצאותיו.
פתרון נוסף שהציעה כבוד השופטת ברק ארז, הוא פתיחת חשבון משותף אליו יפקיד כל אחד מההורים את חלקו היחסי בעלויות. חשבון משותף יכול להיותנ רלבנטי רק במקרים בהם הסכסוך בין ההורים אינו ברמה גבוהה. ככל שהסכסוך הוא קשה ונוקב ההורים יתקשו לשתף פעולה ביניהם ונושא מזונות הקטינים יהפוך למוקד סכסוך מיותר נוסף.
מאפשר שקיפות, השתתפות הדדית בעלויות ומשאיר את שני ההורים שווים במעמדם, בהגדרתם, ובתפיסה של הילדים אותם, מאחר והילדים יכולים לפנות לשני ההורים כשהם צריכים משהו. לטעמנו חשבון משותף רק להורים שלא יריבו על כל הוצאה ורואים עין בעין את ההוצאות על גידול הילדים. ראו כאן.
פתרון נוסף אליו הגיע בית המשפט המחוזי בתל אביב כבוד השופט, סגן הנשיא שאול שוחט, כבוד השופטת עינת רביד וכבוד השופט נפתלי שילה, עמ"ש 55289-06-20, מי מההורים יהיה הורה מרכז? כל הורה יהיה אחראי על חלק מהנושאים.
בית המשפט המחוזי מגלה את דעתו כי המנגנון של חשבון משותף לניהול מזונות קטינים אינו מתאים כלל ועיקר למשפחות בהן יש סכסוף פעיל והוא לכשעצמו עלול ליצור מחלוקות מיותרות.
בית המשפט המחוזי קובע כך:
אנו סבורים שלמעט במקרים שבהם שני ההורים משתפים פעולה באופן ראוי וטוב בכל הנוגע לסיפוק צורכי הקטינים, אין להשתמש במנגנון זה שמוביל לעיתים קרובות להעצמת הסכסוך, לריבוי מחלוקות, להתדיינויות ובסופו של דבר לפגיעה בקטינים. כפי שציינה כב' השופטת ברק ארז בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.7.17 – להלן: בע"מ 919):
"זהו פתרון מורכב יותר שאינו מתאים לכל משפחה ומשפחה, אך יכול לסייע בחלק מן המקרים (בפרט באלה המאופיינים במידת אמון ושיתוף פעולה גבוהה יותר בין הצדדים)."
הוראה כמו שנקבעה בפסק הדין, לפיה יש לקבל את אישור ההורה השני ביחס לכמעט כל הוצאה הנדרשת לקטינים, עלולה להכביד מאוד על היכולת לרכוש מוצרים לילדים והדבר מביא לכר נרחב של מחלוקות על כל צעד ושעל. הדבר אף עלול להביא ל"שיתוק" ביכולת לרכוש את צורכי הקטינים, אפילו את הבסיסיים ביותר, ומקרה דנן יוכיח. בהתאם לדיווח שהתקבל מהצדדים וכעולה מטענותיהם, הם מנהלים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל ואף התקיים הליך של בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט והכל בשל מחלוקות רבות על זהות המוצרים והשירותים שיירכשו מכספי החשבון הייעודי. ההתנצחויות בין הצדדים רבות ביותר ואין ביניהם הסכמה כמעט על שום דבר. עקב הוויכוחים התכופים ביחס לשאלה לאילו צרכים ייעשה שימוש בכספי החשבון הייעודי, ברור שמנגנון זה משפיע לרעה על הקטינים אף מעבר להיבט הצר של סיפוק הצרכים הפיזיים לקטינים. העצמת החיכוך בין ההורים, משפיע רבות על רווחת הקטינים אף בהביטים רבים אחרים שאינם חשובים פחות, והדברים ידועים.
המנגנון שנקבע ע"י ביהמ"ש קמא עלול גם להביא למצב שבו יהיה אינטרס להורה שחלקו בתשלומי ההוצאות קטן, להרבות ולרכוש מוצרים רבים ביודעו שהוא משלם רק חלק קטן כגון 20% (במקרה דנן) ויהיה על ההורה שצריך לשלם את החלק הארי (האב במקרה דנן – 80%), "למלא את הקופה" שוב ושוב ללא כל גבול וללא תקרה תקציבית. מנגנון זה עשוי להביא לשימוש לרעה בכספים, תוך הטלת מעמסה כספית כבדה ביותר על ההורה שצריך לממן את רוב התשלומים.
