אחרי שנה וחצי באוגוסט 2016, יצרה האישה קשר עם התובע, באמצעות מסרון וביקשה שהתובע יקיים עמה יחסי מין. הגבר נענה לבקשה, וכאשר הגיע לפגישה ביקש להשתמש, לטענתו, באמצעי מניעה אך האישה סירבה ואמרה שיש לה התקן תוך רחמי למניעת הריון , כי יש לה כבר שלושה ילדים והיא לא מעוניינת בהריון נוסף. הגבר סיפר לבית המשפט כי "...נכנע לדרישת הנתבעת וקיים עמה יחסי מין באותו היום, בין היתר מתוך אמונתו והסתמכותו על הצהרותיה בפניו". למרבה התדהמה הנתבעת שלחה לו לאחר מספר שבועות מסרון בו ציינה באופן מפורש כי היא שיקרה לו ואין לה טבעת, אולם לאחר וידוי האישה בפני הגבר כי שיקרה לו, חזרה בה מדבריה, כי היא בהריון והוסיפה, כי אם היא בהיריון היא תעשה הפלה, אך אינה בהריון. לאחר מספר שבועות נוספים, הנתבעת פנתה לתובע בדרישה לקבלת 10,000 ₪ כתנאי לביצוע הפלה. כי בחלוף זמן קצר נוסף הדרישה מטעם התובעת הייתה 100,000 ₪, סכום שהוא דמיוני לגבי אדם העובד למחייתו בפועל במאפיה עבור שכר מינימלי. הגבר ביקש לשלם את הסכום של 10,000 ₪ ב-5 תשלומים. האישה המשיכה לאיים עליו ולכן הגיש תלונה למשטרה עקב סחיטה באיומים. לאחר תשעה חודשים ילדה האישה תאומים אשר התברר כי הם ילדיו של הגבר.
הגבר הגיש באמצעות עורכת דין גניבת זרע תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה טען כי תוצאה ממעשי הנתבעת מצא עצמו התובע מרומה, פגוע, אב לתאומים מבלי שרצה בכך, מלא כלימה כלפי הוריו, בני משפחתו הדתיים ומכריו. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת "לפצותו על נזקיו הממוניים בדמות חיובו בכל תשלום מזונות בו ייאלץ לשאת כלפי ילדיו, ופיצוי בסכום העומד על 200,000 ₪ עבור נזקיו הלא ממוניים, להפיכתו לאב בעל כורחו".
לטענת האישה אין בחוק הישראלי התייחסות למושג של "גניבת זרע". לטענתה, "כל גבר יודע שיש חשש, כי כתוצאה מיחסי אישות עשוי להיוולד לו ילד ועליו מוטלת האחריות לנקוט צעדים שהדבר לא יקרה, אם אינו חפץ בכך. לפיכך התובע אחראי לתוצאת מעשיו". הגנתה כי יש לה שלושה ילדים ולא הייתה בכוונתה להביא ילדים נוספים; היא אישה בת 28, ומחמת מצבה הרפואי לא ניתן היה לעשות הפלה, ולכן נאלצה להביא את הילדים לעולם. האישה מצידה טענה בכתב הגנתה "…אכן הנתבעת אמרה שהיא …, ומסרון זה מאשר כי הנתבעת רצתה לקיים יחסי מין בלבד, ולא להביא ילדים נוספים היות שיש לה .. ילדים, ואכן במסרון, הודיעה כי יש לה זמן פנוי לקיים יחסי מין ללא הפרעה". לטענת האישה, היא לא הונתה את התובע, היא הודיעה לו כי היא חוששת שהיא בהריון, היא לא הייתה בטוחה בכך "ופחדה מעצמה ומעצם הידיעה כי היא בהריון". היא חזרה וטענה כי לא הונתה את התובע, התובע אדם מבוגר ואחראי למעשיו, אף אחד לא כפה עליו להגיע מספר פעמים לביתה של הנתבעת על מנת לקיים יחסי מין. האישה טענה בנוסף כי כי רצתה לעשות הפלה, אך לאחר ביקור אצל רופא הנשים, מומחה, הובהר לה שיש סיכון לבצע הפלה וזה מסכן בריאותית את הנתבעת. האישה הוסיפה וטענה, כי היא חייבת לכלכל את הקטינים ולכן מתוקף החוק עשתה את המוטל עליה ותבעה דמי מזונות מן התובע, והסכום שתבעה אינו "דמיוני" לטענתה. לדבריה היא כלל לא רצתה את זרעו של התובע, היא לא ידעה כי הינה מבייצת, היא רק רצתה לקיים יחסי מין ולכאורה היא רצתה לבצע הפלה, אך היה מאוחר מידי, מבחינה בריאותית.
בלי כל ספק מה שהכריע את הכף במשפט ההוכחות שהתנהל בפני בית המשפט היו המסרונים ששלחה האישה לגבר, דבר המחזק את ההמלצה הכללית שלי לתעד כל מסרון וכל ווסטאפ שאתם מקבלים בעניינים שיכולילות להיות להם משמעויות משפטיות עתידיות. גרסת הגבר הוכחה במלואה רק באמצעות מסרונים שהעבירה האישה לגבר ושערו בנפשיכם מה היה קורה אילו לא היו קיימים מסרונים אלה.
לדברי עו"ד לענייני משפחה רחל שחר תביעת התובע בנויה משני רכיבים עיקריים: תביעה כספית בגין הנזק שנגרם וייגרם לתובע עקב תשלום מזונות לקטינים זו תביעה שהוגדרה כ"לא ממונית", ועוד תביעה שהוגדרה כ"ממונית" על סך של 200,000 ₪ "עבור נזקיו הלא ממוניים והפיכתו לאב בעל כורחו".
