צוואה הדדית מהי? מתי ניתן לשנות צוואה הדדית? | עו"ד ונוטריון רחל שחר |

עו"ד לענייני ירושה רחל שחר

צוואה הדדית מהי? מה כוחו של בן זוג שנותר בחיים לשנות צוואה הדדית: האם ניתן להגביל את כוחו?

צוואה הדדית היא סוג מיוחד של צוואה שנעשית בין בני זוג, המבטאת הסכמה הדדית לגבי חלוקת רכושם לאחר מותם. לעיתים, אך לא תמיד, היא כוללת הוראות מיוחדות לגבי שינוי או ביטול הצוואה, וכן התייחסות לזכויות הירושה של הצדדים. סוגיה זו מעלה שאלות משפטיות מורכבות הנוגעות לתוקף הצוואה, פרשנותה, והשלכותיה על זכויות הירושה של הצדדים המעורבים.

צוואות הדדיות מה אומר חוק הירושה?

8א. (א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).
(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:
(1) בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;
(2) לאחר מות אחד מבני הזוג –
(א) כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת; (ב) לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש; (ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

האם אדם רשאי לבטל צוואה הדדית?

השאלה האם אדם רשאי לבטל צוואה הדדית עליה חתם, ובאילו תנאים, הוסדרה במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הירושה, תשס"ה – 2005 -, במסגרת סעיף 8א (להלן: "התיקון לחוק") הוראות סעיף 8א לחוק הירושה חלות רק על צוואות אשר נחתמו לאחר התיקון לחוק, קרי, לאחר שנת 2005.

צוואות שנערכו לפני התיקון לחוק יחול עליהן החוק בטרם התיקון. בענייננו, הצוואה ההדדית נחתמה בשנת 1985, שנים רבות טרם התיקון, ומשכך חל עליה הדין שהיה בתוקף לפני התיקון. טרם תיקון 12 לחוק הירושה – הגישה הרווחת בפסיקה היא חופש ההורשה של כל מצווה לשנות את צוואתו.

בנוגע לצוואות הדדיות טרם התיקון, נקבע בפסיקה כי חופש ההורשה חל עליהן באותה מידה וכל מצווה רשאי לבטל בכל עת את צוואתו ובלבד שלא נכתבה בה הוראה בדבר כוונת הצדדים להגביל את כוחם משינוי הצוואה ההדדית, וראה ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר פד"י כז(2) 373: "אין מניעה ששני בני- אדם יעשו צוואות האחד לטובת חברו, ובעיקר מקובל הדבר בין בני – זוג. אין פסול בעריכת צוואות כאלה, אך כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו".

ההלכה המחייבת: הלכת זמיר – פסק הדין שניתן בבע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל פ"ד סב (1) 601 (להלן: "פרשת זמיר") – הינו כיום ההלכה המחייבת בצוואות הדדיות שנערכו לפני שנת 2005, טרם חקיקת סעיף 8א' לחוק הירושה.

עניינה של הלכת זמיר במנוח יעקב זמיר, יליד 25.11.1920, הלך לעולמו ביום 14.6.2001. ביום 27.5.1990 כתבו המנוח ואשתו דאז, יוספינה זמיר ז"ל, אמם המנקרה של פטירת בעלי לפני יעבור חלקו בעזבוני דהיינו יעבור מלוא עזבוני לילדינו אליקום זמיר (ת.ז. …), חנן זמיר (ת.ז. …) ו-דורון זמיר (ת.ז. …) וזאת בחלקים שווים ביניהם ובמקרה חו"ח של פטירת מי מהם לפני יעבור חלקו בעזבוני לילדיו בחלקים שווים ביניהם".  ביום 29.7.1994 הלכה אם המבקשים לעולמה. על-פי צוואתה האמורה, ירש המנוח את עזבונה. לאחר מות אשתו הראשונה, התגורר המנוח עם אישה חדשה שבכיר, גב' רות גמליאל (להלן: המשיבה). המשיבה והמנוח ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, ונולדה להם, ביום 26.10.1998, ילדה משותפת (להלן: הבת המשותפת). המנוח והמשיבה חיו זה עם זו עד לפטירתו של המנוח. ביום 26.8.1998 ערך המנוח צוואה חדשה. בצוואה זו, ציווה המנוח את כל עזבונו למשיבה, למעט זכויותיו במקרקעין מסויימים, אותם ציווה להוריש לנכדיו (המשיבים 2-4), שלושת ילדיו של המבקש 2. כפי שנראה, זכויות אלו במקרקעין הועברו על ידי המנוח למשיבה ולבת המשותפת עוד בחייו, ובשעת מותו, הם לא היו עוד בבעלותו. ילדיו מנישואין ראשונים הגישו התנגדות לקיום צוואתו השניה של המנוח, וטענו כי יש לקיים את הצוואה הראשונה. לטענתם, צוואתם השניה של אביהם עומדת בניגוד לרצון אמם, כפי שזו הובעה בצוואות ההדדיות: רצון אמם היה כי לאחר מות שני בני הזוג יעבור הרכוש לילדיהם המשותפים, וצוואת המנוח מסכלת רצון זה, ופוגעת בהסתמכותה על צוואת המנוח. 

