הבעל אינו עומד בהחזרי ההלוואות ובשנת 2009 ניתן פסק דין כנגד הגרוש. בפסק הדין חוייב המשיב לשלם לבנק את הסכום של 79,843 ₪, בצירוף ריבית בשעור המירבי הנהוג בבנק במשיכת יתר חריגה מיום 8.9.09, ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. הבנק נקט נגד הגרוש בהליכי הוצל"פ והוטל על הדירה עיקול במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עתר הבנק בתביעה לבית המשפט וטען כי הגרוש הינו הבעלים של מחצית הזכויות בדירה וכי העיקול נרשם כדין ויש להתיר לו לממש את הדירה לסילוק החוב. הגרושה מצידה טענה כי הדירה הועברה לה על ידי הגרוש עוד בטרם לקח את ההלוואה מהבנק , כי היא הבעלים של מלוא הזכויות בדירה וכי הבנק אינו רשאי לפעול לגביית חוב המשיב מהדירה. הבעיה הייתה שמשך כל השנים לא פעלה הגרושה להעברת הזכויות בדירה על שמה וטענה כי היא לא ידעה שהיא צריכה לטפל בהעברת הזכויות משמו של הבעל לשעבר לשמה, ומספיק שהמשיב ויתר על זכויותיו בדירה כנגד ויתורה על זכויותיה. היא אמרה עוד כי ויתרה על הרבה זכויות, וכי שילמה חובות רבים של המשיב .
הבנק מצידו טען כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב העולה מהשיהוי הבלתי סביר בעליל שגרם להטעייתו, תוך יצירת מצג שווא של הסכם גירושין. הבנק טען שהגרושה לא הראתה כל סיבה לשיהוי זה , וכן לא הציגה כל ראיה כי היה בכוונתה לפעול להעברת הזכויות בנכס. השאלה שבמחלוקת היא האם עיקול שהטיל הבנק על דירה שרשומה על שם שני המשיבים, גובר על הסכם שנחתם בין המשיב והמשיבה, ואשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין בבית הדין הכנסייתי שנים קודם להטלת העיקול. זאת, למרות שלא נרשמה על זכויות המשיבה הערת אזהרה ולא בוצע כל אקט למימוש העברת הבעלות בדירה מהמשיב למשיבה.
"בהלכת אהרונוב פורטו בהרחבה השיקולים והתכליות המצדיקים העדפתו של קונה מקרקעין בעיסקה שלא נרשמה על פני זכותו של הנושה בעל העיקול. המקור הנורמטיבי להעדפה זו נמצא לרוב שופטי המותב בזכותו המעין קניינית של הקונה המשתמעת מהוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין. שופטים אחרים במותב עיגנו את המקור הנורמטיבי להעדפת זכותו של הקונה בהעדפה המתבקשת מתוך איזון אינטרס ההסתמכות של הקונה בנכס לעומת זה של הנושה. שיקולים ואיזונים אלה משתנים בהתנגשות הזכויות שבין מקבל ההתחייבות למתנה לבין נושהו של הנותן, ובודאי שאין הם באותה העוצמה בה באים הם לידי ביטוי בהתנגשות הזכויות שבין הקונה לבין הנושה.
ידו של מקבל המתנה. הבחינה העיקרית לאותם המקרים תהיה בבחינת תום הלב של נותן המתנה והמקבל והסרת כל ספק סביר שמא ההתחייבות למתנה נובעת מניסיון להברחת רכוש מנושי הנותן ונסיונו לשימור הרכוש במסגרת בני המשפחה או החברים הקרובים לו.
אינדיקציה נוספת יכול ותימצא במקרה בו הצטמצמה משמעותית או התבטלה היתכנות החזרה מן המתנה הנתונה לנותנה לפי סעיף לחוק המתנה. למשל, אם קודם רישום העיקול שינה המקבל את מצבו בהסתמך על ההתחייבות לתת את המתנה ומצבו הכלכלי של נותן המתנה לא הורע ואפילו השתפר.
