בצוואה ציווה את רכושו לבית החולים וכן לארגונים וולנטריים, וכן מנה לשתי שכנות, וכשלא כלל בצוואתו את שאר בשרו היחיד, אשר עלה מהמסמכים הרפואיים כי היה מסוכסך עימו. קרוב משפחה זה התנגד לקיומה של הצוואה.
עם פתיחת ההליכים, הודיע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה על כוונה להתערב, הואיל וחסרים פרטים על תאריך הצוואה, כך גם התעורר ספק לגבי כשרותו של המנוח לצוות, הואיל ולא היה ידוע מועד עריכתה. בהמשך, לאור קביעת גניאולוג שמונה על-ידי בית המשפט, נקבע כי מלבד קרוב משפחה אחד שהגיש התנגדות לא היו קרובים נוספים למנוח. לאחר קביעה זו, הסיר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את התערבותו. קרוב המשפחה היחיד שהיה למערער טען כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, מינה בית המשפט מומחה מטעמו שיבדוק האם המנוח היה כשיר לצוות, תוך שבית משפט קמא ציין בפסק הדין כי המומחה מונה לבחינת האמור ביחס לתקופה של "… שנתיים קודם מותו".
בית המשפט לענייני משפחה, כבוד השופטת שפרה גליק, קבעה בפסק דינה כי "… ברור לי מעל לכל ספק שאכן מדובר בצוואה שנכתבה ונחתמה בסמוך מאוד למותו של המנוח, כאשר המנוח, שידע שכוונתו לשים נפשו בכפו, ראה עצמו מול פני המוות, ואני רואה אפוא מסמך זה כצוואה גם אם לא נכתב בו תאריך".
בית המשפט קבע כי במקרה דנן מתקיימים שני התנאים "הקונסטיטוביים" כלשונו. דהיינו, קיומו של מצווה וזיהויו, כך גם כי הצוואה כתובה כולה בכתב ידו של המצווה.
אולם, חסר רכיב צורני דינמי, הוא התאריך אשר ניתן לריפוי, וזאת בהתאם להוראות ס' 25 לחוק הירושה.
בית המשפט לענייני משפחה בחן את חוות דעתו של המומחה, אשר ציין, בין השאר, כי בשנתיים שחלפו לפני מותו היה המנוח מאושפז באשפוז יום תוך תנודות במצב רוחו, אך ברוב הזמן עבד ותיפקד, וכי מחלת הנפש ממנה סבל גרמה לשינויים במצב רוחו, ולפעמים לתקופות קצרות של חוסר שיפוט ופסיכוזה, אשר לאחריהן חזר לעצמו וחזר לתפקד ולהתנדב. עוד הפנה בית המשפט לדברי המומחה, לפיהם לא הייתה למנוח משפחה קרובה ולא חברים, וכי ראה ב"משפחת ש'" ובעמותות אליהן התנדב, כמשפחה, וכי ניתן להניח כי בעת שערך את הצוואה פעל ממניעים הנובעים מרצון חופשי.
כעו"ד צוואות שנים ארוכות אני נתקלת בתופעה שמדהימה אותי מחדש בכל פעם. איך קרובי משפחה שאינם נמצאים בקשר עם בני משפחתם מגיעים למשרדי שהם בוכים דמעות תנין על כך שהדירו אותם מהירושה. מעולם צלא היה ברור לי מדוע אנשים חושבים שהם נולדו עם זכות חוקית לרשת מישהו ולא מבינים שהזכות לרשת כרוכה בחובה להיות בנאדם ולהיות אנושי ולהיות אכפתי ולא רק להגיע ביום פקודה עם ארנק ריק ולקוות שיתמלא.
נוכח האמור, קבע בית המשפט "… כי אין לי ספק, כאמור לעיל, שהמדובר הוא בצוואת המנוח, ומתוך חוות דעת המומחה… ברור אפוא כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח".
המערער טען בפני ערכאת הערעור כי לאור העדר תאריך בצוואה, ניתן היה לקיימה רק בכפוף להוראות ס' 25 לחוק הירושה, דהיינו קיומה של החלטה מנומקת, לפיה בית המשפט מקיים את הצוואה למרות הפגם, וכי אין ספק כי המסמך משקף רצון חופשי של המנוח.
כמו כן ניסה קרוב המשפחה לטעון כי מהראיות היחידות שהיו מונחות בפני בית משפט קמא, עולה ספק רב, האם אכן מסמך הצוואה משקף את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, וזאת בראש וראשונה, לאור קביעת המומחה כי המנוח היה חולה נפש, כך המערער, במהלך שנותיו האחרונות, וכשהוא שרוי לפרקים במצב פסיכוטי, נעדר כושר שיפוט ומאושפז במוסד לחולי נפש, ומשכך, בתקופות אלה בוודאי היה חסר כשירות לערוך צוואה, וכשממסמכים מתיקו הרפואי, עולה כי המנוח היה מנותק מהמציאות תוך פגיעה ניכרת בשיפוטו.
בנוסף, טען קרוב המשפחה החמדן, כי לא ידוע מתי נערכה הצוואה על-ידי המנוח, הואיל ואין עדים לכך, ואין כל ראיה בכל הקשור לכך, וכי צירופן של העובדות האמורות מצביע על כך כי לא ניתן לדעת אם בעת שהמנוח ערך את המסמך הנטען להיות צוואה, אכן היה כשיר לערוך צוואה, וממילא גם לא ניתן לבחון האם תוכנו משקף את רצונו החופשי.
להתנדבותו, לרבות במשיבות 3 ו-4. מנגד, מתוך אותם מסמכים, ניתן להסיק על חוסר רצונו לצוות מרכושו למערער, בן משפחה רחוק, כאשר צוין מפורשות כי המנוח היה מודאג מהעוול שנעשה לו על-ידי בן הדוד שהיה שותף לעסקים, כך גם אודות אותו סכסוך משפחתי, וכשכל האמור מתייחס למערער עצמו.
