כך היה בעניינם של משפחה מבאר שבע שהגיעו לפתחו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.
זמן קצר לאחר הנישואין נחתם הסכם בין האבא לאישה החדשה שכותרתו "הסכם ממון". טעות חמורה מספר אחת בעלילה. הסכם הממון לא אושר לפי ס' 2ל חוק יחסי ממון.
בהסכם נקבע כי הדירה, אשר כזכור הילדים הסתלקו מחלקם, שייכת למנוח "… למשיבה אין לא תהיה כל זכות שהיא לגביה עקב החיים המשותפים שמנהלים שני הצדדים" (ס' 1 להסכם). מספר שנים אחר כך נפטר המנוח מבלי שערך צוואה.
זמן קצר אחר כך הזדרזה האישה והגישה בקשה לצו ירושה וביקשה מחצית מעיזבונו של המנוח לרבות הדירה. הילדים הגישו התנגדות לבקשה לצו ירושה, שהתמקדה בדירה בלבד, בטענה כי המשיבה מנועה מלרשת הדירה נוכח ההסכם שחתמה עם המנוח. מזכירה בשנית כי הסכם זה לא אושר מעולם. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את ההתנגדות לצוואה וקבע כי המשיבה יורשת גם את זכויות המנוח בדירה. על כך הגישו הילדים ערעור.
בערעור טענו הילדים כי ההסכם שנחתם בין אביהם לאישה החדשה הוא הסכם איזון משאבים, ולכן לאישה החדשה אין חלק בדירה. לעומתם טענה האישה החדשה כי מכיוון שהסכם הממון לא אושר אין לו כל תוקף.
המחלוקת בין הצדדים –זכויות האישה במקרה זה לא הידועה בציבור בדירה. האישה החדשה מצד אחד ושניים מילדי המנוח מנישואיו הראשונים (מצד שני – נסבה על דירת מגורים אשר בבעלותו המלאה של המנוח, שאת חציה קיבל מכח ירושת אשתו הראשונה, אם ילדיו.
כאמור לאחר נישואיו השניים ערכו המנוח והאישה החדשה הסכם יחסי ממון שלא אושר ובו נקבע:
"מוסכם בזה בין הצדדים כי הדירה ברח' גדעון בן יואש 43/21 באשקלון, הינה בבעלותו של צד א' ורשומה על שם צד א' ועל שם אשתו המנוחה אידל טוני ז"ל תהיה שייכת כולה גם בעתיד לצד א' ולצד ב' אין ולא תהיה כל זכות שהיא לגביה עקב החיים המשותפים שמנהלים שני הצדדים".
ובסע' אחר נקבע:
"אם ילך צד א' לעולמו לפני צד ב' לא תהיה לצד ב' כל זכות בנכסי א'"
בית המשפט קובע חד משמעית כי סעיף זה בהסכם אינו תקף וכי אם רוצים למנוע הורשה או להוריש יש לשקלל זאת בצוואה.
בשפה משפטית בסוגיית דיני ירושה בדירה קובעת כבוד השופטת צילה צפת
"השאלה שהועמדה על הפרק, וטרם נדרש לה בית המשפט העליון, היא – האם הסכם הממון הנ"ל, אף בהנחה כי תקף (על אף שלא אושר), מהווה "צוואה" השוללת את זכותה של האלמנה לרשת את נכסי המנוח, או במילים אחרות האם ההסכם "גובר" על הסדרי ההורשה הקבועים בחוק ההורשה התשובה שלילית.
