תוכן עניינים

צרו קשר היום לקבלת ייעוץ
ללא התחייבות

בית המשפט הכריז על ביטול הסכם ממון וקבע כי עריכת ההסכם נגועה בעילת העושק ומשכך יש להביא ביטולו

השופט ארז שני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ממשיך להוביל בפסיקות נועזות וחדשניות לא רק בסוגיית ניכור הורי אלא גם בסוגיות פריפריאליות נוספות שבתי המשפט נזהרו לגעת בהן.

אחת מהן היא נושא ביטול הסכם ממון מחמת עילת העושק

ביטול הסכם ממון מה היו עובדות המקרה שהגיעו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה?

ביטול הסכם ממון-עילת העושק מדריך ידידותי 2021 1
ביטול הסכם ממון עילת העושק פסק דין של השופט שני המעניק מידע יקר ערך

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 13.06.1995 ומנישואין אלו נולדו להם שתי בנות.

לאיש אלו הם נישואיו השניים ומנישואיו הראשונים לו בן בגיר; לאישה אלו הם נישואיה הראשונים.

האיש הינו פרופסור, איש אקדמיה נודע בתחומו ובעל חברה העוסקת בייעוץ אסטרטגי (ואילו האישה אינה עובדת מיום נישואיה.

לאורך נישואיהם, חלו בין הצדדים משברים בחיי הנישואין אך הם הצליחו לאחות את הקרעים ביניהם והמשיכו לחיות יחדיו.

בשנת 2011 לאחר פרוץ אחד המשברים, חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר אושר בבית המשפט לענייני משפחה

על-פי האמור בפרוטוקול אישור ההסכם, הצדדים היו כביכול מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם, ולאחר שבית המשפט ציין לפרוטוקול כי הם חתמו על ההסכם מרצונם ובהסכמה מלאה וכי הבינו את תוכנו של ההסכם, את מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו, אישר בית המשפט את ההסכם.

בהמשך, ביום 05.10.2011, נתקבלה בקשתו של עורך הדין אשר ערך את ההסכם  לתיקון פרוטוקול אישור הסכם הממון ובה ציין כי הוא ייצג את האישה בלבד. א

ביטול הסכם ממון מה נקבע בהסכם שגרם לבית המשפט לבטל אותו?

בהסכם נקבעה הפרדה רכושית בין הצדדים ולמעשה נקבע כי כל הדירות המשותפות יהיו בבעלות האישה בלבד.

בשנת 2013  לאחר ששוב חל משבר בין הצדדים, הגישה האישה תביעה לאכיפת ההסכם/תובענה להליכי ביצועו של הסכם הממון והאיש הגיש תובענה לביטול הסכם הממון.

ביטול הסכם ממון באמצעות עורך דין-מה היו הטענות העיקריות של האיש?

האיש טוען למצב נפשי ירוד הכולל דכאון כרוני, מצוקות נפשיות משמעותיות, התקפי חרדה המלווים אותו כתוצאה מהשתתפותו במלחמת ששת הימים, אשר השפיעו בצורה מוחלטת על התנהלותו.

האיש סבל ועודנו סובל משך שנים רבות ומטופל על-ידי פסיכיאטרים וכיום מוכר כ"הלום קרב".

לטענתו, חתם על הסכם הממון רק בכדי לרצות האישה ולשמר את התא המשפחתי כתנאי להמשך חיי הנישואין ואיחוי הקרע בין הצדדים – כל זאת כאשר נעדר הוא כל יכולת להפעיל שיקול דעת ממשי ולהביע התנגדות.

1לטענתו, לא היה הוא מעורב כלל בפרטי החוזה, לא בחר בעורך הדין אשר נבחר על-ידי האישה ואף לא הבין המשמעות כי זה האחרון מייצג, כביכול, את שניהם, האישה שהיא זו שהכתיבה את הוראותיו של ההסכם מבלי לערבו ואף מבלי שניתנה בידיו היכולת להבין את משמעותו, להפעיל שיקול דעת כלשהו או להביע התנגדות. למעשה, כדבריו של האיש: "זה היה פרויקט של ו." והוא עצמו לא היה מיוצג.