משכך, בצדק קבע בית משפט קמא את אשר קבע.
בהתאם לאמור בסעיף 25(א), ככל שהתקיימו מרכיבי היסוד בצוואה "… ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם…".בהתאם לאמור בסעיף 25(ב)(1) מרכיב היסוד בעת שמדובר בצוואה בכתב יד, כי כולה תיערך בכתב ידו של המצווה. בענייננו, אין חולק, הן על כך שהצוואה נערכה כולה בכתב ידו של המנוח, כך גם כי לא נשאה תאריך, וכי על כן, וכפי שקבע בית משפט קמא, היה צורך לבחון אם אכן מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 25(א) לחוק הירושה. אכן, מלשון הסעיף עצמו, עולה כי מדובר על דרישה בדרגה גבוהה, מבחינת השתכנעות בית משפט, שאכן הצוואה מבטאת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, ואף קרוב לדרישה במסגרת הדין הפלילי, דהיינו העדר ספק לבית המשפט שאכן כך הדברים, ובכל מקרה, ברמת הסתברות גבוהה מאוד, גם לשיטתם של המבקרים את הרף הראייתי האמור, וראו בפרשת פלוני נ' אלמוני (5.7.12) (להלן: פרשת פלוני) [פורסם בנבו] .
יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בספרו של ש' שוחט פגמים בצוואות (מהדורה שניה, 2001) בעמ' 104: "… התנאי המוקדם לתיקון הוא השכנוע הפנימי של בית-המשפט שבפניו מונחת צוואה המבטאת את רצונו האמיתי האחרון של המצווה, הבעת רצון שנתלוותה לה גמירת-דעת מצידווה'נסיבות המיוחדות', הן אותן נסיבות הסובבות את עשיית הצוואה והתורמות לאותו שכנוע פנימי של בית המשפט".
בית המשפט המוזי קובע כי אם נטענת טענה על היעדר כשירות משפטית לצוות, טענה זו דורשת הוכחה ושכנוע ונטל השכנוע מונח לפתחו למי שטוען לעניין היעדר כשירות "מעת שהמערער טען כי יש מקום לבחון את מצבו הנפשי של המנוח בשעת עריכת הצוואה, עתר הוא למעשה לבחינת כשירותו של המנוח בהתאם לסעיף לחוק הירושה. משכך, נטל ההוכחה והשכנוע רובץ לפתחו של הטוען להעדר כשירות.
סעיף 25 לחוק הירושה.
משכך, קבע המומחה הרפואי כי מתוך המפורט:
"נראה כי בשנתיים שחלפו לפני מותו ובו היה באשפוז יום היו תנודות במצב רוחו, אך ברוב הזמן עבד ותיפקד ועסק בעבודה התנדבותית, בצורה וברמה טובה. מתוך החומר הרפואי עולה, כי היה אדם טוב שעזר לאנשים ותמיד חשב רק להתנדב ולתרום. מחלת הנפש שממנה סבל גרמה לשינויים במצב רוחו ולפעמים לתקופות קצרות של חוסר שיפוט ופסיכוזה, אך לאחר תקופות קצרות חזר לעצמו וחזר לתפקד ולהתנדב" (ההדגשות של הרכב השופטים).
עוד תיאר המומחההרפואי את קירבתו של המנוח ל"משפחת ש'", כך גם לעמותות להן התנדב ותרם, שראה בהן כמשפחה, וכי כנראה כך גם התייחס אליהן כשתרם להן בצוואתו.
המומחה חזר והדגיש כי מהמסמכים עולה רוח ההתנדבות, וכי "לכן ניתן להניח כי בזמן שערך את הצוואה פעל ממניעים הנובעים מרצון חופשי ומתוך מחשבה כי בי"ח 'ש" והעמותות הן ביתו ומשפחתו, ולכן ניתן להניח על סמך החומר הרפואי כי הבין בטיבה של צוואה".
משכך, קבע המומחה בפרק המסקנות, כי המנוח "… היה בעל כושר להבין בטיבה של צוואה. בנוסף, בשנתיים האחרונות לפני מותו, ומאז שהיה מאושפז ב'ש", היה יכול לערוך צוואה, להבין טיבה של צוואה ולחתום על מסמך משפטי".
בית המשפט מתייחס לאופן עריכת הצוואה ואפילו לאופן שבו נכתבו המילים שורה אחר שורה ובלשונו הציורית של כב' השופט שנלר: "דומה כי ניתן לקבוע גם מאופן עריכתה של הצוואה וגם מתוכנה, כי לא מדובר במי שאינו יודע בטיבה של צוואה או במי שלא יודע מה רצונו, או בתוכן שאינו משקף רצון חופשי ואמיתי.
לכך יש להוסיף, גם את אשר עולה ממראה העיניים בדבר אופן כתיבת הצוואה, בכתב יד רהוט ומסודר, שורה אחר שורה, תוך אותה תודה לצוות ש', וכך גם התייחסות להון ורכוש, תוך ציון המוסדות השונים ומקומם, כך גם התייחסות לשכנות, ולבסוף מקום הקבורה".
אנו כאן עבורכם גם בימים לא פשוטים אלה. בשל המצב המשרד יעניק ייעוץ דיסקרטי על ידי עורך דין לענייני צוואות ייעוץ משפטי ראשוני טלפוני בנושאי פרשנות צוואה, צו ירושה, צו קיום צוואה, עריכת צוואות, הליכי התנגדות לצוואות, ייצוג בהגנה על צוואה ללא עלות וללא התחייבות
03-7949755
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
