צו הורות פסיקתי עולה מדי יום לדיון משפטי. מטרת מאמר זה להביא לקוראים את עמדת בית המשפט לענייני משפחה בסוגיה זו. יצויין כי כל בתי המשפט כפופים להלכות מחייבות של בית המשפט העליון ואולם קיים שוני ביישום ההלכות מבית משפט אחד למשנהו.
האם קיימת חובה בקבלת תסקיר בטרם מתן מתן צווי הורות פסיקתיים ? זאת הסוגיה אשר הגיעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים
בנות הזוג הינן בנות זוג, ולהן 3 ילדים קטינים: –
פלוני – יליד 2011 – כבן 10.
פלונית – ילידת 2013 – כבת 8.
אלמונית – ילידת 2015 – כבת 5 וחצי.
2. הקטין פלוני הינו בנה הגנטי והביולוגי של המבקשת 1.
3. הקטינה פלונית, הינה בתה הגנטית והביולוגית של המבקשת 2.
4. הקטינה אלמונית, הינה בתה הגנטית והביולוגית של המבקשת 1.
בנות הזוג עותרות כי בית המשפט יתן צו הורות פסיקתי המצהיר כי המבקשת 2 הינה הורה נוסף של הקטין פלוני ממועד לידתו, כי המבקשת 1 הינה הורה נוסף של הקטינה פלונית החל ממועד לידתה, וכי המבקשת 2 הינה הורה נוסף של הקטינה אלמונית.
בנות הזוג הכירו זו את זו במסגרת העבודה ועד היום מקיימות מערכת יחסים זוגית ויציבה, כבנות זוג ידועות בציבור
בנות הזוג אף קיימו אירוע חתונה בהשתתפות בני משפחה וחברים .
בנות הזוג מתגוררות יחד תחת קורת גג אחת ומנהלות משק בית משותף החל משנת 2009, ובמהלך חייהן המשותפים העתיקו את מקום מגוריהן מספר פעמי. בנוסף, בנות הזוג מנהלות חשבון בנק משותף בבנק …. (צורף אישור) וכי בנות הזוג נושאות יחדיו בהוצאות הנובעות מן החיים המשותפים, לרבות בהוצאות בגין אחזקת בית המגורים.
במהלך חייהן המשותפים, הוסיפה כל אחת מבנות הזוג לשם משפחתה את שם משפחתה של המבקשת השנייה, זאת על מנת להבטיח כי בנות הזוג תישאנה שם משפחה משותף, אותו ישאו גם ילדיהן המשותפים.
במסגרת חייהן המשותפים, קיבלו בנות הזוג החלטה משותפת להרחיב את התא המשפחתי שלהן ולהביא לעולם ילדים באמצעות תרומות זרע אנונימיות מבנק הזרע, מתוך כוונה לגדל במשותף את הילדים שיוולדו למי מהן, כזוג הורים לכל דבר ועניין, "תוך השוואת זכויותיהן וחובותיהן בתא המשפחתי, הכל למן מועד לידת הילדים וללא כל רלבנטיות לעובדת קיומו או העדרו של קשר ביולוגי בין מי מבנות הזוג לילדים".
בנות הזוג פנו יחדיו לבנק הזרע תיק משותף. בנות הזוג רכשו, תוך מימון משותף של העלויות הגבוהות הנלוות לכך, את כל מנות הזרע אשר שימשו אותן לצורך הוריית הקטינים.
כל אחת מבנות הזוג הייתה שותפה מלאה לטיפולים שעברה רעותה, חוותה עמה את כל שלבי ההיריון ועמדה לצידה בלידה.
מאז נולד כל אחד מהקטינים, הוא נמצא במשמורת משותפת דה פקטו, של בנות הזוג, אשר מגדלות את הקטינים כשתי אימהות לכל דבר ועניין, מקבלות החלטות הנוגעות לחינוכם וגידולם במשותף, מספקות יחד את כל צרכיהם וכלכלתם, מעניקות להם חום ואהבה רבה מתוך תחושת מחויבות וזאת ללא רלבנטיות לעובדת קיומו או העדר קיומו של קשר ביולוגי. כן צוין כי כל אחת מבנות הזוג רואה בקטין שילדה המבקשת השנייה את ילדה שלה לכל דבר ועניין, וכי בנות הזוג והקטינים מהווים משפחה לכל דבר ועניין, כאשר גם המשפחה המורחבת של בנות הזוג, וסביבתן הרחוקה והקרובה, כולם כאחד, רואים בשתי בנות הזוג אימהות של הקטינים ממועד לידתם, והקטינים רואים זה בזה אחים.
