זה קרה לי בקריירה עשרות פעמים. מתקבל צו הגנה ואז הצד שמקבל את צו ההגנה הולך לגני הילדים ומפיץ את פרוטוקול צו ההגנה ובכך מנסה ליצור רשום שבן הזוג או בת הזוג מסוכנים לילדים.
דעו לכם שבית המשפט קובע מפורשות שהפצת פרוטוקול צו הגנה או בכלל הרחקת בן או בת הזוג בשל צו הגנה מהווים לשון הרע לכל דבר ועניין ולכן בטרם אתם מגיבים גשו לייעוץ משפטי.
בני הזוג ניהלו בפני בית המשפט לענייני משפחה מספר תביעות ובהן תביעות משמורת, מזונות וזמני שהות. כחלק מניהול ההליכים המשפטיים נהגה האישה להגיש תלונות שווא במשטרה כנגד הבעל.
כך למשל האישה הגישה כנגד הבעל בקשה לצו הגנה במעמד צד אחד. בבקשתה, טענה האם כי באותו יום היא יצאה מהבית עם הילדים והם הלכו לכיוון הרכב. הבעל הושיט לבן א' את הטלפון וביקש שידבר עם הסבתא – אמו של הבעל. א' שוחח עם הסבתא ואולם האם ביקשה מהבעל שיפסיק את השיחה של א' עם הסבתא ושייכנס לרכב, על מנת שיוכלו לנסוע למוסדות הלימוד. לטענתה, הבעל התעלם ממנה ולכן האם נטלה מא' את הטלפון ואמרה לסבתא כי זה לא זמן מתאים לדבר עמו ושישוחחו אחר הצהריים. היא חששה שהבעל יתקשר שוב לאמו ולכן המשיכה להחזיק את הטלפון של האב בידה ולא השיבה לו אותו. לדבריה, בתגובה, הבעל "הרים את הבן והחזיק אותו בידיו כבן ערובה תוך שהוא צועק על המבקשת כי תשיב לו את הטלפון הסלולארי, מפגין התנהגות לחוצה ומטרידה ומפחיד את המבקשת. הבן א' היה המום לחלוטין בסיטואציה והמשיב החל להתרחק מהרכב כשא' בזרועותיו…. רק לאחר דין ודברים… הושיב המשיב את הבן למכונית" (נספח ז' לכתב ההגנה בסעיף 4 לבקשה – להלן: "האירוע").בבקשתה לצו הגנה, ביקשה האישה כי הבעל יורחק מבית הצדדים וכן ממוסדות הלימוד של הילדים.
בו ביום, ניתנה על ידי בית המשפט לפיה:
"ניתן בזאת צו האוסר על המשיב להטריד או להציק או לפגוע במבקשת או במוגנים בכל צורה שהיא. איני רואה לנכון להרחיק את המשיב מהדירה במעמד צד אחד בשים לב לאופי האירוע המתואר, שאינו מלמד לכאורה על מסוכנות ולא עולה כי המשיב פגע פיזית במי מהמבקשים. הבקשה תידון בתוך 3 ימים, במעמד הצדדים, בפני כב' השופט בן ארי שדן בהליכים שבין הצדדים…".לאחר שהתקיים דיון בפני כב' השופט בן ארי ונקבע מועד נוסף לחקירות הצדדים, הגישו הצדדים בקשה לביטול הדיון בכפוף לכך שההחלטה תעמוד בעינה והתיק נסגר. הבעל טען בכתב תביעתו כי לאחר שניתנה ההחלטה, מסרה האישה את ההחלטה לשלושת מוסדות החינוך שבהם לומדים הילדים, אמרה להם כי הבעל מסוכן וכי עליהם לדאוג כי הוא לא ייכנס למוסדות הלימוד של הילדים. לאור פניות אלו, נאסרה על האב הכניסה למוסדות החינוך של הילדים לתקופה של שבועיים, עד שהתקבלה עמדתו כי ההחלטה לא אסרה עליו להיכנס למוסדות החינוך. לדבריו: "קשה לי לתאר במילים את הבושה והתדהמה שהיו מנת חלקי בסיטואציה זו. כך למשל, הגעתי לבית הספר של בתי נ' ביום שישי כפי שאני מגיע מדי שבוע והשומר מנע ממני להיכנס בשער… היו הורים שעברו בשער ונחשפו לסיטואציה הזו ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי מהבושה. כך גם היה בגנים של א' וי'…" (סעיף 10 לתצהירו). האב טוען כי מדובר בשלושה פרסומים שונים המזכים אותו בפיצוי בגין כל אחד מהפרסומים. הבעל טען בנוסף כי האישה הפיצה במקום מגוריו שהוא איש מסוכן ונגרם לשמו הטוב נזק רב.
