פורום ירושות וצוואות במשרד עו"ד רחל שחר מעניק תשובות ראשוניות מהפסיקה והפרקטיקה בנושאי ירושה, צוואה ועזבון עורך דין ונוטריונית רחל שחר: ביטול צוואה, התנגדות לצוואה, הגנה על צוואה.
ס' 36 לחוק הירושה קובע דרכים לביטול צוואה על ידי המצווה. החוק קובע כי המצווה יכול לבטל את צוואתו על ידי השמדתה או על ידי עריכת צוואה חדשה אשר למעשה בהיותה מאוחרת יותר לצוואה מבטלת את הצוואה הקודמת
(א) המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה.
(ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת.
37. לענין סימן זה "הוראת צוואה" – גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה במשמע.
38. (א) נקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי כתנאי לזכיה או כחיוב לפי סעיף 45, בטל התנאי או החיוב, ואין בכך כדי לבטל את הזכיה שהיתה מותנית או שהחיוב היה מוטל עליה.
(ב) בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א) אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאיה אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו.
39. אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום לפי הוראות הפרק החמישי.
ביסוד דיני הצוואה עומד העיקרון הבסיסי, כי יש לקיים את דברו של המת. בפסיקת ביהמ"ש לכל אורכה שזורה כחוט השני העמדה לפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת' (ראה ע"א 724/87 גולד נ' גולד, פ"ד מח(1) 22, 28; ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2)).
מעשה ההורשה הינו אקט פרסונאלי לחלוטין, כפי שעולה אף מסעיף 28 לחוק הירושה שכותרתו
השופט שמגר קבע בהתייחס לעקרון זה, כי "צוואה חייבת להיות מעשהו של המצווה, וכי אין אפשרות להעביר את הכוח לצוות למישהו אחר. זהו מעשה אישי, אשר בעשייתו יכול המצווה, כמובן, להיעזר בעזרה טכנית, כגון באדם אשר ירשום את הדברים מפיו או יערוך את הדברים לפי הוראותיו, אך הציווי הוא שלו ולא ניתן למסרו לידי אחר" (עא 119/89 טורנר נ' טורנר, מה (2) 81).
עיקרון זה, החל על עריכת צוואה, ראוי לחול, ואף ביתר שאת, על ביטול צוואה (ע"א 719/97 אהרון נ' אהרוני, פ"ד נד(3) 469, 479). גישה לפיה יכול אדם אחד לבטל צוואתו של אדם אחר, אם באמירה בעל פה ואם במסמך בכתב, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון היסוד של חופש הציווי והרצון לקיים את רצון המת, ואינה מתיישבת עם רוחם של חוק הירושה בפרט ושל דיני הירושה הישראליים בכלל.
כפי שראינו לעיל סעיף 36 לחוק הירושה אשר מובא כאן מעניק למצווה את היכולת לבטל את צוואתו. החוק קובע כי קובע כי קיימות 3 דרכים לביטול צוואות: ראשית, המצווה יכול לבטל את הצוואה באמצעות הצהרה באותה דרך שבה נערכה הצוואה.
נמצא כי ביטול צוואה יכול להיעשות באחת הדרכים האלה: ביטולה במפורש, באחת הצורות לעשיית צוואה; ביטול הצוואה על-ידי השמדתה; ביטולה במשתמע בעריכת צוואה חדשה.
הדיבר "באחת הצורות לעשיית צוואה" מתייחס לארבע הצורות המוכרות לעריכת צוואה, המנויות בסימן א' לפרק השלישי לחוק, הלוא הן צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל-פה. ביטול צוואה "באחת הצורות
לעשיית צוואה" משמעו כי מעשה הביטול מקיים את כל הדרישות המהותיות והצורניות שנקבעו בחוק לעשיית צוואה באותה "צורה".
"ביטול צוואה בכתב יד – כיצד? המצווה מציין בכתב ידו כי הצוואה מתבטלת. כתב הביטול נושא תאריך כתוב בידו של המצווה וחתום על-ידיו (ראו סעיף 19 לחוק הירושה).
כתב ביטול צוואה בעדים – כיצד? כתב הביטול נערך בכתב. הוא מציין את תאריכו וחתום על-ידי המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שהוא מבטל את צוואתו.
העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני כתב-הביטול, שהמצווה הצהיר וחתם (ראו סעיף 20 לחוק הירושה).
ביטול צוואה בפני רשות – כיצד? ביטול הצוואה בפני שופט, רשם או דיין, או בהגשת דבר ביטול הצוואה בכתב על-ידי המצווה עצמו לאחד מאלה, תוך שהם קוראים את דבר הביטול בפני המצווה, והוא מצהיר בפניהם שזהו כתב-ביטול הצוואה (סעיף 22 לחוק הירושה).
ביטול צוואה בעל-פה – כיצד? המצווה הוא שכיב מרע והוא מודיע בעל-פה בפני שני עדים המבינים את לשונו, כי הוא מבטל את צוואתו (ראו סעיף 23 לחוק הירושה)".
"דיני הצוואות מכילים בתוכם מתח בין השאיפה לקיים את רצון המת, לבין הרצון לשמור על המסגרת הצורנית לביטוי אותו רצון.
בשל קיומו של מתח זה, לצד דרישת המחוקק לעמידה בדרישות צורניות לשם יצירתה או ביטולה של צוואה, קיימת הכרה בכך שהקפדה נוקשה מדי על התקיימותן של הדרישות הצורניות עשויה להביא לעתים לאי-קיום רצונו של המת.
לצורך התמודדות עם אותם המקרים הכיר המחוקק, במסגרת סעיף 25 לחוק, באפשרות לקיים צוואה על אף קיומו של פגם בדרישות הצורניות.
הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 25(א). סעיף זה, עפ"י ניסוחו בתקופה הרלבנטית – בטרם תיקון 11 לחוק הירושה, איפשר לביהמ"ש, על פי שיקול דעתו, לקיים צוואה חרף קיומו של פגם מסוים שנפל בה, או בהליך עריכתה, או בכשרות העדים וזאת אך במידה ולביהמ"ש לא היה ספק באמיתותה של הצוואה.
הוראות סעיף זה חלות, בשינויים המתחייבים, גם על ביטול צוואה על ידי המצווה. משום כך, קיימת גם אפשרות עקרונית להכיר בתוקפה של פעולת ביטול, על אף קיומו של פגם או חסר מסוים בדרישות הצורניות לעשייתה, ובלבד שהצהרת הבטלות מפורשת, ברורה וחד-משמעית ולביהמ"ש אין ספק לגביה.
בעניין אהרן נחלקו הדעות בנוגע לדרך יישומו של הסעיף האמור, בהקשרים של ביטול צוואה שנעשה בפגם, או חוסר מסוים.
פרשה זו עסקה במקרה שבו תצהיר לביטול צוואה נחתם בפני עד אחד בלבד (עורך הדין שערך את תצהיר הביטול), וזאת חרף דרישת החוק לפיה אחד ממרכיבי היסוד בצוואה בעדים הוא קיומם של שני עדים. דעת הרוב גרסה כי אין דינה של צוואה כדינו של מסמך ביטול צוואה, ומשקלן של הדרישות הפרוצידורליות הנוקשות נמוך יותר במקרה האחרון, בהשוואה למקרה הראשון.
לפיכך, כאשר בוטלה צוואה בפני עד אחד במקום שניים – למרות שהדבר יכול להוות "חסר" בכל הקשור ליצירת צוואה – ביהמ"ש רשאי לאשר את הביטול, גם בהינתן הקושי האמור, וזאת באמצעות שימוש בסעיף 25(א) לחוק הירושה, ובלבד שימצא שרצונו המפורש של המבטל היה אמיתי וברור.
לפיכך, בהתבסס על ההלכה בעניין אהרון, על צד המבקש מביהמ"ש לתת תוקף למעשה ביטול פגום, או חסר מבחינה צורנית, על פי נוסחו של סעיף 25 לחוק הירושה, בשני מופעיו (בטרם תיקון 11 לחוק הירושה והנוכחי שכן בכל הקשור לענייננו השוני בנוסחים איננו משפיע על התוצאה) – מוטל להוכיח ברמת הסתברות גבוהה מאוד (גם לשיטתם של המבקרים את הרף הראייתי של: "הוכחה מעל לכל ספק") כי הודעת הבטלות הייתה "אמיתית", במשמעות סעיף 25 לחוק, ומפורשת, כדרישת סעיף 36 לחוק. אם המבקש עמד בנטל זה, לביהמ"ש נתון שיקול הדעת ליתן תוקף להצהרת הביטול, וזאת חרף קיומם של פגמים או חסרים צורניים, אפילו עד כדי היעדרם של חלק מהמרכיבים ה"סטטיים" שבאקט הביטול (או "מרכיבי היסוד בצוואה" על פי נוסח סעיף 25 לחוק בנוסחו הנוכחי, בשינויים המחויבים לביטול).
