חוק יחסי ממון על מי הוא חל?
חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר נחקק בשנת 1973, מסדיר את האופן בו יחולק הרכוש של בני זוג במקרים בהם בני הזוג התגרשו או שמא אחד מהם נפטר. הרגעים בהם מסתיימים חיי נישואין הינם רגעים אשר מלווים פעמים רבות במתח בין בני הזוג ובקשיים. נוסף לקושי הנפשי שמתלווה לרוב להליך זה, חלק מרכזי מסיום יחסי הנישואין הינו אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
כמו כן, פעמים רבות בני הזוג יגיעו ליחסים הזוגיים עם רכוש שהיה להם טרם תקופה זו. בנוסף לכך, ייתכן שבני הזוג קיבלו מתנות או ירושות בעלות ערך רב במהלך הנישואין. לפיכך, ישנה חשיבות רבה בהסדרת אופן חלוקת הרכוש. זאת ועוד, החוק עצמו נחקק לאור צבר של פניות לבתי המשפט בנושא חלוקת רכוש בתום היחסים.
טרם חקיקת החוק, המצב ששלט באופן חלוקת הרכוש בין בני זוג היה שימוש בהלכת השיתוף.
הלכת השיתוף הינה הלכה שהתפתחה בפסיקת בית המשפט העליון כדי להתמודד עם סיטואציות בהן כל צד טוען שרכוש משותף שייך לו ונוצרים חיכוכים באופן החלוקה.
לפי חזקת השיתוף , שחלה בתקופה ההיא הן על זוגות נשואים והן על זוגות שהינם ידועים בציבור, קובעת שהבעלות בכל הרכוש המשותף מחולקת באופן שווה בין הצדדים. יצוין שכדי שתחול ההלכה נדרש היה להוכיח שמתקיימים חיים משותפים תקינים ושישנו מאמץ משותף של בני הזוג. משמעות הדבר היא שכדי להוכיח שלא התקיימה כוונה לשיתוף של הרכוש. עם זאת, התעוררו מחלוקות בטענה שבן זוג מסוים הכניס יותר כסף ותרומתו של הצד השני הייתה מעטה.
המצב הקיים כיום הינו שעל זוגות שנישאו טרם ה-01.01.1974, כמו גם על זוגות של ידועים בציבור, בין אם מבחירה ובין אם כי אין להם אפשרות חוקית להינשא בישראל, חלה הלכת השיתוף. לעומת זאת על זוגות אשר נישאו משנת 1974 ואילך הדין החל הוא חוק יחסי ממון.
ההסדר אשר מחיל חוק יחסי ממון הינו חלוקה של הרכוש המשותף באופן שווה בין בני הזוג, בדרך של איזון משאבים. משמעות הדבר היא שכל אחד מבני הזוג זכאי לקבל חצי מן הרכוש המשותף. כך, נכסים אשר היו לבן זוג מסוים עוד טרם הנישואין, או לחילופין נכסים אשר התקבלו במהלך תקופת הנישואין בירושה או במתנה, יישארו רכושו של בן הזוג עליו הם רשומים, בלבד.
ההסדר קובע שעם פקיעת הנישואין השווי של כלל הרכוש מחולק בין בני הזוג באופן שווה, אלא אם בית המשפט הורה אחרת.
שיתוף זה לא מתקיים במהלך הנישואין, אלא רק בעת פקיעתם. אופן ביצוע החלוקה הינו הערכת שווי הנכסים של בני הזוג, הן המשותפים והן אלו ששייכים לכל אחד לחוד, וחלוקה שווה ביניהם.
כך, במידה ויש הפרש לטובת אחד מבני הזוג, הוא ישלם לשני את גובה ההפרש, על ידי כך שיתן לו זכויות בנכס השייך לו, או לחילופין על ידי כך שייתן לו תשלום כספי. במקרים אחרים, בית המשפט יכול להחליט כי לאור הנסיבות החלוקה לא תהיה שווה.
נוסף על ההסדר הבסיסי, לאורך השנים נחקקו מספר תיקונים לחוק.
בין היתר, ישנו תיקון אשר קובע שהסכם ממון בין בני זוג, אשר מתנה על ההסדר הקבוע בחוק, מחייב את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה או לחלופין של בית הדין הרבני. זאת, רק לאחר שבאחת מערכאות אלה נקבע כי בני הזוג ביצעו את ההסכם בהסכמה חופשית וכן שהם מבינים את משמעויותיו ואת תוצאותיו. כך, מוודא בית המשפט שלא נוצרים מצבים של כפייה. תיקון נוסף, אשר נחקק בשנת 2008, מאפשר חלוקה של רכוש במהלך חיי הנישואין וטרם הגירושין.