האיש טען בנוסף  כי למען "שלום בית" ופיוס האישה, החרדה מפירוק התא המשפחתי, היה מוכן לחתום על הסכם ממון אשר קיפח ונישלו למעשה, מכל רכושו וזכויותיו.

האיש טען כי מדובר בהסכם ממון המנצל את חולשתו באופן מחפיר, הסכם שתוצאותיו מקפחות, בלתי צודקות ובלתי מתקבלות על הדעת, שכן מותירות אותו בגיל מתקדם, כשהוא חסר כל וללא מקור הכנסה.

האיש טען כי מדובר בהסכם אשר תנאיו גרועים ובלתי סבירים באופן קיצוני ולרעתו, שכן בידי האישה נותרות בסופו של יום למעלה משלוש דירות ואילו הוא נותר ללא קורת גג, מבלי "סידור לדיור חלופי" כדבריו. בנוסף, עליו להמשיך ולשלם משכנתא לבית …., בית אשר נותר בידי האישה והוא אינו גר בו עוד.

עוד טען האיש כי הסכם ממון זה גוזר עליו, לעת זקנה "חיי עוני ודלות עד כדי פשיטת רגל" והוא בגילו נותר מרושש, בחוסר כל ובחובות עצומים, ה"הנופל כנטל על החברה" – דבר הנוגד לטעמו את תקנת הציבור.

באשר למצבו הנפשי הוסיף  האיש כי סובל הוא מפוסט טראומה המשפיעה והופכת אותו לאדם תלותי ובעל יכולת תפקודית מוגבלת במצבי לחץ – כל אלו הובילו אותו לקיום יחסי תלות טוטאלית באישה ומכאן שחתם על הסכם הממון, בלא שהפעיל כל שיקול דעת.

האיש טען כי האישה הטעתה אותו, בכך שהציגה בפניו מצג שווא כי מדובר בהסכם ל"שלום בית", שכן סמוך לאחר החתימה על ההסכם והצוואה, חלה התדרדרות ביחסיהם וכל ניסיונותיו לשקמם עלו בתוהו, תוך שמנצלת היא את מצוקתו, לאמור כי ההסכם לא היה אלא מלכודת, שעם חתימתו אצה האישה להפעילו.

ביטול הסכם ממון מחמת עילת העושק מה טען עורך הדין של האישה?

לטענת האישה, באמצעות עורך הדין המייצג אותה, הסכם הממון הינו הסכם "שלום בית" ולחילופין "גירושין" על כל העניינים הכרוכים, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק-דין בבית המשפט.

 הסכם זה הוסבר לצדדים בשפה פשוטה, כולל השלכותיו והם שניהם הצהירו כי הסכם זה ברור להם, נעשה הוא מרצונם ובהסכמתם והם מבקשים את אישורו.

האישה הוסיפה כי  האיש חתם על ההסכם כדי לזכות במחילתה על בגידותיו ולשמר את חיי הנישואין, אך כדי להשיג את מבוקשו הונה אותה והתחייב כלפיה בחיובים, מהם מבקש הוא כיום להתנער.

עוד טענה האישה כי כל טיוטות ההסכם שערך עורך הדין …. הועברו ישירות לאיש, הוא השיב עליהן והוראות ההסכם כפי שנוסחו, תאמו את הסכמות הצדדים

האישה טענה כי כי "הקריבה" את חייה האישיים לטובת התא המשפחתי, לא היה בידה כל ביטחון כלכלי ומטרת ההסכם היתה ליתן בידיה מקורות הכנסה שוטפים ועל בסיס אלו נקבעו עקרונותיו של הסכם הממון, אשר היה מבוסס על הפרדה רכושית בין הצדדים, כאשר כל צד נותר הבעלים של הרכוש אשר בבעלותו.

ביטול הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק-דין מה אומרת פסיקת בתי המשפט לאורך השנים?

ההלכה המשפטית גורסת, כי פסק-דין המאשר הסכם פשרה אליה הגיעו הצדדים שונה

מבחינות רבות מפסק-דין "רגיל". פסק-דין שכזה מורכב משני חלקים : החלק ההסכמי – ההסכם והוראותיו שבין בעלי הדין, והחלק השיפוטי – החלטת בית המשפט אשר נתן להסכם תוקף של פסק-דין (ראה: רע"א 3960/05  נשר נ' שיבלי [פורסם בנבו] {פמ"מ – 26/12/2005}).