ביהמ"ש קמא היה מודע לחיכוכים הרבים בין הצדדים בכל הנוגע לשימוש שצריך להיעשות בכספי החשבון הייעודי והוא ציין כי: אין דעתי נוחה מההתנהלות או לכל הפחות מהחיכוכים העולים בין הצדדים כתוצאה משימוש בכלי שנועד להפחית המחלוקות. עוד אין דעתי נוחה מהאופן בו התבטאה האם בחקירתה, באשר לאופן קבלת ההחלטות בדבר הוצאות הילדים שאינן תלויות שהות…קביעה כי אחד ההורים ישמש כהורה מרכז אינה נועדה להותיר בידיו את כוח ההכרעה או הטלת הווטו באם תבוצע פעילות פנאי או לא, באם ירכשו בגדים או לא וכיוצב'".
יש ליצור מנגנון קל ופשוט לתשלום המזונות שלא ירבה מחלוקות ושיאפשר סיפוק צרכי הקטינים ללא התדיינויות ועיכובים. לכן, טוב עשו הצדדים שהסכימו על ביטול מנגנון החשבון הייחודי והסכימו על העברת הסכום בגין הצרכים שאינם תלויי שהות לידי ההורה המרכז, כמפורט לעיל. כפי שציינה כב' השופטת ברק ארז בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כשהיא דנה בשאלה כיצד ישולמו המזונות במקרה של משמורת משותפת:
"אין מקום להכתיב פתרון אחד שאין בלתו, אלא להבהיר מה אמורים להיות מאפייניו של מנגנון זה: עליו להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים. מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של אחד מההורים כ"הורה מרכז" אשר יקבל לידיו בראשית החודש מחצית מסכום המזונות המיועד עבור ההוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת דהיינו המזונות המיועדים לצרכים האחרים (ביגוד, ספרים, טיפול רפואי לא צפוי ועוד)… ההורה המרכז ינהל חשבון הוצאות זה ויוציא את הכספים במתכונת שתבטיח תיאום ואיזון בין מכלול הצרכים של הקטינים. מנגנון זה מיישם תובנה פשוטה לפיה ניהול כספי של הוצאות במסגרת תקציב מוגבל חייב להיעשות על בסיס תכנון ותיאום".
בית המשפט המחוזי קובע שכל אחד מההורים יהיה אחראי לחלק מההוצאות והוא יהיה הורה מרכז להוצאות אלה:באותו עניין שהגיע לשולחנה של ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי, על פי הסכמת הצדדים, בכל הנוגע להוצאות הקשורות לחינוך ולבריאות, נקבע בהתאם להסכמת הצדדים שבמידת האפשר הם ישולמו ישירות לנותן השירות ואם לא ניתן לפצל את התשלום, האב ישלם בעצמו את מלוא התשלום והאם תשיב לו את חלקה.
האב אם כן, משמש למעשה הורה מרכז לצורך ביצוע התשלומים בתחומי החינוך, החוגים, השיעורים הפרטיים והבריאות. לפיכך, במקרה דנן קיימים בפועל שני הורים מרכזים: האם ביחס להוצאות השוטפות והאב ביחס להוצאות החינוך והבריאות. לכן, אף הורה לא "קופח" וכל אחד מחזיק בתפקיד "הורה מרכז" ביחס לסוגי הוצאות שונים. באופן זה, "אף מלכות לא נוגעת בחברתה" וכל הורה אחראי לשלם חלק מצורכי הילדים. נקבעו בפועל שני הורים מרכזים ולכן אף הורה לא קופח ולא הועדף על פני משנהו. יצוין כי בהתאם להצהרות ההורים בדיון שהתקיים לפנינו, שבמסגרתו פרטו העלויות של הוצאות החינוך לרבות החוגים, השיעורים הפרטיים והטיפול הרגשי, בהחלט ייתכן שדווקא האב הוא הורה מרכז האחראי לתקציב גדול יותר מתקציב האם שעומד על 2,500 ₪ לחודש בלבד.
