חלוקת פנסיה בגירושין

גירושין איזון כושר השתכרות וחלוקת הפנסיה המאמר עשה אתכם "חצי עורך דין"

כאשר עלתה, בפעם הראשונה, בפני בית המשפט העליון, השאלה כיצד לנהוג ביחס לזכויות של עובד ממקום עבודתו, ראה בהן בית המשפט העליון זכויות אישיות של העובד, שאין לבן הזוג שלו חלק ונחלה בהם. מאז ועד היום חלו שינויים משמעותיים בתחום חלוקה פנסיוניות בין זני זוג שהתגרשו

תוכן עניינים

המפנה הראשון בנושא זכויות פנסיוניות בין בני זוג הייתה פרשת בר נתן. הגברת בר נתן הייתה נשואה לבעלה מאז שנת 1944. 

בעלה, היה סוכן עצמאי של חברת ביטוח, ולאחר מכן, ייסד חברת ביטוח בשם "גלבוע בע"מ". לאחר שלושים ושלוש שנות נישואין, בשנת 1977, החליטו הצדדים להתגרש ועלתה שאלת חלוקת החסכונות הפנסיוניים בין בני הזוג. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, כי לאור אורח חייהם התקין, ובשל תרומתו של כל אחד לתא המשפחתי, חלה עליהם חזקת השיתוף, מיום נישואיהם (1944) ועד שנת 1977, מועד הפירוד, שהוא תאריך תום חיי השיתוף בין בני הזוג. השופטת וולנשטיין, החילה את חזקת השיתוף לגבי חלק מנכסי בני הזוג אך סירבה להחיל את חזקת השיתוף על נכסים עסקיים. בית המשפט העליון הפך את החלטתה והחיל את השיתוף גם על הנכסים העסקיים.

לאור זאת, הוחלה חזקת השיתוף גם על הנכסים העסקיים, וגם על אותה חברת "גלבוע", שהקים המערער, ושבה נרשמה האישה כבעלת 1% מן המניות. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המערערת וקבע, כי חלקה במניות שהקים בעלה  הוא 50%.

 (שם, בעמ' 557, בין האותיות ד-ו). 

117. לגבי נושא אחד – שהוא מקביל ודומה לעניין הפנסיה בתיק שלפנינו – קבע בית המשפט העליון, בפרשת בר נתן הנ"ל, את הדברים הבאים (שם, פיסקה 11, עמ' 559, בין האותיות ב-ה):

"11. פוליסות הביטוח:נ

השופטת המלומדת הבחינה בין שני סוגי פוליסות:ב פוליסות מנהלים ופוליסות ביטוח חיים. השופטת הבחינה בין שני הסוגים, כאשר לגבי הסוג השני היא קבעה, כי יש לראות את הפוליסות כנכס מנכסי המאמץ המשותף, כשהמדובר הוא בשנים שבהן נצבר הכסף עד ליום הפירוד.

הבעיה מתעוררת לגבי הסוג הראשון – המדובר הוא בפוליסות מנהלים. אלו פוליסות, שנעשו על-ידי החברות 'גלבוע', 'כינון' ו'איתנים', כדי להבטיח למשיב פיצויי פיטורין ופנסיה.

השופטת המלומדת ראתה בפוליסות אלו תשלומים סוציאליים, שמשלם מעביד עבור העובד, ושלאישה אין חלק בהם (השווה בעניין זה רוזן-צבי, בספרו הנ"ל [יחסי ממון בין בני זוג, תשמ"ב], בעמ' 41, ה"ש 139).

לגבי פוליסות מנהלים, שנעשו לאחר תאריך הפירוד, ודאי שאין לחלקן בין בני הזוג; אולם לגבי פוליסות, שנעשו בטרם הפירוד, הרי מדגיש בא כוח המערערת, כי השופטת קמא – כשקבעה שפוליסות המנהלים הן כספי המעביד – לא נתנה דעתה לכך, שמדובר במקרה שבעלה הוא בפועל המעביד, או ליתר דיוק, המעבידות הן חברות שבשליטת בעלה, מבחינת היותו בעל מניותיהן ומנהלן של חברות אלו. אין בידנו לקבל את טענות בא-כוח המערערת, ודעתנו כדעת השופטת המלומדת, בפרט כאשר אין טענה או ראיה, כי המדובר הוא בעיסקה פיקטיבית, וההבחנה בין החברה כגוף נפרד ממנהליה בעינה עומדת".

