על פי הנטען בכתב התביעה, האישה הזועמת החלה במסע הכפשות כלפי המאהבת, במסגרתו פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה, ארבעה פרסומים שונים, שלטענת המאהבת אשר הגישה תביעת לשון הרע, מהווים "לשון הרע" כלפיה. בכתב התביעה מפרטת התובעת את אותם פרסומים, וטוענת כי מדובר בפרסומים כוזבים, שנועדו להוציא דיבתה רעה. נטען, כי אופי הפרסומים, מועד פרסומם, ניסוחם, והמקום בו פורסמו, כולם מעידים על כוונה של הנתבעת לפגוע בה. בנוסף להודעות אלה, טוענת התובעת כי הנתבעת פרסמה נגדה דברי לשון הרע בעל פה, במהלך תקרית שאירעה בעיר טירת הכרמל ואשר היו עדים לה אנשים שונים המאהבת טענה , כי במהלך התקרית נהגה כלפיה הנתבעת באופן שפגע בפרטיותה. התקרית צולמה על ידי המאהבת והסרטון הוגש מטעמה.
לטענת המאהבת, הרקע לפרסומים אלה היה הקושי של הנתבעת לקבל את הקשר הזוגי שבין המאהבת לבעלה של האישה.
פרסומים אלה, כך לטענתה של פגעו בשמה הטוב, בכבודה ובפרטיותה. המאהבת טענה כי בגין הפרסומים היא זכאית לפיצוי, הן בשל לשון הרע והן בשל הפגיעה בפרטיותה.
האישה הזועמת אינה מכחישה שפרסמה את ההודעות נשוא התביעה, ואף לא מכחישה שאמרה בתקרית הנטענת את הדברים שיוחסו לה. יחד עם זאת, לטענתה, דין התביעה להידחות, משום שאין בדברים משום לשון הרע כלפי התובעת. זאת, לטענת הנתבעת, משום שההודעות לא כוונו כלפי התובעת, ועל כל פנים, מאחר ששמה של התובעת כלל לא צוין בהן, הקורא הסביר לא יכול היה להבין כי הן התייחסו דווקא לתובעת.
נשוא התביעה הן ארבע הודעות ("פוסטים"), שפורסמו ברשת החברתית "פייסבוק". וזה תוכן ההודעות:
הפרסום הראשון – מיום 18.06.2015:
כל פעם כשאת רואה אותי אז את נועצת מבט, מכיוון שאותי אהבו פעם ואיתך זה לא יקרה לעולם, את פשוט זורמת נפלא בזכות "אימפריאל"".
הפרסום השני – מיום 26.06.2015:
"…ועכשיו נעבור לפילגש…
"פילגש" עלובה שכמותך שמנסה לפגוע בי בכל דרך אפשרית, בשקרים, תכסיסים וכל מיני תרגילים עלובים כמו תלונות שווא במשטרה ובתביעות שקריות בבית המשפט…אז אני רוצה להגיש לך שאיתי המשחק הזה לא ילך ואל תנסי אותי…אני כבר יודעת שעשית את אותם הדברים לאשתו של המאהב הראשון שלך בזמן שעוד היית נשואה חתיכת פרוצה שכמותך, הרסת גם את המשפחה שלו וניסית להרוס גם את אשתו של אותו המאהב שלך ודאגת יופי יופי לבעלך לשבת בכלא כדי שיהיה לך יותר קל להתפרפר "דולפין" קטן ועלוב שכמותך, ועלי את מנסה לעשות את אותו הדבר אבל הפעם טעית מאד בכתובת תשני מהר אבל מהר את הכיוון…אני ברמה הרבה יותר גבוהה משלך ובסטטוס של אישה טובה מאד ואמא מעולה לילדיי שחייה קודם כל למענם – לעומתך, ואת בסה"כ פרוצה שידועה בכל האיזורים כאן בסביבה בתור הורסת משפחות סדרתית שאוהבת לקבל "ז" בלי סוף ולא משנה ממי, מתי, כמה ולמה…
המשיכי ליהנות לך בצעצועים משומשים וזרוקים שאין בהם צורך כלל ותשתחררי מהנשים שלהם…תמשיכי ברומן המשולש שלך עם "הענק והגמד" רק תעשי טובה תחלקי ביניהם את המנות שווה ובצדק שלא יתקעו אחד את השני או שיהרגו אחד את השני. כי אחד מהם כבר היה על הקצה בגללך וחבל שזה יקרה שוב למרות שהם עלובים בדיוק כמוך, פשוט אין כסף בשביל החלקה בבית העלמין אלה אם לך יש מכל מה ששאבת מהם, ואת מוכנה לקחת את עניין הקבורה על עצמך…".
