הלכת השיתוף הספציפי לאחר בע"מ 5620/24 – מתי נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג מתחלק בגירושין?
מאת עו"ד ונוטריונית רחל שחר
גירושין רבים אינם מתנהלים סביב השאלה מי יישאר בדירה – אלא סביב שאלה עמוקה יותר: האם נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד יכול להתחלק בין שניהם?
לכאורה, התשובה מצויה בחוק. לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין, או שניתנו לו במתנה או בירושה – אינם מתחלקים בעת הגירושין.
אולם הפסיקה בישראל יצרה חריג משמעותי לכלל זה: הלכת השיתוף הספציפי.
הלכה זו מאפשרת לבית המשפט להכיר בזכויות של בן זוג בנכס הרשום על שם בן זוגו בלבד, כאשר ניתן להוכיח כי במהלך החיים המשותפים התגבשה כוונת שיתוף.
ביום 30 ביוני 2025 חידד בית המשפט העליון את גבולות ההלכה בפסק הדין בע"מ 5620/24, אשר הפך לאחד מפסקי הדין החשובים ביותר בתחום חלוקת הרכוש בגירושין בשנים האחרונות.
מהי הלכת השיתוף הספציפי?
הלכת השיתוף הספציפי היא דוקטרינה פסיקתית המאפשרת להכיר בזכות קניינית של בן זוג בנכס מסוים הרשום על שם בן הזוג האחר בלבד.
הבסיס להכרה זו אינו החוק עצמו, אלא הסכמה משתמעת הנלמדת מהתנהגות בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.
מקור ההלכה בפסק הדין רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, שבו נקבע כי גם זוגות הכפופים לחוק יחסי ממון יכולים להוכיח שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי.
הרקע המשפטי: שלושה מנגנונים לחלוקת רכוש בישראל
כדי להבין את משמעות ההלכה, חשוב להבחין בין שלושת מנגנוני חלוקת הרכוש המרכזיים בדיני המשפחה בישראל.
מנגנון משפטי
על מי חל
מה מתחלק
חזקת השיתוף
זוגות שנישאו לפני 1974
כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים
איזון משאבים לפי החוק
זוגות שנישאו לאחר 1974
רק רכוש שנצבר במהלך הנישואין
הלכת השיתוף הספציפי
חריג פסיקתי
גם נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג
לפי החוק, נכסים שהובאו לנישואין או התקבלו במתנה וירושה הם נכסים חיצוניים שאינם מתחלקים. הלכת השיתוף הספציפי מאפשרת, במקרים מסוימים, לסטות מכלל זה.
פסק הדין בע"מ 5620/24 – העובדות
בפסק הדין החדש נדון מקרה של בני זוג שנישאו בשנת 1996 והתגרשו לאחר 23 שנות נישואין.
מספר שבועות לפני הנישואין קיבלה האישה מאביה שתי חלקות קרקע חקלאיות בנס ציונה במתנה. בשנת 2002 שונה ייעוד אחת החלקות למגורים, ובמסגרת עסקת קומבינציה נבנו עליה שבע דירות.
חמש דירות נותרו בבעלות האישה.
במהלך השנים האיש היה מעורב באופן משמעותי בפרויקט:
השתתף בניהול המשא ומתן עם הקבלן
טיפל בהליכי שינוי הייעוד
היה מעורב בניהול הדירות ובהשכרתן
דמי השכירות הופקדו לחשבון הבנק המשותף של בני הזוג
האיש טען כי התנהלות זו מלמדת על כוונת שיתוף ספציפית בדירות.
הכרעת בית המשפט העליון
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענת השיתוף אך קבע כי יש לנכות משווי הנכס את ערך הקרקע כפי שהיה בעת קבלת המתנה.
בית המשפט המחוזי אישר גישה זו.
אולם בית המשפט העליון ביטל את הקביעה וקבע עיקרון חדש וחשוב:
כאשר מוכחת כוונת שיתוף – השיתוף הוא מלא
כלומר, אם נקבע כי בני הזוג התכוונו לשתף בנכס – אין מקום להחריג ממנו חלקים פנימיים כגון הקרקע או רכיבים אחרים.