בהתאם לדעת הרוב בפסק – דין זמיר בצוואה שותקת כמו במקרה שלנו, צוואה שלא מכילה כל הוראה מגבילה, אין אינטרס הסתמכות הראוי להגנה אלא אם יוכח אחרת, ולכן לכל אחד מהמצווים הזכות והיכולת לשנות את צוואתו, בכל עת וללא הגבלה. ובלשון פסה"ד (פסקה 16): "הצוואות ההדדיות שבפנינו נערכו עוד בשנת 1990, בעוד שבני זוג אשר ערכו צוואות הדדיות לאחר תיקון החוק ומבקשים לשחרר זה את רעהו ממגבלות החוק עליהם הנטל לכתוב "הוראה אחרת"; אין מקום להטיל נטל דומה ,ולמפרע ,על מי שערכו צוואותיהם לפני התיקון". "מעצם ההדדיות בכתיבת צוואות, אין ללמוד על רצון משותף של בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה לשנות את הצוואה… והכל כמובן באין אינדיקציה פרשנית אחרת. שכן, בני הזוג שכתבו צוואותיהם לפני התיקון, כל שעמד לפניהם הוא הוראות הדין, הברורות למדי, לפיהן ללא "הוראה אחרת" בצוואה – אין הגבלה על חופש הצוואה של בן הזוג השני".

מבוא השאלה האם אדם רשאי לבטל צוואה הדדית עליה חתם רשמה בחוק הירושה, תיקון מס' 12 לחוק הירושה, תשס"ה – 2005.
תקנות החלות סעיף 8א לחוק הירושה חל רק על צוואות שנכתבו לאחר התיקון לחוק (לאחר 2005). צוואות לפני חקיקת סעיף 8א חלות עליהן ההוראות הקודמות.
חופש ההורשה טרם תיקון 12 לחוק, חופש ההורשה של כל מצווה חלה בפני עצמה, כלומר כל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו, אם לא הושמטה הוראה המעידה על הגבלות.
צוואות הדדיות בפסיקה נקבע כי זוגות יכולים לערוך צוואות הדדיות, כאשר כל אחד מהם חופשי לשנות את צוואתו עד לפטירתו, כל עוד לא נקבעו מגבלות מפורשות בהסכם.
הלכת זמיר פסק הדין בבע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל הוא ההלכה המחייבת לגבי צוואות הדדיות שנערכו לפני 2005.
עובדות בפרשת זמיר המנוח יעקב זמיר נפטר בשנה 2001. צוואתו השנייה, בה הוריש את רכושו לאישה החדשה, לא מתאימה לרצון אשתו הראשונה מ-1990, דבר המוביל למחלוקות בין הילדים השונים.
ההכרעה בפסק שהתקבל בפסק הדין נקבע כי צוואות הדדיות שנעשו לפני התיקון לחוק אינן מוגבלות או צריכות בהגבלות, אם אין הוכחות לכך שהצדדים רצו להגביל את כוחו של זה לשנות את הצוואה.
קביעת השופטת לא ניתן להטיל נטל להוכחת אינטרס הסתמכות על בני זוג שחיו יחד, אלא אם כן יש הוכחות ברורות לכך.
מסקנה חרף קיום צוואות הדדיות, כל אחד מהצדדים יכול לשנות את צוואתו בכל עת, ואין באינדיקציה של צוואה הדדית כדי לקבוע מגבלות על אחד הצדדים לשנות את הצוואה.

