במציאות החיים כפי שאנו מכירים אותה כיום, פעמים רבות זוגות אינם חיים זה עם זה לאורך כל תקופת חייהם, והליכי פרידה וגירושים נפוצים מאד. כאשר היחסים הזוגיים מתקרבים לסיומם, פעמים רבות עולים בין בני הזוג סכסוכים רבים בנושאים שונים. נושא מחלוקת מרכזי, שעולה בסכסוכים רבים במיוחד, הוא אופן חלוקת רכוש בגירושין בין אם הצדדים היו בקשר ארוך ובין אם בקשר קצר, ישנה סבירות גבוהה שיש להם רכוש, אשר נרכש טרם הזוגיות או במהלכו, ויתכן ששני הצדדים ירצו בו.
עולה השאלה מה עושים במצב כזה – האם רכוש שנקנה טרם הנישואין ילך למי שקנה אותו או ירש אותו למרות שהשימוש בו היה במשך תקופה ארוכה של שני הצדדים? למי ילך רכוש שנקנה במהלך החיים המשותפים? פעמים רבות הקביעה בשאלה הזו קשה במיוחד, ואלו המצבים בהם למרות שהצדדים קנו את הרכוש במהלך הזוגיות והחיים יחד ובכסף משותף, אך הרכוש רשום רק על שם אחד מבני הזוג.
כלי מרכזי בבחינת שאלות של פירוק שיתוף ואיזון משאבים בסוגיית כוונת השיתוף הספציפי הינה אלה הינו בחינה של כוונתם של בני הזוג בנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם, זאת אומרת, מהי כוונת השיתוף של הצדדים. כוונת שיתוף כזו יכולה להיות חלקית או מלאה, ויכולה להתקיים גם בנכס שרשום על אחד הצדדים וגם על כזה שרשום על שניהם. פעמים רבות קשה לזהות את הכוונה הזו. זאת, כיוון שככל שאין מדובר בהסכם ממון מפורט אין אינדיקציות ישירות וחד משמעיות לקיומה של הכוונה. אז, יש להבין אותה מהיחסים בין הצדדים ומההתנהלות שלהם.
לאור חוסר הבהירות, מי שמבקש להראות שיתוף שיאפשר לו לקבל חלק מהנכס צריך להוכיח שלבן הזוג השני היתה כוונה לשיתוף ספציפי בנכס מסוים, או לשיתוף מכח הדין הכללי.
ישנן מספר פרמטרים הנבדקים בבוא בית המשפט להכריע בעניין זה מעבר למפורט בטבלה. הפרמטרים אינם סגורים ולבית המשפט קיים שיקול דעת להתחשב בפרמטרים אחרים על פי מידת הרלבנטיות שלהם
בין היתר נבחנים הדברים הבאים:
הלכת השיתוף היא הדרך של בתי המשפט להתמודד עם הקושי במצב בו ישנו רכוש משותף בין הצדדים, ויש צורך בהחלטה כיצד יחולק הרכוש הזה אם אין הסכם ברור שמסדיר זאת. משמעות הדבר היא שההלכה הזו לא מופיעה בשום חוק או תקנה, והמחוקק לא התייחס אליה באופן ישיר, אלא בתי המשפט יצרו אותה כדי להתמודד עם הסיטואציה הנפוצה של פרידה בה יש לחלק את הרכוש.
חשוב לדעת כי ההלכה הזו התפתחה בבתי המשפט כבר באמצע המאה הקודמת. הלכה זו נוגעת הן בנכסים שנרכשו במהלך הקשר והן לפניו. לפי ההלכה, כל נכס שנרכש תוך כדי חיי הנישואין של הזוג שייך לשני בני הזוג יחדיו, באופן שווה. זאת עקב החיים המשותפים וללא קשר לשאלה על שם מי כל נכס רשום באופן רשמי. כיום, לאור חקיקת חוק חדש, חוק יחסי ממון עליו יפורט בהמשך, הלכת השיתוף חלה כביכול רק על זוגות אשר נישאו לפני 01.01.1974, וחלה על ידועים בציבור.
למרות שכאמור החזקה חלה על ידועים בציבור ועל מי שנישאו לפני 01.01.1974, ישנם מקרים בהם היא תחול גם על זוגות שנישאו בשלב מאוחר יותר, והתחולה במצב כזה לא תהיה של החזקה במלואה, אלא של חזקת השיתוף הספציפי. בני הזוג יכולים לטעון לשיתוף ספציפי, דהיינו חל הזוג הסדר איזון משאבים , שחל על מי שנישאו לאחר 01.01.1974, אך בן הזוג טוען לכוונת שיתוף בנכסים עליהם לכאורה לא חל חוק יחסי ממון, כגון נכסים שנרכשו לפני הנישואין. משמע מוחלת הלכת השיתוף.