עקרון "הכל או לא כלום"
פסק הדין קובע כי לא ניתן לבצע חלוקה "מתוחכמת" של הנכס ללא בסיס ראייתי ברור.
מצב
התוצאה המשפטית
לא הוכחה כוונת שיתוף
הנכס נשאר בבעלות הבעלים הרשום
הוכחה כוונת שיתוף
הנכס כולו מתחלק בין בני הזוג
אין ראיה להחרגת חלק מהנכס
אי אפשר להחריג רכיב כמו הקרקע
גישה זו נובעת מההנחה כי הסכמה הנלמדת מהתנהגות בני זוג היא בדרך כלל הסכמה לשיתוף שוויוני ולא לחלוקה מורכבת.
איך מוכיחים כוונת שיתוף ספציפי?
בתי המשפט בוחנים מכלול נסיבות כדי לקבוע האם התגבשה כוונת שיתוף בנכס.
הפסיקה ריכזה מספר פרמטרים מרכזיים, בין היתר בפסק הדין דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול.
אינדיקציות מרכזיות לכוונת שיתוף
סוג הראיה
דוגמאות
השקעה כספית בנכס
תשלומי משכנתא או שיפוץ
ניהול הנכס
טיפול בהשכרה או תחזוקה
שימוש משותף
מגורים בנכס
התנהלות פיננסית משותפת
חשבון בנק משותף
מצגים בין בני הזוג
הבטחות או אמירות על בעלות משותפת
משך הנישואין
שנים רבות של חיים משותפים
אין צורך בהסכם כתוב. לעיתים די בהתנהגות עקבית של בני הזוג לאורך השנים.
האם ההלכה חלה רק על דירת מגורים?
לא.
בית המשפט העליון הדגיש כי הלכת השיתוף הספציפי יכולה לחול גם על נכסים שאינם דירת המגורים המשפחתית, כגון:
דירות להשקעה
קרקעות
נכסים מסחריים
זכויות בנייה
העובדה שנכס אינו משמש למגורים אינה שוללת את האפשרות להכיר בו כנכס משותף.
שיתוף ספציפי לעומת איזון שבח אקטיבי
בתיקי גירושין רבים מתעוררת שאלה האם לטעון לשיתוף בנכס עצמו או רק להשתתפות בשווי ההשבחה.
מדובר בשני מסלולים משפטיים שונים לחלוטין.
הלכת השיתוף הספציפי
איזון שבח אקטיבי
מבוססת על הסכמה משתמעת
מבוסס על מאמץ משותף
יוצרת זכות קניינית בנכס
יוצרת זכות כספית בלבד
כוללת את כל הנכס
מוגבלת לשווי ההשבחה
כוללת עליית ערך פסיבית
רק השבחה אקטיבית
הבחירה במסלול המשפטי המתאים עשויה להשפיע דרמטית על תוצאות התיק.
המשמעות המעשית בגירושין
פסק הדין החדש מחזק את האפשרות לטעון לשיתוף גם בנכסים חיצוניים.
במקרים רבים מדובר בנכסים בשווי גבוה במיוחד:
דירות
קרקעות
נכסי השקעה
זכויות בנייה
בדיקה משפטית נכונה של נסיבות החיים המשותפים עשויה לשנות לחלוטין את חלוקת הרכוש בגירושין.
סיכום
פסק הדין בע"מ 5620/24 מהווה אבן דרך משמעותית בהתפתחות הלכת השיתוף הספציפי.
הוא קובע מספר עקרונות מרכזיים:
הלכת השיתוף הספציפי מבוססת על כוונת הצדדים הנלמדת מהתנהגותם
נכס שהתקבל במתנה או בירושה יכול להפוך לנכס משותף
כאשר מוכחת כוונת שיתוף – השיתוף הוא מלא ושוויוני
אין להחריג חלקים מהנכס ללא ראיה מפורשת לכך
ההלכה חלה גם על נכסים שאינם דירת המגורים
לכן, גם נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד עשוי להתחלק בגירושין – אם ההתנהלות במהלך הנישואין מלמדת כי בני הזוג ראו בו נכס משותף.
עו"ד ונוטריונית רחל שחר מומחית לדיני משפחה, גירושין וחלוקת רכוש בין בני זוג.