הסכם ממון שאושר, בדומה להסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, אף הוא מתאפיין בשני

המאפיינים – הפן ההסכמי והפן השיפוטי. יחד עם זאת, יש לשים לב להבדל הקיים בין הסכם ממון שאושר לבין הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין. הראשון איננו פסק-דין:

"אין הוא מכריע במחלוקת שבין הצדדים. אין בית המשפט בודק את תוכנו של הסכם הממון המובא בפניו לשם תוכנו ואין הוא אמור לאשר את תוכנו. כל שעושה בית המשפט הוא מתן אישור להסכם, לאחר שנוכח שבני הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".

(ראה: ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, נג(4) 199 {פמ"מ – 16/8/1999}).

להסכמי ממון ניתן בפסיקה מעמד מיוחד, וזאת מאחר ועל בית המשפט המאשר הסכמים אלה ונותן להם תוקף משפטי, לעמוד בשלושה תנאים מקדמיים:

האישור יבוצע בנוכחות בני הזוג, באולמו של בית המשפט, כדי שבית המשפט יברר עם הצדדים כי ערכו וחתמו על ההסכם בהסכמה חופשית. (ראה: סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון {תשל"ג – 1973} ותקנה 258כו לתקנות סדר הדין האזרחי {התשמ"ד – 1984}).

על בית המשפט במעמד האישור להשתכנע כי בני הזוג הבינו את משמעות ההסכם עליו חתמו, ואת תוצאות הוראותיו (ראה: סעיף 2(ב).

עוד בטרם אישורו של ההסכם, על בית המשפט להסביר לבני הזוג את משמעות ההסכם, עליו חתמו (ראה: תקנה 258כו).

בכך כאמור קיים ייחוד בהליך אישורו של הסכם ממון, לעומת הסכמי פשרה בין צדדים  בהליך אזרחי כלשהוא.

הדגש הינו שבית המשפט ייווכח בכלים העומדים לרשותו, כי על הצדדים להסכם הממון לא נכפו תנאים, עליהם לא הסכים מי מהם, וכי אכן עמדו על משמעותו של ההסכם ותוצאותיו, טרם חתמו עליו. (ראה: בג"צ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול.

לאור ייחודו של הליך אישור הסכמי ממון נקבע בפסיקה, כי לעיתים נדירות וחריגות תתקבל טענה לפגם שנפל כביכול בכריתה (טעות, הטעייה) זאת שעה שאין טענה לפגם בהליך אישור ההסכם על-ידי בית המשפט. בהעדר טעם מיוחד, כבד משקל, לא תתקבלנה טענות צד הטוען כנגד תוקפו של הסכם ממון, אשר קיבל תוקף של פסק-דין:

"… יש ליחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות … יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. תכונה מרכזית של הסכמי פשרה… היא הסופיות שלהם. בשל כך נקבע בהסכמי פשרה … כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה כזו משקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי פשרה… יש בכך כדי להצביע על הצורך בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל".

(ראה: ע"א  2495/95 בן לולו נ' אליאס, נא (1) 577 {פמ"מ – 21/5/1997}).

ביטול הסכם ממון מחמת מצוקה נפשית-מהי טענת העושק?

בית המשפט קובע כי "במקרה שבפני מייחד האיש את טענתו לביטול ההסכם מטעמים הנוגעים לחוסר כשירותו הנפשית ומצוקתו בעת עריכתו. טוען הוא לעושק, טוען כי טעה והוטעה  וכי המידע שהיה ברשותו קודם לכריתת ההסכם שונה מהשתלשלות האירועים כפי שאירעו לאחריו, לא העלה על דעתו כי האישה תפנה למימושו של ההסכם ובעת מעמד אישור ההסכם היה נתון בלחצים נפשיים. 70.       לעניין זה יש להוסיף, כי לכאורה, כשם שמי שחפץ בגירושין, יהיה מוכן "לכל תנאי", העיקר להשיג ולהקדים גירושיו, כך, לכאורה מי שחפץ בשלום בית, יהיה נכון "לכל תנאי", העיקר שבן/בת הזוג לא יעזבו אותה/אותו".

