האם ניתן להסתלק מירושה כדי לחמוק מנושים? הסבר פסק הדין סיטין נ' סיטין והשלכותיו

 האם הסתלקות בן מעזבון אמו המנוחה לטובת אחיו,  הייתה  כדין ?

עניין זה עלה בפס"ד בע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין פ"ד מט(2) 120 (9.8.95) נקבעו  שני שלבים לבחון אם הסתלקות של יורש מחלקו בעיזבון הייתה כדין:

בשלב הראשון – יש לבחון אם ההסתלקות בוצעה טרם חלוקת העיזבון בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק הירושה.

בשלב השני, ככל שהתשובה חיובית – יש לבחון את נסיבות הסתלקותו של היורש מחלקו בעיזבון. במידה ועולה חשש לפגיעה בזכויות צדדים שלישיים, הדרך הטובה ביותר לבחון זאת היא באמצעות חוק החוזים ובפרט עקרון תום הלב.

  המקרה שנדון – בית המשפט לענייני משפחה סירב להכיר בהסתלקות וביטל אותה

במקרה שהובא בפני בית המשפט בפתח תקווה הנתבע הסתלק מחלקו בעזבון המנוחה לטובת אחיו, טרם חלוקת העיזבון.

הנושים טענו כי ההסתלקות נועדה להתחמק מתשלום החוב.בית המשפט בוחן הסתלקות לטובת קרובי משפחה בראיית תום הלב האם עולה לכדי חוסר תום לב? האם נעשתה במטרה לסכל זכויות של נושה כפי הנטען על ידי התובעים ויש לבטלה?

הלכת סיטין קובעת כך: "האכסניה הראויה יותר לבחינת תוקפה של הסתלקות מירושה במסגרת המשפט הפרטי הינה דרישת תום הלב המופיעה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) והמוחלת על הסוגיה שלפנינו מכוח סעיף 61 לחוק זה. תום הלב הוא העיקרון המשווה בצורה המאוזנת ביותר בין זכותו הפרסונאלית של אדם שלא ליטול חלק ברכוש "שהונחת" עליו לפתע עקב פטירת קרוב משפחתו, לבין זכויותיהם של צדדים סמוכים לו התובעים את מחויבויותיו כלפיהם. עיקרון זה אינו תובע אלטרואיזם, אלא אמות מידה הוגנות וסבירות ביחסים שבין אנשים…. לצורך תחימתו של העיקרון במקרה דנא יש לבחון אם קיימת דרך מקובלת ונאותה להסתלקות בלא להותיר משקע קשה על הנושים שבפתח".

העיקרון שנקבע בפסק הדין: הסתלקות מירושה שנועדה להברחת נכסים ולאי תשלום חובות – בטלה

האח אשר הסתלק מהירושה טען טענות שונות שהעיקרית שבהן היא  כי  אחיו הנתבע 4 הלווה לו כספים בסכומים של מאות אלפי שקלים והם סיכמו ביניהם כי הנתבע יחזיר לו ההלוואה מתוך חלקו בעיזבון האם.

יחד עם זאת בבית המשפט טענות אלה לא הוכחו.

הנתבע לא הוכיח כי אחיו הלווה לו כספים;

הנתבע לא הוכיח הסכומים הנטענים שלווה מאחיו;

לא הוצגה כל ראיה בדבר הלוואות כספיות משך כל ניהול ההליך. לא הוצג הסכם בכתב על מתן הלוואות ולא הוכח הסכם בעל פה.

בתצהירי הנתבע והנתבע 4 אין כל פירוט, ולא הבסיסי ביותר, של סכומי הלוואה, מועדים ואופן העברת הכספים הנטענים.

לא הובא כל פירוט לגבי אופן פירעון הלוואת הכספים הנטענת.

 אחת הבעיות המשמעותיות בעניין זה היתה העובדה שהאחים לא חתמו על הסכמי הלוואות.

