מעבר מקום מגורים הורים גרושים הינו נושא שעולה פעם אחר פעם על שולחנם של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה.
השיקולים השונים המנחים את בתי המשפט מובאים גם בפסק דין חשוב וליברלי זה
תביעה אחת היא תביעת האב, העותר לקביעת משמורת משותפת בעניינם ולחלוקת זמני שהות שוויונית בעניינם התביעה השניה היא תביעת האם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהעיר XXX לXXX, מקום מגוריה הקודם ומגורי הוריה
גם במקרה זה ביקש האב הסדר של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שויונים ושוב אני עדים לשינוי המשמעותי שחל בתפיסת העולם של שופטי בתי המשפט ברחבי הארץ-לא רק במרכז הארץ.
הצדדים נישאו ביום 24.8.16 והחל מחודש אוגוסט 2017 החלו להתגורר בדירת מגורים בXXX הרשומה על שם האב.
כאמור, במהלך חיי הזוגיות הקצרים נולדו לצדדים שני ילדים – ל', כבת 3.9 שנים, וא' כבן שנה וארבעה חודשים.
במקביל לבקשת האב למשמורת משותפת הוגשה מטעם האם בקשה לשנות את מקום מגורי הקטינים.
על מנת לבחון האם יש לאפשר את מעבר מקום מגורי הקטינים מונתה מומחית מטעם בית המשפט.
ביום 20.12.20 הוגשה חוות דעת המומחית. המלצות חוות הדעת, שתפורט עוד להלן, היו להותיר את מקום מגורי הקטינים בעיר XXX או באחד המושבים הקרובים לעיר (עד למרחק של 15 ק"מ מכל כניסה לעיר), וזאת עד להגעתה של ל' לכתה א'. או-אז, בחודש אוגוסט לפני כניסתה של ל' לכתה א' תוכל האם להעתיק את מקום מגורי הילדים למקום אחר.
על פי האמור בפסק הדין, לבד מתיעוד שהועבר על ידי ב"כ הצדדים, נפגשה המומחית עם ההורים פעמים מספר, מתוכם גם ביקור בית ותצפית אינטראקציה אצל כל אחד מן ההורים.
במסגרת בדיקתה ערכה המומחית מבחנים פסיכודיאגנוסטיים לשני ההורים בסיועה של הפסיכולוגית הקלינית גב' ס.ה. ואף שוחחה עם המטפלת הזוגית של הצדדים, שהמשיכה לטפל באב.
בחוות הדעת תיארה המומחית בהרחבה את ממצאי האבחון הדיאגנוסטי להורים, שתפקודם ככלל נמצא ברמה ממוצעת.
המומחית ערכה בעצמה, כאמור, מפגשי אינטראקציה בבתי ההורים תוך שיכולותיהם ההוריות של שני ההורים נמצאו טובות.
בהקשרו של כל אחד מן ההורים עמדה המומחית על מעלות וחסרונות בתפקודם האישי וההורי אולם הבהירה כי תפקודם האינטלקטואלי של ההורים שניהם תקין, וכי שניהם בעלי מסוגלות הורית טובה דיה.
בעניינה של האם ציינה המומחית בין היתר, כי "… עושה רושם כי גב' ב' לא השלימה את תהליך ההפרדות מהוריה, וככל הנראה הם השפיעו מאוד על תפיסתה את האב ואת חילוקי הדעות ביניהם…", וכן "… נראה כי לגב' ב' משאבים פנימיים מספקים להתמודדות עם אתגרים, קונפליקטים ומשברים מחיי היום יום. סגנון התמודדותה גמיש. היא מסתמכת פעם על אלמנטים חשיבתיים ופעם על אלמנטים רגשיים. בשל גמישות זו ייתכנו מצבים בהם תגובותיה יהיו שונות, גם מול גירויים או סיטואציות דומות. ברוב המקרים גב' ב' תדע להתמודד עם מצבי תסכול והיא תצליח להימנע מהתפרצויות רגשיות. עם זאת ניכרת נטייה להימנעות תוך נטייה לברוח ממציאת פתרונות ומשאלה מאגית כי הפתרונות יגיעו על ידי גורמים חיצוניים או גורליים. עושה רושם כי חשיבתה כי כל הקשיים המשפחתיים יפתרו אם יאושר מעברה יחד עם הילדים לXXXX לציון הינו ביטוי לחשיבה מסוג זה, על פיה הפתרון נמצא בחזרתה לאזור מגורי הוריה. לכך נוספים קווים נרקיסיסטיים ואגוצנטריים באישיותה המביאים אותה לעסוק בצרכיה שלה ולהעמידם במקום מרכזי. כחלק מהאפיונים האגוצנטריים נמצאה הערכה עצמית גבוהה, תחושה של עליונות ולהיות זכאית, וכן נטייה להחצין אחריות ואשמה. אותם מאפייני אישיות תורמים ליחסים בין אישיים מורכבים בשל נקודת מבט אגוצנטרית ולא תמיד מציאותית, תוך קושי לקחת בחשבון את נקודת מבטו וצרכיו של האחר. …. בהשפעת מאפייני אישיותה, מתמקדת גב' ב' בצרכיה שלה (להיות קרובה להוריה וחבריה, לגור בעיר שהיא אוהבת יותר ושהיא חווה כמפותחת וידידותית יותר) תוך קושי להבין כי צרכי הילדים בשלב זה של חייהם לא זהים לצרכיה שלה…" ( עמ' 12 – 13 לחוות הדעת).