חשוב לציין שחוק יחסי ממון בין בני זוג הינו חוק דיספוזיטיבי. משמעות הדבר היא שההסדרים בו אינם מחייבים וניתן להתנות עליהם. דרך ההתנייה על חוק יחסי ממון הינו חתימה על הסכם ממון. פעמים רבות הדין הקבוע בפסיקה ובחקיקה אינו מבטא באופן מלא את רצונות הצדדים. משמעותו של הסכם זה הינה שאופן החלוקה בין בני הזוג ייעשה לפי הקבוע בהסכם.
חתימה על הסכם כזה חיונית מעצם כך שמדובר בהסכם צופה פני עתיד. החשיבות עולה באופן משמעותי במקרים בהם אחד מבני הזוג מגיע לקשר כאשר יש בבעלותו רכוש. המצב הקנייני השורר כיום, השילוב בין הלכת השיתוף לבין חוק יחסי ממון, משמעותו שניתן להוכיח כי גם בנכס שהיה לאחד הצדדים טרם הקשר הינו נכס בו היתה כוונת שיתוף, על אף שלאחד מבני הזוג לא היה כל קשר במימונו.
עו"ד רחל שחר מסבירה: האם ניתן לקבל יותר ממחצית הרכוש המשותף בהליך הגירושין?
| בהקשר זה, ישנם מספר דברים שחשוב במיוחד לזכור במהלך חיי הנישואין – הן בתחילתם והן במצב בו הם עולים על שרטון: ישנה חשיבות רבה במיוחד לביצוע הסכם ממון. הסכם כזה יכול למנוע חיכוכים עתידיים ויוצר שקט נפשי לבני הזוג. כדאי להכיר את ההבחנה בין הלכת השיתוף לבין חוק יחסי ממון. הליך ביצוע החלוקה השונה יכול להיות בעל משמעויות כלכליות רבות. בחוק יחסי ממון ישנם תיקונים אשר הופכים אותו במידה רבה להיות יותר שוויוני. חשוב להכיר את התיקונים הללו ואת ההשלכות שלהם. |
בהקשר זה, ישנם מספר דברים שחשוב במיוחד לזכור במהלך חיי הנישואין – הן בתחילתם והן במצב בו הם עולים על שרטון:
חזקת השיתוף בין בני זוג מקורה בפסיקה של בתי המשפט, ובמשך שנים רבות היא שימשה כדרך לחישוב חלוקת הנכסים בעת תום היחסים בין בני זוג, נשואים או ידועים בציבור.
כיום, היא חלה רק על זוגות שנישאו לפי שנת 1974, וכן על זוגות של ידועים בציבור. החזקה קובעת שהבעלות ברכוש של שני הצדדים הינה שווה, והדברים המבססים כדי לבסס את קיומה של החלה זו הינה הוכחה של מאמץ משותף – משמע תרומה כלכלית ממשית של כל אחד מבני הזוג, וכן חיים תקינים.
פעמים רבות עולה השאלה איך חלה חזקת השיתוף במקרה של ירושה. האם החלוקה במקרים אלה זהה לחלוקה של נכסים אשר נקנו על ידי שני בני הזוג?
ההנחה שעומדת בבסיס חזקת השיתוף הינה כי נכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים תוך מאמץ משותף, דהיינו מצב בו כל אחד תרם למשפחה והחיים התנהלו באופן הרמוני, וכן כאשר הנכס שימש למגורי בני הזוג במהלך החיים, הוא שייך לשני בני הזוג גם אם הוא רשום רק על שמו של אחד מהם.
הכלל הנוגע בירושה הינו שנכסים אשר אחד מבני הזוג הביא עימו לנישואין או כאלה שקיבל בירושה במהלך חיי הנישואין אינם נכללים תחת חזקת השיתוף. עם זאת במקרים בהם בני הזוג הסכימו על החלתה של החזקה, דהיינו ניתן להצביע על קיומה של כוונת שיתוף, החזקה ככל הנראה תחול.
במקרה שנידון בבית המשפט לפני מספר שנים, תמ"ד 19339-07-17, נידונה השאלה איך תוחל החזקה במקרה בו אחד מבני הזוג נפטר והכנס היה רשום רק על שמו של בן הזוג השני. הנכס המדובר היה דירת מגורים שנרשמה רק על שמו של האב, בעוד האם היא זו שנפטרה.
נפסק כי כאשר האשה נפטרה לפני בעלה ולא ביקשה שיחול השיתוף עוד במהלך חייה ההנחה הינה שהיא לא ביקשה לשנות את הרישום כיוון שחייה באופן הרמוני עם בעלה ולא נדרש שינוי של הרישום. על כן, היא למעשה הורישה את הזגות לטעון לקיומה של חזקת השיתוף לילדיה.
