א. הצוואה בעל פה חייבת לעמוד בחמישה קריטריונים ברורים.
ב. אם היא לא עומדת בחמישה קריטריונים כבר קיימת בעיה ולכן חייבים לפנות לעורך דין צוואה וירושה על מנת לקבל ייעוץ משפטי.
ג. מהם הקריטריונים שבהם צריכה צוואה בעל פה לעמוד?
בסעיף 23 לחוק הירושה נקבעו חמש דרישות מצטברות למתן תוקף לצוואה שנעשתה בעל-פה:
(1) יש להוכיח כי המצווה היה "שכיב מרע" או "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות";
(2) אמירת דברי הצוואה בפני שני עדים המבינים שפת המצווה;
(3) רישום זיכרון דברים על-ידי העדים וחתימה עליו;
(4) הפקדת זיכרון הדברים בבית המשפט:
(5) על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
עוד נקבע בפסיקה דרישה נוספת, שאינה כלולה במפורש בסעיף זה אך אין חולק באשר לחשיבותה: "שלשם קיום צוואה יש צורך להראות שהייתה "גמירת דעת" לעריכת צוואה קרי שהאדם היה בטוח וסופי בהחלטתו לעשות את הצוואה הספציפית הזו. אם אדם עושה מולכם צוואה בעל פה עליכם לשאול אותו מספר פעמים שיאמר בפיו שהיא מבין שזו צוואתו האחרונה וכך הוא רוצה שינהגו ולתעד במדויק את דבריו אחד לאחד.
הצוואה הראשונה, צוואה בעדים מיום 27.4.98 (להלן: צוואת 1998), המתייחסת לרכושו של המנוח בישראל, הכוללת את ההוראות הבאות:
הצוואה השנייה, צוואה בעדים מיום 5.11.02 (להלן: צוואת 2002), המתייחסת לכלל נכסיו של המנוח בכל מקום שהוא, מבטלת כל צוואה קודמת. צוואה זו כוללת סעיף בו נקבע כי עזבונו תועבר לשלושה מוסדות צדקה שונים. בנוסף ממנה המנוח בצוואה זו את מר ד' להיות מנהל עזבונו.
הצוואה השלישית, גם צוואה בעל פה שנעשתה בפני שני עדים אשר נעשתה על ידי המנוח מספר שבועות לפני שהלך לעולמו, המנוח הצהיר בפני עדים אלה כי יש לו שתי צוואות: אחת לגבי נכסיו בישראל ואחת לגבי נכסיו בארה"ב. כמו כן הצהיר כי בצוואה המתייחסת לנכסיו בישראל הוא מוריש את מחצית מהדירה שבבעלותו לגיסתו.
השתלשלות העניינים:
א. לאחר מותו של המנוח קיים בית המשפט שבמדינת ניו יורק את צוואת 2002, על פיה מונה מר ד' כמנהל עזבונו של המנוח בחו"ל.
ב. בהמשך, הגיש מר א' בישראל בקשה לקיום צוואת 1998.
המנוח נפטר במדינת ניו-יורק שבארה"ב ס' 137 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: החוק), קובע כי: "על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו". סעיף זה לחוק הירושה מגדיר את "מושבו" של אדם כ"מקום בו נמצא מרכז חייו". במקרה שלפנינו היה המנוח אזרח ארה"ב ותושב ניו-יורק, ולפיכך על ירושתו יחול ללא ספק דין מדינת ניו-יורק.
הדין בניו-יורק קובע כי במקרה של מצווה אשר במותו היה תושב אותה מדינה, תקבע מדינת ניו יורק את הכשרות הפורמלית, המהותית, כשרות התוצאה, הפרשנות, הביטול ו/או שינוי דיספוזיציה של מקרקעין, על פי צוואה, או החלוקה על פי דין כשאין צוואה, על פי חוקי מדינת מקום הימצאם של המקרקעין. בכל הנוגע לנכסי מיטלטלין, הדין שיחול יהא דין מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו. כך שאם אדם נפטר בניו יורק יש לבחון את תוקף ופרשנות הצוואות בכל הנוגע לנכסי המקרקעין שהותיר המנוח בישראל – על פי הדין בישראל. בכל הנוגע לנכסי המיטלטלין שהותיר המנוח בישראל – יש לפנות להוראות הדין הזר של ניו-יורק.
לצוואות הוגשו התנגדויות על מה התבססו ההתנגדויות?