לפי הפסיקה של בית המשפט העליון, הנטל להוכיח כי היתה כוונת שיתוף ספציפי במצב כזה הינה על בן הזוג שמבקש להנות מנכסים שכביכול לפי החוק היבש הוא אינו זכאי להם.
בכדי להוביח זאת יש לעמוד ברף גבוה של ראיות ומבחני משנה.
משמעותה של החזקה הינה שאם אורח החיים המשותף של בני הזוג תקין, וניתן לזהות שיש ביניהם מאמץ כלכלי משותף, כלל הרכוש והנכסים שבני הזוג צברו במהלך החיים המשותפים הינם בבעלות משותפת.
משמעות בעלות זו הינה שלכל אחד מהם זכאות ב50% מכלל הרכוש והנכסים שנצברו, ככל שאין הסכם שקובע אחרת וככל שלא ניתן לזהות כוונה שונה בנסיבות, לפי אורח חיי הזוג, משך הנישואין, נטילת החלק במאמצים המשותפים בפרנסת המשפחה ובצבירת הרכוש או תרומה לפרנסה באמצעות עבדות בית, וכו'.
| הלכת השיתוף הספציפי על אלו נכסים תחול אם בית המשפט יסבור שעמדם בקריטריונים על פי הפסיקה זכויות סוציאליות – כדוגמת פיצויים פיטורין, הפרשות לקופות גמל, ועוד. זאת, גם אם הזכויות הגיעו רק לאחד מבני הזוג. |
| זכויות בנכסים עסקיים – גם במצב בו רק אחד מבני הזוג ניהל את העסק. |
| דירת מגורים משותפת – הבעלות שווה, ללא קשר לשאלה מי השקיע כסף רב יותר ברכישה. |
| חשבונות בנק אשר רשומים רק על שמו של אחד מבני הזוג במידה וכספי החשבונות או חלקם הוזרמו לקופה שהינה משותפת, לצורכי המשפחה. |
| נכס שנרכש לפני הנישואין, במקרים מסוימים בהם ישנה עדות על כוונה שלא להפרידו, כמו גם נכס אשר ירש אחד מבני הזוג, רק במקרים בהם ניתן להוכיח כוונה שלא להפריד את הנכס. עם זאת, הנכסים עליהם לא חלה החזקה הינם בין היתר נכסים שצבר הזוג לפני הנישואין או נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה. עם זאת ככל שניתן יהיה לזהות כוונת שיתוף על נכסים אלה החזקה כן תחול. לאור המשמעות הכלכלית הגבוהה ביותר שלה, את חזקת השיתוף ניתן גם לסתור. זאת, על ידי כך שהנתבע יוכיח כי לא היתה כוונת שיתוף, זאת אומרת, לסתור את הדברים המעידים על קיומה של הכוונה. |
| עם זאת, הנכסים עליהם לא חלה החזקה הינם בין היתר נכסים שצבר הזוג לפני הנישואין או נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה. עם זאת ככל שניתן יהיה לזהות כוונת שיתוף על נכסים אלה החזקה כן תחול. לאור המשמעות הכלכלית הגבוהה ביותר שלה, את חזקת השיתוף ניתן גם לסתור. זאת, על ידי כך שהנתבע יוכיח כי לא היתה כוונת שיתוף, זאת אומרת, לסתור את הדברים המעידים על קיומה של הכוונה. |
זכויות סוציאליות – כדוגמת פיצויים פיטורין, הפרשות לקופות גמל, ועוד. זאת, גם אם הזכויות הגיעו רק לאחד מבני הזוג.
זכויות בנכסים עסקיים – גם במצב בו רק אחד מבני הזוג ניהל את העסק.
דירת מגורים משותפת – הבעלות שווה, ללא קשר לשאלה מי השקיע כסף רב יותר ברכישה.
חשבונות בנק אשר רשומים רק על שמו של אחד מבני הזוג במידה וכספי החשבונות או חלקם הוזרמו לקופה שהינה משותפת, לצורכי המשפחה.
נכס שנרכש לפני הנישואין, במקרים מסוימים בהם ישנה עדות על כוונה שלא להפרידו, כמו גם נכש אשר ירש אחד מבני הזוג, רק במקרים בהם ניתן להוכיח כוונה שלא להפריד את הנכס.