מקורות עיקריים
בע"מ 5620/24 ובע"מ 17735-09-24 (30.6.2025) – פסק הדין הנדון
רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 (2002) – אבי הלכת השיתוף הספציפי
דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (2021) – ריכוז הפרמטרים לשיתוף ספציפי
ש1: הדירה רשומה רק על שם בן/בת הזוג שלי. האם מגיע לי חצי?
התשובה הקצרה היא: ייתכן מאוד שכן — וזו בדיוק הסיטואציה שלשמה פותחה הלכת השיתוף הספציפי. לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), כל אחד מבני הזוג שומר על הקניין הנפרד בנכסיו. אולם בית המשפט העליון הכיר כבר מזמן בכך שהרישום הפורמלי אינו תמיד משקף את הכוונה האמיתית של הצדדים.
השאלה אינה מי רשום כבעל הנכס, אלא האם התנהגות שני בני הזוג לאורך השנים מגלה כוונה משותפת לראות בנכס כרכוש של שניהם. כפי שנקבע בפסק הדין המכונן בעניין אבו רומי (2002), בן זוג רשאי לתבוע זכויות בנכס ספציפי 'מכוח דין כללי כלשהו', תוך פרשנות רחבה של הדין בהתאם ל'שותפות הנובעת מחיי הנישואין'.
"העובדה כי נכס רשום על שמו של אחד מבני הזוג אינה קובעת, כשלעצמה, את שאלת הבעלות האמיתית — הקובע הוא כוונת הצדדים כפי שנלמדת מהתנהגותם לאורך חייהם המשותפים."
— בית המשפט העליון, בע"מ 5620/24, השופטת וילנר (2025)
ש2: מה צריך להוכיח? האם מספיק שהיינו נשואים שנים רבות?
לא. בית המשפט העליון נחרץ בנקודה זו: נישואים ממושכים, כשלעצמם, אינם מספיקים. יש להוכיח 'דבר מה נוסף' המעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. בפסק הדין שניתן בשנת 2025 בבע"מ 5620/24 אישרר בית המשפט קריטריון זה, תוך שהבהיר מה יכול להוות אותו 'דבר מה נוסף'.
ראיות שבתי משפט הכירו בהן כמשמעותיות כוללות: תשלום משכנתא מחשבון משותף; הפקדת דמי שכירות לחשבון משותף; ניהול, שיפוץ או ניהול משא ומתן בנוגע לנכס על ידי בן זוג אחד עבור השני; השתתפות בהוצאות מס הנוגעות לנכס; הפקדת כספי ירושה לחשבון משותף; ועוד.
"הוכח כי האיש ניהל באופן פעיל, כמעט בלעדי, את הטיפול בדירות לאורך הבנייה וכן לאחר שנבנו, ואף שילם בעצמו חלק ממיסי הפרויקט — בעוד האישה עצמה העידה שלא הייתה מעורבת בענייני הדירות."
— בית המשפט לענייני משפחה, פתח תקווה, כפי שאושרר בבע"מ 5620/24
ש3: הנכס ניתן לבן/בת הזוג שלי במתנה לפני הנישואין. האם זה חוסם אותי?
לא בהכרח — וזהו אחד החידושים החשובים ביותר בפסק הדין משנת 2025. בית המשפט העליון קבע במפורש: העובדה שנכס הגיע כמתנה לאחד מבני הזוג אינה שוללת, כשלעצמה, את האפשרות שהצדדים הסכימו לשתף בו. אדם יכול לקבל מתנה ולהחליט לשתף אותה עם בן זוגו.
בית המשפט השתמש בדוגמה ציורית: אדם המקבל שתיל במתנה, ושני בני הזוג מגדלים אותו יחד עד שנהיה לעץ מניב — העובדה שהשתיל ניתן במתנה אינה אומרת שהעץ המלא אינו משותף. החשוב הוא כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהגותם.
"העובדה כי התוצר המושבח הורתו במתנה, אינה מלמדת כשלעצמה על היעדר כוונת שיתוף ברכיב שניתן במקור במתנה."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 37
ש4: הדירה אינה בית המגורים שלנו אלא נכס השקעה. האם ניתן בכל זאת לתבוע שיתוף?