יצוין שישנה אופציה לסתור את חזקת השיתוף בירושה. כדי לעשות זאת, נדרש להראות שהכנס נרשם על שמו של אחד מבני הזוג ואכן לא היתה כוונה לחלק את הרכוש, אלא אחד מבני הזוג וויתר, עוד במהלך חייו, על קבלת זכויות בנכס. זאת, על ידי כך שמראים שלנפטר היתה הזדמנות לתבוע ולטעון לחזקת השיתוף, אך הוא נמנע ממנה.
במקרה אחר, ע"ט 5774/91, טענו יורשיה של אם כי לאם מגיעות מחצית מהזכויות על נכס מסוים שרשום על שמו של האב. נפסק כי ההזדמנות הסבירה להעלאתה של טענה זו חלפה ברגע בו נפטר ההורה האחר ונדמה שהאם וויתרה על הזכות לטעון לקיומה של ההלכה. משמע לא נשללת היכולת להעלות טענה לקיומה של הלכת השיתוף ככל שלא היתה הזדמנות סבירה לטעון לקיומה.
כפי שקל לזהות, בין הלכת השיתוף לבין חוק יחסי ממון ישנם הבדלים רבים. ההבדל הראשון הוא כאמור בשאלה על מי חלה כל אחת מהאפשרויות. כפי שצוין חוק יחסי ממון חל רק על זוגות שנישאו החל מ01.01.1974, בעוד שעל שאר הזוגות חלה חזקת השיתוף.
שוני מרכזי נוסף הינו שבעוד שלפי הלכת השיתוף ישנה בעלות שווה בכל הנכסים בהם היתה כוונת שיתוף, ההסדר החל לפי חוק יחסי ממון הינו איזון משאבים. זאת אומרת שאין בעלות משותפת ושווה בין הנכסים ויתכן מצב בו רק למי שרשום כבעל נכס מסוים תישאר בעלות, ואופן האיזון יהיה שאחד הצד אשר לו ישנה בעלות ישלם לצד השני סכום כסף. הגם שניתן לטעון שמתקיים פה איזון כספי, מבחינה מהותית לא נוצר איזון מלא, כיוון שלעומת סכום כספי שהינו אחיד, בעלות בנכס יכולה להניב כספים נוספים, ונוצר חוסר שוויון.
שאלה נוספת הינה האם ישנה אפשרות לחלק את הנכסים עוד טרם פקיעת הנישואין. לפי הלכת השיתוף התשובה ברורה, אין בעיה לחלק את הבעלות בנכסים עוד טרם התפרקו הנישואין. לעומת זאת לפי חוק יחסי ממון ברירת המחדל היא שאופציה זו אינה קיימת.
עם זאת, כיום לאחר תיקון החוק שונה סעיף 5, וכיום הקביעה הינה כי כמו בחזקת השיתוף לכל אחד מבני הזוג עומדת האופציה לחלק את הנכסים בדרך של איזון משאבים עוד טרם תום הנישואין, ככל שמתקיים אחד התנאים הבאים:
| עם זאת, כיום לאחר תיקון החוק שונה סעיף 5, וכיום הקביעה הינה כי כמו בחזקת השיתוף לכל אחד מבני הזוג עומדת האופציה לחלק את הנכסים בדרך של איזון משאבים עוד טרם תום הנישואין, ככל שמתקיים אחד התנאים הבאים: 1. מצב בו חלפה שנה מהיום בו נפתח אחד מההליכים הבאים: הליך להתרתם של הנישואין או הליך של תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, ובכלל כך אף תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין משותפים לפי חוק המקרקעין; תביעה לפסק דין הצהרתי העוסק בזכויותיו של כל אחד מבני הזוג ברכוש; בקשה מסוג ביצוע הסדר איזון משאבים על פי הפרק בחוק העוסק בנושא זה או לחילופין בקשה המבוססת על סעיף 11 לחוק. 2. מצב בו נוצר קרע בין בני הזוג או לחילופין מצב בו בני הזוג חיים בנפרד זה מזו, אף אם הם נמצאים תחת אותה קורת גג, לתקופה שאורכה תשעה חודשים לכל הפחות בתוך תקופה של שנה רציפה. אז, לבית המשפט או לבית הדין הרבני עומדת האופציה לקצר את התקופה. |
נוסף על אלה, הבחנה נוספת שניתן לזהות בין הלכת השיתוף לבין חוק יחסי ממון בין בני זוג הינה מידת השוויוניות המצויה בהם. לפי החוק, ברגע בו עומדים בני הזוג בתנאי הסף של חיים משותפים ומאמץ משותף, אין משמעות לשאלה על שם מי מבני הזוג רשום הנכסם, אלה ישנה התמקדות בכוונת הצדדים ובאורח חייהם. בנוסף, לאור הרצון ליצור שוויון הבסיס להלכה הינו כי האופציה לחלק את הרכוש קיימת בכל שלב בחיים המשותפים, ללא צורך בעמידה בתנאים נוספים.