 לגרסת הנתבע בתצהיר, סיכם עם אחיו "סיכום ידוע בינינו כי אפרע הלוואות אלו מחלקי בדירת אימי המנוחה". לנוכח הצהרות הנתבע והנתבע 4 כי ההלוואות ניתנו במהלך תקופה של 7 / 10 /15 שנים (הגרסאות כאמור סותרות), משמעות הצהרתו בתצהיר כי הסיכום עם אחיו לעניין ההסתלקות נעשה עוד בחיי האם המנוחה. ראו עוד להלן הודאתו המפורשת לפני כי סכים עם אחיו על התשלקותו מהעיזבון עוד טרם פטירת האם (סע' 34).

אלא שטרם פטירת האם, לכל היותר יש לנתבע ציפיה לזכות בעיזבון האם, אשר גם היא איננה מוגנת (סעיף 39 לחוק הירושה).

סעיף 8 לחוק הירושה קובע כי הסכם בדבר ויתור על ירושה שנעשה בחייו של אותו אדם – בטל.

לכל היותר רשאי היה הנתבע להסתלק מחלקו בעיזבון האם המנוחה לאחר פטירתה וכל עוד לא חולק העיזבון, ובכתב.

במועד פטירת האם היתה לנתבע זכות בעיזבון, והיתה לנתבע חובה כלפי התובעים לפרעון החוב על פי פסק הדין. במועד פטירת האם התנהל תיק הוצל"פ נגד הנתבע לביצוע פסק הדין.

חוסר תום הלב של הנתבע, במועד ההסתלקות לטובת אחיו 

במועד ההסתלקות, היה תלוי ועומד נגד הנתבע פסק דין כספי חלוט ותיק הוצל"פ לביצועו.         

הנתבע הסתיר בדיון בתיק ההוצל"פ לאחר ההסתלקות, כי הסתלק מחלקו בירושת אמו.

הנתבע לא התייצב לחקירת יכולת אלא לאחר שהוצא נגדו צו הבאה.

הנתבע זנח טענת "פרעתי" שהגיש בהוצל"פ.

כאשר נמצא כי הסתלקות מעיזבון נובעת ממניעים שנועדו לפגוע בזכויות צד ג' ובמקרה זה, זכותם של התובעים לממש את פסק הדין שניתן לטובתם – עסקינן בחוסר תום לב המחייב את ביטול ההסתלקות. מסקנה זו מתחזקת מהתנהלות הנתבע בהליך זה שנוהל לפני, בחוסר תום לב תוך הפרה מכוונת ובמודע של עקרונות היסוד בתקנות סדרי הדין, הפרת חובת בעל דין ושימוש לרעה בהליך השיפוטי.

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבעל דין שהנו עורך דין וייצג נוספים בהליך.

 ובמה דברים אמורים –

על יסוד הסכמת הנתבע לאחר ששקל את הצעת בימ"ש ניתן פסק דין לגבי אופן פירעון חובו כלפי התובעים. הנתבע הפר את פסק הדין שניתן בהסכמתו.

בחקירתו אישר שבמועד מתן הסכמתו לפירעון החוב ואופן הפירעון, לא היתה לו כל כוונה לפרוע את החוב ולקיים את פסק הדין. היינו, הסכמתו לבימ"ש ניתנה על מנת "להרוויח" זמן נוסף באי פרעון החוב. בית המשפט קובע כי מסגרת ניהול הליך זה, הנתבע נהג בהליך בחוסר תום לב, בחוסר הגינות דיונית תוך שימוש לרעה בהליך המשפטי במטרה להאריך ההליך שלא לצורך, לצרכיו. הנתבע הציג מצגי שווא וסתר את עצמו בכל דבר ועניין החל בכך שלווה מאחיו כספים, טענה כי התובעים מחלו לו על החוב וכלה בכך שפסק דין שניתן בהסכמתו המפורשת הנו בגדר "הצעה" בלבד. הלכה היא כי כאשר בעל דין משקר בדברים מהותיים, חזקה שיש לדחות את גרסתו (ראה ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (1.5.19)).