חיזוק הלכת זמיר בבע"מ 7884/23 מיום 10.9.2024 – בית המשפט העליון אמר את דברו פעם נוספת בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה ובו אשרר ואף חיזק את הלכת זמיר בנוגע לצוואות הדדיות שנערכו טרם התיקון לחוק; לגביהן נקבע כי חופש הציווי יחול אף במקרה קיצוני שבו אחד מבני הזוג חפץ לשנות את צוואתו ובן הזוג השני אינו כשיר קוגניטיבית ואינו יכול לפעול לשינוי צוואתו שלו. בית המשפט העליון ביטל את קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה המנוח ששינה את צוואתו נהג בחוסר תום לב – "הנה כי כן, אני סבורה כי קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה המנוח נהג בחוסר תום לב עת ביטל את צוואתו ההדדית, מוקשית ואינה יכולה לעמוד" – כב' הש' וילנר בס' 47 לפ"ד. וכן: "לא ניתן להחיל את דרישת תום הלב באופן שיביא להגבלת חופש הציווי בדיני הירושה. ובמילים אחרות: לא ניתן להשתמש בעקרון תום הלב החוזי כ"מעקף" להוראותיו המפורשות של חוק הירושה בעניין זה" – ס' 45 לפ"ד.וחה של המבקשים (להלן: "אם המבקשים" או "האשה הראשונה"), צוואות הדדיות. צוואתו של המנוח הורתה בזו הלשון: "5. את יתרת עזבוני במלואו אני מצווה בזה במלואו לאשתי יוספינה זמיר (ת.ז. …) בשלמות. 6. במקרה של פטירת אשתי לפני יעבור חלקה בעזבוני דהיינו יעבור מלוא עזבוני לילדינו אליקום זמיר (ת.ז. …), חנן זמיר (ת.ז. …) ו-דורון זמיר (ת.ז. …) וזאת בחלקים שווים ביניהם ובמקרה חו"ח של פטירת מי מהם לפני יעבור חלקו בעזבוני לילדיו בחלקים שווים ביניהם".    

במקביל, הורתה צוואתה של אם המבקשים: "5. את יתרת עזבוני במלואו אני מצווה בזה במלואו לבעלי יעקב זמיר (ת.ז. …) בשלמות.

במ

מה הדין החל במקרה כזה של שינוי צוואה הדדית לאחר פטירת המוריש?

מקרה כזה הגיע לשולחנו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. המנוחים זה לזו את כל רכושם וקבעו כי לאחר מות של שניהם, הרכוש יועבר בירושה לששת ילדיהם בחלקים שווים . לאחר מו הבעל ערכה האישה צוואה נוספת  במסגרת צוואה זו, לאחר מות המנוח, ביטלה המנוחה את הצוואה ההדדית באופן מפורש והורישה את כל רכושה לשני ילדיה: לבנה י.א ולבתה א.א בחלקים שווים תוך שהיר מדירה ארת ארבעת ילדיה הנוספים מהירושה.

בצוואה המאוחרת הבהירה המנוחה כי היא מורישה את מלוא רכושה לשניים מתוך ששת ילדיה בשל טיפול מסור בה בזמנים הקשים, כאשר ארבעת הילדים הנוספים ניתקו עמה כל קשר וסרבו לעזור לה.

ארבעת הילדים שהודרו מהירושה טענו כי הצוואה ההדדית נועדה למנוע סכסוך ירושה בין כל הילדים ומטעם זה המנוחים הורישו את רכושם לכל הילדים בחלקים שווים.