בני זוג התגרשו וערכו הסכם גירושין אצל עורך דין. שנתיים לאחר הגירושין נפטר הבעל וכאשר נפתחה צוואתו התגלה כי הגרושה רשומה כיורשת. בתו התנגדה לצוואה וטענה כי הסכם הגירושין שנערך אצל עורך דין לענייני גירושין מבטל את תוקפה של הצוואה.
בית המשפט פסק כי הסכם גירושין אינו מבטל את תוקפה של הצוואה.
הסכם גירושין הינו ככל הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 [להלן: "חוק יחסי ממון"] הסכם זה נועד להסדיר את יחסי הממון לעת פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מות מי מבני הזוג.
במקרה של פקיעת נישואין עקב מוות, הוראות הסכם הממון עלולות להתנגש עם הוראות חוק הירושה בהיותן הסכמים בדבר ירושה שנעשו בחיים – בניגוד לאמור בסעיף 8 (א) לחוק.
הפסיקה צמצמה באופן ניכר את תחולת סעיף 8 לחוק, כך שלא אחת נקבע כי הוראות חוק יחסי ממון גוברות על הוראות חוק הירושה וניתן לעגן בהסכם ממון הוראות המתייחסות למה שייעשה ברכוש לאחר פטירתה [ר' לדוגמא: תמ"ש (ת"א) 32240/96 פרידל בן דרור נ' מנהל העזבון ואח', [פורסם בנבו] תק – תמ"ש 99 (2) 13 (להלן: "פרשת בן דרור"), ות"ע 289/97 עז' המנוח אחירם ז"ל נ' לוניה אחירם, [פורסם בנבו] דינים מחוזי, כרך ל"ב (3) 655 (להלן: "פרשת אחירם")].
הקביעה שקבעה את הכלל האמור דנה בתניה בהסכם ממון, אשר מעניקה זכויות לבן הזוג, לאחר פטירה, כגון: התחייבות להעניק את מחצית הדירה לידי האישה כאשר ביצוע החיוב ייעשה לאחר מותו של הבעל (פרשת בן דרור), או התחייבות לתשלומים חודשיים למשך כל ימי חייה של האישה , ללא תנאי (פרשת אחירם).
הפסיקה קובעת כי היה ונעשתה צוואה הסותרת הסכם ממון מוקדם ממנה, הרי שהצוואה אינה תופסת (שם, בפרשת אחירם, עמ' 4). אי-לכך, סירב בית המשפט בפרשת אחירם להכיר בתניה בצוואה שנעשתה לאחר הסכם הממון שבה הותנתה התחייבות הבעל בהסכם הממון בתנאים מגבילים שלא בא זכרם בהסכם הממון.
הרציונל העומד מאחורי קביעות בית המשפט הינו שחוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי ואף מאוחר יותר לחוק הירושה והוא יצר במסגרתו הסדר ספציפי ומאוחר ביחס לסעיף 8 (א) לחוק הירושה המשקף הסדר קודם וכללי. כמו כן, התיקון שתוקן בחוק הירושה עם חקיקת חוק יחסי ממון (סעיף 16 לחוק יחסי ממון אשר תיקן את סעיף 11 וסעיף 104 לחוק הירושה) מלמד כי המחוקק ביקש שלא לגרוע את החלק המגיע לבן הזוג לפי חוק יחסי ממון או לפי הסכם ממון.
