בית המשפט קובע כי גם הורה בעל אופי בעייתי זכאי לקשר עם ילדיו ומחליט כי שירותי הרווחה חייבים לתת המלצה בדבר משמורת והסדרי קשר ואינם יכולים לחמוק מאחריות זו. השופט קובע כי מסוכנות אינה רק פגיעה פיזית. מסוכנות של הורים כלפי ילדיהם היא הכנסת הקטינים לאטמוספירה בלתי אפשרית שבה קיימת חוסר יציבות ותעתועים.
ניכור הורי הוגדר במחקר ובפסיקה, בעצם, כסוג של התעללות רגשית בקטין. השופט ארז שני מעלה על נס גם את נושא מימד הזמן. הורים רבים מתלוננים כי בעצם בחוסר המעש של המערכת מתעצם הניכור ההורי ועד שהילד מטופל נגרמים נזקים נוספים. לכן נדרשת התערבות מיידית של רשויות הרווחה. אין עוד מחלוקת היום כי ניכור הורי אינו עולה בקנה אחד עם טובתו של קטין במובן הרחב של הדברים ואם במקרים בהם הורה הוא מנכר נתפס הדבר כהתעללות בקטין – אזי, גם ניכור של קטין בהחלטתו העצמית אף היא אינה טובה לקטין.
ניכור הורי בלא סיבה מוצדקת, כך קבעו מומחים רבים הוא מעשה בלתי חוקי בעליל ולא ניתן לרפא את חוסר החוקיות שלו בחוסר מעש ויש לפעול לאלתר לטפל באי חוקיותו. בית המשפט אינו יכול לומר לצדדים המבקשים לממש את הזכויות הטבעיות של הקטין ושל האם להיות בקשר, כי הוא מעדיף לדבוק בהליך שתוצאתו רחוקה מלהיות ודאית. בית משפט רואה את עצמו כמי שמחוייב לעשות הרבה יותר כדי לחדש קשר ולמנוע ניכור הורי.
אחד הדברים החשובים שיוצאים מבית מדרשו של השופט ארז שני היא כי בית המשפט לא ישלים עם ניכור הורי וכי חובה על ההורה המשמורן לדאוג לקשר בין הילדים להורה הלא משמורן.
בתי המשפט קובעים כי הורה אינו יוצא ידי חובתו כאשר הוא מוכיח שאין הוא מסית ואין די בכך ועליו לעודד אקטיבית את הילד להיות בקשר עם ההורה הלא משמורן.
חובתו של הורה משמורן, לוודא קיומו של קשר עם ההורה האחר ובמילותיו של כבוד השופט גרינברגר: "הורה שאינו מקיים את חובתו לוודא קשר עם ההורה האחר באין צידוק כבד משקל להפסקת הקשר, ספק אם הוא ראוי להיות משמורן
הפסיקה קובעת חד משמעית כי עצם היות ההורה השני פאסיבי אינה מקנה להורה המשמורן יד חופשית לניתוק הקשר של האב עם ילדיו.
גם פסיביות של ההורה המשמורן ולא רק הסתה יזומה – אינה מתקבלת על הדעת, ועל ההורה המשמורן לעשות מאמצים מיוחדים על מנת שייווצר קשר ולו קשר כלשהו בין הורה לבין ילדו.