החוק קובע באופן ברור כך: סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962, קובע כי – "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו". בהמשך קובע סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית, כי – "היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע". |
גם אם הורה הוא משמורן יחיד וגם אם לא מתקיימת משמורת משותפת עדיין חל איסור על הורה לקבל החלטות בנושאים אלה על דעת עצמו ולבד אלא חלה עליו חובה להיוועץ עם ההורה השני.
בענייני בריאות הנושא מסודר יותר שכן בתי החולים לא מבצעים כל פעולה בקטין ללא חתימה משותפת של שני ההורים.
בענייני מעבר מקום מגורים של ילדים להורים גרושים בתי המשפט החלו לגלות גישה אקטיבית ולתת צווי מניעה האוסרים מעבר של הקטינים ובכך למנוע העברתם ללא רשות ההורה האחר.
בנוסף ניתן לראות יותר ויותר שופטים שמורים להורה שעזב לחזור יחד עם הילדים למקום המגורים הקודם וזאת בצו של בית משפט.
מה השיקולים לאפשר מעבר אם והילדים או האב והילדים?
בית המשפט צריך להסתכל על מכלול השיקולים וביתר פירוט נקבע כך:
במסגרת שיקוליו על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים כדלקמן:
טיב הטיפול של כל אחד מההורים בקטינים בטרם המעבר |
האם המעבר יאפשר להורה שאינו עובר למלא את תפקידו ונוכחותו המשמעותיים בעולמם של הילדים לגדלם ולממש את אחריותו ההורית. |
יש לבדוק את אופי הקשר שיווצר עם ההורה האחר עקב המעבר. |
הנטל שיוטל על ההורים או מי מהם, קשרי החברה ומשפחה במקום הישן והחדש. |
שאיפת ההורה העובר להתקרב למשפחת המוצא או להתקדם מבחינה מקצועית. |
היכן מוקמו צורכי הקטינים במסגרת סדר העדיפויות אל מול צורכי ההורה המבקש לעבור. למרות שלא ניתן למנוע מעבר מגורים של אדם מבוגר, הרי שכיום, כאשר למבוגר נלווים גם קטינים, ויש במעבר כדי להשפיע על הקשר שבין הילדים להורה הנשאר, בית המשפט בוחן את טובת הילד, לא תמיד מאפשר לאם מעבר מגורים ובודק כל מקרה לגופו. בשורת פסקי דין בנושא מעבר מגורים נקבע כי משמעות ההורות טומנת בחובה ויתור על זכויות, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין |
בשורת פסקי דין בנושא מעבר מגורים נקבע כי משמעות ההורות טומנת בחובה ויתור על זכויות, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין
קיימות שתי גישות בפסיקה בהכרעה בסוגיית העתקת מקום מגוריו של קטין. הראשונה היא גישת 'המעשה העשוי' לפיה בהינתן זכות ההורים לשנות מקום מגוריהם יש לבחון את מצב הדברים כאילו כבר העתיק ההורה מקום מגוריו [עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 10.8.11)]. ולפיה תבחן תביעה להעתקת מקום מגורי הקטין בשני מעגלים: האחד, יכולת הקטין לבצע את המעבר; השני- האם המעבר יגרום לפגיעה בקשר של הקטין עם ההורה השני או לניתוקו מההורה השני [עמ"ש 25108-05-20 צ' נ' נ' (פורסם בנבו, 30.8.20)]. האחרת היא גישה הבוחנת את טובת הקטין טרם המעבר. קרי, על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח שהמעבר המבוקש עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק [עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א.ב.ח. נ' מ.ב.ח. (פורסם בנבו, 9.12.12)]. במחלוקת בין הגישות עדיפה עלי הגישה השנייה ולפיה תבחן התביעה לאור עיקרון טובת הקטין בלבד (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001)) עקרונות הגישה הרואה בעקרון טובת הילד עדיפות עליונה פורטה בהרחבה בפסק דינו של פירט כבוד השופט סילמן בתמ"ש 8958-11-16 ל.א נ' ב.א (פורסם בנבו, 25.7.17). מכל מקום, הקו העולה מהפסיקה הוא ברור ולפיו אל מול הזכות של המשיבה להעתיק את מקום מגוריה לעיר כפר יונה יש לבחון את השפעת המעבר על היקף וטיב הקשר האפשרי בין המבקש לבין הקטינים.
"מול זכותה של האם לקבוע את מקום מגוריה – עומדת זכותו של האב לקשר רציף עם ילדיו וחובתה של האם לדאוג לקשר רציף זה. במקרה דנן המרחק בין היישוב א' לעיר צ' קטן (מרחק של כ-25 ק"מ, כחצי שעת נסיעה) ואינו צפוי לפגוע בקשר ובזמני השהות בין האב לקטינים, במיוחד בשים לב לכך שהאב עובד כנהג לרבות באזור העיר צ'.
כאשר בית המשפט דן בסוגיית העתקת מקום מגורים, יש לאזן בין "משולש זכויות"
(ר' כב' השופטת שלי אייזנברג בתמ"ש (חי) 714-03-12 ע.ר נ' נ.ר (24.07.13)): בין זכותם של הילדים לקיים קשר יציב ורציף עם שני הוריהם, לבין זכותו של ההורה המשמורן (אשר בענייננו טרם נקבע אולם הדבר שנוי במחלוקת רק לגבי שניים מהקטינים), להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, לפתוח בחיים חדשים, לבין זכותו של ההורה שאיננו משמורן להמשיך ולקיים קשר משמעותי עם ילדיו.
מעבר של הורה למקום מגורים מרוחק ללא ילדיו האם חוקי?
בשלב זה הפסיקה לא התייחסה האם לאם או אב מותר לעבור להתגורר ללא ילדיהם בעיר מרוחקת וייתכן שהגיע הזמן לעשות כן לנוכח העובדה שמעבר לעיר אחרת של אחד ההורים יוצר אוטומטית קושי ועומס על ההורה האחר וכמעט באופן בלתי נמנע גורם לפגיעה בקשר עם הילדים.
פסק דין בנושא העתקת מגורים לאחר גירושין –כבוד השופטת אביבית נחמיאס לחצו כאן
פסק דין בנושא העתקת מגורים לאחר גירושין כבוד השופט ניצן סלמן לחצו כאן