סעיף 67 לחוק הירושה קובע את הפרוצדורה להגשת התנגדויות, כדלקמן:
הוגשה בקשה לצו-ירושה או לצו-קיום, יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות;
כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לענייני התנגדות לצוואה –
עד מתי ניתן להגיש התנגדות?
הכלל בעניין הגשת התנגדויות לבקשה הינו כי כל עוד לא ניתן צו הקיום; כל עוד לא קוימה הצוואה, ניתן להגיש התנגדות.
האם ניתן לתת תוקף לצוואה בעל פה? צוואה בעל פה איך עושים? האם קיים נוסח קבוע לצוואה בעל פה?
צוואה בעל-פה
(א) שכיב-מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
(1) יש להוכיח כי המצווה היה "שכיב מרע" או "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות";
(2) אמירת דברי הצוואה בפני שני עדים המבינים שפת המצווה;
(3) רישום זיכרון דברים על-ידי העדים וחתימה עליו;
(4) הפקדת זיכרון הדברים בבית המשפט;
(5) על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
עוד נקבע בפסיקה דרישה נוספת, שאינה כלולה במפורש בסעיף זה אך אין חולק באשר לחשיבותה: "שלשם קיום צוואה יש צורך להראות שהייתה "גמירת דעת" לעריכת צוואה קרי שהאדם היה בטוח וסופי בהחלטתו לעשות את הצוואה הספציפית הזו.
מתי אדם נחשב כמי שרואה עצמו אל מול פני המוות?
כדי שאדם ייחשב כמי "שרואה עצמו אל מול פני המוות", חייבים להתמלא בו שני תנאים: האחד האובייקטיבי, לפיה, סכנת מוות ממשית אורבת לו, והשני הסובייקטיבי, תחושתו של המצווה כי הוא ניצב אל מול פני המוות (
המונח "שכיב מרע" אף הוא לא הוגדר בחוק. בפסק דין רוזנטל נ' טומשבסקי, כה(1) 488, אימץ בית המשפט העליון את הגדרת הרמב"ם למושג שכיב מרע, כדלקמן:
"החולה שתשש כוח כל גופו וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא הנופל על המיטה – הוא הנקרא שכיב מרע" (הלכות זכייה ומתנה, פרק ח', הלכות ב, ד, כד, כו)
באשר ליסודות הדרושים לקיום מצב של שכיב מרע, קיימת מחלוקת אם די במצב אובייקטיבי כאמור, או שמא דרוש גם מצב נפשי סובייקטיבי של המצווה. ניתן למצוא אימרות אגב בפסיקה הגורסות כי על רקע גישתה של ההלכה היהודית, דרוש גם יסוד סובייקטיבי
בית המשפט קובע שאמנם המנוח סבל ממחלת הלוקמיה למעלה מחמש שנים, בהם ידע עליות ומורדות. על אף שמדובר במחלה סופנית, אורך החיים של הסובלים ממנה הינו בלתי ידוע. המבקשת לא הציגה בפני בית המשפט מסמכים רפואיים המעידים כי ההתדרדרות שחלה במצבו של המנוח הייתה בלתי הפיכה וכי בפגישה נשוא הבקשה, בשונה מפגישות קודמות, ראה המנוח את עצמו מול פני המוות. העדים העידו כי הפגישה נערכה במשרדו של המנוח ולא בביתו או בבית החולים, דבר התמוה בהתחשב בטענת המבקשת כי מצבו היה קשה ובלתי הפיך. אמנם טבעי שאדם המדבר על מה שייעשה לאחר מותו יביע התרגשות רבה, במיוחד אדם החולה במחלה כה קשה; ברם, העובדה שהמנוח השתתק לפני אמירת הדברים ואולי אף התרגש, אין בה די כדי להוכיח כי הוא ראה עצמו מול פני המוות.
בית המשפט קובע שהמצווה לא היה בטוח לחלוטין שזו צוואתו האחרונה
קיים ספק של ממש האם הייתה גמירות דעת מצד המנוח "לצוות" באותו מפגש, ואם המנוח והעדים ראו בדברים בשעת מעשה כ"צוואה בעל פה". מן המפורסמות הוא כי דיבורים בעלמא המתייחסים באופן כללי לרצונו של הנפטר לעניין מה ייעשה לאחר מותו, אינם מוכרים כצוואה בעל-פה.
ס' 35 לחוק הירושה קובע:
הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה –בטלה.
