הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום....1984 ולהם חמישה ילדים. בין הצדדים התנהלו הליכים בבית המשפט לעניייני משפחה בענייני משמורת, מזונות ופירוק שיתוף.
בשנת 2006 בעיצומם של ההליכים המשפטיים שלחה האישה באמצעות הדואר מכתב לרבנים מכובדים ביותר בכל רחבי ירושלים. במכתב האשימה האישה את הבעל שהתעלל בה פיזית (מכות) ונפשית, בשכרות בהסתת ילדיה נגדה, כי הבעל בז לה ולמוצאה באוזני ילדיה וכי הוא מספר בבית על התנהגותה המופקרת.
הבעל מצידו על הכחיש את המיוחס לו במכתב וטוען כי לא היו דברים מעולם. לטענתו ההאשמות שהעלתה האישה במכתב הן בבחינת לשון הרע, כמשמעו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") הבעל טוען כי מאז הפצת המכתב וכתוצאה ממנו הוא היה ל- "מצורע" כלשונו בעיני סביבת משפחתו וחבריו וכי הוא נאלץ להפסיק להתפלל בבית הכנסת בו נהג להתפלל .
כן הוא מוסיף וטוען כי דבריה של האישה, שנעשו לשיטתו בזדון, נועדו ועלולים להשפילו בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, בוז ולעג מצידם בשל המעשים, דרכי ההתנהגות והתכונות שיוחסו לו. כן, ההשמצות עלולות לפגוע במשרתו ובמוניטין שלו כאדם ירא שמיים ישר , הגון ואיש משפחה והן גרמו לו נזק תדמיתי.הבעל עותר לחייב את האישה בפיצוי בסך 100,000 ₪ בהתאם לס' 7 (א) (ג) לחוק ללא הוכחת נזק. לטענת האישה כתיבת המכתב, על כל הנאמר בו, ושליחתו לרבנים הנזכרים לא נעשתה מתוך כוונת זדון והכחישה שמדובר בלשון הרע. לטענתה המכתב הוא פניה לעזרה בתום לב לגורמים רבנים שלכולם היכרות עם הבעל, כדי שישפיעו השפעה חיובית על הבעל ובלשונה: "אני פניתי לשלושת האנשים מתוקף תפקידם כרבנים ומתוך מחשבה שהיתה לי שהם יוכלו להחזיר את הבעל למוטב".
"לשון הרע מהי
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה,
"אדם" – יחיד או תאגיד.
"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.
2. פרסום מהו
(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע ;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
בית המשפט, כבוד השופט איתי כץ קובע שאמנם שליחת מכתב לכל הרבנים אכן מהווה לשון הרע ואולם כן מהווה לשון הרע ואולם זו לשון הרע שזוכה להגנות בחוק לשון הרע ובית המשפט מסביר מדוע.
בית המשפט קובע כי: "לא מצאתי ממש בטענת האישה ,כי יש לעובדה שממועני המכתב היו רבנים כדי לשלול את תחולת החוק ולהוציאו מכלל פרסום לשון הרע ו/או כי אין מדובר לכאורה בפרסום לשון רע.מדובר בטענות קשות כנגד הבעל בכתב, כי הוא מתעלל בנתבעת ומבזה אותה כפי שפורט לעיל .טענות אלה עונות על הגדרת לשון הרע כפי שהיא מופיעה בסעיף 1 לחוק. שיגור המכתב לשלושת הרבנים עונה אף הוא על הגדרת הפרסום בסעיף 2 לחוק כך שבחיבורם של השניים יחדיו מדובר, לכאורה, בפרסום לשון הרע.
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
הגנת אמת הפרסום כוללת שני יסודות : היסוד הראשון נוגע למידת אמיתות הפרסום המהווה "לשון הרע ". יסוד זה הוא עובדתי בעיקרו ונוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום, ועוסק בשאלה האם קיימים לפרסום יסודות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו.