בחינה מקבילה תיעשה בבחינת תום הלב של הנושה שלזכותו נרשם העיקול ומידת ידיעתו את דבר ההתחייבות למתן המתנה קודם שנתן את האשראי לחייב נותן המתנה…….
הלכת מאיר יצחקי נ' סמדר וכטר [פורסם בנבו] ( 4.11.2012) נאמר כי:
"השאלה האם מדובר במתנה איננה שאלה פשוטה כלל ועיקר… בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע שאין מדובר בעסקת מתנה, אלא בהסכם גירושין שבמסגרתו הוסכם בין הצדדים כי מלוא הזכויות בבית יועברו לידי המשיבה. עיון בהסכם הפירוד או הגירושין מיום 15.1.2008 מלמד כי מדובר בהסכם מפורט אשר מסדיר זכויות רבות ובכלל זאת משמורת הילדים אצל האם, תשלום מזונות לבת הזוג ולילדים, תשלומים שונים, וכיוצא באלה. אין מדובר בהתחייבות חד-צדדית שבה ניתנת מתנה, אלא בהסכם אשר מכיל מערכת מורכבת של זכויות וחובות, חלקן ממוניות, חלקן אינן ממוניות, שכל צד נטל על עצמו. לא ניתן לומר בענייננו כי מעצם העובדה שהמשיב העביר את זכותו בנכס ללא תמורה ספציפית, יש מקום להסיק כי מדובר בעסקת מתנה….בעניין לאניאדו הודגש כי התחייבות ליתן מתנה איננה בגדר זכות שביושר כדוגמת עסקת מכירה, שכן מדובר בזכות שברירית באופייה, לנוכח היכולת של נותן המתנה לחזור בו ממתן המתנה. מסופקני האם בנסיבות העניין שלפנינו – לפי טיבו של ההסכם שנעשה בין בני הזוג לעת פרידתם – נותן המתנה יכול לחזור בו מההסכם. מדובר בהסכם גירושין תקף. ניתן יפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות, נחתמו תצהירים להעברת הזכויות, ולבסוף דוּוחה העברת הזכויות לרשויות המס. מתן זכות לבן הזוג לחזור בו מהתחייבות מסויימת בהסכם הגירושין, כאילו הייתה בגדר מתנה, איננה רצויה גם לא מבחינת ההגנה של הדין על הסכמי גירושין ועל תוקפם המחייב".
"בית המשפט קובע כי שוכנע שהסכם הפירוד בין המשיבים נעשה בתום לב, לא מתוך "פזילה" לקיומם של נושים, אלא מתוך רצון להסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, כפי שהעידה המשיבה, שעדותה היתה מהימנה עלי.עובדה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שההסכם בין הצדדים נחתם לפני שהמשיב התקשר עם הבנק, ובמועד בו התקשר המשיב עם הבנק לקבלת אשראי, ונוצר חובו לבנק, לא היו לו זכויות בדירה".
בהלכת עומר חג'אזי נ' אדיב עיאס [פורסם בנבו] ( 03.11.2010) נקבע כי:
"הערעור שלפנינו מעלה פעם נוספת את הצורך להכריע בתחרות בין רוכש נכס בעל זכות קניין שביושר לבין נושה של המוכר אשר הטיל עיקול על הנכס במועד מאוחר למכירתו. ההלכה בסוגיה זו הותוותה בשורה של פסקי דין אליהם הפנו באי-כוח הצדדים בסיכומיהם. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים באשר למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לצורך הכרעה במקרים כגון דא, ומשכך השאלה הניצבת בפנינו נוגעת אך ליישומה של ההלכה על עובדות המקרה שלפנינו.