כן — וזאת קבע בית המשפט העליון במפורש בבע"מ 5620/24. האישה טענה כי הלכת השיתוף הספציפי חלה רק על דירת המגורים המשפחתית, ולחלופין דרשה לנכסים אחרים ראיות כתובות. שתי הטענות נדחו.
בית המשפט קבע: מכוח הדין הכללי, בני זוג רשאים להגיע להסכמות לשיתוף בכל נכס — ולא רק בדירת המגורים. אמנם, מגורים בנכס הם פרמטר משמעותי, אך אינם תנאי הכרחי. דרישה לראיות מפורשות דווקא ביחס לנכסים שאינם דירת מגורים הייתה מרוקנת את ההלכה כולה מתוכן.
"ניתן להכיר בכוונת שיתוף ספציפי ביחס לנכס שאינו בית המגורים של בני הזוג, וכי דרישה לראיות מפורשות עבור נכסים כאלו תחרוג מגדר ההלכה כפי שהתפתחה בפסיקה."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 48–50
ש5: אם הוכחתי שיתוף — האם אקבל בדיוק מחצית, או שבית המשפט יכול לתת לי פחות?
ברגע שמוכחת כוונת שיתוף — זכאים למחצית בדיוק. זה אחד החידושים המהותיים ביותר של פסק הדין משנת 2025. בית המשפט המחוזי ניסה לקבוע שיתוף 'חלקי' — לתת לאיש מחצית מהדירות אך לנכות ממנו את שווי הקרקע החקלאית שניתנה כמתנה לאישה לפני הנישואין. בית המשפט העליון ביטל גישה זו.
ההיגיון פשוט: כאשר הסכמת השיתוף נלמדת מהתנהגות, לא ניתן לייחס לצדדים הסכמה 'מתוחכמת' שמפרידה בין 'קרן' ל'שבח'. ההתנהגות הזוגית מלמדת על שיתוף שוויוני ומלא — לא על חלוקה חשבונאית שנועדה לשמר חלק לבעלים המקורי.
"כאשר עסקינן בהסכם לשיתוף זכויות בנכס, אשר מוסק מהתנהגות בני הזוג, קשה לייחס להם הסכמה 'מתוחכמת', אשר כוללת חלוקה לא שוויונית של הזכויות בנכס… עסקינן, ככלל, בהסכם לשיתוף שוויוני."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 32
ש6: מה ההבדל בין הלכת השיתוף הספציפי לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון?
אלו שני מסלולים שונים לחלוטין — ועירוב ביניהם עלול לעלות ביוקר. ההבחנה בין המסלולים היא אחד הדברים החשובים ביותר שאני מסבירה ללקוחותיי.
מנגנון איזון המשאבים שבחוק מופעל עם הגירושין או המוות, ומקנה לכל אחד מבני הזוג מחצית משווי הנכסים — אך לא מ'נכסים חיצוניים' (מתנות, ירושות, נכסים שלפני הנישואין). זוהי זכות כספית, לא זכות קניינית. הלכת השיתוף הספציפי, לעומת זאת, מבוססת על הסכמה הנלמדת מהתנהגות, ויוצרת זכות קניינית ממשית בנכס עצמו — כולל עליית ערך פסיבית. בית המשפט בבע"מ 5620/24 הדגיש כי אלה 'שני מסלולים נפרדים, אשר לכל אחד מהם רציונל שונה, יישום שונה והשלכות שונות.'
"הלכת השיתוף הספציפי קובעת מסלול חלופי לזה שבחוק… בהינתן הסכמה תקפה, זכויות הקניין בנכס משותפות לבני הזוג, ללא הבחנה בין ערך הנכס שהושג באופן אקטיבי לבין עלייה פסיבית של ערכו."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 44
ש7: האם חייבים הסכם ממון כתוב? מה לגבי דרישת הכתב בחוק?
לא — ובדיוק בכך כוחה של ההלכה. כל עניינה של הלכת השיתוף הספציפי הוא הכרה בהסכמות שנוצרו בהתנהגות, ללא תיעוד פורמלי. בית המשפט בבע"מ 5620/24 התמודד ישירות עם המתח שבין ההלכה לבין דרישת הכתב שבסעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון וסעיף 8 לחוק המקרקעין.