במצב המשפטי היום  על פי הפסיקה המעודכנת, זכאי בן זוג לקבל מחצית מרכוש הרשום והמנוהל על ידי בן הזוג האחר, בין אם מדובר במוניטין ובין אם מדובר בתיק ביטוחים.

מעמד זכויות סוציאליות ופנסיה ששל בעל שמשרת בצבא קבע בפרשה מאוחרת יותר, פרשת גלבוע עלתה שאלה דומה, של מעמד הזכויות הסוציאליות והפנסיה, של הבעל, ששירת בצבא קבע. 

בפרשת גלבוע, בני הזוג נישאו בשנת 1972, וחייהם המשותפים פסקו בשנת 1980.

כל צד הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי (היה זה לפני הקמת בית המשפט לענייני משפחה), בה תבע כי יוצהר שהרכוש של בני הזוג הוא משותף. 

על ידי כב' השופט גבריאל בך; לדבריו הסכימו, כב' השופטים דב לוין ואברהם חלימה).

127. בנושאים הקרובים לענייננו, דהיינו: חשבונות בנק, תוכניות חסכון, פיצויי פרישה והיוון הגימלה מצה"ל, דן בית המשפט העליון, והתייחס אליהם, לכל קבוצה של נכסים פיננסיים אלה, בנפרד. 

128. כב' השופט גבריאל בך, תחת הכותרת, "החשבונות ותוכניות החיסכון", קבע, כי "כיוון שכל חשבונות הבנקים ותניות [צ"ל: ותכניות] החיסכון של בעלה נשמרו בנפרד מתכניותיה של המערערת, ועל שמו בלבד, דומה שאין עילה להניח, כי כוונת בעלה הייתה, שהחשבונות ותכניות החיסכון יהיו משותפים לו ולרעייתו. הראיות המועטות והקלושות אודות חיי הנישואין אינן פותחות פתח לקביעת כוונת שיתוף לגבי החשבונות הנפרדים, ולכן אין הצדקה להחיל עליהם את חזקת השיתוף" (שם, בעמ' 181, בין האותיות ג-ד, בפיסקה 9). על פסק דין זה הושמעה ביקורת רבה על ידי מלומדים רבים ובעיקר על ידי פרופסור אריאל רוזן צבי ז"ל.

מספר שנים אחר כך הגיעה פרשת רון לשולחן בית המשפט העליון כאשר בפרשה זו נשוא הדיון היה שיתוף בפיצויי פיטורים ופידיון קרן פנסיה בין בני זוג בהליכי גירושין.

157.

בעקבות קביעה עקרונית זו, החליט בית המשפט המחוזי בחיפה: "אשר-על-כן קבע, כי האישה זכאית למחצית זכויות המערער לפנסיה ולפיצויי פיטורין ממקום עבודתו למשך התקופה שבין יום נישואיהם 19.1.65 ועד ליום הפסקת עבודתו של הנתבע ב'צים', באוקטובר 1985. מסכום זה, קבע השופט המלומד, יש לקזז את מחצית שווי זכויותיה של האישה כעובדת בית החולים רמב"ם למשך תקופת הנישואין. מאחר שבני הזוג נשואים זה לזה כ-21 שנים, ובעוד שתקופת עבודתו של המערער ב'צים' נמשכה 33 שנה, קבע השופט המלומד, כי האישה זכאית למחצית מ-21/33, דהיינו, 32% מתוך מכלול הסכומים שקיבל המערער עבור פנסיה ופיצויים" (מובא שם, שם, בין האותיות  ג-ה).

בפרשת רון הוחלט סופית כי זכויות הפנסיה של בני הזוג בגירושין הינן ברות איזון ויחולקו חצי חצי: 

"לעניין זה יפים ומקובלים עלי דבריו של פרופ' א' רוזן-צבי בספרו, דיני המשפחה בישראל – בין קודש לחול (פפירוס, תש"ן) 487 [הובא לעיל בפיסקה 139]:

'זכויות הפנסיה נחשבות כחלק בלתי נפרד מן התמורה, שהעובד זכאי לה עקב עבודתו… זכויות הפנסיה מוקנות לעובד כחלק מן השכר הכולל במובנו הרחב. הזכות, הנקנית באופן ישיר או עקיף עקב העבודה, הנה חלק מן השיתוף באותה מידה, שהעבודה ותוצאותיה נחשבות כפרי המאמץ המשותף של בני הזוג. כל אימת שהעבודה ופירות ההשתכרות הם רכוש בר-חלוקה – ובדרך כלל חלק מן השיתוף – אין טעם ואין הצדקה להוציא מן הכלל חלק מתנאי העבודה או ההשתכרות יהא אשר יהא המיון המשפטי שלהם לצרכים משפטיים שונים.

