ח' תושב באר שבע התגרש מאשתו לאחר שהיא התעמרה בו ותוך שילדיו התנכרו אליו לחלוטין. בגיל מבוגר חלה ח' ואחותו אשר מתגוררת באר שבע טיפלה בו במסירות עד יום מותו.
4.3.2007
ש', אחרי שאת נסעת ממני אני הייתי חולה חזק מאוד.
חיכיתי לך. עו"ד בלקין מכיר אותך.
כל מה שיש בדירה אני נותן לך.
אני מרגיש שאני כבר לא אחיה.
כולם יודעים שאת קנית את הדירה.
א' הבת שלך עזרה, לקחה את המשכנתא.
תלכי לי', ס', הם יעזרו לך.
הכל מה שנמצא בדירה את יודעת איפה.
איפה שהייתי אתך את יודעת.
ש', הכל תעשי בשכל.
תעזרי לX בן של ….
כמו כן המשכנתא של הבית תתני לא.י.ר. ומ'.
תעזרי לא' ואל תשכחי X.
הבית אני נותן במתנה עשית הכל בעצמך.
לטענת האחות, המנוח הותיר אחריו צוואה בכתב יד, הנושאת תאריך וחתימה, אותה יש לקיים. לשיטתה, היא עמדה בנטל להוכיח כי הצוואה כתובה בכתב ידו של המנוח, שהרי חמישה עדים שונים העידו כי הם מזהים את כתב היד של המנוח על-גבי הצוואה. בית המשפט אינו מקבל את גרסת האחות למרות שהאחות הפנתה לעובדה כי כתב ידו של המנוח הינו כתב יד ייחודי, בלתי ברור ובעל מאפיינים ייחודיים והדגישה כי דווקא הקטיעות שבמסמך וצורתו מעידים על אמיתותו.
לגבי החתימה טענה האחות כי על-גבי הצוואה מופיע שרבוט שהינו חתימת המנוח. אמנם המומחה קבע כי לא ניתן לקשור בין החתימה על גבי הצוואה לבין דוגמאות החתימה שהועברו לעיונו, אולם המומחה ציין בחקירתו כי הוא אינו יכול לדעת מה קרה בחלוף השנים. האחות טענה כי גם אם הצוואה לוקה בפגמים וגם אם חלקה אינו ברור, בסמכות בית המשפט לקיימה.
האחות טענה כי ס' 25 לחוק הירושה קובע כי בית המשפט רשאי להשלים פרט מן הפרטים ככל שהם חסרים, כך שגם אם אין חתימה על גבי המסמך ו/או ישנו פגם בתאריך, יכול בית המשפט לקיים את הצוואה, במידה ואין לבית המשפט ספק כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
האחות טענה לנסיבות חייו של המנוח, שלא היה בקשר עם ילדיו ואף שררה ביניהם איבה ארוכת שנים. הדבר עולה, כך נטען, גם מהתצהירים שהוגשו מטעם הבת. האחות ובתה א. הן שסייעו למנוח במימון רכישת הדירה והן שסעדו אותו. המנוח הכיר טובה לאחות ובחר לצוות לה את כל רכושו. האחות מפנה לסתירות בתצהירים מטעם הבת, בשאלת הקשר עם המנוח. היא גם מציינת כי הבת אמרה באחד הדיונים כי בידיה מסמך מטעמו של המנוח לפיו כל מה שיש לו יעבור לילדיו, ומשנמנעה מהצגת המסמך בבית המשפט, הדבר מהווה חיזוק לראיות האחות.
חוק הירושה מכיר בארבע צורות שונות לעריכת צוואה: בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה.
סעיף 19 לחוק הירושה מפרט את צורתה של צוואה בכתב יד, כדלהלן: "צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו".
אין מחלוקת כי חוק הירושה אינו כולל הגדרה לעצם מונח צוואה. עמד על כך כב' השופט ג'ובראן באחת הפרשות, בכותבו:
בחוק הירושה לא מופיעה הגדרה למונח "צוואה". בעבר, צוואה הוגדרה על-ידי המחוקק כ"הצהרה חוקית בכתב שבה מגלה המצווה את רצונו כדת מה לעשות ברכושו לאחר מותו… במקום אחר בו נדונה ההגדרה של צוואה, נפסק כי היא חייבת לכלול יסוד כלשהו של הענקה – בין אם מפורשת ובין אם משתמעת – של זכויות בעיזבון. מסקנה זו התבססה, בין היתר, על ניתוח המגמה העולה מהוראות חוק הירושה ומן ההיסטוריה החקיקתית של החוק.
עו"ד רחל שחר מסבירה על הנקודות החשובות בכתיבת צוואה בכתב יד
עיקרון-העל בדיני צוואות הוא כי "מצווה לקיים דברי המת". בית המשפט קובע כי יישומו של עקרון – על זה מחייב כי בפני בית המשפט יובאו דברי המת, בהם הוא אומר מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. הדברים צריכים להיאמר על ידי המת במסגרת צוואה על פי אחת הצורות הקבועות לעריכת צוואה. בתי המשפט קבעו לא אחת כי אין די בקיומן של נסיבות חיצוניות, מהן יכול בית המשפט לשער כיצד היה רוצה המנוח לחלק את רכושו.
עמד על כך הנשיא ברק בפרשת פרוכנבוים נ' מגן דוד אדום בישראל ע"א 102/80"
"אין אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה היה אומר – ולא אמר – אילו חשב בדבר, אלא אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה אמר, כאשר אמירה זו מתפרשת על פי אומד דעתו. באין כל אמירה, אין כל 'וו', עליו ניתן לתלות הוראה מנחילה".