"זו תהיה ממש ברכה אם יקח את הבוגדים ואת הפרוצות שהורסות משפחות.
שיקח את הצבועים שנוטשים את ילדיהם ואז מתחילים לשחק אותה מסכנים שאוהבים ומתחילים להשוויץ מול כולם ברשתות ציבוריות שאוהבים את ילדיהם, ובתכלס דואגים ומאכילים ילדים של פרוצות…
שיקח גם את הבוגדים שמתחרטים על מעשיהם ועל הרס המשפחה ורוצים לחזור הביתה אחרי שמבינים ש"פרוצה" היא בסה"כ "זונה"!!
שיקח את הבוגדים שמרשים לפרוצה שלהם לקלל את האישה שלהם, לתבוע אותה על שקרים ולהגיש עליה תלונות שווא…
שיקח את כל המלוכלכים שמנסים ללכלך את כולם רק בגלל שהם שקועים עמוק עמוק בבוץ…
בקיצר שיקח את כל הנבלות שלא מכירים את הדרך אל "האושר" ביושר ובכבוד".
"הפרוצה ניצחה במלחמה כי לא נלחמתי…
אני בחיים שלי לא הייתי נלחמת על חייל פצוע, עלוב, נוטש, בוגד ולא אמין…
אז תהני לך בשקט זנזונת, עכשיו החייל שלך משוחרר רשמית, ובתכלס אני ויתרתי עליו מזמן, פשוט תרמתי לך אותו בלי כל בעיה, אני אוהבת לתרום למסכנות כמוך ובסופו של דבר לא לכולם יש את הביצים לעשות את הצעד שאני עשיתי בגבורה, כבוד ובגאווה!!
יש דברים ואנשים זולים שצריך לשכוח, ויש חיים טובים, יפים ומאושרים שצריך להמשיך!!"
כאמור, מלבד הפרסומים הנ"ל בפייסבוק של הנתבעת, טוענת המאהבת שהאישה החוקית פרסמה נגדה דברי לשון הרע בעל פה במהלך תקרית שאירעה בעיר טירת הכרמל. באותו מקרה הנתבעת הגיעה לבית הוריו של מיכאל, ושם, לטענת התובעת, תקפה אותה הנתבעת מילולית ופיזית והחלה להכפיש ולקלל אותה בפני מיכאל, אימו, ובתה של הנתבעת, וכן בפני שכנים ועוברי אורח.
16. מהתמליל של הארוע עולה כי במהלכו אמרה התובעת בין היתר את הדברים הבאים:
"את שרמוטה ואת מזדיינת עם בעלי", זה האוטו שבעלי קנה לה בשיקים שלו על חשבוני על חשבון הילדים שלי, והילדים שלך נהנים את והילדים שלך זבל", "בתקופה הכי קשה אתה נטשת לטובתי? לטובת הזונה?", "צלמי צלמי שרמוטה צלמי".
לעוולה של פרסום לשון הרע שני יסודות. היסוד האחד הינו "פרסום", והיסוד השני הינו כי הפירסום כלל דברים שהם בגדר "לשון הרע". בהעדר אחד מהיסודות דנן לא מתקיימת העוולה.
ס' 2 בחוק מגדיר "פרסום מהו":
(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
19. במקרה שבפני, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת שהפרסומים בפייסבוק הם בגדר "פרסום" לפי החוק.
21. אעבור לבחון את השאלה האם הפרסומים מהווים "לשון הרע". סעיף 1 לחוק מגדיר מהי לשון הרע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד."
22.בפסיקה נקבע כי אין זה משנה אם לשון הרע הובעה במישרין, או אם היא, והתייחסותה לאדם הנפגע, משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות .
23. המבחן ללשון הרע הינו לכן, האם יש בהתבטאות בכדי לפגוע באדם בקרב החוג שעמו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג. המבחן אינו מבחן סובייקטיבי, כי אם מבחן אובייקטיבי במהותו. לא תחושותיו של התובע/הנפגע הן שקובעות האם האמירה מהווה לשון הרע. הדרך, בה רואים החברה, או החוג הסובב את הנפגע במסגרות חייו, את הפרסום, היא המדד להכרעה בסוגיה דנן. מבחן זה תואם את מטרתו העיקרית של החוק, והיא, לאפשר לאדם להגן על שמו הטוב בקרב החברה בה הוא חי ופועל.