עם זאת, הנכסים עליהם לא חלה החזקה הינם בין היתר נכסים שצבר הזוג לפני הנישואין או נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה. עם זאת ככל שניתן יהיה לזהות כוונת שיתוף על נכסים אלה החזקה כן תחול.
לאור המשמעות הכלכלית הגבוהה ביותר שלה, את חזקת השיתוף ניתן גם לסתור. זאת, על ידי כך שהנתבע יוכיח כי לא היתה כוונת שיתוף, זאת אומרת, לסתור את הדברים המעידים על קיומה של הכוונה.
מאז חקיקת חוק יחסי ממון, שנחקק בשנת 1973 ההסדרה החלה על חלוקת הרכוש בין בני זוג השתנתה באופן משמעותי. העיקרון העומד בבסיס חוק יחסי ממון הינו הפרדת הנכסים ואיזון המשאבים בין בני הזוג. משמעות העקרון הזה הינה שבעת הפרידה מעריכים את שווי הנכסים של כל אחד מבני הזוג בנפרד, וככל שיש פער בשווי מעבירים כסף בין הצדדים כדי ליצור שוויון. עם זאת, השוויון הינו רק כספי, בעוד שאין התחשבות בכך שאחד מבני הזוג נשאר בעליו של הנכס המסוים בעוד הצד השני זוכה רק לכסף.
לפי החוק, האופן בו מתבצעת ההפרדה הרכושית בין הצדדים נעשית רק בשלב בו פוקעים היחסים לאור מוות או גירושין, ולא במהלך הקשר עצמו. עוד יצוין שהחוק הוא דיספוזיטיבי – משמעות הדבר היא שבמידה ויש בין הצדדים הסכם ממון הסכם הממון הוא מה שיכול ולא ההסדר הקבוע בחוק.
הגם שזה הכלל, ישנה אפשרות בתנאים מסוימים לבצע חלוקה של הרכוש כבר טרם סיום היחסים. בשנת 2008 נקבע תיקון לחוק, אשר במסגרתו נכנס תיקון של סעיף 5 בחוק העוסק במועד בו נעשה איזון המשאבים. הסעיף קובע שהזכות לאיזון משאבים עומדת לכל אחד מבני הזוג עוד טרם פקעו הנישואין ככל שהוגשה בקשה לביצוע איזון שכזה והתקיים מי מהתנאים הבאים:
ראשית, במצב בו חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים שלהלן: הליך להתרת נישואין או תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין משותפים לפי חוק המקרקעין; תביעה לפסק דין הצהרתי הנוגע בזכויותיהם של בני הזוג ברכוש; בקשה מסוג ביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה בחוק או בקשה לפי סעיף 11 לחוק.
שנית, מצב בו ישנו קרע בין בני הזוג או מצב בו הם חיים בנפרד, גם אם תחת אותה קורת גג, במשך תקופה של תשעה חודשים לכל הפחות מתוך תקופה רציפה של שנה (במצבים מסוג זה בית המשפט או בית הדין הרבני יוכל לקצר את התקופה אם ישנה החלטה שיפוטית שמעידה על קרע בין בני הזוג.
הבחנה מרכזית בין הלכת השיתוף לבין הקבוע בחוק היא שבמידה רבה ההלכה שוויונית יותר. היא קובעת שבהינתן חיים משותפים אין משמעות רבה לשאלת הרישום ולשאלה מי בא עם אילו נכסים לפני הקשר, אלא ההתמקדות היא בחיים המשותפים ובכוונת הצדדים. כמו כן, מתוך רצון ליצור שוויון בין הצדדים הבסיס הוא כי בכל שלב ניתן לחלק את הבעלות, ללא תנאים מסוימים. סעיף 5 המתוקן, המוזכר לעיל, עוזר להתמודד עם ההבחנה שנוצרה לאור חקיקת החוק בין זוגות שנישאו טרם 01.01.1974 לזוגות שנישאו לאחריו, ובין ידועים בציבור לנשואים. עם זאת, גם הוא לא עושה זאת באופן מלא.
כיוון שישנם מספר גדל והולך של אנשים החיים יחד אך לא נשואים, הלכת השיתוף הוחלה גם זוגות כאלה, בשינויים מסוימים. התנאים המקדימים לתחולת ההלכה, כמו במקרה של זוג שנישא לפני 1974, הינו חיי משפחה וניהול משק בית משותף. עם זאת, הבחנה משמעותית היא שבמקרה של ידועים בציבור נדרשת ראיה מחזקת נוספת כדי להוכיח כוונת שיתוף המאפשרת את החלת הלכת השיתוף. זאת, כיוון שבמצב כזה נקודת המוצא של בית המשפט היא שרמת ההדדיות נמוכה יותר.