אבל האישה לא הסתפקה בכך ובמסגרת תצהירים שהגישה האישה בתביעת הרכוש ובתביעת המזונות, היא צירפה תמונות שבהם מצולם הבעל עם בתו נ'. בתמונות, שבהן הבעל והבת לבושים לגמרי, נראית הבת שוכבת מעל אביה או שאביה מחזיק ברגליה כשהיא עומדת על רגליו והוא יושב. האישה מציינת מתחת לתמונות כי: "נ' שוכבת שאיבר מינה על איבר מינו של מ'", "נ' שוכבת עם מ'", "נ' נעמדת על הרגליים שאיבר מינה מול פרצופו של מ' ומ' מלטף את רגליה". הבעל טוען כי האישה פרסמה את התמונות שבהן היא מעלילה עליו שהוא פוגע מינית בילדה ומדובר בלשון הרע שהיא הפיצה כנגדו. ואם בכך לא די האישה קשרה את דלת חדר הילדים בחבל בלילות וטענה כי הדבר נעשה עקב מסוכנותו של הבעל. האישה עברה ללון עם הילדים בחדרם ובלילה כשהלכה לישון, נהגה לקשור את הידית בחבל. לטענת הבעל, החבל היה קשור זמן רב על הדלת והאישה אמרה לילדים ולאנשים אחרים, כי היא נאלצת לקשור את הדלת בחבל מאחר שהבעל מסוכן והיא חוששת שייכנס לחדר בלילה. לדבריו: "גם כשהילדים קמו בבוקר ע' דאגה שהחבל יישאר להיות קשור בדלת. מדובר בחבל עבה ובולט כך שאנשים ומבקרים שהיו מגיעים לבית ראו את זה, התחילו לשאול שאלות ודרך הילדים בעידודה של ע' הבינו שזה בגלל ש'מ' מסוכן'".
במכתבים נאמר כי ניתנה החלטה שאוסרת על הבעל להטריד או להציק לנתבעת ולילדים וצוין כי:
"הנכם נדרשים בזאת שלא לאפשר כל ביקור עתידי של מר מ' בגן המהווה הטרדה ו/או לאפשר כל דרך אחרת של יצירת קשר של מר מ' כלפי בנו המנוגד לצו… הנכם נדרשים בזאת שלא לאפשר כל ביקור עתידי של אמו של מר מ' בגן במהלך יום הפעילות של הגן".
הבעל זימן לעדות את אנשי החינוך שקיבלו מהאישה את ההחלטה וכן את המכתבים. הגננת הגב' ר' העידה כי היא היתה הגננת של א'. לדבריה, האישה מסרה לה את ההחלטה והיא פנתה לייעוץ המשפטי על מנת לדעת מה לעשות עם ההחלטה. לדבריה, היא ביקשה מהבעל שלא להיכנס בינתיים לגן והוא כיבד את רצונה ובמשך שבועיים לא הגיע לגן.
בית המשפט קובע חד משמעית כי הפצת המכתב באמצעות עורכת הדין לענייני משפחה של האישה פגעה בבעל ועולה מהעדויות כי כוונתה של האישה היתה להרחיק ללא כל הצדקה את הבעל ממוסדות הלימודים
התמונה שעולה היא שהאישה, למרות שידעה כי לא ניתן כל צו המונע מהבעל להגיע למוסדות החינוך של הילדים, פעלה שלא כדין ולא כהוגן והציגה מצגי שווא בפני שלושת מוסדות החינוך, כאילו נאסר על הבעל להיכנס כליל למוסדות, אפילו בתחילת יום הלימודים או בסופו. בית המשפט קובע כי טענתה של האישה בסיכומיה כי מטרת המכתב היתה למנוע מהאב להיכנס לגן באמצע יום הלימודים על מנת לשמור על שגרת יומם, לא עולה כלל וכלל עם נוסח המכתב שממנו עולה כי מוסדות החינוך נדרשו לא לאפשר כניסה לאב, מאחר שהדבר "מהווה הטרדה". "האב צודק כי המצאת ההחלטה בצירוף הדברים שאמרה האישה לאנשי החינוך מהווים לשון הרע".
בית המשפט קובע כי מדובר בפגיעה קשה בבעל, אשר היה אב פעיל שנהג לפקוד את מוסדות הלימוד של הילדים, פעמים רבות. לא היתה כל החלטה שיפוטית המונעת מהאב לבקר במוסדות החינוך של הילדים.