נפסק כי:
"המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 לא מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסוד אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט – התובע בעיני הבריות."
27. להגנתה, טענה האישה החוקית כי הדברים כלל לא כוונו אל התובעת, אלא התייחסו לתופעת הבגידות באופן כללי. אין בידי לקבל טענה זו.
בית המשפט אינו מקבל אמירה זו וקובע כי מניסוח ההודעות/ הפוסטים, ברור כי הנתבעת מתייחסת בהם לאישה מסוימת.
א. בפוסט מיום 18.06.15 פונה הנתבעת לאישה מסוימת לה היא כותבת את הדברים הבאים: "פילגש מסכנה ועלובה, תרמתי לך את הצעצוע שאין לי בו שימוש כלל. לכן תהני ממנו ותסתלקי מחיי…"
בפוסט מיום 26.06.15 כותבת הנתבעת בין היתר את הדברים הבאים: "…"פילגש" עלובה שכמותך שמנסה לפגוע בי בכל דרך אפשרית, בשקרים, תכסיסים וכל מיני תרגילים עלובים כמו תלונות שווא במשטרה ובתביעות שקריות בבית המשפט…אז אני רוצה להגיד לך שהמשחק הזה לא ילך ואל תנסי אותי…אני כבר יודעת שעשית את אותם הדברים לאשתו של המאהב הראשון שלך בזמן שעוד היית נשואה…" גם כאן, אין ספק שהדברים בפרסום כוונו לאישה מסוימת דווקא.
ג. הפוסט מיום 30.12.15: גם אם ניתן היה לסבור שהפוסט הראשון מתייחס לתופעה כללית ולא לאדם מסוים, באה התגובה שפירסמה הנתבעת על אותו פוסט והבהירה כי מדובר על אדם ספציפי: " פעם אמרה לי הסמרטוטה שאני משתמשת בזה שאני אמא ל-4 ילדים אבל מה שהיא שוכחת שאני לא כמוה שמחפשת ספונסרים שיפרנסו ויאכילו אותה ואת הילדים שלה על חשבון ילדים של אחרים…"
ד. גם לשונו של הפוסט מיום 07.01.16 מתייחסת לאישה מסוימת: "הפרוצה ניצחה במלחמה כי לא נלחמתי…אז תהני לך בשקט זנזונת, עכשיו החייל שלך משוחרר רשמית, ובתכלס אני ויתרתי עליו מזמן, פשוט תרמתי לך אותו בלי כל בעיה…"
לא רק שניכר מלשון ההודעות שפרסמה הנתבעת שהן כוונו לאדם מסוים, אלא שגם שוכנעתי כי תוכנן מעיד על כך שהנתבעת התכוונה בהן לתובעת. מנוסח הפוסטים ברור שהם מכוונים לזו שנמצאת עם מיכאל בקשר זוגי, ושוכנעתי שהנתבעת ידעה היטב, ועוד לפני שפרסמה את הפוסטים, שהתובעת נמצאת בקשר זוגי עם מיכאל.
אמנם, הנתבעת טענה שבאותו זמן לא ידעה שהתובעת היתה בקשר זוגי עם מיכאל (עמ' 17, ש' 1-4), אך אינני מאמינה לטענה זו.
התובעת מצידה טענה כי ניתן היה בקלות לזהותה, וכי אנשים אכן זיהו שהפרסומים מתייחסים אליה. להוכחת טענה זו הביאה התובעת שני עדים: את אלבינה אחותה של הנתבעת (להלן –"אלבינה"), ואת אלעד לזמי (להלן – "אלעד"), בן הזוג של הנתבעת.
כידוע, לעיתים ניתן לקבוע שפרסום פוגע באדם מסוים, גם אם שמו לא מופיע באותו פירסום. מציין המחבר שנהר בספרו.