אין אם כן מקום ל"מלחמה" על זהות ההורה המרכז ושני ההורים למעשה משמשים כהורים מרכזים בתחומים שונים. בנוסף, דווקא לאור טענות האב בדבר "בזבזנותה" של האם ואי חלוקת המשאבים בצורה נכונה על ידה, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה ישולם לה סכום חודשי קבוע אחד עבור ההוצאות שאינן תלויות שהות, תחייב אותה להשתמש בכסף שימוש מושכל. האב לא יצטרך יותר להוסיף דבר עבור הצרכים שאינם תלויי שהות של הקטינים (למעט חינוך, חוגים, הוצאות רפואיות כמפורט לעיל) ויהיה עליה "להסתדר" עם הסך של 2,500 ₪ לחודש שמורכב מהעברת סך של 2,000 ₪ מהאב ו – 500 ₪ שהאם תממן מכיסה ומקצבת המל"ל.
ברור שאם יתברר שהאם איננה מכלכלת כראוי את התקציב העומד לרשותה והילדים נותרים למשל ללא ביגוד בסיסי, בעוד הכסף שמעביר האב משמש להזמנת אוכל ממסעדות, יוכל האב לעתור להחלפתה. ברם, יש לאפשר לאם ששימשה עד היום כהורה מרכז, להמשיך בתפקידה ואין להתערב בקביעה זו שמשמעותה ממילא מינוי טכני בלבד שבמסגרתו נקבע מי מבצע את הרכישות בפועל. הא ותו לא.
בזמן שירות החובה מקובל שהתשלום יורד לשליש. יש כבר מספר לא מועט של פסקי דין בהם משכורות ההורים דומות וזמני השהות שווים או קרובים לכך, ולכן לא נקבעו כלל מזונות לתקופת השרות הצבאי. בנוסף המלצתי כעורכת דין לענייני משפחה היא שבהסכם הגירושין יוכנס סעיף שמאחר והילד כבר בגיר, סכום ישולם לו ישירות. האם לאחר ששכר החיילים עלה באופן מהותי, בעיקר של הלוחמים, יש הגיון להמשיך עם השליש?
בתלה"מ 18944-10-19 נקבע כך:
האם לימודיו של הבן בכיתות י"ג-י"ד מהווים שינוי נסיבות מהותי בצרכיו של הבן על פי הסכם הגירושין
בהסכם הגירושין בין הצדדים לא היו הוראות לגבי לימודי הבן בכיתות י"ג-י"ד. לכן, קובעת השופטת סנונית פורר כי יש לבחון האם יש לראות בלימודי הבן שינוי נסיבות מהותי מעת החתימה על ההסכם המאפשר התערבות של בית המשפט בהסכמות הצדדים.
פסיקת בתי המשפט קבעה לאורך השנים, כי פסק דין למזונות איננו יוצר מעשה בית דין וניתן לשוב ולדון בו במידה שאירע שינוי נסיבות מהותי, בהשוואה למועד פסק הדין הקודם.
ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187, 188-189.
בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים [פורסם בנבו] סעיף 17 לפסק הדין של כב' השופט עמית (7.2.2013).
"שוכנעתי כי המשך לימודיו של הבן ללימודי י"ג-י"ד, מהווים שינוי נסיבות עובדתי מהותי ובלתי צפוי, המצדיק בחינה מחודשת של תשלום המזונות עבורו. במצב דברים שכזה סמוך הילד לשולחן אימו, ממשיך להתגורר עם אמו, ואין באפשרותו לפרנס את עצמו. מדובר בשינוי נסיבות הקשור ישירות לצרכיו של הבן.
מדובר בשינוי נסיבות מהותי הקשור ישירות לצרכיו החינוכיים של הבן.
באותו מקרה לא הייתה מחלוקת כי הבן לומד במשך 5 ימים בשבוע ונדרש לבצע את המטלות הלימודיות גם לאחר שעות הלימודים ולעיתים אף בסופי שבוע. הבן סמוך באופן מוחלט על שולחן הוריו ולמעשה טרם יצא לעצמאות כלכלית והוא אינו עובד ואינו מפרנס את עצמו.
