ידועים בציבור ירושה מהו סלע המחלוקת? סלע המחלוקת בין הידועה בציבור לבין ילדי בן זוגה המנוח, שמעולם לא השלימו עם קיומה, נעוץ ב"הסכם לחיים משותפים" שנכרת בין הידועה בציבור לבין המנוח ביום **** (להלן- ההסכם), שלוש שנים לאחר גירושי המשיבה וביום בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין שנחתם בין המנוח לאשתו דאז. שמונה חודשים לאחר חתימת ההסכם התגרש גם המנוח. ההסכם מסדיר את ניהול החיים המשותפים של המשיבה והמנוח, לרבות "זכויות וחיובים", שיתוף בנכסים, ואף מתייחס לאשר יהא בעת "פטירת מי מהצדדים", לפיו "אם אחד הצדדים נפטר הרי שלא תהיה לצד השני כל זכות בירושה של הצד הנפטר אלא אם ישנה צוואה של הצד הנפטר".
ההסכם נחתם בנוכחות עורך דין, שהוסיף חתימתו עליו, ולא אושר בבית המשפט לענייני משפחה. לאחר מותו הגישה הידועה בציבור תביעה לביטול הסכם החיים המשותפים וטענה כי קמות לה זכויות מכוח זכויותיהם שהידועים בציבור בירושה.https://rslawfirm.co.il/known-to-public/
לאחר פטירת המנוח, הגישה המשיבה תביעה בה עתרה לביטולו של ההסכם; כן עתרה למתן צו ירושה אחר המנוח המכריז עליה כעל אחת מיורשיו על פי דין מכוח היותה ידועתו בציבור.
האם הידועה בציבור והמנוח היו ידועים בציבור תקופה ארוכה והמנוח לא ערך צוואה, הסוגיה הצריכה הכרעה בערעור שלפנינו מצומצמת רק ליחסי הגומלין שבין הסכם רכושי שנערך בין ידועים בציבור הצופה פני מיתה, לבין ס' 55 לחוק הירושה ולשאלה האם ניתן לבטל את זכות הירושה של הידוע/ה בציבור היונקת את מעמדה מהדין, מכוח הסכם בלבד ושלא על דרך צוואה.
"איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
המנוח לא הותיר צוואה האם הידועה בציבור יורשת אותו? בית המשפט המחוזי קובע בערעור שהתשובה לכך שלילית לאור ניסוחו הברור של הסכם החיים המשותפים אשר נחתם בין הצדדים. פסק דין זה מלמד פעם נוספת על החשיבות העצומה שבפנייה לעו"ד מיומן לענייני ידועים בציבור.
במצב דברים זה, הסוגיה אשר הוכרעה בערעור הייתה יחסי הגומלין יחסי הגומלין בין ההסכם חיים משותפים, הסכם ידועים בציבור, שנערך בין השניים לבין הוראת סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 והשאלה היא האם יש בכוחו של הסכם ידועעים בציבור זה לבטל את זכותה של המשיבה לזכות במה שהיתה מקבלת מכוח זכויות ידועים בציבור בירושה בירושה על פי דין, אילו היו נשואים זה לזה.
בבג"ץ משולם נ' בית הדין הרבני נקבע כי (2) 594 לפיהם מערכת העובדות המתוארת בסעיף 55 לחוק הירושה "מולידה מעין צוואה שיסודה בחוק". הש' כהן מוסיף ואומר "אמנם סעיף 55 מורה, כי בן הזוג יירש את מה שהיה מקבל על פי דין אילו היה נשוי למנוח, אך זאת לעניין החלק בעיזבון שבן הזוג יירש. מבחינת טיבה של הזכות, הרי מדובר למעשה בירושה על פי "מעין צוואה" ודינה של הזכות דין ירושה על פי צוואה". מנגד, זיכויו של הנותר בחיים "במה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, מכוון, לכאורה, לזכות הורשתית.
"…והואיל: והצדדים אינם מעוניינים להיחשב כידועים בציבור, ולזכות בחובות ובזכויות של בני זוג ידועים בציבור.
תחולת החוקים
סבורני ש'זעקת ההגינות' במקרה שלפנינו מצדיקה פרשנות מקילה לפיה גם אם המנוח והמשיבה לא עשו צוואה, הם עשו צוואה –בית המשפט קובע כי בהיעדר צוואה ולנוכח הסהסכם עליו חתמו אזי הוראת ס' 55 לחוק הירושה היא הצוואה שלהם.
