דירה שנרכשה על ידי הבעל לפני הנישואין ובני הזוג התגוררו בה 20 שנים ביחד למי שייכת?

תוכן עניינים

בעלך רכש דירה וצבר רכוש לפני הנישואין? חייתם בה יחד שנים רבות? ילדתם ילדים משותפים? קרוב לווודאי שהדירה גם שלך ואת לא יודעת על כך דבר (האמור לשון נקבה כוונתו גם לשון זכר)

אחת השאלות שאני נשאלת כל הזמן והיא שאלה חשובה שהחלטתי להקדיש לה מאמר שלם היא השאלה בעלי ואני מצויים בהליכי גירושין. רציתי לדעת מה הדין לגבי רכוש שנצבר לפני תקופת הנישואין? האם גם הוא אמור להתחלק בין שני הצדדים מתוקף הנישואין?

מה הדין לגבי חלוקת רכוש מלפני הנישואין במקרה הזה דירה שנרכשה?

מקרים כמו השאלה המתארת מגיעים לכתלי בית המשפט וכדרי כבר עכשיו לומר. בתי המשפט נוטים לקבוע שדירה שנרכשה על ידי אחד הצדדים לפני הנישואין אך הצדדים התגוררו בה והתנהגו בה כאילו הייתה של שניהם בהחלט תיחשב כשניהם ושווי הדירה יחולק חצי חצי בין הצדדים.

כך היה במקרה של בני זוג שהגיע לשלחנו של כבוד השופט ויצמן בכפר סבא.

באותו מקרה דובר על דירה שרכש הבעל ממש מספר חודשים לפני שבני הזוג התחתנו ונרשמה על שמו בלבד.

הדירה נרשמה על שמו בלבד.

 לצורך רכישת הדירה  נלקחה, בין השאר, משכנתא אשר שולמה וכוסתה במהלך חיי נישואיהם של הבעל והאישה.

 שיעור המשכנתא היווה כ 25% מערך הדירה. קיימת מחלוקת בין הצדדים כיצד מומנה יתרת התשלום בגין הדירה. לטענת הבעל הוא נשא בתשלום זה לבדו מכספים שהיו ברשותו לפני הנישואין ואילו לטענת האישה חלק  מהתשלום עבור הדירה שולם אומנם ע"י הבעל ואולם זאת כיוון שהוריה היו אלו שמימנו את חתונת הצדדים ואילו יתרת תמורת הדירה שולמה מתוך מתנות החתונה ששילמו הצדדים.

במקרה הזה בית המשפט קובע באופן חד משמעי שהדירה שנרכשה לפני הנישואין היא נכס משותף.

מה הסיבות?

  • הנכס  נרכש  בסמוך לנישואיי הצדדים לקראתם ובציפיה להם, ואין חולק כי שימש למגוריהם תקופה ארוכה ומשמעותית בת כ- 20 שנה,.
  • בנכס זה אף נולדו וגדלו שלושת ילדי בני הזוג.
  • ג.     חלק מתמורת הנכס מומנה מכספים המשותפים לצדדים, בין אם זו המשכנתא שנלקחה לצורך רכישתו ואשר שולמה במהלך חיי נישואיהם ובין אם אלו כספי מתנות חתונת הצדדים אשר סייעו, ע"פ טענת האישה, בתשלום חלק מתמורת הדירה. כך גם אין להתעלם מהשקעותיהם המשותפות של הצדדים בריהוט הדירה ובאחזקתה.

הפסיקה הבהירה כי יש לראות בדירת המגורים כגולת הכותרת הרכושית של בני זוג נשואים ומתוך שכך אף יש להתייחס לנכס זה במובחן מנכסים אחרים וכי לא פעם יש להכניסו לצבר נכסיהם המשותפים של הצדדים למרות שמדובר ברכוש שנצבר ושנרכש קודם לנישואין ולמרות הוראת ס' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון. בכך שומרת הפסיקה על זכויות בן זוג בדירה שאינה רשומה על שמו וזאת בהתקיים תנאים מסויימם.

