לא אחת מתרחש משבר בחיי משפחה בין הורים וילדים או בין בני זוג, משבר אשר אינו ניתן לאיחוי. ההורים חשים עלבון עצום ותחושת בגידה ומחליטים לבטל מתנה שניתנה לילדיהם עוד בחייהם. הילדים נותרים פעמים רבות המומים שכן לעיתים רבות הם לא התנהגו התנהגות מחפירה אלא המשיכו את חייהם ונתנו עדיפות למשפחה החדשה שבנו דבר אשר היה לזרא בעיני ההורים. פעמים אחרות אכן ילדים, למרבה הצער מתנכרים להוריהם וכאן נכנס בית המשפט לתמונה ומעניק להורים סעד.
לקראת שנת 1983 חל משבר בחיי בני הזוג. זאת, בשל רצונו של האיש לחזור לישראל. בראשית שנת 1983 חזרו האיש ואחד הבנים לישראל בשעה שהאישה נותרה להתגורר בשוויץ.
לאחר שנות נישואין רבות החליטו הצדדים להיפרד וערכו הסכם שבמסגרתו נתנו את חלקיהם בדירה במתנה לילדיהם.
ביום 6.6.90 חתמו בני הזוג על ייפוי כוח בלתי חוזר, לפיו כל אחד מהם מוותר על מחצית מחלקו בדירה לטובת הבנים, כאשר בסופו של יום יהיה כל אחד מבני המשפחה הבעלים של 25% מהדירה. עם זאת, במסגרת מסמכי העברת הזכויות, הוענקה לאיש זכות מגורים בדירה עד אחרית ימיו. ייפוי הכוח הבלתי חוזר נחתם בפני המזכיר בנציגות ישראל ליד משרד האו"ם והאירגונים הבינ"ל בג'נבה. מיופת הכוח לביצוע הפעולות המשפטיות לצורך העברת הזכויות בדירה היתה אימו של האיש. בשנת 1991 הסתיים בשוויץ הליך הגירושין האזרחי שבין בני הזוג והסכמות הצדדים קבלו תוקף של פסק דין.
בהסכם הגירושין נקבע, כי לאישה תינתן המשמורת על א' ולאיש תינתן המשמורת על ד', בני הזוג ויתרו הדדית על מזונות. עוד נקבע, כי הצדדים ינהלו, בהסכמה הדדית, את פירוק נכסיהם, וכי הגירושין הדתיים יתבצעו בתוך 30 יום מהיום בו פסק-הדין נעשה סופי ובר ביצוע.
לאחר הגירושין האזרחיים שכרו בני הזוג שתי דירות – אחת על שם האישה ואחת על שם האיש.על אף האמור בהסכם ועל אף שבני הזוג עברו להתגורר בשתי דירות נפרדות כאמור, הם לא התגרשו זמ"ז בבית הדין הרבני אלא רק שנים ארוכות אחר כך.
האישה הגישה בבית המשפט תביעה לביטול הסכם המתנה המעניקה את זכויות המקרקעין לשני ילדיה.
האישה טענה בבית המשפט כי היא אינה שולטת בשפה העברית, ולכן היא לא הבינה את משמעותם של ייפויי הכוח אשר נחתמו בשוויץ. להבנתה, מדובר היה בייפוי כוח כללי, אשר נעשה לטובת אימו של האיש, כדי שהיא תטפל באחזקת הדירה וכי העברת הזכויות על שם הבנים תעשה רק לאחר מותה. האישה טענה כי גם בעת החתימה על מסמכים בפני עו"ד חצרוני ז"ל, היא לא ידעה, כי אלה עסקו בהעברת הדירה אגב גירושין, אלא חשבה, כי מדובר במסמכי צוואה,לפיהם היא מעבירה את הדירה לבנים לאחר מותה. לטענתה, ריבוי המסמכים וכפילותם מחזקים את המסקנה בדבר רצונו של האיש להטעות אותה ולמנוע ממנה להבין על אלו מסמכים היא חותמת. כמו כן טענה האישה כי התייצבותו של בנה בבית המשפט ועדותו השקרית כנגדה, מהווים התנהגות מחפירה המצדיקה את ביטול המתנה.