האם הדפסת צוואה בעבור אדם אחר פוגמת בצוואה? לעניין זה נקבע בפסיקה כי הדפסת צוואה, על פי בקשת המנוח, היא פעולה מכאנית, שולית ובלתי נחשבת, ואין לראות בה לקיחת חלק בעריכת הצוואה זאת ועוד, הפסיקה לא ראתה בעובדת מינויו של אדם כמוציא לפועל של צוואת אדם שנפטר, או כמנהל עזבונו, משום זכייה ישירה במובן של ס' 35 לחוק הירושה לחוק, הואיל וה"זכייה" של מנהל עזבון, היינו, שכר הטרחה שיקבל לידיו במסגרת ביצוע הניהול, משולמת לו בתמורה לשירותים שיספק לעיזבון ולא כמתנה מן המצווה, ושכר זה וגובהו כפופים לביקורת בית המשפט, כמו כל פעולות מנהל העיזבון במילוי תפקידו.
ס' 54 (א) לחוק הירושה מנחה את בית המשפט כיצד יש לפרש צוואתו של אדם:
מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.
לפי ההבנה "המסורתית" של הפסיקה העמידו הוראותיו את מלאכת הפרשנות של צוואות על מסלול דו-שלבי ("תורת שני השלבים"): ראשית, יבחן בית המשפט את המשתמע מלשון הצוואה, ורק אם בדרך זו אין לעמוד על כוונת המצווה, על בית המשפט לבחון נסיבות חיצוניות לה.
בפסק דין ע"א טלמציו נ' האפוטרופוס הכללי העמיד הנשיא ברק (כתוארו דאז) בספק דרך פרשנות זו, מאחר שכל פרשנות של מסמך מחייבת התייחסות לנסיבות עריכתו, ואי אפשר לפרש מסמך במנותק מנסיבותיו. כמו כן, אחיזה בשיטה הדו-שלבית תביא בהכרח למצבים שבהם לא יינתן תוקף לכוונת המצווה האמיתית, כשאכן ניתן לקבוע מהי מתוך נסיבות חיצוניות למסמך הכתוב, זאת כאשר לשונה של הצוואה ברורה על פניה; ותוצאה זו תסכל את מגמת העל שבדיני צוואות, כי "מצוה לקיים דברי המת":
הפרשן של הצוואה קובע את משמעותה המשפטית של לשון הצוואה מתוך מגוון משמעויותיה הלשוניות. אכן, ככל טקסט אחר, גם הצוואה זקוקה לפירוש. אנו מבינים את הצוואה רק לאחר שפירשנו אותה. גם צוואה "ברורה" מחייבת פרשנות, שכן בהירותה של הצוואה היא תוצאת פרשנותה. בפרשנותה של הצוואה יש להתחשב בשני יסודות מרכזיים: לשון הצוואה ואומד-דעת המצווה…..
למשקל מיוחד זה של אומד-דעת המצווה בדיני הצוואה, ביטוי בדיני הפרשנות. לא הרי פרשנותה של צוואה כהרי פרשנותם של חוקה, חוק או חוזה. בפרשנות הצוואה על השופט ליתן מעמד מיוחד לאומד-דעת המצווה. עליו לעשות כל מאמץ פרשני כדי להגשים את כוונתו האמיתית של המצווה. עמד על כך פרופ' טדסקי, בציינו:
"בפרשנות, נודעת חשיבות רבה לכלל 'מצווה לקיים את דברי המת' במשמעות של קיום כוונתו האמיתית של המוריש. עקרונות הפרשנות המקובלים מתחשבים גם בשוני שבין פרשנות החוזים לבין פרשנות צוואה, כי בחוזים על הפרשן להתחשב באינטרסים הנוגדים של שני הצדדים ואילו בפרשנות צוואה אין מקום להתחשבות דומה באינטרסים של הזולת ולכן גדולה יותר חירות הפרשן לחקור את כוונתו האמיתית של המצווה. וגם בולט כאן ביתר שאת מאשר בתחומים אחרים העיקרון הפרשני החותר להצלת העסקה כל אימת שהדבר אפשרי, תוך שמירת כוונתו העיקרית של המוריש. אפילו בהקרבת היבטים טפלים שלה" (ג' טדסקי "צוואה משותפת", בעמ' 672).
בהתאם לעמדתו הפרשנית הזו, הציג הנשיא ברק בפס"ד טלמצ'יו את שיטת הפרשנות החד-שלבית, הממזגת את שלבי הפרשנות הפנימית והחיצונית יחדיו. על פי שיטה זו רשאי הפרשן לפנות לנסיבות חיצוניות באופן חופשי, ללא מגבלות פורמאליות, גם כאשר לשון הטקסט לכאורה ברורה.
