נושא תביעת כתובה לאחר הגירושין כתובה עולה לכותרות חדשות לבקרים וזאת לנוכח העובדה שבשנים האחרונות בתי הדין הרבניים מפרסמים פסקי דין בהם נפסק מלוא סכום הכתובה לאישה.
נושא הזכאות לכתובה יכול להידון בשני מועדים שונים. המועד הראשון לפני הגירושין ואילו המועד השני הינו דיון בתביעת כתובה לאחר הגירושין.
ההמלצה האישית והחמה שלי הינה קודם כל להתגרש ורק אחר לדון בכתובה לאחר הגירושין שכן דיון בכתובה לפני הגירושין יכול לגרום לכך שהבעל יסרב לתת לאישה גט לנוכח העובדה שפסקו לו סכום כתובה גבוה מדי.
מהו ההליך של תביעת כתובה אם גילית בגידה?
אם גילית בגידה חשוב מאוד לתעד את גילוי הבגידה והכי חשוב לא לספר לבן זוגך שאת יודעת על הבגידה.
כל הגברים ללא יוצא מן הכלל יכחישו שבגדו גם אם תראי להם סרט שבו את מוכיחה שבגדו.
לצפייה בסרטון הדרכה שערכנו עבורך
לכן הדיון הרלבנטי הוא אך ורק דיון עם הדיינים בבית הדין הרבני אשר יראו את מלוא החומר בנושא הבגידה ויוכלו להכריע בנושא.
באותו מקרה האישה הגישה תביעה לחיוב הבעל לשעבר בכתובה.
הצדדים התגרשו והוחלט כי עניין הכתובה יידון אחרי סידור הגט.
האשה טענה כי הבעל לשעבר ניהל מערכת יחסים ממושכת במשך כשנה עם אשה אחרת במהלך תקופת הנישואין. על רקע זאת עזבה את הבית ובהמשך תבעה גירושין.
הבעל לשעבר טען שאשתו היא זו שניהלה מערכות יחסים עם גברים אחרים.
זומנה לעדות המטפלת הזוגית שטיפלה בבני הזוג. המטפלת דיווחה כי האשה לשעבר איבדה את אמונה בבעלה על רקע "בגידה".
הבעל לשעבר הודה שאכן זהו המינוח בו השתמשו בעת הטיפול הזוגי, אולם המטפלת הזוגית הסבירה כי "בגידה" אין משמעותה קיום יחסי אישות דוקא, אלא כל קשר שהוא עם אשה אחרת במהלך חיי הנישואין נחשב לבגידה.
הוא הודה שניהל תכתובת שאינה ראויה עם אשה שאינה אשתו, אך לא היה ביניהם כל קשר מעבר לתכתובת זו שעליה הצטער מאד וביקש סליחת אשתו לשעבר.
הסכום הנקוב בכתובה הוא 555,555 ש"ח.
"אין ספק שהבעל לשעבר ניהל תכתובת שאין לה כל פרשנות אחרת מלבד האמור בתכתובת עצמה".
בית הדין דחה את כל הסבריו של הבעל ואפילו קבע כי: "שקר זה שבפי הבעל לשעבר כה בוטה, עד שניתן לומר כי אף הרגל האחת שיש בדרך כלל לשקר שאין לו רגלים אינה קיימת כאן"
הכלל הוא שאישה התובעת גירושין אם יש לה סיבה מספקת אינה מפסידה כתובתה אך מפסידה תוספת כתובתה.
השני – אשה שאינה רוצה לחיות עם בעלה ומצערת אותו עד שיגרשנה, גם אם לא יזמה גירושין מאבדת תוספת כתובתה.
הכלל הוא שהאישה זכאית לכתובתה והשאלה היא רק בעניין תוספת כתובתה.