עוד טענו כי הנתבעים השתלטו על דירת המנוחים והשפיעו על המנוחה עד כדי ניתוקה מיתר הילדים. כן טענו כי הצוואה המאוחרת הינה "תוצר" של דרישה יומיומית שהמנוחה תערוך צוואה חדשה, המדירה את התובעים מהירושה. התובעים העלו תמיהות על האופן והנסיבות של עריכת הצוואה המאוחרת. התובעים הוסיפו כי ספק אם הוסבר למנוחה על מה היא חותמת וספק אם היא הבינה על מה חתמה.

עוד הוסיפו כי הצוואה המאוחרת איננה מתיישבת עם תיקון מס' 12 לחוק הירושה התשכ"ה -1965 וכי הביטול של הצוואה ההדדית נעשה שלא כדין.

עוד טענו הילדים כי בעת החתימה על הצוואה המאוחרת המנוחה הייתה במצב רפואי קשה מאוד, והם הטילו ספק באם המנוחה היא זו שחתמה על הצוואה. לחלופין טענו כי ככל והמנוחה חתמה על הצוואה, חתימתה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת.

שינוי צוואות הדדיות לאחר פטירה עו"ד רחל שחר מסבירה על התיקון לחוק

עקרון ההסתמכות בצוואות הדדיות

ביום 19.7.2005 התקבל בכנסת תיקון מס' 12 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן-"החוק") והוא נכנס לתקוף ביום 01.08.05. תיקון זה מעגן, במסגרת סעיף 8א' לחוק, הסדר מיוחד ביחס לעריכה וביטול של צוואות הדדיות וזו לשונו:

8א. (א)  בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג  האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות      להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן       הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו       באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

התנאים בחוק לבטל צוואה הדדית הינם:

(ב)  לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

(1)  בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

(2)  לאחר מות אחד מבני הזוג –

(א)  כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים

      ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו,

      לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה

      או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה

      ההדדית של המצווה שמת;

(ב)  לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים

      ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי

      הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי

      אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או

      החלק בעיזבון שירש;

(ג)  הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות

      ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת

      לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני

      הזוג – בטלה.

החוק מגן על אינטרס ההסתמכות של המוריש בצוואה הדדית

נקודת המוצא הינה כי לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף ואולם ניתן לבטל צוואה הדדית אם  בן הזוג המבטל צוואה הדדית, יסתלק מכל טובת הנאה שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת.

במקרה שהגיע לבית המשפט המנוחה ביטלה את הצוואה ההדדית, מבלי שהיא הסתלקה  מחלקה בעיזבון המנוח על פי הצוואה ההדדית.

לפיכך המנוחה לא קיימה תנאי הקבוע בסעיף לביטול הצוואה ההדדית ולביטולה אין תוקף. התוצאה המעשית זו הינה כי הצוואה ההדדית לא בוטלה ומשכך היא הצוואה ברת קיום.

 

האם "רצון המצווה" גובר על צוואה הדדית?

שני הילדים שירשו את כל הירושה טענו כי יש לכבד את דברי המת ולקיים את הצוואה המאוחרת.

בית המשפט קבע כי החובה לקיים את רצון המצווה ("מצווה לקיים דברי המת") הינה ברורה וידועה ואין צורך להכביר מילים על אודותיה ואולם משעה שעסקינן בצוואה הדדית, עיקרון "כיבוד דברי המת" חל, במידה שווה, על דברי המנוח ועיקרון "כיבוד דברי" המת מחליף את כותרתו ל"כיבוד דברי המתים".

היורשים טענו כי הביטוי " חופש לצוות" מתנגש עם מגבלות המוטלות על ביטול צוואה הדדית.

בית המשפט מצידו קובע כי בצוואות הדדיות קיימת סתירה בין שני עקרונות מרכזיים והם: "החופש לצוות" הכולל בתוכו את החופש של המצווה לשנות את צוואתו כרצונו בכל עת כמצוות סעיף 27(ב) לחוק לבין עקרון ההסתמכות של כל אחד מהצדדים לצוואה שעומד בבסיס צוואה הדדית. כל צד לצוואה מצפה כי השני לא ישנה את הוראותיו, בין בחייו של הנפטר הראשון ובין לאחר פטירתו.