על רקע האמור פנו לבית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי זכותה של כל אחת מבנות הזוג להכרה בהורותה כלפי הקטין שילדה המבקשת השנייה, וזאת מכוח הקשר הזוגי עם המבקשת שהינה ההורה הגנטי של הקטין, הורות מכוח "זיקה לזיקה" וכפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון בבע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (1/4/2015).
כעולה מפסק הדין הנ"ל, ההנחה הינה כי מקום שבני זוג מקיימים קשר זוגי מלפני הליכי ההיריון והלידה ובמהלך חייהם המשותפים נולד לאחד מהם ילד גנטי, הרי שמדובר בילד משותף לבני הזוג ובהתאמה גם ההורה הלא ביולוגי יוכר כהורה נוסף של הילד כפי שקורה בתיק הנ"ל.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בתיק עמ"ש 60269-01-17 היועץ המשפטי לממשלה נ' סול ואח' (26/6/2017) נקבעה ההלכה המנחה לפיה כאשר בנות זוג מקיימות בניהן זוגיות אמיתית תוך הסכמה להורות משותפת, יהיה בית המשפט מוסמך ליתן צו הורות שתחולתו למן מועד הלידה, שכן הדבר בהכרח מגשים את טובת הילד לפיה תהיה הכרה בזהותו ושורשיו מיום לידתו.
ביום 14/2/2021 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בבע"מ 5544/18, במסגרתו נקבעה הוראת מעבר, המאפשרת לבית המשפט, להעניק תוקף רטרואקטיבי להורותם של הורים אשר הגישו הבקשה למתן צו זמן רב לאחר הלידה, באם הבקשה תוגש בתוך 9 חודשים ממועד מתן פסק הדין בין זה, ובשים לב למועד הגשת הבקשה נשוא תיק זה, ניתן להחיל את צווי ההורות הפסיקתיים המבוקשים בקשר לקטינים, רטרואקטיבית למן מועד לידתם, ויצוין כבר עתה כי ב"כ היועמ"ש מסכים עם האמור.
ב"כ היועמ"ש טוען בתגובתו כי לצד בחינת התנאים למתן צו הורות פסיקתי על בסיס מסמכי הבקשה, נדרשת עריכת תסקיר עו"ס לפי חוק, לשם בחינת טובת הילד.
היועץ המשפטי סבור היה כי ומשעה שבנות הזוג בחרו שלא לפעול במשך שנים להסדרת מעמדן ההורי ביחס לקטינים, יש להורות על "מתן בדיקה סדורה של בנות הזוג ושל מערכת היחסים ביניהן ובינן לבין הקטינים, באמצעות תסקיר הנערך על ידי איש מקצוע האמון לכך" וזאת משעה "שהתרשמותו של בית המשפט הנכבד מהקשר הזוגי בין בנות הזוג, על סמך המסמכים שהוגשו ויוגשו על ידן, אינה יכולה להוות תחליף לבחינה של טובת הילד על ידי איש מקצוע המתאים לכך באמצעות תסקיר".
עמדת הגורמים המקצועיים בבקשות מסוג זה היא כי מועד הגשת הבקשה אינו פרמטר טפל או אגבי בבחינה מקצועית של ההליך. התפיסה המקצועית גורסת כי מקום שחלף זמן רב מהלידה ועד הגשת הבקשה, הרי שבחינת המחויבות ההורית וטובת הילד, צריכה להיעשות באמצעות תסקיר שנועד להציג את ההתרשמות של עובד סוציאלי מן התמונה המשפחתית הכוללת, ובכלל זה התפתחויותיה במהלך התקופה שלפני ההוריה ועד היום. כן נטען כי תסקיר הסעד אף עשוי להוות ראיה למקרה בו חלילה יתגלע סכסוך בין בנות הזוג ותוגש בקשה לביטול צו ההורות הפסיקתי, מאחר שהתסקיר עורך בדיקה מעמיקה ביחס למחויבות ההורית של בנות הזוג ביחס לקטינים, בטרם יינתן צו ההורות הפסיקתי.
הפסיקה חזרה והבהירה כי יצירת הורות, אינה נושא שניתן להקל בו ראש, ויש להקפיד על התקיימותם של התנאים לצורך כינון יחסי הורות, באופן שישקף את חשיבותו של הסעד המבוקש וכן שיבטיח את טובת הילד.