התשובה פועלת בשני מישורים: ראשית, הסכמות המגובשות בחיי הנישואין השוטפים אינן 'הסכם ממון' לפי החוק, שכן הן מבטאות שיתוף 'בזמן אמת' ולא תכנון עתידי לגירושין. שנית, גם אם היו כאלה — הלכה ותיקה קובעת כי הסכם ממון שהצדדים נהגו לפיו, אף ללא אישור פורמלי, מקבל תוקף מכוח תום לב ומניעות. לגבי חוק המקרקעין — עיקרון תום הלב יכול לגבור על דרישת הכתב במקרים של 'זעקת הגינות' (עניין קלמר, 1996).
"בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר כדין אך הצדדים נהגו לפיו — קיימת דוקטרינה פסיקתית המעניקה לו ככלל תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות."
— בע"מ 5620/24, פס' 28, בצטטו בע"מ 7734/08
ש8: בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתי חלקית וניכה את שווי הקרקע. האם זה חוקי?
לא — ובדיוק זאת ביטל בית המשפט העליון בפסק הדין משנת 2025. בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחה כוונת שיתוף בדירות, אך ניכה מחלקו של האיש את שווי הקרקע החקלאית שניתנה לאישה לפני הנישואין. בית המשפט העליון ביטל את ניכוי זה.
הנימוקים פועלים בשלושה מישורים: ראשית, לא הייתה כל ראיה עובדתית לכך שהצדדים התכוונו להחריג את הקרקע מהשיתוף. שנית, סעיפים 12-13 לחוק המקרקעין קובעים כי הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי עליה — אין אפשרות משפטית להפריד בין בעלות על בניין לבעלות על הקרקע שתחתיו. שלישית, קביעת שיתוף 'חלקי' אינה מתיישבת עם אופי הסכמות הנלמדות מהתנהגות זוגית, שהן בהגדרה שוויוניות ומלאות.
"לא נמצא בסיס להחריג מגדר שיתוף זה את הקרקע שעליה בנויות הדירות — החרגה כאמור אינה נלמדת מכוונת הצדדים, ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המקרקעין."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 41
ש9: בן/בת הזוג טוענים שמגיע להם רק 'שבח אקטיבי' ולא חצי מהנכס כולו. מי צודק?
אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפי — מגיע לך חצי מהנכס כולו, ולא רק מהשבח האקטיבי. פסק הדין בבע"מ 5620/24 מבהיר זאת בצורה חדה. 'שבח אקטיבי' הוא מושג מדיני האיזון שבחוק יחסי ממון, ומשמעותו: חלוקת מחצית מהגידול בערך הנכס שנובע ממאמץ בני הזוג (לא עליית שוק פסיבית). זוהי זכות כספית בלבד.
הלכת השיתוף הספציפי, לעומת זאת, מבוססת על רציונל הסכמי ויוצרת זכות קניינית בנכס עצמו. שיתוף שהוכח — כולל את כל הנכס, שבחו הפסיבי ואקטיבי גם יחד. חשוב להדגיש: בן הזוג יכול לבחור לתבוע על פי כל אחד מהמסלולים, אך אין לערבב ביניהם.
"יש להבחין אפוא בין מסלולים אלו ולהישמר מפני עירוב מין בשאינו מינו."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 45
ש10: בן/בת הזוג שלי מכחיש/ה כעת כל הסכמה. כיצד בית המשפט קובע כוונת שיתוף בדיעבד?
זו השאלה הרגשית ביותר שעולה בפגישות שלי עם לקוחות — ולמרבה הנחמה, הדין מכיר בכך שזוגיות אמיתית אינה עוסקת בחתימה על חוזים. בית המשפט העליון הכיר עקרונית בכך שבמסגרת נישואים, הסכמות ביחס לרכוש נוצרות לרוב ללא תיעוד פורמלי — וזה בסדר גמור.