מהו מועד הפסקת השיתוף ואיך תיעשה חלוקת נכסי קריירה במהלך הגירושין

174. נושא חשוב שהוכרע בפרשת לידאי , ויש לו השלכות גם לתיק שלפנינו, הוגדר על ידי כב' השופטת נתניהו בכותרת "מועד הפסקת השיתוף"

175. כב' השופטת נתניהו, מציגה את הבעיה, הן השיקולים בדבר קביעת מועד זה, כמשקף את הפסקת כוונת השיתוף, וככזה, רלוונטי לצורך עריכת החישובים של חלוקת הזכויות ו/או החובות של בני הזוג שהצטברו עד לתאריך מסויים, והן ההכרעה הקונקרטית ביחס לסיום השיתוף בפרשת לידאי עצמה, באומרה דברים אלה (פרשת לידאי, שם, עמ' 613, מול האות ב – עמ' 615, מול האות ב):

מועד הפסקת שיתוף בנכסים-מהו מועד הקרע בין בני זוג לצורך חישוב זכויות פנסיוניות?

עניין אחרון זה מביאני לשאלה, מהו המועד הקובע להערכת הרכוש המשותף, לצורך חלוקתו.

ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קיצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל, מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף. אך בענייננו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע. אז נתנה האישה ביטוי מפורש לרצונה להפסיק את השיתוף, שקיומו תלוי ברצונם של שני הצדדים. המערער לא התנגד לכך. הוא רק חלק על הכללתם של חלק מהנכסים בחזקת השיתוף. הלכת השיתוף יסודה בהנחה בדבר קיומו של הסכם שיתוף בין בני הזוג. היא אינה עושה עבורם הסכם כזה, כשהם עצמם אינם רוצים בו.

מה דינם של פיצויים שהתקבלו מהעבודה?

"שירותו של הבעל בצבא הקבע היה, ככל הנראה, בשתי תקופות. התקופה הראשונה הייתה טרם הנישואין, דבר שלא הוכחש על-ידי האישה. על משך תקופה זו לא הובאו ראיות בפני הערכאה הראשונה. תקופת שירות הקבע השנייה נמשכה, לפי קביעת הערכאה הראשונה, שש שנים (1985-1979), כולן במהלך חיי הנישואין של בני הזוג. 

מה דינם של כספים שנתקבלו כפיצויים בגין פרישה מעבודה וכהיוון פנסיה? האם יש לראות בהם חלק מן הרכוש המשותף של בני הזוג? התשובה לכך כפי שעולה מהפסיקה היא בפירוש חיובית.

בשני פסקי-דין אלה של חבריי נקבע, כי זכויות סוציאליות הנובעות מעבודת הבעל במשך חיי הנישואין, יהיו אלה פיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, או הפרשות לקופות גמל, הן חלק מן הרכוש המשותף. צוטטו שם, בהסכמה, דבריו של פרופ' א' רוזן-צבי בספרו 'דיני המשפחה בישראל – בין קודש לחול' הנ"ל, בעמ' 487 [צוטט לעיל בפיסקה 209]: 

'זכויות פנסיה נחשבות כחלק בלתי נפרד מן התמורה, שהעובד זכאי לה עקב עבודתו. אין הן מענק חסד מטעם המעביד או ביטוי להכרת תודה מצידו. הזכויות מעוגנות בחקיקה או בהסכמים קיבוציים או בחוזים מיוחדים. בכל אחד מן המקרים האמורים זכויות הפנסיה מוקנות לעובד כחלק מן השכר הכולל במובנו הרחב. הזכות, הנקנית באופן ישיר או עקיף עקב העבודה, הנה חלק מן השיתוף, באותה מידה, שהעבודה ותוצאותיה נחשבות כפרי המאמץ המשותף של בני זוג. כל אימת שהעבודה ופירות ההשתכרות הם רכוש בר-חלוקה – ובדרך כלל חלק מן השיתוף – אין טעם ואין הצדקה להוציא מן הכלל חלק מתנאי העבודה או ההשתכרות, יהא אשר יהא המיון המשפטי שלהם לצרכים משפטיים שונים'. 