גם דברי האם לאנשי הצוות במוסדות הלימוד כי האב מסוכן, מהווים דברי לשון הרע. משלוח המכתבים למוסדות הלימוד מהווה גם עוולת רשלנות ואף הפרת חובה חקוקה נוכח הוראת סעיף 70 א לחוק בתי המשפט הקובע כי ענייני משפחה יידונו בדלתיים סגורות ואסור היה לאם להעביר את ההחלטה לגננות, כפי שטוען האיש בצדק בסיכומיו.
בית המשפט קובע כי: "ברור כי נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה מהעובדה שהוא הוצג כאב מסוכן ומהאיסור שנגזר עליו שלא להיכנס למוסדות הלימוד. בצדק טוען האב כי: "כל המטרה היתה להשפיל, לחבל, להזיק ולבזות את האב במקום הרגיש ביותר היכן שיכאב לו הכי הרבה" האם פעלה בחוסר תום לב משווע והציגה מצג שווא לפיו קיים צו האוסר על מפגש בין הילדים לאביהם במוסדות החינוך"
הבעל זימן לעדות את חברו, מר ו', שהעיד כי כשהוא ביקר בבית הצדדים, הוא ראה את החבל כרוך על דלת חדר הילדים והבין כי הדבר נעשה מאחר שהאישה סבורה שהבעל מסוכן לילדים. לטענתו, מדובר היה בחבל עבה ולא בדלגית. לדבריו: "כשהילדים שלי נפגשו עם הילדים של מ' אז הם ספרו להם על החבל וילדיי באו אליי וסיפרו לי על כך שקושרים שם את הכניסה לחדר בלילה". לטענתו, האישה אמרה לו שהבעל הוא איש מסוכן. טענת האם כי מדובר בעד לא אמין, מאחר שהוא לא סיפר על קשירת החבל בעדותו בהליך קודם אין לה יסוד, היות ולא היתה כל רלוונטיות לנושא זה באותו הליך. אמו של הבעל, גב' ח', העידה אף היא שראתה את הדלת הקשורה והבן א' אמר לה כי: "אמא קושרת את הדלת בחדר שלנו מהערב עד הבוקר כדי שאבא לא ייכנס לחדר בלילה כי אבא מסוכן ואסור לו להיכנס אלינו". גם הבת נ' אמרה לה כי: "אמא שלי קושרת את הדלת כדי שאבא שלי לא ייכנס אלינו בלילה כי אסור לו". היא גם הצהירה ששמעה שאחת מהחברות של נ' מספרת לאביה כי האישה קושרת את הדלת בלילה כדי שהבעל לא ייכנס לחדר (סעיפים 3-5 לתצהירה). לטענתה, האישה צעקה עליה בחוג כדור סל, בנוכחות הורים אחרים, כי הבעל הוא מסוכן ואסור לו להתקרב לילדים. לדבריה, בערך עשרה אנשים שמעו זאת (עמ' 25 שורות 3-4).
הרסני" (סעיף 16 לסיכומי התשובה). אין גם כל נפקות לעובדה שהאב המשיך להיות בקשר מצוין עם הילדים, למרות מעשי האישה וההסתה שלה כנגדו לא צלחה.
ס' 2 א' לחוק איסור לשון הרע מגדיר פרסום גם אם הוא נעשה ב"כל אמצעי אחר" פרסום לשון הרע "יכול להיעשות גם בעשיית צורה גרפית שאיננה מילולית (כמו קריקטורה) בהתבטאות ווקאלית שאינה מילולית (כגון צחוק או גיחוך), וגם בהתנהגות דוממת (כמו פנטומימה או העווית עוויות)…שכן המחוקק ציין כי גם כל "אמצעי אחר" עשוי להוות פרסום. לפיכך ייחשב כ"פרסום" כל מעשה של העברת מסרים".
מכיוון שכל מעשה שיש בו משום "העברת מסר" יכול להיחשב כפרסום של לשון הרע, יש לראות בקשירת החבל "העברת מסר" כי האב הוא איש מסוכן והדבר מהווה פרסום של לשון הרע. חיזוק לכוונתה הפסולה של האם וניסיונה להציג את האב בפני הילדים כאיש מסוכן, ניתן ללמוד מהתסקירים שהוגשו.