הדין החל על ידועים בציבור, מי שחיים יחד לאורך השנים באופן הדומה לבני זוג נשואים, הינו הלכת השיתוף (כאמור, בשינויים מסוימים), ולא חוק יחסי ממון. עולה השאלה כיצד מתחלק הרכוש במצבים אלה, והאם היתה השפעה כלשהי לחקיקת החוק גם על יחסים כאלה.
| בפסיקת בתי המשפט נעשית הבחנה בין סוגי נכסים שונים כשמדובר בידועים בציבור. ככלל, כשמדובר בדירת מגורים יש נטייה לשתף את הרכוש בין ידועים בציבור, וכשמדובר בנכס עסקי הנטייה היא להפריד את הרכוש. ההבחנה הזו נובעת במידה רבה מכך שבמצב של ידועים בציבור הפסיקה יותר מקשה בהכרעה האם היתה כוונת שיתוף מלכתחילה, כמו שנדרש לפי הלכת השיתוף עבור הוכחת בעלות משותפת |
משמעות ההבחנה היא שאם מדובר בדירת מגורים של הזוג ואם הדירה היא אף הנכס העיקרי, היחיד והמשמעותי שלהם, בית המשפט יבחן האם הנכס נרכש ממקורות חיצוניים או מקורות שהתקיימו גם לפני הזוגיות, או שמא בנכס שנקנה יחד במימון משותף, ולפי הנסיבות יכריע האם היתה כוונת שיתוף ספציפית. לעומת זאת, במצב בו מדובר בנכס עסקי, בו לא גרו הזוג במהלך החיים המשותפים והוא לא שימש אותם כחלק ממשק הבית, נטיית בית המשפט תהיה לקבוע שלא התקיימה כוונת שיתוף ובהתאם שהנכס לא מהווה חלק מחלוקת המשאבים. |
כאמור, בית המשפט מתייחס בצורה שונה במידה רבה לבני זוג שנישאו לעומת בני זוג שהינם ידועים בציבור, מבחינת הוכחת כוונת שיתוף בנכסים. במקרים בהם מדובר בזוג נשוי, ישנה חזקה, שכמעט לא ניתן לסתור, שהיתה כוונת שיתוף ברכוש כולו. על כן, במקרים אלה לרוב יקבע בית המשפט כי הבעלות בנכס הינה שווה ללא קשר לשאלת הרישום, ויניח כמעט באופן אוטומטי הנחה המבוססת על שוויון.
בשונה מכך, כאשר מדובר בזוג ידועים בציבור הנחת המוצא דומה במידה מסוימת בנכס כדירת מגורים, אך הפוכה בנכסים עסקיים, ונדרשת ראיה נוספת כדי להצביע על קיומה של כוונת שיתוף. משמעות החזקה ההפוכה היא שכשמדובר בבני זוג נשואים בן הזוג הנתבע, שעליו רשום הנכס, צריך להוכיח שלא היתה כוונת שיתוף, ואם הוא לא מוכיח זאת נעשית חלוקה שווה. לעומת זאת במצב של ידועים בציבור בן הזוג התובע הוא זה שעליו הנטל להוכיח כי כן היתה כוונת שיתוף.
עם זאת, המציאות המורכבת מובילה לכך שבמקרים רבים ישנם מצבי ביניים. כך, בעניין פלונית, בע"מ 10734/06, קבע בית המשפט שלא ניתן לקבוע מראש כללים ברורים שתואמים כל אפשרות שמזמנת המציאות האנושית. על כן, נבחן כל מקרה לגופו וכל נכס לגופו, ונבחנת לעומק כוונת הצדדים, וההכרעה נעשית לפי שיקולי הגינות, התנהגות הצדדים, וכדומה.
כמו כן, יכולות להיווצר אופציות ביניים. כך למשל במצבים בהם לא ניתן להוכיח כוונת שיתוף מושלמת אך גם לא ניתן להוכיח את היעדרה, בית המשפט יוכל לבחור באופציה של שיתופיות מוחלשת – משמע הצד האחר לא יזכה בחמישים אחוז מהזכויות בנכס אלא באחוז נמוך יותר.