"באין הגינות אין משפט" קבע כב' השופט רובינשטיין פס"ד כדורי לילי נ' פרץ הדברים נאמרו שם בהקשר של "זעקת ההגינות", אותו חריג מיוחד , יציר פסיקה, שבמקרים מיוחדים ויוצאי דופן מאפשר לתת לעסקת מקרקעין תוקף משפטי, חרף העדרו של מסמך בכתב "ומשזעקה זו נשמעה באין כתב, עוצב החריג, כדי שהצודק לא יהא צועק ולא נענה" (דברי השופט רובינשטיין, שם בסעיף ב' לפסק-דינו).
בענייננו, קביעותיו של בית המשפט ברורות וחד משמעיות – הן המנוח הן המשיבה פעלו בהתאם להסכם מעת שנכרת ועד פטירת המנוח. הצדדים מעולם לא זנחו את ההסכם. לא מדובר בהסכם שנכרת בתחילת חייהם המשותפים ושנשכח לאחר מכן אלא הסכם שנכרת בשליש האחרון של חייהם המשותפים. בכל אותן **** שחלפו מיום חתימת ההסכם ועד למועד פטירתו של המנוח לא התכחשה המשיבה להסכם. במשך כל השנים המשיבה לא יצרה אצל המנוח ציפייה כי תבקש להתנער ממנו עם פטירתו. אם הייתה עושה כן, לא מן הנמנע כי המנוח היה מבקש לעגן את המוסכם גם במסגרת צוואה ברורה שהיה עורך, פעולה חד צדדית שלשם עשייתה לא נדרש הוא את אישור או הסכמת המשיבה. בית משפט קמא אף מתח ביקורת על המשיבה אשר ביקשה להתכחש להסכם וקבע כי אין הוא נותן אמון בגירסתה לפיה לא ידעה על מה היא חותמת וכי היא "חתמה בעיניים פקוחות ותוך מודעות מלאה למעשיה ".
בית המשפט קובע כי הידועה בציבור, חרף קשירת גורלה בגורל המנוח, אישרה וחתמה ,בהסכמה ובהבנה מלאה, גם את רצונו ( שהיה הדדי לרצונה שלה) שלא לזכותה בעיזבונו לאחר מותו. הניסיון שלה להתכחש לכך נגוע בחוסר תום לב קיצוני. המשפט והצדק אינם יכולים להישאר אדישים להתנהלות שכזו בטוחני שהיא הייתה סבורה בדיוק כך אילו היה הוא נותר בחיים ותובע את זכותו על פי ס' 55 לחוק הירושה, קובע כבוד השופט שוחט. רוצים לדעת עוד על מושג הידועים בציבור? https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8
בית המשפט המחוזי קובע כי בהחלט בני זוג יכולים בהסכם ללא צוואה להחליט על הוצאת בן זוג ידוע בציבור מזכויות הירושה. "אני סבור עוד, שהתוצאה, לפיה יש לכבד את רצונם המשותף של שני בני הזוג, הולמת יותר את נסיבות ענייננו, ולכן גם צודקת יותר.
ההסכם בין המשיבה לבין המנוח נעשה עוד באותו יום שבו ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הגירושין שנחתם בין המנוח לאשתו דאז, כלומר: שעוד באותו יום, שאשתו לשעבר "יצאהמהתמונה" ביחס לנכסי המנוח שנותרו אצלו, נוצר הצורך להסדיר את יחסי בני-הזוג בקשר לנכסים שבידי כל אחד מהם, הן במשך חייהם המשותפים והן לאחר מות כל אחד מהם. בית המשפט קמא קבע, שהמשיבה ידעה והבינה היטב את משמעות חתימתה על ההסכם. במשך **** חייהם המשותפים של בני-הזוג, שלאחר ההסכם, הם לא מצאו צורך לבטלו. אם המשיבה בחרה לחתום על ההסכם ונמנעה במשך **** שלאחר חתימתו לבטלו, משמע שהיה לה אינטרס לנהוג כך. אין זה צודק, לכן, כי לאחר שהיא הפיקה את הרצוי לה במשך כל התקופה הזו, היא תטען לביטול ההסכם, משאינטרס זה פסק".
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