בפסיקתה של כב' הש' בייניש (כתוארה אז) בע"א 7687/04צויין  כי באופן עקרוני:

"אין בהוראותיו של סעיף לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספיציפי לפי הדין הכללי החל על העניין, לרבות בנכס שנרכש על-ידי אחד מבני-הזוג טרם הנישואין".

כך אמר גם כבוד השופט חשין ז"ל בע"א הדרי נ הדרי (3) 685: בעניין שנסוב, בין השאר , סביב דירת  מגוריהם של בני זוג –

"הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים אין מסובבים את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש לפי ההשקעה הבסיסית במועד רחוק בעבר… ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה, והנכסים – יהא מקורם אשר יהא – הופכים "לבשר אחד""

וכן מפורסמים  לענין זה דבריו של כב' הש' א' רובינשטיין אשר צוטטו רבות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה –

"מה איפוא שיעור הדברים? רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה "פורמלית" בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה מזה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובמיוחד דירת המגורים… בעיני, בצד כל אלה, יש ביסוד הדברים ציפיה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל – נגזרת של תום הלב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשוו סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים חלק כללי), התשל"ג-1973), בחינת "אדם לאדם – אדם" ….. זו גם תמציתו הערכית של הכלל "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח)… ואכן, ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, במיוחד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה"

כך נאמר גם בפסקי דין נוספים

"רוח העידן…הינה להכיר בשיתוף בנכסים, ואף שהובאו לנישואין ע"י צד אחד…זאת כאשר בני הזוג חיים תחת קורת גג אחת במשך שנים כה רבות מבלי שקיים סכסוך גלוי בניהם, או התבטאות מפורשת של מי מהם ביחס לכוונותיו של צד אחד לשמור לעצמו את הרכוש שהביא עימו בין בעת הנישואין בין במהלך הנישואין"  

לטעמי הדין הזה יחול גם אם הדירה התקבלה במתנה לפני הנישואין שכן  הנטל המוטל על בן זוג העותר לזכויות בדירת המגורים מכח שיתוף הינו נטל מופחת

 וברוח זו כתב כבוד השופט ויצמן ] תק-מש 2011(4), 104

"בעובדה שרק חלק ואולי אף חלק קטן מעלות בנית בית המגורים מומנה מכספי מאמץ משותף לצדדים אין כדי לאיין את עצם האיזון בנכס זה בין הצדדים וזאת במיוחד נוכח מעמדו של בית המגורים כנכס מרכזי המשמש כ"גולת הכותרת" של נכסי התא המשפחתי"

ואף בפסק דין  אלמונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו] המסכם את ההלכה בסוגית דירת מגורים הרשומה על שם אחד מבני הזוג אשר לגביהם חלות הוראות חוק יחסי ממון, ולמרות זאת הובהר כי  –

בית משפט זה קבע במספר הזדמנויות כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון  אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי החל על העניין… זאת ועוד, כאשר הנכס "החיצוני" הינו דירת המגורים, הודגש אופייה וייחודה כ"נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד", ולפיכך נקבע כי מבחינת נטל ההוכחה "יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם" [השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין אבו רומי בעמ' 183]… על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח – מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם  ממושכים – קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. מעיון בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף"

רחל רייצ'ל שחר ושות' – עורכי דין ונוטריון (2004) מומחים במתן פתרונות לסוגיות גירושין. המשרד מעסיק עורכי דין ונוטריונים בעלי ניסיון מעשי של עשרות שנים ומספק פתרונות יצירתיים ותוצאות יוצאות דופן.

0
כל הפתרונות במקום אחד
0
שנות ייצוג משפטי
% 0
נצחונות בתיקים
% 0
שקט נפשי
+ 0
לקוחות מרוצים
צרו קשר לקבלת ייעוץ ללא עלות