בעניינו של האב, ציינה המומחית בין היתר, כי "… מדובר באדם בעל יכולת אינטלקטואלית תקינה עם חשיבה מעט קונקרטית.
הוא נוטה להתמקד באספקטים פרגמטיים של החוויה, תוך קושי מסוים לזהות אלמנטים מופשטים או מורכבים. המורכבות הפסיכולוגית נמוכה ועלולה להקשות עליו להתמודד באופן יעיל עם מצבים טעוני רגש או מורכבים…תפיסת המציאות תקינה. לרוב נשמרת תובנה חברתית בסיסית. עם זאת באבחון עלו רמזים לקושי בשיפוט המציאות, כאמור, בעיקר במצבים טעונים רגשית. עושה רושם כי הקושי נובע ממתן פרשנות שגויה על רקע עירוב של רגשות שליליים וכואבים… לצד נטייתו לא להבין ההקשרים או הניואנסים הקטנים… המנעד האפקטיבי תקין. יש למר ב' יכולת להתחבר לעולם הרגש ועולמי הרגשי מגוון. עם זאת, בהתמודדות עם מצבי קונפליקט הנוגעים ל"נקודות עיוורות" … החלטותיו יושפעו בראש ובראשונה מהאמוציות ופחות מעולם המחשבות וההרהורים. בשל כך סביר להניח כי במצבי קיצון מר ב' ירגיש מוצף ובהשפעת אימפולסיביות ומתן פרשנות שגויה הוא עלול להגיב בחוסר ויסות רגשי או חוסר שליטה. לאורכו של האבחון בלטו נושאים לא פתורים סביב ההיסטוריה האישית, במיוחד סביב לדמות האב המופנמת, שנחווה כנעדר ולא מחויב לילדיו. עולה באבחון שאיפה ברורה לתקן את המעוות ומשאלה להיות דמות הורית מיטבית ומשמעותית, בשונה לאביו מולו. כאשר מרגיש בטוח ונינוח, היחסים הבין אישיים קרובים ומשמעותיים. הוא מחוייב אליהם ומוכן להשקיע בשמירה על הקשרים…" (עמ' 13 – 14 לחוות הדעת).
בסיכומם של דברים, סברה המומחית כי בין היתר לאור מסוגלותם ההורית השווה כמו גם בשים לב לחשש שהאם לא תצליח לכבד את מקומו של האב בחיי הילדים, ראוי להגדיר את משמורת הילדים כמשותפת להורים שניהם, וכן כי בשלב זה עד הגיע ל' לכתה א', לא תותר העתקת מקום מגורי הקטינים:
"… במהלך הבדיקה נמצא כי לשני ההורים מעלות וחסרונות. שני ההורים אוהבים מאוד את הילדים ושני ההורים בעלי מסוגלות הורית טובה דיה. לא מצאתי כי הורה אחד עדיף על משנהו על כן אני ממליצה כי משמורת הילדים תוגדר כמשמורת משותפת, הטומנת בחובה אחריות הורית שווה.
אני סבורה כי אם יוחלט שהאם תהיה הורה משמורן, כפי שהיא מבקשת, קיימת האפשרות כי היא לא תצליח לכבד את מקום האב, תפעל לצמצם את מעורבותו של האב בחיי הילדים, ובכך עלולה להיפגע רווחתם של הילדים וזכותם לגדול ולהיות בקשר עם שני ההורים.