משמעות העדר ייצוגו של האיש על-ידי עורך דין בעריכת הסכם הממון

מקריאת פסק הדין עולה באופן ברור כי השופט ארז שני, כמו גם שופטי בתי המשפט לענייני משפחה בפסיקות נוספות, מייחסים משמעות דראמטית לעובדה שאדם אינו מיוצג בעת עריכת הסכם ממון.

בבג"צ 6810/97  בן שושן נ' בן שושן, נא(5) 375 (פמ"מ – 24/12/1997), בוטל פסק-הדין שנתן תוקף להסכם וזאת בשל העובדה שהמבקשת לא היתה מיוצגת:

"… לפיכך אני מבטל את החלטותיהם של בית-המשפט המחוזי ושל בית-המשפט לענייני משפחה ומורה להחזיר את הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה על-מנת שיחזור וידון בפירוק השיתוף בדירת המגורים של בעלי-הדין, לאחר שהמבקשת תהיה מיוצגת על-ידי עורך-דין…..

על-מנת למנוע עיכוב נוסף בהליכים אני מורה שעל המבקשת לדאוג למינוי עורך-דין….".

נשאלת השאלה, למה חתם  האיש על הסכם ממון המחייב, אשר מימושו הכספי/ממוני אינו מותיר לו, ככל הנראה ולאור גילו, כל סיכוי כספי שיקומי סביר לעתיד?

בית המשפט קובע כי החרדה העצומה שמא יגלו על בגידותיו של האיש ובפרט על יחסיו עם גבר אחר, יחד עם מצבו הנפשי הבסיסי הם שהביאו את הבעל לחתום על הסכם ממון שהותיר אותו חסר כל.

למעשה טוען האיש לביטולו של ההסכם בשל שלוש עילות מרכזיות:

א.         "עושק" – לפי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973(להלן: "חוק החוזים").

ב.         "הטעייה" – לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי).

ג.          "העדר תום-לב" מצד האישה, הן לפני כריתת ההסכם והן לאחריו  – לפי סעיפים

 12 ו – 39 לחוק החוזים (חלק כללי).

טענת העושק

סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע:

            "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת

            המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים

            במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

בבסיסה של עילת העושק קיימים שלושה יסודות מצטברים, שבהתקיימם יחדיו, רשאי צד לחוזה לבטלו, ואלו הם:

א.         מצבו הירוד של הנעשק, דהיינו, מצוקתו, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיונו במועד כריתת החוזה.

ב.         התנהגות העושק – ניצול מצבו של הנעשק על ידי העושק על מנת לגרום לו להתקשר בחוזה, דהיינו קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרותו של הנעשק בהסכם.

ג.          היותו של ההסכם בלתי סביר וחורג מן המקובל.

            (ראה: ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, מח(4) 749 {פמ"מ – 28/9/1994}).

יסודותיה של עילת העושק אינם רק יסודות מצטברים, הם גם שלובים זה בזה כ"כלים שלובים". (ראה: ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, לו(1) 762 {פמ"מ – 3/9/1981}). קיימת תלות הדדית ביניהם וככל שקיומו של אחד מהם יוכח בעוצמה רבה יותר, יקטן הצורך בהוכחת היסודות האחרים (ראה: ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, נה (1) 939 {פמ"מ – 30/12/1999)). עם זאת, ברור שנדרש קיומם של כל אחד מהתנאים הללו בעוצמה רבה לשם הוכחת העילה. וכך נפסק:

"אין כדי להמעיט מן הדרישה כי כל אחד מן היסודות האלה יתקיים במלוא תוקפו. קיומן של מצוקה קשה של המתקשר או "חולשה" חמורה אחרת שלו אינן גורעות מן הצורך להצביע על קיומם של תנאים "הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". תנאים חמורים במיוחד אינם מייתרים את הצורך בקיומם של מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון, כשהם כבדי משקל, ואינם פוטרים את הטוען לעושק להוכיח את מודעותו של הצד האחר לחולשותיו או למצוקתו. מקום שבו אחד מיסודותיה של העילה מוצא לו ביטוי חמור במיוחד, מוקל לעתים הנטל הראייתי הרובץ על המבקש להוכיח את קיומם של היסודות האחרים, אך בכך אין כדי להמעיט מן הדרישה כי גם היסודות האחרים יתקיימו במלואם" כי מצוקת המתקשר תהא מצוקה חמורה, וכי תתקיים מודעות מלאה לה אצל המתקשר האחר. "עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית, באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דעה או פסול-דין, שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה, בשל כך שדעתו לא הייתה מיושבת עליו לחלוטין" (הנשיא שמגר בע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ [2], בעמ' 541). לפיכך "הצטברות יסודותיה של עילת העושק חשובה וחיונית היא" (שלו בספרה הנ"ל [23], בעמ' 253), ואין לגרוע מן המשקל הנדרש לגבי כל אחד מהם".

