כחוט השני שזור בפסיקת בתי המשפט העקרון היסודי לפיו שמורה לכל שותף הזכות לפרוק שיתוף במקרקעין "בכל עת". עיקרון יסודי זה שאף כונה בפסיקה "עקרון על
כמו הדין הכללי בענייני שיתוף כך גם הדין הקונקרטי החל על בני זוג המבקשים לפרק השיתוף בדירת מגוריהם אין בעובדה שמדובר בבני זוג כדי להשפיע על הזכות לפרוק השיתוף. המקום היחידי בו יש השפעה על כך שהמדובר הוא בבני זוג, הוא לעניין הזכות של בן הזוג והילדים הקטינים למדור, מכח הוראות ס' 40 לחוק המקרקעין, תוך השארת מרווח של "גמישות דיונית" והוראות כבוד הנשיא ברק בהלכת בראל (בר"ע 1358/01 פ"ד נ"ח (5) 856), על מנת לבחור את הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך הנדון בפני.
בית המשפט דוחה את כל טיעוני האישה וקובע כי יש לפרק את השיתוף במקרקעין
"ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן הזוג החפץ בהפרדת זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על מנת להחליש את כח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר, ועל מנת להבטיח כי שני בני הזוג מקבלים את שהם זכאים לו כתוצאה מקשר הנישואין – להשיג את מבוקשו".
כלומר, השיקולים של "העצמת המשבר" או מניעת האפשרות להשיג שלום בית, הגם ששיקולים נכבדים הם, אין הם שווי ערך לשיקול הקנייני, ובאיזון שבין שניהם יד השיקול הקנייני על העליונה, ויש להורות על פירוק השיתוף. בית המשפט קובע כי דווקא לאור ההתדיינות המתנהלת בין הצדדים בבית הדין הרבני, ועוד זו הצפויה בבית המשפט לענייני משפחה שהינה התדיינות לא קצרה כלל ועיקר, נראה שדחיית הליכי פירוק השיתוף בביתם של הצדדים יכולה להכביד במקרה זה על התובע באופן שאינו נאות, לפיכך ובקביעות הפסיקה.
השופטת קובעת כי נראה כי אין לשקול שיקולים נוספים מלבד אלה הנקובים בסעיף 40 א לחוק המקרקעים , ויש מקום איפוא להורות על פירוק. זאת ועוד קובע בית המשפט כי במקרה זה, וכמתחייב מהלכת לזר 669) כי פירוק שיתוף מהיר יחסית בבית מגורי הצדדים יכול להסיר אבן נגף מהסדרת יתר הנושאים שעל המדוכה.
כזכור, בכתב תביעתו ביקש התובע פירוק שיתוף בדירת מגורי הצדדים. הנתבעת הקדישה חלק ניכר מן החיצים באשפתה להפריך את טיעון התובע, ולהראות כי אין מדובר בדירת מגורים כלל ועיקר אלא בבית מידות (למעשה וילה) רחב – ידיים בעל חדרים רבים ומפלסים, וכנדמה, כך סברה שגודלו של הבית מאפשרים "חלוקה בעין", כאשר באופן מעשי, התייחסה לפיצול השימוש או לחלוקת השימוש בבית.
המינוח "דירה" מופיע בשני הקשרים אשר משמעות אחת להם. עוסק כולו בבתים משותפים, וכן בסעיף 40 א' לחוק. המשמעות המשותפת לשני ההקשרים הנ"ל היא העובדה שהכוונה היא ליחידת רישום אחת מבחינה תיכנונית, וכאשר סעיף 40 א' לחוק מדבר איפוא על דירת מגורים של בני זוג, אין הבדל אם דירה היא בבעלות בני הזוג או בית. אני למדה כי כאשר השתמש התובע בביטוי דירת מגורים, כוונתו היתה להוראת סעיף 40 א' לחוק המקרקעין. זאת ותו לא.
לכן בית המשפט קובע כי בין אם לפנינו בית רחב ידיים, בעל מפלסים וחדרים לרוב וגם אם לפנינו דירת חדר קטנה אין בכך כל הבדל ובלבד שכל "דירה" כזו היא יחידה רישומית נפרדת, שתיהן – היינו כל את מן ה"דירות" הללו – אינן ניתנות לחלוקה בעין.
"חלוקה בעין פשוטה כמשמעה, היא חלוקת המקרקעין בין השותפים, באופן שכל אחד מהם זוכה בבעלות עצמאית ונפרדת, להבדיל מבעלות משותפת על חלק מסויים מתוכם. מקרקעין ניתנים לחלוקה בעין, אם ניתן לפצלם למספר חלקים שכל אחד מהם מסוגל לשמש נושא נפרד לבעלות".
ועוד על כך שחלוקה בעין אפשרית אך ורק בנכס שבו ניתנת להיעשות ההפרדה מבחינה תיכנונית ראה פסק דינו של כבוד השופט ג' קלינג בבית המשפט המחוזי בעניין ידיד נ' ידיד. מכיוון שלא הובאה בפני בית המשפט תוכנית לחלוקה חוקית של הנכס לשתי דירות שונות הוא מורה על מכירת הנכס וחלוקת הכספים בו.
למידע נוסף ולייעוץ על ידי עורך דין הסכם גירושין בנושא, פנו לכותבת המאמר, עו"ד ונוטריון מוסמך משרד המשפטים רחל שחר עורך דין בקריית אונו ופתח תקווה
מכיוון שפנייה לייעוץ משפטי היא קריטית במשרד קו חם לפניות טלפוניות בנושא פירוק שיתוף במקרקעין עם עו"ד גירושין
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