בעקרון, במצב הדברים הטיפוסי, אין הקונה מפר באי רישומה של הערת אזהרה את חובת תום הלב כלפי מעקל שהטיל עיקול לאחר היווצרות זכויות הקונה. הכרעה זו התבססה על ניתוח אופיין של הזכויות המתנגשות והאינטרסים הנוגעים לסכסוך: ראשית, ציין בית המשפט כי העיקול הינו אמצעי דיוני גרידא ואין בו כדי להקנות למעקל זכות מהותית בנכס. לפיכך, הטלת עיקול על נכס לאחר מכירתו אינה דומה לסיטואציה של "עסקאות נוגדות", שכן מדובר בהתנגשות כלכלית בלבד ולא בהתנגשות קניינית. בהקשר זה נקבע, כי "אין לגזור גזירה שווה לשני סוגי העימותים. חובת תום הלב, אין פירושה אחריות מוחלטת לכל התנגשות כלכלית" (שם, בעמ' 706); שנית, הבהיר בית המשפט כי על פי רוב, מעקלים אינם מסתמכים על המצב הרישומי של הנכס בעת יצירת עסקת הנשייה. במצב הטיפוסי, המעקל הינו נושה בלתי מובטח אשר מחפש בדיעבד נכס להיפרע ממנו, "ציפיותיו להיפרע מן החייב הן כוללניות ואינן קשורות במישרין לנכס המעוקל" (שם, בעמ' 707), ולפיכך הסתמכותו על המרשם הינה חלשה; שלישית, וכפועל יוצא מהאמור לעיל, על דרך הכלל לא קיים קשר סיבתי בין המחדל שבאי רישום הערת האזהרה לבין היווצרות הנשייה של המעקל. לכל היותר, אי רישום הערת האזהרה גרם לנושה לקיים הליך סרק של הטלת עיקול על נכס ממנו לא יוכל להיפרע; לבסוף, ציין בית המשפט כי למעקל אין אינטרס קונקרטי בנכס, וגם אם נוצרה בקרבו ציפייה מסוימת להיפרע ממנו, אין היא מגעת כדי אינטרס משפטי מוגן הקרוב בעוצמתו לזכותו המעין קניינית של רוכש הנכס…
הפסיקה קובעת כי לגרושה זכות שביושר מכוח הסכם הגירושין
מן המקובץ עולה כי, על פי הפסיקה, ככלל זכותו של בעל זכות קניין שביושר גוברת על זכותו של נושה של הבעלים הרשום אשר הטיל עיקול על הנכס במועד מאוחר להיווצרות הזכות שביושר. הרציונאלים לכלל האמור הוצגו בהרחבה בפסק הדין בעניין גדי, וככל שקיימת הצדקה לסטות ממנו במקרים חריגים, עליה להבחן מתוך זיקה לאותם רציונאלים. כך, למשל, ראוי לבחון את מידת הסתמכותו של המעקל הקונקרטי על המצב הרישומי של הנכס בפנקסי המקרקעין, וכן את שאלת קיומו של אינטרס ספציפי למעקל בנכס המעוקל. אכן, לא נסתם הגולל על האפשרות להכיר בחריגים לכלל בדבר עדיפותו של הקונה, אולם חריגים אלו יקומו אך במקרים יוצאי דופן ובנסיבות שאינן טיפוסיות לתחרות בין רוכש ומעקל…..
עמדנו לעיל על כך שבמצב הטיפוסי של תחרות בין רוכש ומעקל, לא קיימת הסתמכות מצידו של המעקל על המצב הרישומי של הנכס, ומשכך לא קיים קשר סיבתי בין המחדל שבאי רישום הערת האזהרה לבין נזקו של המעקל…..".
בית המשפט קובע שהבנק לא הסתמך על הדירה בהסכם הגירושין ולכן אין לו על מה להלין
"בענייננו, לא הוכח על ידי הבנק כי הוא הסתמך על המצב הרישומי של הדירה כאשר נתן למשיב את האשראי, ולהיפך, ב"כ הבנק אישר בישיבת יום 5.3.14 כי הבנק לא לקח בטחונות להלוואה שנתן למשיב, ונודע לו על קיומה של הדירה רק לאחר חקירות שערך לאחר שהמשיב לא שילם את חובו לבנק.
בנסיבות אלה ברור כי זכותה של המשיבה גוברת על זכותו של המעקל (הבנק).
למידע נוסף ולייעוץ על ידי עורך דין הסכם גירושין בנושא, פנו לכותבת המאמר, עו"ד ונוטריון מוסמך משרד המשפטים רחל שחר עורך דין בקריית אונו ופתח תקווה.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