בית המשפט קובע כי האם לא הפנימה כי התנהלותה זו, שעה שהיא עורכת דמוניזציה של האב וטוענת כי אף פגע מינית בקטינה, פוגעת קשות בילדים. בית המשפט קובע כי:" התנהלותה זו האם, בכך שהיא נעלה את חדר הילדים עם חבל, דבר שכל מבקר בבית יכול לראות, מהווה בנוסף לעוולת לשון הרע, גם עוולה של רשלנות כנגד האב. ברור כי לאב נגרמה עוגמת נפש רבה ממעשיה אלו של האם והוא זכאי לפיצוי על כך….האיש טוען בצדק כי ראוי: "להצמיד להתנהלות משוללת רסן זו תג מחיר יקר שיהא בו לסמן את המותר והאסור בעת סכסוך במשפחה".
"כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע… גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר ע"י הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב. יחד עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל ודומה כי המקרה הנוכחי הינו דוגמא מובהקת ליוצא מן הכלל. אין המדובר בפרסום אקראי ובלתי מכוון של לשון הרע מתוך סערת רגשות, שראוי לנהוג בסלחנות ביחס אליו, אלא במסכת שיטתית, עקבית ומרושעת של פרסומים…האופי הזדוני של הפרסומים, והמניע העומד מאחוריהם, מצדיקים החמרה בפסיקת הפיצויים". באותו מקרה, נפסקו פיצויים בסך של 100,000 ₪ כנגד בעל אשר בשלושה מקרים פנה לבני משפחה של אשתו ואמר להם כי היא בוגדת בו, כאשר בהזדמנות אחת, הדברים נאמרו בנוכחות ילדיהם המשותפים.
בנוסף, נפסקו פיצויים בסך של 300,000 ₪ כנגד אביו של הבעל, עקב שמונה מקרי לשון הרע שבוצעו כנגד האישה, בהם הורחב מעגל הפרסומים, תוך ניסיון לגרום לפיטוריה של האישה מעבודתה. בהתאם לסעיף 7 א לחוק איסור לשון הרע ניתן לפסוק פיצוי שלא יעלה על 100,000 ₪ (בצירוף הצמדה) ללא הוכחת נזק, אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע. במקרה דנן הוכח כי האישה פרסמה את הדברים במטרה לפגוע בבעל. בהלכת פלוני קבע בית המשפט כי:
""כאשר עסקינן בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7א לחוק, אין מקום ולא ניתן לפסוק פיצוי גלובלי מצטבר בגין מספר הפרות… ברם בעניינו, דומה כי בית המשפט לא קבע פיצוי סטטוטורי אלא פיצוי בגין נזק בעין שאינו ממוני, קרי, עוגמת הנפש שנגרמה למשיבה… ולכן לא היתה מניעה לקבוע סכום פיצוי גלובלי….כאשר עסקינן בפסיקת נזק בלתי ממוני בגין פרסום לשון הרע, אין כל מניעה לפסוק אותו על דרך האומדן, ולא חלה מגבלת הרף העליון של הפיצוי הסטטוטורי… קביעת סכום הפיצויים נועדה לשרת מספר תכליות. התכלית הראשונה היא התכלית התרופתית, קרי, הרצון להביא את הנפגע למצבו כפי שהיה בטרם פרסום לשון הרע… לצד תכלית זו, ובנוסף לה, קיימת גם התכלית העונשית… קיים גם היבט הרתעתי… לבסוף, גם מעמדו הכלכלי של המפרסם הוא שיקול שיש להביא בחשבון בעת קביעת סכום הפיצויים".
"במקרה דנן, הפרסומים לא הופצו בתפוצה רחבה ואולם הם נועדו לפגוע בציפור נפשו של האב – יחסיו עם ילדיו. הפרסומים והמעשים הנ"ל נועדו להשפיל את הבעל ושוכנעתי כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה, פניו "הושחרו" והוא הושפל באופן קשה. לפיכך, בגין שלושת הפרסומים של ההחלטה לשלושת מוסדות החינוך של הילדים בצירוף הדברים שנאמרו ע"י האם לאנשי החינוך בכל אחד משלושת המוסדות ביחס לאב, אני פוסק לתובע פיצוי כולל בסך של 100,000 ₪".
"כמו כן, בגין קשירת החבל על דלת חדר הילדים, שאף היא פגעה בדימויו של האב והשפילה אותו, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 25,000 ₪". סה"כ, תשלם האישה לתובע פיצוי כולל בסך של 125,000 ₪ ובנוסף לכך היא תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
למידע נוסף ולייעוץ על ידי עורך דין הסכם גירושין בנושא, פנו לכותבת המאמר, עו"ד ונוטריון מוסמך משרד המשפטים רחל שחר עורך דין בקריית אונו ופתח תקווה
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