לצורך האמור נפסק כי יש לבחון האם הייתה הסכמה סמוך לפני מועד ההוריה ובמהלכה ולא בסמוך למועד הגשת הבקשה למתן צו הורות.
ראה למשל עמ"ש 53065-11-20 ל' ב' נ' א' ב' א' [פורסם בנבו] (6/6/2021); עמ"ש 31765-11-20 פלוני נ' אלמוני ואח' [פורסם בנבו] (29/6/2021)
על מנת להכריע בבקשה למתן צו הורות פסיקתי, על בית המשפט לבחון האם היתה הסכמה סמוך למועד לידת הקטין ובמהלכה ולא בזמן הגשת הבקשה.
בית המשפט מדגיש כי מרחק הזמנים בין הלידה לבין הגשת הבקשה, עשוי להעלות תמיהות ולעורר חשד באשר לטיבה של ההורות ועל בית המשפט לבחון את הדברים ביתר שאת, משעה שאין זה ראוי לקבוע הורות שאינה גנטית באופן בו ההורה הנטען יגיש בקשתו מתי שחפץ.
ייתכן ודרישה גורפת לקבלת תסקיר באופן "אוטומטי" מהווה הטלת דופי בהורות הנטענת, ובזכות להורות שהינה זכות יסוד על חוקית.
עמדה זו באה לידי ביטוי אף בדבריו היפים של כבוד השופט יחזקאל אליהו בתמ"ש (ר"ג) 21182-04-13 בעניין א.ל. נ' היועץ המשפטי, [פורסם בנבו] (מיום 11/3/2014) שם נכתב כי :
"דרישה זו מקפלת בתוכה אף את ההנחה כי יש להטיל את הורותו של התובע 1 בספק, הורות חשודה, הדורשת אישור מיוחד של המדינה והכרה בה. היא מטילה את הנטל על התובע 1 להוכיח את כשירותו להורות. הדרישה לקבלת תסקיר אשר יש בה כאמור, טענה משתמעת המטילה דופי בתובע, אין לה מקום ואין בידי לקבלה. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי הזכות להורות היא מזכויות היסוד של האדם בישראל, כחלק מטבעו של כל אדם, מחירותו ומכבודו (ראו, לאחרונה, פסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (5.2.2013), פסקאות כה-כט ואסמכתאות הרבות הנזכרות שם".
משכך המסקנה המתבקשת הינה כי יש לבחון כל מקרה לגופו תוך התייחסות לכלל הפרמטרים הרלוונטיים, ולא תמיד בית המשפט יקבל דרישת ב"כ היועמ"ש לקבלת תסקיר. ראה גם עמ"ש 45359-10-18 היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה נ' מ.ש. ואח' [פורסם בנבו] (9/7/2019) שם נפסק כי ראוי להכריע בשאלה זו על פי מבחן מהותי ולא על פי מבחן טכני – פורמלי, בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה קונקרטי, תוך התמקדות בשאלת קיומן או היעדרן בפועל של יחסי הורות במועד המוקדם למתן הצו.
פסק דין נוסף בנוגע למעמדו של התסקיר ניתן בתיק תמ"ש (ת"א) 41802-08-19 ל.א. נ' היועץ המשפטי לממשלה, כאשר גם שם ציין בית המשפט כי התסקיר הינו כלי עזר בלבד וכי לבית המשפט שיקול הדעת הסופי והמכריע האם לאמץ את המלצות המומחים כמו גם בנוגע לשאלה אם יש בכלל צורך להיזקק לו, כאשר התסקיר אינו חזות הכל ובוודאי שאינו כלי יחיד להכרעה בתובענה, ובית המשפט יכול להכריע בתובענה על סמך ראיות אחרות שיובאו בפניו וללא צורך בקבלת תסקיר.
שם גם נפסק כי הזמנת תסקיר אינה עונש המוטל על המבקשים צו הורות מחמת שהשתהו בבקשתם, אלא דרישה מהותית מקום שבית המשפט נדרש לחוות דעת של העו"ס לסדרי דין, ובהתאם לכך המועד להגשת הבקשה אינו יכול להיות הטעם היחיד שבגינו יוגש תסקיר.
ראה גם תמ"ש 21182-04-13 א.ל. נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו]; תמ"ש 11587-07-17 א.ק.ר נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (26/10/2017) ופסקי הדין הרבים שאוזכרו שם, הקובעים כי אין מקום להתנות מתן צו הורות פסיקתי בקבלת תסקיר וכי יש לשקול באופן קפדני בכל מקרה לגופו האם קיים צורך כאמור.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
