כדי להקל על ההתמצאות בסבך הנפשות הפועלת בתיק בית המשפט משרטט גרף של המשפחה שנפטרה:
המקרים הקשים בפסיקה הם מקרים בהם מתבקש צו ירושה של אדם שנפטר והוא שרוי בלא צאצאים. לדברי עו"ד ירושה רחל שחר, במקרים כאלה מתייצב האפוטרופוס הכללי לדין ועומד על משמר הזהירות שיוכח הרכב משפחתו של הנפטר. קשים שבעתיים הם המקרים בהם מבקשי צו הירושה הם יורשים וקרובי משפחה מדרגה שלישית.
עו"ד ירושה מסבירה כיצד להיזהר מציידי ירושות?
בהלכת זימן נקבע כי מי שתובע זכות בירושה אינו יוצא ידי חובתו על ידי הוכחת קרבתו המשפחתית למוריש, אלא עליו גם להביא ראיות פוזיטיביות שאין יורשים אחרים זולתו.
בהלכת ברגמן שונתה למעשה הלכת זימן ופותח המבחן של "שקידה סבירה". הנשיא ברק קבע בפסק דין זה, בין היתר, כדלקמן:
"במסגרת בקשה למתן צו ירושה יכולים להיווצר שני מקרים טיפוסיים, שאינם ממצים כמובן את קשת המקרים האפשרית שבהם המבקש עלול להתקשות בביסוס התשתית הראייתית שמטיל עליו הנטל האמור. המקרה הראשון הוא מקרה שברור בו שקיים קרוב משפחה הזכאי לרשת את המנוח, אך אין ידוע אם הוא מצוי בחיים אם לאו... במקרה השני – שהוא המקרה שאנו דנים בו בהליך זה – אין זה ידוע אם קיים כלל קרוב משפחה הרלוונטי לצורך חלוקת העיזבון".
ובהמשך:
"אם היורש יכול להוכיח בראיות פוזיטיביות ברמת הראיות הנדרשת במשפט האזרחי כי אין קיימים קרובי משפחה אחרים הזכאים לירושה, הרי שהוא יוצא – כמובן – ידי חובתו. הבעיה היא כי במקרים רבים לא ניתן לעשות זאת בגלל הקושי הרב להוכיח כי אדם פלוני אינו קיים. על-כן בית-משפט זה הכיר באפשרות להסיק כי יורשים אחרים אינם קיימים על-פי הנסיבות".
והוסיף וקבע כב' הנשיא ברק בהלכת ברגמן כדלקמן:
"דרישת השקידה הסבירה לאיתור יורשים פוטנציאליים שונה במהותה מהנטל הדורש מהיורשים הקיימים לבסס ממצא (בדרך קביעה ישירה או בדרך הסתברותית) לגבי זהותם של יורשים פוטנציאליים. גם לאחר שקידה ארוכה וממושכת עלולים חיפושי היורשים אחרי יורשים פוטנציאליים שלא להעלות דבר. במצב דברים שכזה אם נדרוש מהם לבסס ממצא על אודות קיומם או אי-קיומם של יורשים אחרים, הרי שדין בקשתם לחלוקת מלוא העיזבון יהיה דחייה. לעומת זאת אם נדרוש מהם שקידה סבירה לאיתור היורשים הרי שיוכלו לעמוד בנטל זה. נראה לי כי הסתפקות בקיומה של שקידה סבירה לאיתור יורשים פוטנציאליים מאזנת טוב יותר בין התכליות של חוק הירושה העומדות על הפרק".
בהלכת ברגמן הוצעו הדרכים לבדיקה האם נעשתה שקידה סבירה למציאת יורשים אם לאו, כך:
"א. יש לבדוק תחילה באופן היפותטי מהם המעשים שהיו יכולים להיעשות באופן סביר וענייני למציאת אותה ראיה פוזיטיבית [על אודות קיומו של יורש פוטנציאלי נוסף – א' ב'] לו הייתה בנמצא.
ב. בהמשך יש לבחון מה נעשה בפועל. במקרה הקונקרטי. דהיינו, איזה ראיות הובאו ביחס לביצוע חיפושים שלא העלו דבר.
ג. יש ליתן משקל ראוי הן לאיכות הראיות הללו והן לכמותן".
האם אכן היה התובע צייד ירושה? עו"ד ירושה מסבירה את קביעת בית המשפט
התובע המציא "אסופה" של למעלה מ- 40 מסמכים בהם לטענתו יש לראות תמיכה לבקשתו להיחשב כיורש של המנוחה ואולם בית המשפט קובע כי מדובר במסמכים סתמיים שאין בהם ממש וקובע באופן נחרץ כי "יותר מאשר יש במסמכים ניתן לציין את העדרם של מסמכים, ובראש ובראשונה – אין אף מסמך רשמי ממקום הולדתה של המנוחה בעיר גומל, אין פרטים על רישום לידתה, תעודת נישואין לבעלה א.ו. ז"ל, או מסמך ממנו ניתן ללמוד על קיומם ו/או העדרם של אחים נוספים (פרט למ.מ.) למנוחה. הוא הדין באשר להעדרם של מסמכים המתייחסים למ.מ., ואין כל מסמך המצביע על זיקה כלשהי בין המנוחה למ.מ.. בדיקת המסמכים מצביעה על כך שרובם ככולם אין בהם ראיה פוזיטיבית חותכת באשר לזיקה המשפחתית בין המנוחה למ.מ. אפילו סימוכין על כתובת מגורים משותפת בעיר הולדתם אין, ולמעשה בהעדר ראיה פוזיטיבית כלשהי, אין בידי לקבל את עמדת התובע. התייעצות עם עורך דין ירושה
על חשיבות המומחה בהגשת בקשה למתן צו ירושה
בית המשפט קובע כי "התובע לא בחר לקחת חוקר גניאולוג שיבחן ויבדוק את כל הרכב המשפחה בפרנטלה הראשונה. מן הראוי היה לעשות כן. ואומר מיד, עו"ד ס.ש. מאוסטרליה אמנם עוסק בתחום, אך אינו גניאולוג, וכאמור הוא לא הגיש חוות דעת, הוא לא תעד שיחות והוא "נשען" על עדויות בעל-פה, עם אנשם שבשמם לא נקב ושלדבריו נפטרו. הייתי מצפה, כמו בתיקים אחרים, שגניאולוג ינסה לאתר ראיות פוזיטיביות, בין בפנקסי הקהילה ובין בארכיונים. מה שנעשה בפועל אינו מספיק והשגת תעודת פטירה עכשווית יש מאין, לאחר מתן פסק דין הדוחה תביעה להצהרת מוות, מעורר יותר משמץ של תחושת אי נוחות". דברי בית המשפט ברורים ומדברים בעד עצמם.