(וראה: עניין בן ישי, לעיל).

9על פי הפסיקה, על האיש להוכיח כי מצבו הנפשי היה קשה באופן אשר הסיט או שיבש את שיקול דעתו סטייה של ממש, קרי "מצב של חומרה ושקיעה ולא אך קושי ארעי או חולף". וכך נקבע על-ידי  כב' השופט ג'ובראן בע"א 9207/04 יוסף כמיסה נ' גרטלר [פורסם בנבו] (פמ"מ – 14/8/2008) לאמור:

"יש לציין, כי המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית של המתקשר, כמו גם חוסר ניסיונו, חייבים להיות כבדי משקל "ועל בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון" (ראו דברי השופט י' טירקל בע"א 403/80 סאסי ואח' נ' קיקאון, פ"ד לו (1) 762) "מצוקה משמע מצב של חומרה ושקיעה ולא אך קושי ארעי או חולף" (ראו דברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) מ' אלון בע"א 719/78 איליט בע"מ נ' אלקו בע"מ, פ"ד לב (4) 673 בעמ' 685). אין די בעובדה, שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי, המעמידים אותו במצב רגשי ונפשי לא קל (ראו דברי השופט י' קדמי בע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פ"ד (4) 749, בעמ' 756)".

שלושה הם יסודות העושק-כשהם מצטברים. בענייננו יעלו מספר שאלות ובהן:

מצבו של הנעשק (האיש) – כפי שעלה מחוות דעתו של דר' פ., הסכם הממון גובש זמן ממושך, ולא ברור מדוע לא גילה התעניינות ולא היה מעוניין בייצוג משפטי ועוד לא ברור מדוע אישר את ההסכם במעמד הדיון.

בחוות דעתו של דר' פ. מיום 8/3/2015 בעמ' 7 מציין הוא:

"בהקשר זה ניתן לקבוע שהוא לא היה שרוי, אז, במצב פסיכוטי או דיסוציאטיבי".

ואולם, העדר מצב פסיכוטי, אין בו לקבוע כי לא הורם הנטל המוטל על האיש, שהרי שיבוש של שיקול הדעת אינו חייב להגיע לפסיכוזה.

עם זאת, מוסיף דר' פ. כי ויתורו של האיש על הרכוש כפי שפורט בהסכם הממון, אכן חריג. כפי שנלמד מחוות הדעת, מצבו של האיש, עת חתם על ההסכם הוגדר ככשיר מבחינת מצבו הנפשי, אך לא ניתן ללמוד על מניעיו באשר לחתימה. להשלמת התמונה, וחלילה איני מתעלם מחוות דעתו המקצועית של דר' פ., מתגלה בפני תמונה עקבית באשר לכלל ה"הסכמים" (בצורה כזו או אחרת), עליהם חתם האיש. בכולם מוותר הוא על כל רכושו ורק על-מנת שיוכל ל"זכות" במונחים אותם הגדיר כ"שלום בית", שקט נפשי וכו'. למעשה, לזרוק הלאה אל העתיד את הבעיה ממנו.

מעדות האיש לפרוטוקול הדיון מיום 17.06.2015, בעמוד 25

ש.        לבית המשפט: כל חתימה שלך אל מול ו. לא שווה את קליפת השום, אם כך. אתה מתכוון לומר שכל מה שקשור בגב' ו., חתימתך היא כזב מלכתחילה?

האם אני צריך להבין שכל מה שעשית, שווה כקליפת השום, אתה יכול להתחייב כהנה וכהנה, ובגלל שאתה מוגבל רגשית, אז ההתחייבות לא שווה?