בית המשפט בוחן את מכלול ההתנהגות לאורך שנות הנישואין. הגורמים המרכזיים: מי ניהל את הנכס? מי שילם את המיסים? האם דמי השכירות הופקדו בחשבון משותף? האם הייתה משכנתא משותפת? האם בן הזוג הרשום קיבל החלטות ביחס לנכס ובן הזוג השני הסתמך על כך ללא התנגדות? האם ניהלתם חיים כלכליים משותפים בכלל? בבע"מ 5620/24 — ניהול הנכס הבלעדי של האיש, הפקדת השכירות לחשבון המשותף, ועדות האישה עצמה שלא הייתה מעורבת, שימשו כולם ראיות לכוונת שיתוף.
"התכחשות בדיעבד לאותה הסכמה עלולה לקבע חוסר שוויון ממוני שבני הזוג לא רצו בו בזמן אמת. תרחיש כזה, שאינו משקף את הבעלות 'האמיתית' בנכס, הוא התרחיש שביקש בית המשפט בעניין אבו רומי למנוע."
— השופטת וילנר, בע"מ 5620/24, פס' 26
הלכת השיתוף הספציפי בע"מ 5620-24 – ניתוח משפטי מאת עו"ד ונוטריונית רחל שחר על רכוש נפרד, איזון משאבים ויצירת שיתוף מכוח התנהגות זוגית
היחס לחוק יחסי ממון – עוקף אך לא מבטל?
מעבר לכך, עולה שאלה פרשנית בנוגע למעמדו של חוק יחסי ממון בין בני זוג. ההלכה מתיימרת לפעול לצידו, לא במקומו, אך למעשה היא מעקרת חלק מהאיזון הסטטוטורי שקובע כי רכוש שנצבר לפני הנישואין או ניתן בירושה – אינו מתחלק. ברגע שניתן לפרש כל התנהגות כבסיס לשיתוף ספציפי, הופכת ברירת המחדל של החוק למעין המלצה – ולא לכלל נורמטיבי מחייב.
בכך עלול להיווצר מצב בעייתי של אכיפה חלקית של החוק הקוגנטי, כאשר פסקי דין מרוקנים מתוכן את ההגנה הקניינית שמבקש המחוקק להעניק, תוך הסתמכות על עקרונות כלליים. מגמה זו מחדדת את הצורך בהתערבות המחוקק, או למצער – ביצירת אמות מידה שיפוטיות אחידות ומובחנות.
על מה עברנו במאמר זה
לקבלת ייעוץ פרטני דיסקרטי - השאירו פרטים,
או חייגו למספר: 03-7949755
עו״ד ונוטריונית רחל שחר, המופיעה בדירוג הבינלאומי של 50 המשרדים המובילים בישראל, נמנית עם המומחיות הבולטות בדיני משפחה, ירושה, צוואות ואפוטרופסות. בעלת ניסיון רב בליטיגציה מורכבת, עריכת צוואות מכל הסוגים, תכנון ירושה אסטרטגי, וניהול עיזבונות בישראל ובחו״ל.
המשרד מתמחה גם בהתנגדויות לצוואות, ובייצוג בתיקים העוסקים בהשפעה בלתי הוגנת, כשירות, פגמים בצוואה וסכסוכים בין יורשים — לצד כתיבת מדריך מקצועי בתחום זה, המשמש עורכי דין וסטודנטים.
אנו מלווים משפחות, יורשים ולקוחות בינלאומיים ומספקים שירות מקיף הכולל:
ניסוח צוואות וצוואות בינלאומיות
התנגדויות לצוואות וליטיגציה בדיני ירושה
הסכמי ממון, גירושין, משמורת ומזונות
שירותי נוטריון בינלאומיים, תרגומים ואפוסטיל
אפוטרופסות, תומך החלטות ותכנון ירושה
הגישה שלנו משלבת מקצוענות ללא פשרות, דיסקרטיות מלאה וזמינות אישית — כדי להעניק ללקוחות פתרונות מדויקים, יציבים וארוכי טווח.הגישה במשרד מבוססת על שילוב של עומק משפטי, חשיבה אסטרטגית, רגישות למצבים משפחתיים מורכבים ועמידה בלתי מתפשרת בסטנדרט מקצועי גבוה. כל זאת לצד דיסקרטיות מלאה, זמינות גבוהה ויחס אישי, שמטרתם להעניק ללקוחות פתרונות מדויקים, יציבים וארוכי טווח.
עורכת דין ונוטריון רחל (רייצ'ל) שחר
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.