"אמת הפרסום"
"היסוד הראשון הנדרש בהגנת אמת הפרסום הוא ש"הדבר שפורסם היה אמת". מרכיב זה נוגע למידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שהיא מוכחת באמצעות הראיות המובאות במשפט. משמעות הפרסום נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי, היינו: על פי המובן הטבעי והרגיל של המלים בעיני הקורא הסביר, וכי לצורך פרשנות הפרסום אין כל רלבנטיות לכוונת המפרסם"
מתסקירי פקידי הסעד וחוות הדעת של הפסיכולוג ד"ר פרלמוטר שבתיק המשמורת ,המהווים קביעה אובייקטיבית של צדדים שלישיים שאין להם אינטרס בתוצאות הליך זה, עולה כי המשפחה נמצאת במצב קשה וכי קיימת הסתה של האב והבנים הגדולים כלפי האם. הסתה זו, אשר הוגדרה על ידי פקידת הסעד בדיווחה מיום 11.4.07 כ- "בוטה ",נופלת על פי הגדרת בית המשפט לגדר התעללות נפשית עליה מדברת האישה במכתבה.
"אירוע זה מצטרף לאירועים קודמים קשים של הסתות כנגד האם המתבצעות על ידי האב ושני האחים הבגירים.הסתות אלה נעשות הן באופן ישיר והן באופן עקיף ביצירת אווירה עויינת כלפי האם. אין ספק כי חומרתן של ההסתות העקיפות לא פחותה מהישירות "). אשר לטענת ההתעללות הפיסית שהעלתה האישה במכתב, אומר כי טענה מסוג זה, בין בני זוג קשה מטבע הדברים להוכחה שכן היא נעשית פעמים רבות בבית, בחדרי חדרים, כאשר אין עדים לדבר, ולכן נטל ההוכחה בעניין כבד מנשוא. עם זאת במצב העניינים בתיק זה ,כאשר האם שרויה בסביבה עוינת ואווירת אלימות שכתוצאה ממנה אף נאלצה להגיש לבית המשפט בקשה לצו הגנה ובסופו של דבר גם לעזוב את הבית ברור כי הגלישה לאלימות פיסית היא בהסתברות גבוהה ואין בכך כלום אם חומרתה היא בדרגה כזו או אחרת. בית המשפט קובע כי עדות האישה בפניו, שבאה באופן עקבי לטענות דומות שלה ,שמצאו ביטוי בתסקיר פקידת הסעד, הייתה מהימנה עלי ומאחר שיש לכבד את דעתה שלא פנתה למשטרה להגיש תלונות פליליות שיגרמו להרשעות פליליות של הבעל, סבורני כי אין מקום לאפשר ניצול ציני של גישתה הפרו משפחתית של האישה ולעשות בכך שימוש נגדה.הדעת נותנת כי אילו היחסים במשפחה היו תקינים, אפשר שהיה מקום לבחון את הדברים ביתר קפידה ואולם במצב הדברים הקיים סבורני כי די בהתרשמות זו שלי כדי לקבל את טענת האישה של אמת דיברתי.
הכרעה בסוגיית ה-"עניין הציבורי" היא פועל יוצא של מדיניותו השיפוטית של בית המשפט ולפיכך היא תעשה על ידי השופט היושב בדין מבלי לשמוע ראיות בעניין זה. לצורך ההכרעה בשאלת קיומו של "עניין ציבורי" יש לערוך איזון בין ערכים מתנגשים; האינטרס הציבורי של זכות הציבור לדעת מול אינטרס הפרט להגנה על פרטיותו. המבחן שאימצה הפסיקה להכרעה בסוגייה זו הוא מבחן "התועלת" שהציע פרופ' זאב סגל לפיו: "עניין ציבורי המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על ידי פרסום הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו".