הגם שסעיף 5 המתוקן המופיע לעיל עוזר במידה מסוימת להתמודד עם הבחנה זו, נדמה שהאיזון עדיין לא מתקיים באופן מלא ומספק, ובמבחן התוצאה דין זה יוצר חוסר שוויון מסוים. זאת, בהתחשב בכך שפעמים רבות הנכס רשום על שמו של הגבר, גם אם האישה מימנה אותו באופן חלקי, ואין התחשבות בפערי הכוחות בין הצדדים.
פעמים רבות, זוגות אשר מנהלים משק בית משותף ורוצים שתהיה הכרה מסוימת בכך על ידי המדינה, בוחרים באופציה של ידועים בציבור, ואינם מתחתנים חתונה ברבנות. להסדר זה פונים הזוגות ממספר רב של סיבות. בין היתר זוגות חילונים שאינם רוצים חתונה דתית, זוגות חד מיניים, ועוד.
המונח ידועים בציבור מתייחס לבני זוג, פשוטו כמשמעו. הללו זכאים לזכויות וחובות להם זכאים בני זוג נשואים. עם זאת בניגוד להם ידועים בציבור אינם רשומים במרשם כלשהו, בשום שלב במערכת היחסים.
לא בכל מצב של חיים משותפים ייחשבו בני הזוג ידועים בציבור. בין היתר נבחנים משך החיים המשותפים, בילויים משותפים לבד ועם חברים, האופן בו הצדדים עצמם רואים עצמם, ועוד.
נדמה שעם השנים הדיון בעניינם של ידועים בציבור ומצבם המשפטי משתנה. זאת, בהתאם לחשיבות הפחותה שניתנת במגזרים מסוימים לנישואין דרך הרבנות וכן בעקבות עלייתן של תפיסות ליברליות.
עולה השאלה מהי משמעותו של הסדר זה מבחינת בית הדין הרבני ובאילו אופנים נוצרות התנגשויות בין הדרכים השונות.
שאלה מרכזית המעסיקה זוגות אשר מתחתנים שלא דרך הרבנות, או שאינם מתחתנים כלל אך כן רשומים כידועים בציבור, הינה מהו האופן בו נעשה הליך הגירושין. השאלה המרכזית הינה, האם במקרים כאלה נדרש בכלל גט.
עולים מספר שיקולים. מצד אחד, לא נעשה טקס כלל, או שנעשה טקס אשר לא עומד בדרישות הרבנות. מאידך, יתכן ומבחינה מהותית מערכת היחסים תואמת את דרישות המינימום של ההלכה היהודית בנושא ההכרה בנישואים, כך שהצורך במתן גט תואם לסיטואציה.
אופן ההכרעה של בית הדין הרבני נעשה על ידי בחינת אופיה של מערכת היחסים. ככל שמתקיימים בה מאפיינים של חיים משותפים המקבילים לחיי נישואין, יתכן שתהיה הכרה אשר תצריך מתן גט. בין היתר נבחנים הרכיבים הבאים:
ככל שהחיים המשותפים מכילים יותר מרכיבים אלה ובמידה משמעותית יותר, יראו את הנישואים כתקפים, ובני הזוג יהיו מחויבים בקבלת גט, מסוג "גט לחומרא", דהיינו גט שניתן על דרך ההחמרה.
קל לזהות שהדינים החלים על תום יחסים זוגיים מורכבים ורבים. ריבוי מקרי הגירושין ההולך וגדל, כמו גם הסיטואציה המורכבת רגשית וכלכלית מלכתחילה, מובילים לקיומה של חקיקה ופסיקה ענפה.
על כן, במקרים רבים מתעורר צורך בהסתייעות בעורך דין בתחום הגירושין. כך למשל, במקרים בהם לא קיים ביניכם לבין בני זוגכם הסכם ממון , ישנה חשיבות רבה בעורך דין בעל ניסיון בתחום אשר יכול ויודע להעריך לפי נסיבות העניין מה ככל הנראה יהיה אופן חלוקת הנכסים.
למידע נוסף ולייעוץ על ידי עורך דין הסכם גירושין בנושא, פנו לכותבת המאמר, עו"ד ונוטריון מוסמך משרד המשפטים רחל שחר עורך דין בקריית אונו ופתח תקווה.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