במסגרת כתב התביעה פירטה האם את היקף לימודיו של הבן. הדברים לא נסתרו על ידי האב והוא לא חולק על מהותם:
"12. יש לציין כי — לומד 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, וצריך להקדיש לשיעורי הבית כשלוש שעות בממוצע. כמו כן, הוא נוסע ללימודיו עוד כשעתיים ביום, ממקום מגוריו ב—, ל—, שם הוא לומד.
13. מאחר ו— מקדיש ללימודים כ13 שעות ביום, ועוד שעות רבות בסופי השבוע, אין לו כל אפשרות לצאת ולעבוד למחייתו, לאור ובהתאם למצבת השעות שתוארה לעיל,
14. דמי המזונות הנ"ל הכרחיים למחייתו של —, בהיעדר מקור אחר לכלכלתו, כש— עסוק בלימודיו משך 13 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, ועסוק בהכנת שיעורים שעות רבות גם בסופי השבוע, ואין לו כל אפשרות לצאת ולעבוד למחייתו, ולסייע בכלכלתו."
בחינת היקף הלימודים מעלה כי מדובר במסגרת מלאה שאינה מאפשרת עבודה על ידי הבן וכי כל עתותיו נתונות ללימודים. בנסיבות הללו קיים שינוי נסיבות מהותי בין לימודי הבן לאפשרות שהיה בצבא והיה מקבל כיסוי רפואי וכיסוי צרכים נוסף וכן משכורת צבאית. גם אם היה שב מדי היום הביתה, כפי שמציין האב, ההוצאות מכוסות על ידי הצבא בהיבטים רבים בצירוף המשכורת הצבאית.
"אשר על כן אני קובעת כי לימודי הבן בכיתות י"ג-י"ד מהווים שינוי נסיבות מהותי בצרכי הבן, ועל כן מאפשרים התערבות בשיעור המזונות שנקבע על ידי ההורים בהסכם הגירושין".
מזונות ילדים מה שיעור המזונות שעל האב לשלם עבור הבן בכיתות י"ג-י"ד
כעת, יש לבחון מה הוא שיעור המזונות שעל האב לשלם עבור הבן בכיתות י"ג-י"ד ועד תחילת שירותו הצבאי (חובה).
בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט כי יש לחייב את האב במזונות ילדו הבגיר בתקופת לימודיו בכיתות י"ג-י"ד, וזאת מכיוון שההיגיון המונח בבסיס תשלום אותם מזונות, הוא שתלמיד אינו יכול לעבוד לפרנסתו ועדיין סמוך לשולחן הוריו. מכיוון שכך, יש לראות בלימודים בכיתות י"ג-י"ד כהמשך ישיר ללימודים התיכוניים.
יפים לעניינו דבריה של כב' השופטת שטופמן בבע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע' [פורסם בנבו] :
"כיום, נאספת ומתגבשת פסיקה בערכאות השונות, לפיה נמצא כי יש לחייב את אב במזונות ילדיו בתקופת לימודיהם בכיתות י"ג, י"ד, מן הטעם שהחובה לתשלום מזונותיהם טרם פקעה מכוח דיני צדקה, בהיותם תלמידים הסמוכים על שולחן הוריהם ואינם יכולים לעבוד לפרנסתם.
הרציונאל שגם הוא עומד ביסוד קביעה זו עיקרו בעובדה הידועה לפיה מצבו הכלכלי של בגיר לומד דחוק יותר אף מזה של חייל, שכן בעוד שחייל נהנה מכלכלה ומדור על חשבון צה"ל וכן זכאי למשכורת צבאית, הרי שבן בגיר, שהינו תלמיד, סמוך באופן מוחלט, במקרים רבים, על שולחן הוריו ולמעשה טרם יצא מהקן המשפחתי […].
לכן, בעניינו של בן בגיר הלומד בכיתה י"ג- י"ד ניתן להכיל את קביעותיו של בית המשפט לגבי חייל בשירות חובה, שנקבעו בע"א 4480/93, [פורסם בנבו] שכן בשני המקרים, מדובר בבן בגיר שסמוך על שולחנה של אימו, שאינו יכול לספק את צרכיו ולכן נזקק לתשלום מזונות מאביו, שהרי:
"מדיניות משפטית זו תשקף נכונה את המציאות הישראלית אשר בה, הלכה למעשה, נמשכת תקופת התלות של הילדים בהוריהם עד לתום שירותם הצבאי הסדיר" ( ר' ע"א 93 / 4480 פלוני נ' פלונית מח (3) 461, עמוד 480).