אני סבורה כי טובת הילדים בשלב זה של חייהם היא להמשיך להתגורר בXXX מאחר ובגילם הצעיר נסיעות ארוכות בין שני הבתים כמעט מידי יום לא תואמת את טובתם. אני לא מתעלמת ממצוקתה של האם, שחווה את העיר כעוינת לה, אך עליי להעמיד בראש ובראשונה את טובתם ורווחתם של הילדים.
על כן אני ממליצה כי עד להגעתה של ל' לכתה א', הילדים ימשיכו להתגורר בXXX או באחד המושבים הקרובים לעיר (עד 15 ק"מ מכל כניסה לעיר).
בחודש אוגוסט לפני כניסתה של ל' לכתה א' תוכל האם לעבור עם הילדים להתגורר בXXXX והילדים יתחילו אז ללמוד במוסדות חינוך בעיר. שני הילדים יהיו גדולים יותר והנסיעות תהיינה קלות יותר עבורם, זאת במידה והאב יבחר להמשיך להתגורר בXXX.
לא מצאתי כי טענות האם על כך שאין לל' חברים בXXX וחיי החברה שלה נפגעים בשלב זה, כבדות משקל אל מול הזמן הרב בו הילדים יידרשו לשהות במכונית, אם המעבר לXXX היה מתבצע כיום. אני סבורה כי בגיל הרך, עולם הילד מצטמצם בעקר להוריו, הגן בו לומד, חברי הגן והמשפחה המורחבת (סבים ודודים). לדעתי למוסדות התרבות או חיי חברה יש משקל פחות משמעות עבורם בשלב זה.
…
המרחק בין XXX לXXX לא ישתנה בעוד כמה שנים כאשר ל' תהיה בת שש וא' בן שלוש וחצי, אך אני סבורה כי היכולות של הילדים ישתנו מאוד. יתכן והאב יבחר אז – לטובת הילדים – לצמצם את המרחק וגם הוא יוכל למצוא עבודה במרכז הארץ ולהעתיק את מקום המגורים לקרבת בית האם.
הורות טומנת בחובה לא פעם ויתורים והקרבה, קל וחומר כאשר מדובר בילדים רכים בשנים …" (עמ' 14 – 15 לחוות הדעת).
באשר לנושא חלוקת זמני השהות בין ההורים , המליצה המומחית, ככלל, על הותרת מסגרת של זמני שהות שוויוניים בעיקרם עם כל אחד מן ההורים, כאשר בעניינו של א' לאור גילו הומלץ על דירוג בחלוקת זמני השהות.
בהתאם הומלץ על שהייה עם האם בימים ראשון ושלישי כולל לינה ועם האב בימים שני ורביעי, תוך שהייה לסירוגין אצל כל הורה בסוף השבוע (שישי ושבת). לצד זאת, הומלץ על שהיה ביום ה' אצל ההורה שעימו לא שוהים הקטינים בסוף השבוע.
באשר לא', הומלץ על שהייה הכוללת לינה בבית האב בשלב זה ביום שני ובסופי השבוע (לסירוגין). עם הגיעו לגיל שנה וחצי (21.6.21), הומלץ על תוספת לינה ביום ד', ועם הגיעו לגיל שנתיים (21.12.21) הומלץ על תוספת לינה גם בימי חמישי לסירוגין.
באשר לחגים הומלץ על שהייה לסירוגין תוך ציון מסגרת קונקרטית לכך כמפורט בחוות הדעת.
כן הומלץ על שהיה ברצף בחופשת הקיץ. עד הגיע ל' לגיל 6 הומלץ על שהיה בת 4 ימים (שלושה לילות) רצופים בחודש אוגוסט כפי שפורט בחוות הדעת. החל מהגיע ל' לגיל 8 הומלץ על שהיה ברצף בת שבוע שלם, כמפורט בחוות הדעת (עמ' 16 – 17 לחוות הדעת).
האב טען בבית המשפט כי המשבר בין הצדדים אירע בעיקר לאור מעורבות בני משפחת האם ביחסיהם. כן טען האב כי האב טוען כי רצון האם להעתקת מקום מגורי הקטינים נובע משיקולי נוחות של האם ואינו מביא בחשבון את טובת הקטינים. האב הבהיר כי הסדרי השהות בינו ובין הקטינים מתקיימים כסדרם כפי הגדרים שקבע בית הדין הרבני בהליך יישוב הסכסוך.