סבורני כי האינטרס הציבורי הבולט, המתקיים במקרה שלפנינו, הוא האינטרס של הגנה על נשים מוכות ושבני זוג לא יחיו בפחד האחד מן השני וכן שבני זוג לא יתנהגו זל"ז בצורה אלימה. אינטרס זה גובר במקרה זה על אינטרס הבעל להגנה על פרטיותו, מאחר שהתועלת הציבורית שבפרסום הקונקרטי היא בעלת עניין ציבורי המצדיק פגיעה באותה פרטיות . אנו עדים היום חדשות לבקרים למקרים שנשים נרצחות עקב התפרצויות אלימות של בני זוגן ובנושאים אלה יש לטעמי בהחלט עניין לציבור , כדי למנוע את הידרדרות המצב לנקודה ,שאין ממנה חזרה. לפיכך הנני קובע כי עומדת לנתבעת ההגנה על פי ס' 14 לחוק. טענת ההגנה לפי ס' 15 לחוק קובע כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
"(3)הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר".
התנאי הראשון ראשית, נתבע או נאשם המבקש ליהנות מההגנה צריך להוכיח, כי היה עניין אישי כשר כלשהו, אשר הגנתו הצדיקה את עשיית פרסום;
שנית, עליו להראות שתוכן הפרסום שבמחלוקת נועד להגן על אותו עניין;
שלישית, עליו להצביע על כך שהפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראות הסעיף;
ולבסוף עליו להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב
בית המשפט קובע כי באשר לתנאי הראשון באשר לתנאי הראשון: האינטרס של שלמות גופה של האישה הוא אינטרס אישי כשר חשוב ועל כן לא ניתן להאשים אישה שחוששת מאלימות ולא ניתן לקנוס אותה בגין לשון הרע.
התנאי השני לתחולתה של הגנת הסעיף הוא שהפרסום לא יעבור את השיעור המספיק, מבחינה הגיונית, להגנת העניין האישי הכשר, 'מבחינת מהות הדברים שנתפרסמו'. המבחן לקיומו של תנאי זה הוא מבחן הקשר ההגיוני, הקובע כי ההגנה תחול רק אם לשון הרע שפורסמה רלבנטית להגנת העניין האישי הכשר". בית המשפט קובע כי כדי לבקש את אותו סיוע שהאישה הייתה צריכה כדי למנוע את אלימותו של בעלה ברור שהיה עליה לפרוס את הרקע העובדתי וכך עשתה.
בית המשפט קובע כי האישה פנתה לרבנים כמעין מגשרים בפוטנציה ובעלי סמכות במגזר הדתי אליו משתייכים בני הזוג וכאלה שעשויה להיות להם השפעה אפשרית על המשיב והמכתב לא פורסם בציבור הרחב אלא רק נשלח לעיניהם הם. חשוב גם לציין כי פנייתה של האישה לרבנים, באה בעקבות מצב בו מול רצונה בגירושין , לא היה הבעל מוכן לפרק את קשר הנישואין והוגשה מטעמו לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית.
התנאי הרביעי להגנת סעיפי לשון הרע הוא שהפרסום ייעשה בתום לב. במסגרת בחינתה של סוגיית תום הלב ישים בית-המשפט דגש על השאלה, האם המפרסם נקט אמצעים נדרשים כדי לוודא שהדברים שהוא עומד לפרסם נכונים. כמו כן תיבחן מידת הפגיעה שבפרסום: גם כאשר תוכן הפרסום היה רלבנטי להגנה על עניין אישי כשר, עדיין תיתכן האפשרות שלא יתקיים מרכיב תום הלב, למשל משום שהפרסום כלל ביטויים עולבים יתר על המידה. בית המשפט קובע כי פנייתה של האישה אל הרבנים הייתה פניית תם לב וזעקה טבעית שלה. כך כתבה האישה: : "אני פונה אליכם במכתבי זה מכיוון שהרגשתי היא שדמי הותר מכיוון שאני זו שמבקשת להתגרש. ואני שואלת את כבוד הרבנים האם עלה על דעתו של מישהו לשאול מה הביא אותי למצב זה?"
בנוסף בית המשפט קובע כי הבעל לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו מהמכתב שכן מחקירתו הנגדית עלה כי הוא המשיך לעבוד במקום עבודתו, באותה משכורת כפי שהשתכר קודם לכן קשריו עם משפחתו עודם קיימים, והוא אף ממשיך לעיתים להתפלל באותו בית כנסת בו נהג להתפלל בעבר.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
