פירוק חברות בהליכי גירושין-הסיבה הבסיסית אובדן אמון בין בני זוג
הלכה פסוקה היא, כי יש לטפל בבקשת פירוק של חברה פרטית לפי הכללים החלים על פירוקה של שותפות. מה שמצדיק פירוקה של שותפות ייראה גם צודק וישר לפירוקה של חברה פרטית ניתן לראות איזכורים לכך בפס"ד חמרה נ' שפלטין וכן בפס"ד שטיבל נ' שטיבל
הכלל בדבר פירוק חברות כגון דא מכוח ס' 257(5) לחוק החברות בין השאר כאשר אובד האמון בין בעלי המניות, וכפועל יוצא לא ניתן לנהל אותן כפי שנוהלו בעבר. על חברות ראוי להשקיף כשותפות מיוחדת, כזו שהוקמה על ידי בני זוג נשואים ומתאפיינת בדרגת אמון שאין למעלה הימנה. ממילא, משאבד האמון בין הצדדים, שוב אין תקומה לחברות שהוקמו.
בית המשפט קובע כי במצב בו יש שבר בלתי הפיך בחברת בני זוג, יש מקום להקיש מפקודת השותפויות, שנועדה לאפשר פירוק מקום בו יחסי השותפים הגיעו לשפל מדרגה שאיננו מאפשר להמשיך ולנהל את השותפות (פרנקל עמ' 257).
בלשון אחרת, משעה שהחברות הינן מעטפת תאגידית שנועדה לניהול נכסי בני הזוג ועסקי משק הבית המשותף, די בכך שאחד מבני הזוג טוען בתום לב לאובדן אמון במשנהו, כדי להביא לפירוקן. בית המשפט קובע החוזה הזוגי, שמהווה את חוקתה של החברה מצדיק לקרוא לתוך תקנון החברה תנאי מכללא לפיו אובדן האמון בין בעלי המניות מהווה עילה לפירוקה של החברה. הדבר מתבקש גם מטעמים פרקטיים של ניהול החברות.
בית המשפט קובע כי השאלה אינה האם הגרוש אכן ניצל את הסיטואציה שנוצרה לטובתו, אלא האם יש לו יכולת לנצל את הסיטואציה לטובתו שכן ניגוד האינטרסים שנוצר לנוכח המשבר בין הצדדים מבסס חשש מתמיד ולא ערטילאי לפגיעה בזכויות התובעת.
אשר לחברה המשותפת, בה משמשים שני הצדדים דירקטורים, הרי לנוכח השפל ביחסי הצדדים שהתוצאה שלו היא שהאישה אינה מוכנה לשתף פעולה שום החלטה של החברה ייתכנו לכך רק תוצאות שליליות: או שהחברה תימצא במבוי סתום או שהנתבע ינסה לנהל אותה בפועל כפי ראות עיניו. בית המשפט לענייני משפחה קובע כי במצב דברים כזה בו יש סכסוך חמורים בין שני הדירקטורים היחידים בחברה אין אפשרות והצדקה להמשך פעילותה של החברה ויש לפרקה.
בית המשפט לענייני משפחה קובע כיאמנם, יתכנו מקרים יוצאי דופן בעליל, בהם אובדן האמון בין בני זוג בעלי מניות, לא מחייב את פירוקה של החברה. המדובר במקרים בהם ישנה פעילות עסקית שאיננה תלויה בפעילות בני הזוג או מי מהם, וכאשר קיים מנגנון ניהולי-מקצועי שמאפשר את המשך הפעילות העסקית כבעבר ללא קשר ליחסי בני הזוג.
במקרה הנדון הבעל הוא מנהל יחיד של החברה והחברה עצמה קשורה בחבל טבורה לנתבע עצמו. לנוכח האמור, גם אם הנתבע יצליח להזים את טענות התובעת בדבר ניהול לא ראוי של החברות, לא יהא בכך כדי להציל אותן מפירוק. בית המשפט קובע כי "נשמת אפן של החברות היה האמון בין בני הזוג, ומשאמון זה אבד נִטלה הנשמה, וכל שנותר הוא קליפה תאגידית המחייבת פירוק על מנת שלא תעמוד חוצץ בין הצדדים לבין נכסיהם, משעה שהחברה הלכה למעשה לבית עולמה".
עו"ד רחל שחר מסבירה: כיצד לשמור על העסק בעת הליך הגירושין
מגמת הפסיקה היא לא להפוך בני זוג ניצים שותפים בעל כורחם בחברה, כפי שנפסק בפסק דין "פאר עד" חברה לבנין נ' אושרובסקי.
הזכות לפירוק שיתוף במקרקעין בגירושין היא "מעין זכות אבסולוטית" קרי – זכות שאין כנגדה חובה קורלטיבית (לבד מן החובה לעמוד עליה בתום לב, בהט נ' בהט לכן אין עילת הגנה מפני העתירה לפירוק. ביצוע הפירוק עצמו ייעשה בדרך הקבועה בסעיף 40 לחוק המקרקעין הקובע כי פירוק השיתוף במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה יהא על דרך מכירתם וחלוקת הפדיון.
מכיוון שפנייה לייעוץ משפטי היא קריטית במשרד קו חם לפניות טלפוניות בנושא עורך דין גירושין פירוק שיתוף במקרקעין
03-7949755
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