צוואות הדדיות הן כמו חוזה ולכן מומלץ להסתייע עורך דין

על עקרונות אלה עמד כב' הנשיא ברק בפרשת מלמד בהערת אגב:

"גם בצוואה המשותפת וההדדית אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים. עם זאת, לכאורה קיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של "המוריש האחר". מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה. בצוואה משותפת והדדית עניין לנו בגמירות דעת של שני מצווים הפועלים במשותף ובאופן הדדי. האין זה ראוי לקבוע כי עם מותו של מצווה אחד בצוואה משותפת והדדית אין המצווה השני יכול לחזור בו מצוואתו המשותפת וההדדית? .. באמרת אגב ציין השופט קיסטר, ביחס לצוואה משותפת כי "כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו, תוצאה זו קשה היא. במשפט המקובל האנגלי התגברו על קושי זה בעזרת מוסד הנאמנות: עם מותו של מצווה אחד הופך המצווה השני לנאמן. יתכן גם שניתן לקבוע בישראל, כי לאור אינטרס ההסתמכות, ביטול הצוואה השנייה הינו פעולה שלא בתום לב, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, החלה גם על פעולה משפטית (כמו צוואה) שאינה בבחינת חוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).

צפו בעו"ד רחל שחר מסבירה על צוואה הדדית

 

גם כבוד השופטת נאור בפסק דין קבעה בפסק דינה הבהרה באשר לצוואות הדדיות

 בבעמ 10807/03 זמיר נ' גמליאל פ"ד סב(1) 601 קבעה כב' השופטת נאור :

" לדעתי מעצם ההדדיות בכתיבת הצוואות, אין ללמוד על רצון משותף של בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה לשנות את הצוואה לאחר מות של מי מהן, והכל כמובן באין אינדקציה פרשנית אחרת. זאת ועוד, חוק הירושה מלמדינו כי עיקרון יסוד בדיני הירושה הוא כוחו של המוריש לשנות מצוואתו מתי וכפי שיחפוץ…בהעדר עיגון לכוונה משותפת אחרת של כותבי צוואות הדדיות ולו באופן משתמע, אין, לטעמי, מקום לסטות מהוראות אלה. דעתי היא כי אין בהדדיות בצוואות לכשעצמה כדי שניצור פרזומציה, כי כוונת הצדדים הייתה להתנות הוראות הדין (אם אכן ניתנות הן להתניה)".

בית המשפט קובע כי אינטרס ההסתמכות של המנוח חזק יותר מכל אינטרס אחר ושינוי הצוואה ההדדית אסור

 

בבע"מ 4282/03 ל' נגריה פ' (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.6.05) חזר בית המשפט העליון (כב' השופט טירקל) על האמור לעיל והרחיב :

" החלתן של הוראות חוק הירושה על צוואה משותפת ועל צוואה הדדית מעוררת קשיים משום שלכאורה מקצת ההוראות אינן מתיישבות עם צוואות כאלה…

בתי המשפט התגברו על קשיים אלה, בדרך כלל, בלי להכריע בשאלות העקרוניות, מתוך בחינתו של כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו…

השאלה אם יש להגן על אינטרס ההסתמכות נדונה גם בוועדה לתיקון חוק הירושה שבראשותי ובסיכומו של הדיון הוחלט לאפשר עריכה של צוואות הדדיות בין בני זוג ולהגן על אינטרס ההסתמכות על ידי קביעת הוראה שהמצווה שנותר בחיים לא יהיה רשאי לבטל את צוואתו, אלא באישורו של בית המשפט….