יחד עם זאת מציין הנשיא כי בשלב זה של מלאכת הפרשנות, אל לו לפרשן לנטוש לגמרי את המילה הכתובה:
אל לו לפרשן לערוך למצווה צוואה שהוא רצה לערוך אך שלא ערך אותה, הלכה למעשה. מכאן נקודת המוצא הפרשנית, שלפיה עלינו לכבד את רצון המצווה כפי שמצא ביטויו בצוואה, ולא רצון שלא מצא ביטוי בצוואה (ראה: ע"א 360/93 אוברזנסקי נ' גרין [5]; עם זאת, קיים ועומד העיקרון – שגם הוא נגזר מהרצון לכבד את רצון המת – כי הרצון הקובע הוא זה שמצא ביטויו בלשון הצוואה. אמת, מלאכת הפירוש של צוואה אינה מוגבלת אך ללשון הצוואה, אך לשון הצוואה מגבילה את מלאכת הפירוש. ללשון הצוואה ניתן לתת מובן מרחיב או מצמצם, מובן רגיל או חריג, אך יש למצוא תמיד נקודת אחיזה "ארכימדית" בלשון הצוואה המאפשרת את
ברם, בהמשך פסק דין הנ"ל קובע הנשיא כי באמתחתו של הפרשן כלים נוספים לפרשנות הצוואה אשר אינם מוגבלים כלל ללשון הצוואה, וכלים אלה – בדמות מערכות משפטיות החיצוניות לדיני הירושה, ביניהן דיני הטעות, דיני השלמת החסר, כללי הביצוע בקרוב, ותורת התחליף – הקיימים מקדמת דנה בחקיקה ובפסיקה, בכוחן לפרוץ את המגבלות שמנעו בעבר את מימוש רצונו של המת:
האם…אין כל אפשרות להגשים את אומד-דעתו של המצווה אם לאומד-דעת זה אין אחיזה, ולו מינימלית, בלשון הצוואה? התשובה היא בשלילה. ישנם מצבים, שבהם הדין מאפשר הגשמת אומד-דעתו של המצווה, גם אם לאומד-דעת זה אין עיגון בלשון הצוואה. אלה הם מקרים מיוחדים שבהם הדין מאפשר מתן מובן לצוואה שערך המצווה או לביצועה הלכה למעשה, גם אם למובן זה או לביצוע זה אין קשר מילולי מינימלי עם לשון הצוואה. מצבים אלה חורגים מפרשנותה של הצוואה במובנה הצר. אלה הם מקרים, שניתן לכלול אותם בגדרי פרשנות הצוואה במובנה הרחב. לענייננו, אזכיר ארבעה מצבים מסוג זה: האחד, עניינו תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה; השני, עניינו השלמת חסר (לאקונה) בצוואה; השלישי, עניינו הגשמת אומד-דעת המצווה "בקירוב" (cy pres); הרביעי, עניינו הגשמת אומד-דעת המצווה בדרך של "תחליף". בכל ארבעת המצבים הללו – ואין לראותם כרשימה סגורה – חורג השופט-הפרשן מעבר ללשונה של הצוואה המקורית. בשני המצבים הראשונים הוא מוסיף לשון חדשה לצוואה המקורית. בשני המצבים האחרונים הלשון המקורית של הצוואה אינה משתנה, אך השופט-הפרשן הוסמך להגשים את אומד-דעת המצווה. בכל המצבים הללו, השופט פועל מעבר ללשון (המקורית) של הצוואה. הוא פועל מעבר לפרשנות הצוואה במובן הצר. הוא מפרש את הצוואה במובן הרחב… (טלמצ'יו, שם)
לענייננו, חשובים במיוחד דיני הטעות, המתחלקים לשני סוגים עיקריים; להלן סיכומו של הנשיא ברק בטלמצ'יו בנושא זה:
הטעות עשויה להיות משני סוגים עיקריים: ראשית, קיום פער בין המציאות האובייקטיבית לבין תפיסתה הסובייקטיבית אצל המצווה. אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אילו המציאות האובייקטיבית הייתה ידועה לו, רשאי השופט לתקן את לשון הצוואה. הוא רשאי להחליף את הלשון המוטעית בלשון המשקפת את אומד-דעתו הברור של המצווה. קובע סעיף 30(ב) לחוק הירושה.
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית-המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה".
טעות זו יכול שתהא בעובדה, במשפט או במניע …
בסוג המקרים השני קיים פער בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה לבין ביטויה בלשון הצוואה. אם אפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, רשאי השופט לתקן את לשון הצוואה. הדבר נקבע בסעיף 32 לחוק הירושה.
"נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א".
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