בהמשך למבואר לעיל יש לדון מה הדין כאשר תובעת האשה גירושין ועומדת על רצונה לצאת מתחת יד בעלה, אך הסיבה לרצונה להתגרש נעוצה בהתנהגות שלילית של בעלה, ואלמלא התנהגות זו הייתה מסכימה להשאר נשואה. האם איבדה תוספת כתובה גם באופן זה?
בקובץ תשובות (ח"ג סי' קצח) כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל:
"במקרה והבעל נעשה רועה זונות ובגלל זה האישה דורשת גט באופן שכופין אותו, על זה האיך שייך לומה בזה אדעתא דהכי לא יהיב לה, הרי בידו להיטיב דרכיו, ואם בידו להתייצב על דרך טוב ולא רוצה לבחור בדרך זו והוא ממשיך באיולתו, כמוהו כמגרש מרצונו ובודאי חייב לתת לה כל המתנות שנתן לה וכמו כן התוספת כתובה."
הוא הדין במי שנשא אשה ונשבע לה שלא ישא אשה אחרת עליה ועבר על שבועתו, כ"כ בספר חק ומשפט (סימן קפה): "שאע"פ שהיא תובעת גירושין לא יפחות לה כלום." הוא הדין באדם רע מעללים המצער את אשתו. כ"כ בספר מטה יוסף (ח"ב חלק אה"ע סי' ה): "כיון שהיא לא תבעה להתגרש אלא מחמת רוע לבבו עמה והיא רואה כי עדיין הוא מחזיק בטומאתו וברשעתו שאינו רוצה להכניע את לבבו ולפייסה ובדבר טוב ישמחנה, ודאי כי הוא נקרא המגרש, שהוא רוצה לגרש ולא היא, ולכן אין להפסידה התוספת."
בית הדין הרבני קובע שאם אדם בוגד ואחר כך מכחיש את בגידותיו ואף טוען כי לא מדובר בבגידה אזי מדובר באדם שמוסיף חטא על פשע "הבעל שרך דרכיו תקופה ארוכה ובגד באשת בריתו. חטא על פשע הוסיף בהכחישו מעשיו, תוך שהוא מחלק חילוק שאינו מתקבל על הדעת בין מושגים שונים של "בגידה". לית דין זה צריך בושש והצדק עם האשה, כי לא ניתן לתת אמון באדם כזה שאינו מכיר בטעויות כל כך חמורות שנעשו על ידו, ולכן היא זכאית למלא תוספת כתובתה".
בנוסף לכך בית הדין קובע במקרה זה שהבעל במעשיו ובבגידות שלו ובפלירטוטים הוא זה שגרם לאישה למאוס בו וללכת לדרך הפירוד – ומה שאמר שעשה את מעשיו על מנת שאשתו תקנא בו ותירצה בו, אין ספק שדבריו אלו הועילו מאוד לאישתו למאוס בו, ותגובתה היא המסתברת יותר מאשר הבעל ציפה שיפעלו הדברים שעשה לדבריו – הרי במצב זה אין כל ספק שהיא זכאית לכתובתה ותוספת כתובתה:
אם האישה תובעת מבעלה שיגרשנה והוא נותן גט בהסכמה, יש לה כתובה ותוספת כתובה אף אם לא הוכיחה עילת גירושין.
במקום בו כופין או מחייבים את הבעל לגרש מחמת טענת האישה, ואין הוא האשם בדבר החיוב או הכפיה, הרי שיש לה עיקר כתובה ואולם התוספת הפסידה, כגון באה מחמת טענה וכו'.
אישה שעוברת על דת מפסדת עיקר נוסף לתוספת.
אם האשה מורדת הרי שיש לעשות לה כסדר האמור במורדת הכרזה והתראה, וקודם לזה אינה מפסדת לא עיקר ואף לא תוספת, וכפי המבואר בסימן עז סעיף ב.
למידע נוסף ולייעוץ על ידי עורך דין הסכם גירושין בנושא, פנו לכותבת המאמר, עו"ד ונוטריון מוסמך משרד המשפטים רחל שחר עורך דין בקריית אונו ופתח תקווה.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