כאן מבקשים אנו לשחזר, על דרך של פירוש, את התכנית המשותפת שעמדה ביסוד הצוואה המשותפת וההדדית, את מטרותיהם המשותפות של המצווים ואת הרצונות של כל אחד ואחד מהם כפי שהתמזגו לרצון אחד. על כך אומר הנשיא א' ברק:

 "לדעתי, קיים בצוואה המשותפת וההדדית אינטרס הסתמכות ברור. על פי עצם ההגדרה של ההדדיות, ההוראות של המצווה האחד נקבעות על יסוד הוראותיו של המצווה האחר. הוראותיו של האחד הן התמורה להוראותיו של האחר. על כן בצוואה משותפת והדדית יש להתחשב – שעה שמפרשים את הוראות הצוואה – באומד הדעת המשותף של המצווים כולם. מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה יותר משהיא דומה לצוואה" (ברק, בעמ' 73. וראו גם דברי הנשיא א' ברק בע"א 490/99 הקדש מנחם ובלומה אטינגר נגריה אבן טוב ואח', פ"ד נז(5) 145, 156)". 

המגמה בפסיקה הינה להעניק הגנה לאינטרס הסתמכות של  מצווים בצוואות הדדיות ולא לאפשר שינוי צוואה הדדית לאחר פטירה

לדברי עו"ד רחל שחר בספרות הובעה דעה כי "האופי המהותי המייחד את הצוואה ההדדית הוא מבחן ההסתמכות: צוואה הדדית כוללת הכרה באינטרס הסתמכות הדדי של בני זוג בשונה מצוואה רגילה שאין בה אינטרס הסתמכות מוכר. עיקרון זה בא לידי ביטוי בהגבלת חופש של המצווים לבטל את צוואתם או לשנותה, וזאת, על ידי איזון ראוי בין חופש הצוואה לבין אינטרס ההסתמכות בצוואה הדדית. היסוד להגבלת החופש לשנות או לבטל את הצוואה ההדדית, הוא האופי ה"מעין חוזי" (מעין עסקה") בצוואה הדדית… צוואה הדדית, להבדיל מצוואה רגילה, היא פעולה משפטית דו צדדית – שילוב של צוואה ושל הסכם, שבו מוטלת על המצווים, מכוח החוק, הגבלה הדדית להימנע משינוי חד צדדי של הצוואה, והגבלה זו משקפת את הפן ההסכמי הגלום בצוואה "

להרחבה בעניין זה הספר צוואות הדדיות – מאת: עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי

בית המשפט לענייני משפחה קובע כי לטעמו בצוואה הדדית, יש להעדיף את עיקרון "ההסתמכות" על פני עיקרון "חופש לצוות".  קרי בית המשפט קובע למעשה שאדם שעורך צוואה הדדית מסתמך על היורש שלו שלא ישנה אותה ולכן היורש אינו יכול לשנות את הצוואה ההדדית מבלי להסתלק תחילה ממה שקיבל בצוואה ההדדית.

בית המשפט קובע כי

  • ראשית, עיקרון "ההסתמכות" הינו עיקרון מאוחר וספציפי בעוד שעיקרון "חופש לצוות" הינו עיקרון מוקדם וכללי.
  • שנית, "חופש לצוות" הינו חופש לבחור בין עשיית צוואה הדדית לבין עשיית צוואה רגילה. בחירה בעשיית צוואה הדדית, משמעותה נכונות לקבל כללים החלים על צוואה מסוג זה, ביניהם עיקרון "ההסתמכות".

בית המשפט קובע כי במקרה שלפניו הסתמכות המנוחים על הצוואה ההדדית הייתה מוגברת. כאן בדיוק לטעמי הייתה טעות של עורך הדין בניסוח הצוואה

שימו לב היטב בית המשפט קובע כי הניסוח הבא קובע שלא ניתן לשנות צוואה הדדית לחלוטין. בס' 8 לצוואה ההדדית קבעו המנוחים כי:

"צוואתנו זו הינה האחרונה ותעמוד בתקפה כל עוד לא שונתה ו/או בוטלה ו/או הוחלפה על ידינו"

המנוחים בחרו להשתמש בלשון רבים והם קבעו כי שינוי/ביטול/החלפה של הצוואה ייעשה על ידי שניהם ועל ידי שניהם בלבד. המשמעות של קביעה זו הינה כי אף מצווה אינו רשאי לבטל את הצוואה באופן חד צדדי.