ת.         הבנתי כל מילה וקראתי כל מילה, אבל זה עבר לי כמו מיסוך. מבחן התוצאה היה שלא הייתי ער לתוצאות של הדבר הזה.

ש.        לבית המשפט: מה שאתה אומר בעצם, זה שאתה יכול לחתום על כל דבר כלפי ו. שבעולם, איש לא יכבד את חתימתך והיא לא שווה דבר, נכון?

ת.         לא. במקרה הזה, זה עבר לי מתחת לחלק הרגשי, כמו לאורך כל הדרך. כל דבר של. היתה בעיה איתי, זה תורגם לבקשה של נטילת רכוש. זו היתה שיטה שנוצלה עד תום. לא היה לי את הכוח לעמוד בפני הדבר הזה. 

ש.        לבית המשפט: אתה קוטע את בית-המשפט שוב ושוב וזה מלמד דבר מה. נאמר שו. אוהבת רכוש ידועה, אבל אתה חותם בשנת 2005 או בשנת 2011 על מסמכים שאומר "חתימתי אינה שווה דבר"?

ת.         (שתיקה) לא היה לי ואין לי את היכולת הנפשית להתנגד לה".

ומתצהירו של האיש מיום 10/5/2015, סעיפים 16, 29, 31, 34, 37, 41-42, 46, 51:

16.       חרף היותו דחוי, מושפל ומבוזה על ידי ו. ובהיעדר כל יכולת להתמודד עם אפשרות של פירוד ופרוק התא המשפחתי, מצאתי עצמי נרמס ונכנע לכל גחמותיה של ו. ועשיתי הכול כדי לרצותה ולזכות ב"מחילתה". בדיעבד הסתבר לי שו. ניצלה את מצוקתי הנפשית ניצול מחפיר תוך שהיא עושה שימוש במצבי הנפשי, תלותי בה וחרדת הנטישה אשר ליוותה אותי מאז מלחמת ששת הימים.

מדי פעם הציבה ו. בפניי, כתנאי להמשך הנישואין, דרישות שונות הנוגעות לעניינים הרכושיים שבינינו, תוך שהיא נוקטת במניפולציות רגשיות כלפי, הכול כדי להשיג את דרישותיה.

29.       עוד אציין, כי למרות שהייתי זכאי להירשם כבעל מחצית הזכויות בבית, ו. ניצלה את תמימותי, את חולשתי הרגשית ואת האמון הרב שרכשתי לה ופעלה לרישום הבית על שמה בלבד.

הרציונאל שו. נתנה לרישום הזכויות בבית על שמה בלבד, היה שהיא חוששת שלאחר מותי, בהיותי מבוגר ממנה בשלושה עשרה שנים, יתבע בני מנישואיי הראשונים, יש מ., חלק מהבית והדבר יגרום לה ולבנות סיבוכים לא רצויים.

42.       במצב דברים זה ולמען שלום בית, חתמתי על הסכם מקפח. המנשל אותי מכל רכושי, אשר נצבר על ידי משך ארבעים שנות עבודתי כמרצה באוניברסיטה, כמו גם מעיקר הכנסותיי, ומותיר אותי, עם חובות שאין ביכולתי לפרוע, הכול כפי שיפורט להלן.

46.       כמסתבר בדיעבד החתימות שחתמתי, הן על הצוואה בתאריך 22.4.2010 והן על ההסכם בתאריך 14.9.2011 נבעו ממצבי הנפשי, שהנו כאמור תולדה של הפוסט טראומה שליוותה את חיי מאז מלחמת ששת הימים. הטריגר שהפעיל והעצים את חולשותיי אלו היה המשבר המלאכותי שיצרה ו. ביחסינו והאיום המפורש מצידה, אשר ריחף מעלי, שאם לא אכנע לתנאיה לא תהיה המשכיות לתא המשפחתי שלנו.

מצאתי עצמי במצב נפשי ורגשי שמנע ממני להתנגד לתכתיבים שהופנו כלפי על-ידי ו., זאת לנוכח ביטולו המוחלט של הרצון העצמי שלי לטובת רצונותיה של ו. ותוך היעדר כל שיקול דעת הולם ויכולת שיפוט רגשי של משמעות חתימותיי, הן על הצוואה והן על ההסכם.