איזו בקשה של התובע נדחתה ומדוע בקשת הגבר לפצות אותו בגין דמי מזונות שהוא עתיד לשלם נדחתה לחלוטין.
עו"ד לענייני משפחה רחל שחר מסבירה כי: "בראש ובראשונה, יש לזכור שסעד כזה מתנגד עם עקרון "טובת הילד", שהינו יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית. ואכן, כך קובע פרופסור פנחס שיפמן במאמרו "הורה בעל כורחו – מצג שווא לגבי שימוש באמצעי מניעה", "משפטים", כרך י"ח עמוד 459:
"…יש לשים לב, שבחינת טובתו של הילד מתקיימת בשתי רמות של דיון: ברמה התיאורטית המופשטת, שעל פיה מוגדרת הזיקה הראשונית בין הורה לילדו; וברמה
הקונקרטית, שעל פיה נבחנת, בדיעבד, טובתו של הילד המסוים, ברמה התיאורטית מוגדרת הזיקה הראשונית בין הורה לילדו, בתוקף פוסטולט מוסרי, התובע מההורה הביולוגי לגלות אחריות כלפי ילדיו, מבלי לשים לב לנסיבות הולדתו, ומתוך הדגשה, שמן הבחינה העקרונית, אחריותו של האב, אינה נופלת מזו של האם. פוסטולט מוסרי זה, מגלם את הציפיות החברתיות והמשפטיות מאדם כלפי ילדו, דהיינו: שלא יתנער ממנו ושלא יתכחש לו, רק בשל העובדה שהולדתו הייתה בלתי רצויה לו. כדי להעמיד את מחויבותו של אדם כלפי ילדו, על יסוד תשתית חברתית מוצקה ובלתי מתפשרת, מן הראוי להמעיט ביצירת חריגים להגדרה הביולוגית, העלולים לכרסם בתשתית זו ולמוסס את התוקף המוסרי הנתבע מכוחה…".
ובהמשך:
"…החיזוק המשפטי להנחות אלו, שנועד להגן על רווחתם של ילדים, צריך לבוא על ביטויו בקביעה שבד"כ, אל לנו להטריד את הילד בשאלה מי "אשם" בהבאתו לעולם. אם על סף המאזניים עומדת זכותו של מבוגר שלא יוליכו אותו שולל, מול זכותו של ילד שההורה שהביאו לעולם, ולו גם שלא ברצונו, לא יזנח אותו, יש להעדיף לדעתי – את זכות הילד. מעבר לשיקולים של טובת הילד, כישלון טענתו של הגבר בנוי על שיקול נוסף: אפילו הייתה תרמית חותכת וברורה מצד – נאמר – האישה, כלפי הגבר, לגבי שימוש באמצעי מניעה, הרי כיוון ששום אמצעי מניעה אינו בטוח לחלוטין, נטל הגבר על עצמו סיכון – ולו מעט להולדתו של 21/'ילד. אפשר גם להציג זאת אחרת: הגבר נטל על עצמו סיכון שהמצג הוא מצג כוזב, משום שהמציאות מלמדת שגם אמירה הנשמעת תמה וכנה, מתבררת לעיתים ככוזבת או רשלנית, לכן, כלפי הילד נסתמו טענותיו של אותו אדם…".
בתביעתו של הגבר הוא טוען גם התנהגותה של האישה מהווה עוולה נזיקית של "הפרת חובת תום הלב וההגינות החלה עליה כמו הפרת חוזה…". השאלה המשפטית בבסיס הטענה, היא – האם יכול התובע לתבוע פיצויים בגין המקרה הזה בעילה של הפרת חוזה? האם יש לראות ביחסיהם של הצדדים משום "חוזה"?
אומר: "כתוצאה ממעשיה המכוערים של הנתבעת מצאתי עצמי פגוע, מרומה, תחת סחיטה ואיומים, אב לתאומים מבלי שארצה אם אתכוון לכך, מלא כלימה ובושה, כלפי הוריי, בני משפחתי הדתיים ומכריי".
אין ספק שנזק נפשי ובושה הוכרו בפסיקה כנזק לא ממוני בר פיצוי. כך נקבע למשל ע"י כבוד השופט פלקס:
"…אין אף להמעיט בערכה של הבושה שנגרמה לאיש כאשר גילה להפתעתו של ילדה מחוץ לנישואין. תחושת בושה זו מקבלת משנה תוקף מקום שעסקינן באדם המקים אורח חיים חרדי, אשר עפ"י אמונתו קיים פסול בהבאת ילד אל העולם מחוץ לנישואין, סבורני אפוא כי חיוב האישה בפיצוי האיש בסך 100,000 ₪ בתביעתו, בגין נזקיו הלא ממוניים הינו אך ראוי…".
בית המשפט מציין כי פסק הדין בתמ"ש (י-ם) 22317-08-1, הוא היחיד שבו נפסקו פיצויים, בטענה- לכאורה- של "גניבת זרע". במקרה זה נפסק פיצוי של 100,000 ₪, בהתחשב בכך שהתובע היה חרדי.וגם עובדות המקרה היו שונות בתכלית- תרומת זרע שניתנה לביצוע הפריה תוך רחמית, כאשר לטענת האיש הכוונה הייתה תנאי לגירושי הצדדים, ולשם ניסיון נוסף להרות בית המשפט קובע כי הוא מאמין שלתובע שאכן נגרמו לתובע נזקים נפשיים מעצם העובדה שהפך לאב בעל כורחו ואולם בית המשפט מעריך נזקים אלה בסכום של ארבעים אלף שקלים בלבד.
מכיוון שפנייה לייעוץ משפטי היא קריטית במשרד קו חם לפניות
03-7949755
וכן להרחבה בנושא טפסים שונים טופסי נוטריון וכל סוגי הטפסים
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