האב עותר לאמץ את המלצות המומחית לקביעת משמורת משותפת, לרבות ביחס להסדרי השהות אולם עותר לקבוע כי זמני השהות בסוף השבוע יסתיימו ביום א' בבוקר.
באשר לסוגיית העתקת מקום מגורי הקטינים טוען האב מחד כי יש לאמץ את המלצות המומחית, שלא נחקרה ולא בנקל יש לסטות מהן, אולם מאידך עותר לקבוע כי ככל שהאם תבקש לעבור לXXX בהגיע ל' לכתה א', להותיר הסוגיה לבחינה שיפוטית בהגיע המועד הרלוונטי.
האם טענה בבית המשפט כי לאב התתפרצויות זעם אלימות וצריכת סמים מוגדלת. עוד טענה האם כי האב חזר בו מהסכמתו להעתקת מקום המגורים. למעשה טענה האם כי הסבתא (אימו של האב) היא שמטפלת בקטינים ולא האב.
האם טענה כי היא מכירה בחשיבות דמות האב ומכבדת את מעמדו בחיי הקטינים לעומת האב אשר ממשיך להסית את ל' כנגדה. אף אין כל מקום, לשיטת האם, להורות על משמורת משותפת בשים לב לתקשורת הלקויה בין הצדדים. האם אף עתרה להותיר את זמני השהות בימים ב' ו – ד' מבלי להוסיף יום לסירוגין ביום ה', מה שיוביל לשיטתה לקושי משמעותי לילדים.
עוד עתרה האם להתיר את העתקת מקום המגורים ומפנה לפסיקות אחרות של מותב זה. באופן זה ניתן יהיה להעניק לילדים זמן איכות רב יותר, בין היתר גם לאור העובדה שלאחד הילדים אין כל מעגל תמיכה. האם אף הבהירה כי עסקינן במעבר לעיר המרוחקת כ- 35 דקות נסיעה בלבד.
האם אף הבהירה כי שעות עבודתה מקשות עליה את האיסופים למסגרות החינוך, ואילו האב יכול להתגמש בהיותו עצמאי עד לפרוץ הסכסוך.
בנסיבות אלה עתרה האם לאמץ את מסקנות חוות הדעת אולם באותה נשימה עותרת להקדים את מעבר הקטינים. לחילופין, עותרת לאשר העתקת מקום המגורים למרחק של כ – 20 ק"מ.
כבוד השופט שלו כותב פסק דין ליברלי שראוי לציטוט
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , התשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הכשרות"), הגודר אחריותם של הורים לילדיהם, כלל איננו מתייחס למושג "משמורת", וכברירת מחדל מלמדנו שהאחריות הורית עצמה היא משותפת.ממילא, למונח משמורת מקובל להתייחס – ככל שנדרשים לו בימינו אנו – במובנו הפיזי בלבד; קרי קביעת מקום שהותם של קטינים.
אלא שבענייננו, מקיימים שני ההורים מאז הפירוד ביניהם בפועל מתכונת הסדרי שהות הכוללת זמני שהות נרחבים של האב עם ילדיו.
במצב דברים זה, שעה שבפועל ההורות של הצדדים שניהם היא דומיננטית ומיטיבה, אין כל הצדקה לאפשר לאיזה מן ההורים קרדום לחפור בו בדמות קביעתה של משמורת, מקום בו זו ככלל איננה נחוצה ואיננה מחויבת המציאות בתחום האחריות ההורית.
דומני שלמסקנה זו כיוונה גם המומחית בחוות הדעת, שבה המליצה על קביעת המשמורת כמשותפת " הטומנת בחובה אחריות הורית שווה" על מנת למנוע נזק פוטנציאלי לקטינים כתוצאה מהאפשרות שהאם לא תכבד את מקומו של האב בחיי הילדים במידה שתיקבע כמשמורנית הבלעדית. רוצה לומר – המלצת המומחית בפועל נתנה את הדגש לאחריות ההורית השווה, שהיא ממילא ברירת המחדל הקובע חוק הכשרות.