ניתן לקחת כדוגמת את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 2478/14. מדובר היה בבנות זוג שהכירות בשנת 1983 והחלו להתגורר יחד בדירה ששייכת לאחת מהן. בהמשך נמכרה הדירה והן רכשו דירה אחרת שנרשמה על שמה של אחת מבנות הזוג, ובמהלך השנים נרכשו שתי דירות נוספות שכל אחת מהן נרשמה על שמה של אחת מבנות הזוג. כמו כן הקימו יחד בנות הזוג עסק ש99% ממנו נרשם על שם אחת מהן והאחוז הנוסף נרשם על שמו של אביה של בת הזוג השניה. בשנת 2002 הן נפרדו, ובשנת 2005 אחת מהן, על שמה היתה רשומה דירה אחת מהשלוש וכן 99% מהעסק, תבעה בבית המשפט לענייני משפחה ודרשה לחלק את שלוש הדירות ואת העסק באופן שוויוני.
לאחר שהתיק נבחן הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית המשפט האיזורי, הוא הגיע לבית המשפט העליון. שם, נפסק שכוונת השיתוף נבחנת על פי הסכם משתמע בין שני בני (ובמקרה שלנו בנות) הזוג שניתן ללמוד עליו לפי מכלול הנסיבות. נקבע שעל כל בני זוג במערכת יחסים של ידועים בציבור יוכלו מאות מידע שוות, ללא קשר לכך שבמקרה הספציפי לבנות הזוג כלל לא היתה אפשרות חוקית להינשא בישראל.
נפסק שהשאלה המרכזית אינה מה הפעולה הפורמלית שנעשתה בין בנות הזוג כדוגמת נישואין, אלא מהי הכוונה העולה מהתנהגות הצדדים, שכן רצון לשיתוף הנכסים יכול להילמד מאורח חייהם המשותף כידועים בציבור. בית המשפט קבע שחייהם של בנות הזוג היו שזורים זה בזה הן ביחסים הזוגיים כשלעצמם והן באופן בו הן ניהלו את החיים הכלכליים שלהם ואת משק הבית המשותף.
כמו כן היו עדויות לכך שכל הנכסים שנרכשו נרכשו ממקורות מימון משותפים לצדדים. על כן נקבע שהרישום הנפרד של הדירות, כשלעצמו, אינו מעיד על היעדרה של כוונת שיתוף.
עוד לפני שהתחלתם הליך גירושין מומלץ להיוועץ עם עורך דין לענייני גירושין אשר יכול להאיר את עיניכם באשר לסוגיות אשר צפויות לעלות במהלך הליך הגירושין.
קל לראות שהלכת השיתוף, כוונת השיתוף, חוק יחסי ממון, בני זוג נשואים ובני זוג שאינם נשואים, וכל מה שביניהם, יוצרים אופציות רבות וסבוכות. כמו כן, מדובר בנכסים שבמרבית המקרים הינם בעלי ערך כלכלי רב עליו. מתבססים הצדדים. על כן, אם ברצונכן/ם להבטיח את זכויותיכם בנכסים, בין אם בתום היחסים ובין אם לפניהם, כדאי להיעזר בעורך דין המכיר את המצב המשפטי המורכב, שכולל הן פסיקה והן חקיקה, ולהבין מהם זכויותיכם ואיך ביכולתכן לשמור עליהן.
כאמור לעיל, כאשר מוגשת תביעת איזון משאבים רכושם המשותף של בני הזוג – אותו צברו לאורך שנים – צפוי להתחלק בין השניים על בסיס החלטת בית המשפט. לא צריך ללמוד משפטים על מנת להבין שלתוצאות ההליך המשפטי צפויות להיות השלכות כלכליות כבדות משקל על בני הזוג – ביחד ולחוד.
אי לכך, לכל צד להליך, כלומר לבן ובת הזוג, קיים הכרח של ממש לפנות אל משרדו של עורך דין גירושין בעל ניסיון רב וידע מקצועי בכל הנוגע לאיזון משאבים, עוד בטרם פתיחת ההליך המשפטי וזאת על מנת להביא לתוצאות המקסימליות שיובילו למינימום פגיעה כלכלית. רצוי גם לבחון האם עורך הדין ניחן ברגישות הנדרשת, הואיל ומדובר כאמור בהליך שעשוי לגרום להשלכות רגשיות לא מעטות.
כוונת שיתוף ספציפי איזון משאבים חזקת השיתוף הליך גירושין פסקי דין מלאים להורדה
לנוחותכם ריכזנו עבורכם מספר פסקי דין באורך מלא.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