סבורה אני, כי אותה "מציאות ישראלית" מגלה בנוסף, כי הורים נוטים לתמוך בילדיהם במהלך שירותם הצבאי ובתקופת לימודיהם לאחר שירותם הצבאי. יש הורים שיעזרו יותר, ויש הורים שיעזרו פחות, אולם אך סביר הוא שכל הורה מעוניין בהצלחת ילדיו ויציאתם לדרך עצמאית מבית הוריהם. אחת הדרכים התורמות להבטחת עצמאותם ועתידם של הילדים הינה, כמובן, רכישת השכלה. קיימת הקבלה מסויימת בין חייל לבין בן בגיר, לומד, שהרי הן החייל המשרת בצבא, והן הבן הבגיר הלומד משקיעים בדרך כלל את רוב זמנם בעיסוקיהם, ואינם יכולים לספק את צרכי עצמם ונזקקים לעזרת הוריהם.
כמובן, שהשירות הצבאי, איננו על פי בחירה אלא מכח צו וחבות שמטילה המדינה על אזרחיה, ומבחינה זו כמובן שאין השירות הצבאי זהה להמשך הלימודים, לאחר הגיע ילד לבגרות.
יחד עם זאת, נראה לי, כי להמשך הלימודים בכיתות י"ג-י"ד יש להתייחס כהמשך ישיר, אך טבעי, ללימודים התיכוניים, במקרים מסויימים. גם בלא להרחיק לכת בקביעה, לפיה יש להטיל על הורה חבות במזונות ילדו הבגיר הלומד לימודים גבוהים, נראה לי, כי לפחות לגבי כיתות י"ג-י"ד, יש לקבל בנסיבות כענייננו את חבות האב במזונות הבן.
הרחבת חבות המזונות על אב, למשך תקופת הלימודים בכיתות י"ג-י"ד, מחויבת מן המציאות הישראלית ותואמת את הוראות החוק". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', [פורסם בנבו] (28.7.05) עמ' 11-12 לפסק הדין .
הדין החל על מזונות ילדים יכול להשתנות בהינתן מסד עובדתי שונה. ועשוי להיות מורכב. אם ברצונכם לוודא שזכויותיכם לא נפגעות, מומלץ להסתייע בעורך דין לענייני משפחה.
מדובר כאמור בהליך שעשוי להיות בעל השלכות כלכליות ענפות, ועל כן מומלץ לפנות אל עורך דין לענייני משפחה מנוסה ומקצועי בשלב כמה שיותר מוקדם. זאת במיוחד כאשר אתם צפויים לקיים זמני שהות שווים והכנסותיכם דומות.
עורכת דין רחל שחר, עו"ד גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד רחל שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בדיני משפחה
המשרד שנוסד על ידה בשנת 2004 ומאז צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ומעסיק עו"ד פשיטת רגל כשירות משלים..
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים עורכות דין גירושין ומשפטניות בעלי מומחיות ספציפית בדיני משפחה וירושה. עורכת דין רחל שחר, עו"ד הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה, נוטריון ומגשרת, אשר ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה על כל היבטיו לרבות חלוקת רכוש, ביטול הסכמי ממון, סרבנות גט ועוד.
לאחר הסמכתה כחברה בלשכת עורכי הדין התנדבה עו"ד רחל שחר במסגרות התנדבות רבות והעניקה ייעוץ משפטי בסניף ויצ"ו בסביון וכן בסניף שי"ל בעיר יהוד.
עו"ד דיני משפחה רחל שחר כתבה וכותבת מאמרים רבים בתחום דיני משפחה והינה מנחה בתוכנית "אולפן המומחים".
עו"ד גירושין ונוטריונית רחל שחר ידועה בזכות מקצוענותה חסרת הפשרות והבנתה המקיפה את האטמוספירה המשפטית השלטת כמו גם יחסה האישי ללקוח ואנושיותה.
עו"ד גירושין ונוטריונית ידועה כמי שמקדמת טיפול אינטנסיבי וחסר פשרות בנושא הניכור ההורי על כל היבטיו והיא מקדישה לנושא זמן רב ומרץ.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