הכלל הברור באשר לביטול צוואה הדדית שנערכה לפני התיקון לחוק הירושה קובע כי בהיעדר כל ראייה אחרת הרי שהכלל יהיה שבני הזוג לא התכוונו להגביל זה את זו בשינוי או ביטול צוואתו. עמדה על כך כב' השופטת בדימוס מרים נאור:
"בני זוג שכתבו צוואותיהם לפני התיקון, כל שעמד לפניהם הוא הוראות הדין, הברורות למדי, בדבר אי הטלת הגבלות על שינוי הצוואה…בעניין בני זוג שכאלה – ובהעדר כוונה אחרת, מפורשת או משתמעת – לא ניתן, לדעתי, להניח כי רצונם היה להגביל זה את כוחו של זה בשינוי הצוואה. יתכן שכן, אך יתכן שלא. בהיעדר כל ראיה על כוונה משותפת אחרת של הצדדים, לא ראוי, לדעתי, לקבוע לגבי צוואות שנעשו לפני החוק שהיתה כוונה משותפת להתנות על הדין ולהגביל את בן הזוג האחר" ( עמ' 625-626).
לפי הפסיקה האמורה, לגבי צוואות אשר נערכו לפני תיקון החוק אזי אין כל מגבלה לשנות צוואה של בני הזוג ואף ספק אם ניתן להתנות על כך, אלא אם הוכח כסיפת הדברים כדלעיל.
התיקון לחוק קבע הוראות לפיהן לא יהיה תוקף לביטול צוואה הדדית, אלא בתנאים שנקבעו בסעיף 8א(ב) לחוק.
במסגרת תיקון מספר 12 לחוק הירושה תוקן סעיף 8א לחוק הירושה המסדיר את נושא הצוואות ההדדיות, וקובע כי:
"בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות)."
במסגרת עמ"ש 36694-10-16 א' נ' ל' ואח' [פורסם בנבו] צוינו בין היתר התנאים לקביעה כי מדובר בצוואות הדדיות:
"אין מחלוקת שצוואות הן צוואות משותפות. הן תוצאה של החלטה משותפת של המנוח והמנוחה לעשותן. האם הן צוואות הדדיות? צוואות הן הדדיות כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים מבוססים על ההסדרים שקבע האחר (עיקרון ההסתמכות) ולא היו נערכים לולא הסדרים אלה. דוגמאות קלאסיות: צוואות הכוללות הסדר של "יורש אחר יורש" או צוואות המורות של הורשה לאותם יורשים, למשל, הן קרובים מצד המצווה האחד הן קרובים מצד המצווה השני."
ראו: עמ"ש 36694-10-19 א' נ' ל' ואח' [פורסם בנבו] (26.11.2017), סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט שוחט.
לאחר חלוקת העיזבון אם בן הזוג שירש רוצה לשנות את צוואתו ההדדית עליו להשיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון.
עיקרון ההדדיות בא לידי ביטוי בפרט בסעיף 8א(ב)(2)(ב) לחוק הירושה בו קבע המחוקק את הדרך המדויקת בה ניתן לשנות צוואה הדדית לאחר חלוקת עיזבון כאשר אחד מבני הזוג נותר בחיים תוך קביעה של עיקרון השבה לעיזבון:
"לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש".
המחוקק בחר להגביל את יכולת הביטול של הצוואה ההדדית, ובפרט את יכולת הביטול לאחר פטירת אחד מבני הזוג ולאחר חלוקת העיזבון, לאור עקרון ההסתמכות שעומד במרכז עריכת צוואות הדדיות וההסתמכות של הצדדים האחד כלפי השני.
על כן פרשנות של צוואה הדדית חייבת לקחת בחשבון את ההדדיות ואת ההסדר השלוב של הצדדים אחד כלפי השני. אין מקום לפרשנות צוואת המנוח במנותק מצוואת הנתבעת. יש לפרש את צוואת המנוח כחלק מהיותה צוואה הדדית ולתור אחר הפרשנות ההרמונית של שתי הצוואות יחדיו.
הפסיקה הנרחבת מלמדת כי ביטול צוואה אינה דבר של מה בכך ביטולה של צוואה בין אם מדובר בצוואה שנערכה על ידי נוטריון ובין אם מדובר בצוואה שנערכה בעדים, צריך שייעשה על פי ס' 36
המלצתנו היא להיוועץ בשירותיו של עורך דין צוואה המומחה בתחום הירושות לשם קבלת הדרכה והסבר מפורטים על ההליך ומשמעויותיו.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