גם השופט בן שלו חוזר על קביעתו הליברלית לפיה "… מקום בו בכל הקשור עם מערכות היחסים ההוריות אין הכרח אמיתי בקביעת זהותו של הורה 'משמורן', לעתים היעדר התייחסות לכך עלול להוביל לכך שההורה, שביתו משמש כמקום השהייה העיקרי של הקטין, יימצא נשלל זכויות העשויות להגיע לו. זאת, אך משום הפער שבין השיח המשפטי השגור בתחום היחסים ההוריים עצמם ובין השיח השונה ביחסי ההורה עם גורמים חיצוניים…".
שוב אנו רואים כי למעשה חוות דעת של מומחה בנושא העתקת מקום מגורים יכולה להכריע את הכף.
כזכור, המלצת המומחית היתה להתיר את העתקת מקום המגורים לכשתגיע ל' לסף כתה א' ; זמן בו יוכלו הילדים להתמודד עם המעבר ועם נסיעות תכופות בצורה טובה יותר, ומקום בו למעשה כבר יספיקו לבסס ולייצב את הקשר עם האב בצורה טובה דיה.
השיקול המרכזי בהכרעה במחלוקת בין הורים לעניין מקום מגורי קטינים הוא טובת הקטין.
מעבר לכך בית המשפט מתחשב באינטרסים הבאים:
זכותו של הורה לקבוע את מקום מגוריו כמו גם רווחת ההורים – הן ההורה החפץ בקשר קרוב פיזית עם ילדיו והן רווחתו של ההורה השני.
בחינת טובת הקטין מבוצעת הן לאור שאלת היכולת לערוך המעבר בפועל והן לאור השאלה האם עצם המעבר עלול לגרום לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני.
סמוך לאחר הגשת סיכומי האם, הגישה האם בקשה דחופה במסגרתה עתרה להורות לאב להמשיך להביא את הקטינים למסגרות החינוך גם בימים בהם הם לנים בביתה, וזאת משיקולים הקשורים עם תחילת שעות עבודתה ולאור הסדר נטען שבו הוסכם שהמשיב או אמו יקחו את הקטינים למסגרות החינוך.
האב מצידו הבהיר כי לא הוטלה עליו כל חובה לעשות כן בימים בהם האחריות ההורית היא של האם. אמנם הסכים כי בימים בהם יוכל לעשות כן, הוא ידאג להסעת הקטינים למסגרות החינוך גם בימי האחריות של האם. אלא שלאחר שפעם אחת הודיע לאם כי לא יוכל לעשות כן באופן חד פעמי, ביכרה האם להתעלם מהודעה זו ובפועל לייצר פרובוקציה מכוונת בהקשר זה.
בית המשפט קובע "אני סבור כי עם קביעת זמני שהות קבועים (ושלא מתחלפים מדי שבוע), תוכל האם לבקש ממעסיקיה לצאת מעט מוקדם פעם או פעמיים בשבוע ולהשלים שעות עבודה ביום בו הילדים נמצאים באחריות האב…".
בית המשפט קובע כי "מצופה מהורים לילדים רכים בשנים לגלות גמישות ולשתף פעולה האחד עם השניה כפי שככל הנראה עשו עד כה ביחס לילדיהם (לרבות לעניין האיסוף וההשבה ממסגרות החינוך). אולם מנגד צריך כל הורה – גם האב וגם האם – להבין ולהפנים כי לעתים, על גדרי הנוחות האישית שלהם לסגת מפני גדרי אחריותם ההורית".
"…כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, 'מוותרים' אנו על זכויות רבות – נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות ; הויתור הינו מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת היקום וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין…".
בוודאי, שבסוגיה יומיומית עימה מתמודדים גם הורים החיים בצוותא ולא רק הורים החיים בנפרד עסקינן, השכל הישר – המלמדנו כי אחד מצדדי האחריות ההורית טומן בחובו גם ויתורים שעל הורה לעשות גם בכל הנוגע לשיקולי עבודתו – הוא שצריך להנחות את התנהלות ההורים.
כלל היסוד, כפי שאף הובהר בחוות הדעת הוא שעל כל הורה להפנים ולהבין כי בימים שהקטינים תחת אחריותו, אחריותו היא לדאוג למלוא ענייניהם, ובמידת הצורך למצוא פתרונות לבעיות שתתעוררנה. אולם מנגד, ההורה השני צריך להיות נכון לגלות גמישות ונכונות בבחינת הכתובת המיידית לסיוע בפתרון בעיות.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