בית המשפט קובע כי נראה שאין ממש בטענה, ואפרט:
חזקה על אדם שחתם על מסמך, כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך נקבע ביולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד:
"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו".
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בפסק דין שניתן לאחרונה בע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' חנה קובסי ועסק באישה שאינה יודעת קרוא וכתוב, נקבע כי:
"אין לקבל את גישת המשיבים שלפיה חתימתו של אדם שאינו יודע קרוא וכתוב (או שהבנתו לקויה בצורה אחרת), היא פגומה ואינה מעידה על גמירת דעת אמיתית להתקשר בעסקה מחייבת. אדם החותם על מסמך משפטי, גם אם אינו יודע קרוא וכתוב, צריך לבקש שיקריאו לו את תוכן המסמך ויסבירו לו את פשרו".
אם באישה שאינה יודעת קרוא וכתוב נקבע כאמור, קל וחומר כשמדובר באישה בעלת השכלה, אשר אין חולק, כי היא שולטת היטב בשפות זרות, לרבות אנגלית, ואשר כמפורט בפסק דין זה שוכנעתי כי מבינה ומדברת עברית.
יחד עם זאת בית המשפט קובע כי עצם עמידתו של הבן לצד אביו באופן התוקף את אמו הינה התנהגות מחפירה המאפשרת חזרה ממתנה.
בפסק דין זה נקבע, כי יש לפרש את המונח פרשנות רחבה, המקילה על מי שהתחייב לתת מתנה שהמקבל נהג בו שלא כראוי. כך, לגישת כב' השופט י' טירקל (עמ' 814):
"… לאור מאפיינייה הנזכרים של המתנה נגזרת מחובת תום-הלב המוטלת על המקבל חובתו לנהוג כלפי הנותן בהכרת תודה, בכבוד ובדרך ארץ. דומה שכך היה מקובל בעמנו מדורי דורות, וסבורני שכך יש לנהוג גם היום….לאור אופייה המיוחד של המתנה ולאור חובת תום-הלב של המקבל כפי שאני מבין אותה, אין לפרש את הביטוי לפי משמעותו הרגילה, אלא לפי המשמעות שיש לתת לו על רקע מערכת היחסים שבין נותן מתנה למקבל המתנה. לדוגמא, מילת גנאי, אמירה של זלזול ואפילו עקימת פרצוץ, שייחשבו עניין של מה בכך על רקע מערכת יחסים אחרת, משמעותן רעה וחמורה כאשר מדובר בנותן מתנה ובמקבלה. לפי שיטתי, לענייננו של סעיף 5(ג) לחוק המתנה, די בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי להקים עילת החזרה."
הספרות המשפטית התייחסה רבות לנושא חזרה ממתנה בשל התנהגות מחפירה.לעניין זה יפים גם דבריו של מרדכי אלפרדו רבאילו בספרו, עמ' 855, לפיהם, התנהגות מחפירה:
"כוללת כל התנהגות המצביעה על כפיות טובה (igratitudo) או על פגיעה בכבודו או ברכושו של הנותן או בן משפחתו גם כאשר הדבר אינו עוולה אזרחית."
בית המשפט קובע כי התייצבותו של הבן לצד אביו במהלך הסכסוך בין בני הזוג, התנהגותו המתנכרת כלפי האישה, שיתוף הפעולה בינו לבין אביו ל"הגנה על הכספים אשר לטענת האיש שייכים לו" וזאת אף בטרם החלו ההליכים המשפטיים בין בני הזוג, עולה כדי "התנהגות מחפירה" המצדיקה חזרה מהמתנה. ולכן בית המשפט מורה בפסק דין חשוב מאין כמותו כי יש להחזיר לאמא את המתנה.
זקוקים לשירותים משפטיים בנושא ביטול עסקת מתנה הגנה על צוואה התנגדות לצוואה או ביטול הסכמי ירושה? אנו כאן בשבילכם
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