וכך אמר גם כבוד השופט דב לוין בע"א 405/88 ארנסט נ' לב
"אין אנו חסרים מקרים בהם ניתן להסיק מה היה אומר נפטר לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו, אילו אך זכה לומר דבריו באותו ענין. ואף על פי כן, גם במקרים אלה, אם המנוח לא הספיק להביע ממש את רצונותיו בנוסח סופי ומוגדר אין בית המשפט יוצר עבורו צוואה, והרכוש יחולק על פי החוק, בהעדר צוואה, או על פי צוואה קיימת שטרם בוטלה".
כאשר אין בפני בית המשפט מסמך הכולל הוראת הנחלה או פירוט מה ייעשה ברכושו של אדם לאחר מותו, קביעה שיפוטית בדבר מהותה של הוראת ההנחלה, ובדבר זהות הנוחלים, מצויה מחוץ למתחם פעולתו הלגיטימית של בית המשפט. גם הוראת סעיף 33 לחקוק הירושה מכריעה בעניין הזה וקובעת כי "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה". על פי הוראה זו, בית המשפט נדרש להבין את הוראות הצוואה "מתוכה" ללא על ראיות חיצוניות.
בפרשה זו בה נכתבה הצוואה על פתק קבע בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע כי: "ספק בעיני האם ניתן בכלל לראות את המסמך שהציגה האחות כבא בגדרי המונח "צוואה" ולמצער מדובר ב"צוואה סתומה". המדובר במסמך המנוסח כמכתב לש.. הוא כתוב בכתב יד קשה לפיענוח, באופן מקוטע, ללא סימני פיסוק, וללא רצף הגיוני כלשהו. המסמך אינו נושא את הכותרת "צוואה" ואין בו כל סממן אחר המעיד על כך שמדובר בצוואה, למעט אולי אמירת הכותב כי לא נותר לו הרבה זמן לחיות".
"גם אחות המנוח, המבקשת את קיום הצוואה, הודיעה כי נתקלה בקשיים לתרגם את המסמך. לדבריה, מספר מתרגמים מוסמכים אליהם פנתה החזירו את המסמך בטענה כי הם אינם יכולים לתרגמו. בסופו של דבר הונחו בפני בית המשפט שלושה תרגומים שונים של המסמך, שיש ביניהם הבדלים מהותיים. השוני בולט כבר בציון התאריך. בתרגום אחד מופיע התאריך 4.3.07, בתרגום אחר 11.3.07 ובשלישי כתוב כי "היום לא קריא". על פי שלושת התרגומים, המסמך מופנה כביכול ל"ש." (שמה הפרטי של אחותו של המנוח) אך על פי התרגום של חברת פרוטוקול, רוב המכתב נכתב בפניה לגבר ורק סופו מופנה לגוף נקבה. על פי חלק מהתרגומים, המנוח נותן לכאורה את תכולת הדירה ל"ש." אך על פי תרגום אחר הוא רק מציין שהיא יודעת היכן כל מה שנמצא בדירה. לגבי הבית, שלושת התרגומים מדברים על כך שהמנוח נותן את הבית במתנה למי שאליו מופנה המכתב. לגבי רכוש אחר קיימת אי בהירות ואי התאמה. אחד התרגומים מדבר על מתן חלק ברכב לא.. בתרגום אחר מדובר בהקשר זה על המשכנתא של הבית, כאשר התברר שכלל לא רובצת משכנתא על הבית. קריאתו של כל אחד מן התרגומים מותירה את הקורא ללא הבנה ברורה באשר לרצונו המדויק של הכותב. כל התרגומים קטועים, נעדרים רצף הגיוני ומכילים משפטים לא ברורים. כך למשל, לא ברור כיצד מתבקשת "ש." לסייע לאנשים שונים המוזכרים במסמך".
בית המשפט קובע כי לכן בנסיבות אלה של כל כך הרבה פרשנויות למסמך אחד לא ניתן להסתייע ב"עדויות החיצוניות".
אמנם כולם הסכימו בפני בית המשפט כי בין המנוח לגרושתו וילדיו היה נתק מוחלט נראה כי הכל מסכימים כי היה נתק בין המנוח לילדיו וגרושתו, אל מול יחסי קרבה בין המנוח לאחותו (ובתה א'). אולם בית המשפט קובע בכך אין די כדי להשלים את הבנת המסמך.
צפו בעו"ד רחל שחר מסבירה: איך רושמים צוואה בכתב יד?
זבית המשפט קובע כי: "מהתרגומים שהוגשו לבית המשפט עולה כי המנוח ידע והכיר באפשרות לפנות לעורך דין והוא אף נוקב בשמו של עורך דין ספציפי. לפיכך, מתעוררת השאלה, לו אכן היה מעוניין המנוח להוריש את רכושו לאחותו, נוכח הנתק הממושך בינו לבין ילדיו, הכרת התודה לאחות ומצבו הרפואי המתדרדר, מדוע לא פנה לעורך דין להסדרת העניין".
הלכה פסוקה היא כי בצוואה אשר כתובה בכתב יד זיהוי כתב היד כתב היד הוא איפוא תנאי מקדמי והכרחי כדי שהמסמך יוכל להחשב צוואה בכתב יד. מי שמבקש לקיים את הצוואה צריך להוכיח שכתב היד בו נכתבה הצוואה הינו כתב היד של המנוח על המבקש לקיים את הצוואה נטל השיכנוע להוכיח מעל לכל ספק, כי המדובר במסמך שנכתב כולו בכתב ידו של המצווה (שוחט, שם, בעמ' 98; המ"פ (חי') 331/94 לביא נ' לייבה, תקדין מחוזי 97(2) 941).
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