בפרשת לידאי הנ"ל, אף הרחיבה השופטת נתניהו את תחולת השיתוף על זכויות פנסיה, בקובעה, בעמ' 611:

'בפרשת רון עסקנו בזכויות שכבר גמלו. התוצאה אינה צריכה להיות שונה במקרים, כמו זה שלפנינו, שהזכויות טרם גמלו. כך תושג המדיניות הרצויה, להביא לחלוקה צודקת של המשאבים בין בני הזוג, ובכך גם לתרום לישוב אותן מחלוקות ממאירות בענייני רכוש, הממררות חיי בני זוג שנישואיהם נכשלו, ומעמידות מכשולים על דרך התרתם של נשואין כאלה בגט פטורין'. 

בולט ההבדל בין המקרה שלפנינו ובין העובדות שנדונו בפרשת גלבוע הנ"ל. במקרה ההוא, המדובר היה ב – 

'בני זוג שלא נולדו להם ילדים. כל אחד מהשניים היה שקוע בעסוקו ובעבודתו, כשהמפגשים והמגעים ביניהם היו די מצומצמים. הבעל שירת כל השנים בצבא הקבע במקום מרוחק מביתו, ונעדר תקופות ממושכות מהבית, כשהוא מגיע אליו לחופשותיו בלבד' (שם, בעמ' 176). 

ואילו במקרה דנן, אמנם החזיקו בני הזוג כאמור חשבונות נפרדים, אולם אורח חיי נישואיהם התקין, אשר נמשך 13 שנה, תוך ניהול משק בית משותף וכיסוי ההוצאות הכרוכות בכך ביחד, ותוך גידול וחינוך משותף של ילדיהם, אכן מלמד על שיתוף בנכסים ובמשאבים, שהושגו כפרי אותו מאמץ משותף. בנסיבות אלה, יש לראות גם בפיצויי הפיטורין עקב סיום שירות הקבע בצה"ל, ובפנסיה המהוונת על אותן שש שנות שירות קבע במהלך חיי הנישואין (להבדיל מזכויות הפנסיה בגין שירות הקבע הראשון, טרם הנישואין), כחלק מהשתכרות הבעל בשנות נישואיו. לפיכך, אף זכויות אלה בכלל 'פירות המאמץ המשותף' הן. 

לסיכום נקודה זו, הנני מוצא איפוא כי תשלום פיצויי הפיטורין עקב סיום שירות הקבע בצה"ל, והפנסיה המהוונת עבור אותן שש שנות שירות קבע במהלך הנישואין, אף הוא חלק מן הרכוש המשותף של בני הזוג. 

בהעדר ראיה על מספר שנות שירות הקבע של הבעל טרם הנישואין, לא ניתן לקבוע את האחוז המדויק מתוך סך כספי הפנסיה המהוונת בהן חל השיתוף בין בני הזוג. אך, מכל מקום, חל השיתוף בחלק ניכר מתוך כספי הפנסיה ששולמו לבעל. 

אשר על כן, אף ביחס למקורות מימון אלה, לרכישת הדירה, היינו: כספי הפנסיה מהצבא וכספי פיצויי הפיטורין, שנתקבלו עבור שש שנות השירות בצבא הקבע במהלך הנישואין, חל דין השיתוף". 

בפרשת בר נתן, הגיע בית המשפט למסקנה דומה, והדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו:

'לדעתי, הוכחה כוונת שיתוף בין בני הזוג במקרה זה במלואה, והעובדה, שהבעל הקציב לאישה סכום מסוים מדי חודש ולא היה להם חשבון בנק משותף, נבעה מחששו של הבעל שהאישה תבזבז כספים יותר משהם יכולים להרשות לעצמם, ואין להסיק מכאן מסקנה על כוונת שמירת קו הפרדה בין נכסי בני הזוג, שנבעו כתוצאה ממאמץ משותף' (שם, בעמ' 556-557).

משהוברר, כי בני הזוג ניהלו אורח חיים תקין ותוך מאמץ משותף, הרי שלאישה זכות במחצית מחסכונותיו של הבעל אשר נצברו מהכנסותיו, שכן חסכונות אלה הם פירות ממשכורתו, אשר נתקבלה במהלך הנישואים ובמסגרת המאמץ המשותף. ברוח זו נקבע, כי מכוח חזקת השיתוף אישה זכאית לפירות שנצברו מעיסוקיו של הבעל, כגון: תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד בעבור עובדו והמוחזקים בקופות גמל (פרשת לידאי) או תשלומי פנסיה ופיצויי פיטורין (פרשת רון)".