בית המשפט קובע כי "חרדת הנטישה" אצל האיש והחתירה לשלום בית בכל מחיר, וכן הפחד מ"כתם" שישחיר את שמו כמו גם יפגע במעמדו ויכתירו למעשה כ"סוטה מין מפורסם", כל אלו גרמו לאיש לשלם מחיר כבד בעבור אלו על-ידי הסכמתו לכל רצונותיה או שמא אומר, דרישותיה של האישה, והחריגות עולה גם מחוות הדעת של הדר' פ….

האם הסכם הממון שנחתם חורג במידה ניכרת מהסכמי ממון מקובלים?

בית המשפט עונה על כך בתשובה חיובית.

היסוד השלישי בחתירה לביטול הסכם ממון –  תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל בבסיס, היכולת להתערב עד כדי ביטול חוזה בשל התקיימותם של יסודות סעיף 18 לחוק החוזים. עילת הביטול מניחה כי הצדדים חתמו על ההסכם תוך ידיעת הנסיבות, אולם החוק מוצא לנכון להתערב מטעמים של מוסר וצדק חברתי. (ראה: ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב, מ(4) 533 {פמ"מ – 7/12/1986}, וכן ע"א 5490/92 פגס נ' פגס [פורסם בנבו] {פמ"מ – 29/12/94}).

הבחן הוא אובייקטיבי – חיצוני, ומחייב בירור הוא בשתי שאלות:  "מהו המקובל ומהי מידה בלתי סבירה".  אמת המידה בהשוואה תהייה "למקובל", או לתנאים הוגנים. (פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים – החלק הכללי", לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה – 2005, בעמ' 347-350).

מהם אותם תנאים מקובלים בהסכם ממון עליהם מדבר הסעיף?

"… בית המשפט חייב במקרים לא מעטים לקבוע מעין תנאי דמיוני שישמש בגדר אמת מידה תיאורטית לצורך השוואה עם התנאי שנכלל בחוזה, כאשר מלאכת הגיבוש של התנאי התיאורטי האמור מעוגנת במידה רבה בהערכה של בית המשפט מהו בדרך כלל הוגן וצודק במערכת יחסים כדוגמת זו שבין הצדדים הקונקרטיים שלפניו; יתכן מאד ואף ינקוט לצורך זה גישה המעוגנת בתפיסות הכלליות של בית משפט זה בקשר לצודק ולהוגן".

(וראה: ע"א 719/78 איליט נ' אלקו, לד(4) 673 {פמ"מ – 14/7/1980}).

בית המשפט קובע כי העובדה שהאיש  נותר ללא "קורת גג" בעוד שלאישה יש למעלה משלוש דירות בבעלותה, ובהן דירת מגורי הצדדים, אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת.

התוצאה בראיית בית המשפט היא  שיש להיעתר לתביעה לביטולו של הסכם הממון.

ביטול הסכם ממון מחמת עושק כמה המלצות חשובות

אל תחתמו על הסכם ממון מבלי שהצד השני מיוצג ומומלץ על ידי עורך דין מוכר ומיומן היטב בהסכמי ממון.

עיון בפסקי דין של בתי משפט לענייני משפחה מלמד כי עיקרון השזור כחוט השני בפסיקות בית המשפט הינו העיקרון שאדם שאינו מיוצג נתון להשפחה משמעותית גבוהה יותר מאדם אשר מיוצג על ידי עורך דין.

תשמרו על הוגנות.

עיקרון חשוב נוסף בעריכת הסכמי ממון הוא שאם ההסכם מקפח בצורה חריגה את בת הזוג או את בן הזוג בתי המשפט ייטו להתערב על מנת לסייע לבת הזוג.

ישנם שופטים שיקראו לכך תקנת הציבור שופטים אחרים יקראו לכך בשמות אחרים אבל הקו המנחה הוא שחייבת להיות הוגנות כלשהי.

אל תחתמו על הסכם ממון אם בן הזוג מצוי בטיפול פסיכאטרי או פסיכולוגי ממשוך בטרם קבלת חוות דעת מומחה בטרם חתימה על הסכם הממון.

אדם שמצוי בטיפול פסיכיאטרי גם אם הוא מתפקד בחיי היום יום נתון יותר להשפעה וחרדת הנטישה, כך עולה מהפסיקות, עובדת אצלו "שעות נוספות".