עוד ניתן ללמוד מקביעה זו כי כל שינוי/ביטול/החלפה של הצוואה ייעשה בחיי המנוחים וכי לא יהיה תוקף לביטול לאחר מות אחד מהם. לפיכך, "הצמדות" ללשון הצוואה – ואיש לא מנע מהמנוחים "לוותר" על סעיף זה או לנסחו בדרך שונה – מובילה למסקנה על פיה לביטול הצוואה ההדדית, לאחר מות אחד המנוחים, אין תוקף.

בסיומו של פסק הדין מתייחס בית המשפט בחוכמה לחישוב שערכו הנתבעים בסיכומיהם. לשיטתם, הצוואה הדדית בטלה וחלקו של המנוח עובר בירושה למנוחה על פי הדין. בתוך כך המנוחה תזכה ב-75% מכלל העיזבון, בעוד שכל הילדים יזכו ב-25% הנותרים, בחלקים שווים. החישוב של הנתבעים תומך במסקנה כי אין לבטל את הצוואה ההדדית. 

וכל כך למה? משום שהחישוב אינו מביא בחשבון תרחיש אפשרי אחר: לו ידע המנוח כי המנוחה תשנה את הצוואה ההדדית, ולמעשה תפר את "הסכם הצוואתי", יכול והיה משפר את מצבם של התובעים על דרך של עשיית צוואה רגילה לטובתם אגב הדרת המנוחה ונתבעים מעיזבונו והוא לא עשה כן בהסתמך על הצוואה ההדדית כשהוא סמוך ובטוח כי העיזבון יתחלק בין כל הילדים בחלקים שווים.

התוצאה היא כי הצוואה ההדדית ברת קיום. התוצאה המעשית היא כי ההתנגדות נדחית. כפועל יוצא, נדחית גם הבקשה לקיום של הצוואה המאוחרת.

 

על מה עברנו במאמר זה
Recommended Firm Logo
עו"ד רחל שחר בדירוג duns100
לקבלת ייעוץ פרטני דיסקרטי - השאירו פרטים, או חייגו למספר:
03-7949755
תמונה של עורכת דין ונוטריון רחל (רייצ'ל) שחר
עורכת דין ונוטריון רחל (רייצ'ל) שחר

עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.

המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.

צוואה הדדית מהי? מה כוחו של בן זוג שנותר בחיים לשנות צוואה הדדית: האם ניתן להגביל את כוחו?

צוואה הדדית היא סוג מיוחד של צוואה שנעשית בין בני זוג, המבטאת הסכמה הדדית לגבי חלוקת רכושם לאחר מותם. לעיתים, אך לא תמיד, היא כוללת הוראות מיוחדות לגבי שינוי או ביטול הצוואה, וכן התייחסות לזכויות הירושה של הצדדים. סוגיה זו מעלה שאלות משפטיות מורכבות הנוגעות לתוקף הצוואה, פרשנותה, והשלכותיה על זכויות הירושה של הצדדים המעורבים.

צוואות הדדיות מה אומר חוק הירושה?

8א. (א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).
(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:
(1) בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;
(2) לאחר מות אחד מבני הזוג –
(א) כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת; (ב) לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש; (ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

האם אדם רשאי לבטל צוואה הדדית?

השאלה האם אדם רשאי לבטל צוואה הדדית עליה חתם, ובאילו תנאים, הוסדרה במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הירושה, תשס"ה – 2005 -, במסגרת סעיף 8א (להלן: "התיקון לחוק") הוראות סעיף 8א לחוק הירושה חלות רק על צוואות אשר נחתמו לאחר התיקון לחוק, קרי, לאחר שנת 2005.

צוואות שנערכו לפני התיקון לחוק יחול עליהן החוק בטרם התיקון. בענייננו, הצוואה ההדדית נחתמה בשנת 1985, שנים רבות טרם התיקון, ומשכך חל עליה הדין שהיה בתוקף לפני התיקון. טרם תיקון 12 לחוק הירושה – הגישה הרווחת בפסיקה היא חופש ההורשה של כל מצווה לשנות את צוואתו.