לטעמי, לא קיים כל "מאבק" בין חוק יחסי ממון לבין חוק הירושה שכן בעוד חוק יחסי ממון והסכמי ממון תוחמים ושולטים על היקף העיזבון מכח החיים המשותפים, לעת פקיעת הנישואין, הרי חוק הירושה קובע את זהות היורשים וחלוקת העיזבון, בין בירושה על פי דין ובין מכח צוואה. במילים אחרות –חוק יחסי ממון שולט על מרחב חלוקת הנכסים בין בני זוג, לעת פקיעת החיים המשותפים ומכח החיים המשותפים ואילו חוק הירושה שולט על מרחב חלוקת הנכסים שנותרו בעיזבון המנוח לאחר החלוקה עקב החיים המשותפים. פרשנות זו יוצרת הרמוניה חקיקתית המיישבת בין שני החוקים והתאמתם והיא עדיפה על זו הגורסת כי האחד גובר על השני על אף הסתירה בניהם.
ההלכה בעניין השפעת החיים המשותפים של בני זוג על היקף העיזבון התפתחה עוד בזמנה של הלכת השיתוף, אשר שלטה על יחסי הממון בין בני זוג בטרם נכנס חוק יחסי ממון לתוקפו, זאת מכח חקיקה שיפוטית, ע"י הדוקטרינה של "חזקת השיתוף". עיקרה של הלכת השיתוף הוא בייחוס כוונת שיתוף בנכסי בני זוג שנישאו לפני 1974, כעולה מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה".
ובשפה משפטית "החזקה שהוחלה תחילה על דירת מגורים משותפת, הורחבה עם התפתחות הפסיקה גם על רכוש עסקי הלכת בסיליאן ובהמשך על "נכסים חיצוניים", היינו נכס שנרכש ע"י אחד הצדדים לפני הנישואין או התקבל בירושה, הכל כמובן בהתאם לנסיבות דרהם נ' דרהם, נ (4) 865 אבולוף נ' אבולוף מ"ז (5), 596 ;
משכך נקבע כי "ברישום מעיקרו על שם אחד מבני הזוג אין – כשלעצמו – כדי לעגן את טענת ההפרדה הרכושית" שהרי כל עיקרה של חזקת שיתוף נכסים נוצרה ובאה למקרה כגון דא, שהרכוש נרשם רק על שם אחד מבני הזוג (פיכטבאום נ' פיכטבאום ל"ח (3), 22; גדסי נ' גדסי ל"ו (2), 645; ע"א 964/92 אורון נ' אורון מ"ז (3), 758.]
הפועל היוצא – אם לבן הזוג האחד קיימות זכויות על פי הלכת השיתוף, שהן מטבען בעלות אופי קנייני, הרי שלעת פטירת בן הזוג השני, נכסים אלו יגרעו מעיזבונו. משמע – זכותו של בן הזוג לתבוע את הבעלות על הרכוש מכח החיים המשותפים גם לעת פקיעתם עקב פטירה [ יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פד"י מ"ח (3), 372; וינפלד נ. מנהל מס שבח, מד (4) 607]. תביעה שכזו, לאחר פטירת בן הזוג היא תביעה בדבר היקף עיזבון, עת מתבקש ביהמ"ש לקבוע מה הרכוש השייך לבן הזוג הנותר בחיים מכוח זכותו הקניינית אותה רכש עקב החיים המשותפים, וללא קשר לשאלה אם יש לו זכויות בעיזבון אם לאו (אם נניח למשל כי הודר בצוואה), מנגד יקבע מה נותר בעזבון כרכושו של המנוח אשר יחולק על פי לזוכים בעיזבונו. מכאן שאם המנוח ערך צוואה אין ביכולתו אלא לצוות את חלקו בלבד ברכוש המשותף [ תע' (ת"א) 6014/99; עזבון המנוח פרים בן טובים ז"ל נ' ישראלה יסקין www.nevo.co.il]. "
ההסכם שנערך בין המנוח לאישה החדשה אין לו רלבנטיות כלל ועיקר למצב של פטירה אלא רק למצב של פרידה.
אילו היו נפרדים לא הייתה זכאית לחלק בדירה ואולם משעה שהמנוח לא הותיר צוואה אזי האישה החדשה היא חלק מהיורשים וזה לא קשור לכל הסכם.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