היום הקובע לסיום השיתוף בין בני זוג בהליך גירושין מהו?

189. אחד מפסקי הדין האחרונים שניתנו על ידי כב' הנשיא אהרון ברק, כאשר כבר היה בדימוס, עסק בחזקת השיתוף בין בני הזוג, ועיקרו הוקדש לדיון בשאלה האם הלכת השיתוף בין בני הזוג מטילה על בן זוג אחד אחריות כלפי צדדים שלישיים בגין חוב של בן הזוג האחר אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ ; לדבריו הסכימו המשנה לנשיאה, כב' השופט אליעזר ריבלין וכב' השופטת מרים נאור).

במסגרת הסקירה שניתנה על ידי הנשיא ברק, בפרק השביעי של פסק דינו (תחת הכותרת "השיתוף בזכויות והיקפו"), מתאר הנשיא ברק את הלכת השיתוף, כפי שעוצבה בפסיקת בית המשפט העליון, ומקום כבוד ניתן לסוגית הפנסיה, בה אנו עוסקים עתה. 

על איזה נכסים חלה הלכת השיתוף?

"הלכת השיתוף בזכויות הוחלה על כל הנכסים של בני זוג. כך, אין היא מוגבלת לנכסים 'משפחתיים' בלבד (כגון דירת המגורים, רהיטים, מטלטלי משק הבית והמכונית המשפחתית). היא חלה גם ביחס לזכויות סוציאליות כפיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, חיסכון בביטוח מנהלים וכיוצא בזה (פרשת רון, עמ' 793). היא  כוללת גם נכסים עסקיים (ראו: ע"א 253/65 בריקר נ' בריקר, פ"ד כ(1)  589, 597; פרשת בסיליאן, בעמ' 294 ו-297; ע"א 370/87 מדג'ר נ' מדג'ר, פ"ד מד(1) 99, 101; ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז(5) 596, 601-600; בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221, בעמ' 229-228). השיתוף בנכסים העסקיים חל גם כאשר הבעל אינו משתף את אשתו בעסקיו ואף אינו מגלה לה אודותם (ראו: פרשת בסיליאן, בעמ' 298; פרשת גיטלר, בעמ' 496-495; פרשת בר נתן). יש שנכללים בה גם נכסים שלפני הנישואין או נכסים שניתנו במתנה או בירושה לאחד מבני הזוג לאחר הנישואין (ראו ע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נה(4) 709, 717-715; ע"א 1880/95 דרהם נ' דרהם, פ"ד נ(4) 865, 877; ע"א 806/93  הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685, בעמ' 704; ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, קנובלר נ' קנובלר, פ"ד מט(3) 529, בעמ' 579; ע"א 633/71 מסטוף נ' מסטוף, פ"ד כו(2) 569, 571; פרשת אבולוף, בעמ' 603-602). הלכת השיתוף עשויה להיות כללית, מוגבלת או מצומצמת. היא כללית כאשר היא חלה על כלל הנכסים. היא מוגבלת כאשר היא חלה על סוג מסוים של נכסים, כגון נכסים שנרכשו במהלך הנישואין, ומוציאה נכסים מלפני הנישואין. היא מצומצמת כאשר היא חלה רק על נכס פלוני או נכסים מסוימים, כגון בית המשפחה (י' ויסמן, דיני קניין – בעלות ושיתוף, עמ' 197 (תשנ"ז-1997))".

רחל רייצ'ל שחר ושות' – עורכי דין ונוטריון (2004) מומחים במתן פתרונות לסוגיות גירושין. המשרד מעסיק עורכי דין ונוטריונים בעלי ניסיון מעשי של עשרות שנים ומספק פתרונות יצירתיים ותוצאות יוצאות דופן.

0
כל הפתרונות במקום אחד
0
שנות ייצוג משפטי
% 0
נצחונות בתיקים
% 0
שקט נפשי
+ 0
לקוחות מרוצים
צרו קשר לקבלת ייעוץ ללא עלות

משרדנו סייע למאות לקוחות לחסוך מאות אלפי ש"ח לאורך השנים בייעוץ אסטרטגי נכון של הליכי תביעות בתוך המשפחה

פנה/י וקבל/י תשובה מקצועית לכל סוגיה לגבי עו"ד דיני משפחה צוואות

* פנייתך תטופל במהירות 050-6914314

עו"ד לענייני משפחה הסדרי ראייה