מעבר מקום מגורים הורים גרושים-מהם הכללים המנחים את בתי המשפט |עו"ד רחל שחר| כל השאלות וכל התשובות

גם אם הורה הוא משמורן יחיד וגם אם לא מתקיימת משמורת משותפת עדיין חל איסור על הורה לקבל החלטות בנושאים אלה על דעת עצמו ולבד אלא חלה עליו חובה להיוועץ עם ההורה השני.

בענייני בריאות הנושא מסודר יותר שכן בתי החולים לא מבצעים כל פעולה בקטין ללא חתימה משותפת של שני ההורים.

בענייני מעבר מקום מגורים של ילדים להורים גרושים בתי המשפט החלו לגלות גישה אקטיבית ולתת צווי מניעה האוסרים מעבר של הקטינים ובכך למנוע העברתם ללא רשות ההורה האחר.

בנוסף ניתן לראות יותר ויותר שופטים שמורים להורה שעזב לחזור יחד עם הילדים למקום המגורים הקודם וזאת בצו של בית משפט.

מה השיקולים לאפשר מעבר אם והילדים או האב והילדים?

בית המשפט צריך להסתכל על מכלול השיקולים וביתר פירוט נקבע כך:

במסגרת שיקוליו על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים כדלקמן:

בשורת פסקי דין בנושא מעבר מגורים נקבע כי משמעות ההורות טומנת בחובה ויתור על זכויות, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין

קיימות שתי גישות בפסיקה בהכרעה בסוגיית העתקת מקום מגוריו של קטין. הראשונה היא גישת 'המעשה העשוי' לפיה בהינתן זכות ההורים לשנות מקום מגוריהם יש לבחון את מצב הדברים כאילו כבר העתיק ההורה מקום מגוריו [עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 10.8.11)]. ולפיה תבחן תביעה להעתקת מקום מגורי הקטין בשני מעגלים: האחד, יכולת הקטין לבצע את המעבר; השני- האם המעבר יגרום לפגיעה בקשר של הקטין עם ההורה השני או לניתוקו מההורה השני [עמ"ש 25108-05-20 צ' נ' נ' (פורסם בנבו, 30.8.20)]. האחרת היא גישה הבוחנת את טובת הקטין טרם המעבר. קרי, על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח שהמעבר המבוקש עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק [עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א.ב.ח. נ' מ.ב.ח. (פורסם בנבו, 9.12.12)]. במחלוקת בין הגישות עדיפה עלי הגישה השנייה ולפיה תבחן התביעה לאור עיקרון טובת הקטין בלבד (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001)) עקרונות הגישה הרואה בעקרון טובת הילד עדיפות עליונה פורטה בהרחבה בפסק דינו של פירט כבוד השופט סילמן בתמ"ש 8958-11-16 ל.א נ' ב.א (פורסם בנבו, 25.7.17).  מכל מקום, הקו העולה מהפסיקה הוא ברור ולפיו אל מול הזכות של המשיבה להעתיק את מקום מגוריה לעיר כפר יונה יש לבחון את השפעת המעבר על היקף וטיב הקשר האפשרי בין המבקש לבין הקטינים.

"מול זכותה של האם לקבוע את מקום מגוריה – עומדת זכותו של האב לקשר רציף עם ילדיו וחובתה של האם לדאוג לקשר רציף זה. במקרה דנן המרחק בין היישוב א' לעיר צ' קטן (מרחק של כ-25 ק"מ, כחצי שעת נסיעה) ואינו צפוי לפגוע בקשר ובזמני השהות בין האב לקטינים, במיוחד בשים לב לכך שהאב עובד כנהג לרבות באזור העיר צ'.

כאשר בית המשפט דן בסוגיית העתקת מקום מגורים, יש לאזן בין "משולש זכויות"

(ר' כב' השופטת שלי אייזנברג בתמ"ש (חי) 714-03-12 ע.ר נ' נ.ר (24.07.13)): בין זכותם של הילדים לקיים קשר יציב ורציף עם שני הוריהם, לבין זכותו של ההורה המשמורן (אשר בענייננו טרם נקבע אולם הדבר שנוי במחלוקת רק לגבי שניים מהקטינים), להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, לפתוח בחיים חדשים, לבין זכותו של ההורה שאיננו משמורן להמשיך ולקיים קשר משמעותי עם ילדיו.

מעבר של הורה למקום מגורים מרוחק ללא ילדיו האם חוקי?

בשלב זה הפסיקה לא התייחסה האם לאם או אב מותר לעבור להתגורר ללא ילדיהם בעיר מרוחקת וייתכן שהגיע הזמן לעשות כן לנוכח העובדה שמעבר לעיר אחרת של אחד ההורים יוצר אוטומטית קושי ועומס על ההורה האחר וכמעט באופן בלתי נמנע גורם לפגיעה בקשר עם הילדים.

פסק דין בנושא  העתקת מגורים לאחר גירושין –כבוד השופטת אביבית נחמיאס לחצו כאן

פסק דין בנושא  העתקת מגורים לאחר גירושין  כבוד השופט ניצן סלמן לחצו כאן