"המבחן שעל פיו ייקבע האם ייחס הפרסום מעשים פסולים למי שטוען כי הוא הנפגע הוא המבחן האובייקטיבי, ובעניין זה יישם בית-המשפט את הכללים הרגילים בנוגע לפרשנות הפרסום. לעתים "האדם הסביר" עשוי להבין שהפרסום מתייחס למי שטוען כי הוא הנפגע, גם אם אותו אדם אינו מוזכר בפרסום בשמו המפורש וגם אם שמו של אותו אדם מופיע בפרסום בצורה משובשת או חלקית. … מסעיף 3 לחוק לשון הרע עולה, כי כאשר שמו של האדם אינו מוזכר מפורשות בפרסום או שהוא אינו מוזכר מפורשות כמי שלשון הרע מתייחסת אליו, התייחסותה של לשון הרע לאדם הטוען שנפגע ממנה יכולה להשתמע מהפרסום, מנסיבות חיצוניות או משילובם של השניים." (ע' 123- 124)
82. מאחר שמדובר בפיצוי שהמחוקק קבע לגביו רף מקסימלי, לבית המשפט שיקול הדעת לקבוע את הפיצוי עד לרף שקבע המחוקק, ועל פי נסיבות העניין.
"הלכה פסוקה היא כי בית המשפט צריך להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולקחת בחשבון נוסף לטיב העוולה עצמה גם את התנהגותו של המעוול במידה שהיתה זדונית או משולחת כל רסן, את היקף ההשמצה ופרסומה, וכן את התנהגותו במשך כל זמן ניהול המשפט, ולאמוד בהתאם את סכום הפיצויים"84. עוד נקבע, כי כאשר מדובר בפיצוי שעה שלא הוכח נזק ממון, יש לתת משקל גם להיקף הפירסום, התנהגות הצדדים לפני הפרסום ולאחריו, ולנתונים נוספים:
"הנזק בו מדובר בענייננו הוא נזק טהור לשמו הטוב של המערער, שכן לא ניתן בפנינו כי הפרסום גרם נזק ממון. כיצד יקבע בית המשפט את שיעור הפיצויים במקרה זה? "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני הפרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו".
במקרה שבפני מדובר במסכת פרסומים שנמשכה במשך כחצי שנה, אך למרות זאת לא הביאה התובעת אפילו עדות אחת, על מנת להוכיח שאנשים שאינם קשורים ישירות ובקשר הדוק לנתבעת, ושאינם אחותה או בן זוגה של הנתבעת, הבינו כי מדובר באותם פרסומים על התובעת. החלטת התובעת, שלא להביא עדים מתאימים, פועלת לחובת התובעת ומחייבת את המסקנה לפיה עדים כאלה לא הובאו על ידי התובעת, משום שלא היו כאלה שזיהו את התובעת כמי שהדברים מכוונים כלפיה.
"אין מחלוקת כי התקבלו רק שתי תגובות לפרסום. התובע טען בתצהירו כי התקבלו תגובות רבות, אך הוא לא הוכיח כי התקבלו יותר משתי התגובות, שאותן ציינה אף הנתבעת. גם אחיו של התובע מסר בתצהירו כי ראה שתי תגובות לפרסום הפוגע.
הדבר תומך בכך שהשפעתו של הפרסום לא היתה ניכרת. כאמור, משך זמן הפרסום היה יומיים בלבד.
אין ספק שמדובר בפרסום חמור, מכפיש ופוגע; אך על פי הנסיבות שצויינו לעיל, נראה כי נוסף על משכו הקצר יחסית, לא גלש היקפו, למעשה, אל מעבר למשתתפי "הקבוצה בפייסבוק" ובני משפחתו הקרובים של התובע. בנסיבות אלה, הנזק שנגרם לתובע התמקד בעיקר בעלבון, בכעס ובעוגמת הנפש שנגרמו לו, לנוכח הייחוס לו של מעשי אונס (בין פלילי ובין "אפור").
מגיע לתובע פיצוי הולם בגין לשון הרע שפורסמה, אך בקביעת סכום הפיצוי התחשבתי בהסרתו על ידי הנתבעת כעבור יומיים, ובכך שלא גרם לתובע פגיעה של ממש במקום עבודתו או בקרב בני משפחתו ומכריו".
גם לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת, ביודעין, עירבה עצמה בסיכסוך שבין הנתבעת ומיכאל. היא נכנסה לקשר זוגי עם מיכאל, כשהיא יודעת שהוא עודנו נשוי לנתבעת, ואחר כך גם התכתבה עם הנתבעת בהודעות ווטסאפ, תוך שימוש במכשיר הסלולרי של מיכאל. יוצא, שהתובעת יכולה, וצריכה, לבוא בטרוניה גם על עצמה, בגין "מחול השדים" שיצרה.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