בנוגע לצוואות הדדיות טרם התיקון, נקבע בפסיקה כי חופש ההורשה חל עליהן באותה מידה וכל מצווה רשאי לבטל בכל עת את צוואתו ובלבד שלא נכתבה בה הוראה בדבר כוונת הצדדים להגביל את כוחם משינוי הצוואה ההדדית, וראה ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר פד"י כז(2) 373: "אין מניעה ששני בני- אדם יעשו צוואות האחד לטובת חברו, ובעיקר מקובל הדבר בין בני – זוג. אין פסול בעריכת צוואות כאלה, אך כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו".

ההלכה המחייבת: הלכת זמיר – פסק הדין שניתן בבע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל פ"ד סב (1) 601 (להלן: "פרשת זמיר") – הינו כיום ההלכה המחייבת בצוואות הדדיות שנערכו לפני שנת 2005, טרם חקיקת סעיף 8א' לחוק הירושה.

עניינה של הלכת זמיר במנוח יעקב זמיר, יליד 25.11.1920, הלך לעולמו ביום 14.6.2001. ביום 27.5.1990 כתבו המנוח ואשתו דאז, יוספינה זמיר ז"ל, אמם המנקרה של פטירת בעלי לפני יעבור חלקו בעזבוני דהיינו יעבור מלוא עזבוני לילדינו אליקום זמיר (ת.ז. …), חנן זמיר (ת.ז. …) ו-דורון זמיר (ת.ז. …) וזאת בחלקים שווים ביניהם ובמקרה חו"ח של פטירת מי מהם לפני יעבור חלקו בעזבוני לילדיו בחלקים שווים ביניהם".  ביום 29.7.1994 הלכה אם המבקשים לעולמה. על-פי צוואתה האמורה, ירש המנוח את עזבונה. לאחר מות אשתו הראשונה, התגורר המנוח עם אישה חדשה שבכיר, גב' רות גמליאל (להלן: המשיבה). המשיבה והמנוח ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף, ונולדה להם, ביום 26.10.1998, ילדה משותפת (להלן: הבת המשותפת). המנוח והמשיבה חיו זה עם זו עד לפטירתו של המנוח. ביום 26.8.1998 ערך המנוח צוואה חדשה. בצוואה זו, ציווה המנוח את כל עזבונו למשיבה, למעט זכויותיו במקרקעין מסויימים, אותם ציווה להוריש לנכדיו (המשיבים 2-4), שלושת ילדיו של המבקש 2. כפי שנראה, זכויות אלו במקרקעין הועברו על ידי המנוח למשיבה ולבת המשותפת עוד בחייו, ובשעת מותו, הם לא היו עוד בבעלותו. ילדיו מנישואין ראשונים הגישו התנגדות לקיום צוואתו השניה של המנוח, וטענו כי יש לקיים את הצוואה הראשונה. לטענתם, צוואתם השניה של אביהם עומדת בניגוד לרצון אמם, כפי שזו הובעה בצוואות ההדדיות: רצון אמם היה כי לאחר מות שני בני הזוג יעבור הרכוש לילדיהם המשותפים, וצוואת המנוח מסכלת רצון זה, ופוגעת בהסתמכותה על צוואת המנוח. 

בהתאם לדעת הרוב בפסק – דין זמיר בצוואה שותקת כמו במקרה שלנו, צוואה שלא מכילה כל הוראה מגבילה, אין אינטרס הסתמכות הראוי להגנה אלא אם יוכח אחרת, ולכן לכל אחד מהמצווים הזכות והיכולת לשנות את צוואתו, בכל עת וללא הגבלה. ובלשון פסה"ד (פסקה 16): "הצוואות ההדדיות שבפנינו נערכו עוד בשנת 1990, בעוד שבני זוג אשר ערכו צוואות הדדיות לאחר תיקון החוק ומבקשים לשחרר זה את רעהו ממגבלות החוק עליהם הנטל לכתוב "הוראה אחרת"; אין מקום להטיל נטל דומה ,ולמפרע ,על מי שערכו צוואותיהם לפני התיקון". "מעצם ההדדיות בכתיבת צוואות, אין ללמוד על רצון משותף של בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה לשנות את הצוואה… והכל כמובן באין אינדיקציה פרשנית אחרת. שכן, בני הזוג שכתבו צוואותיהם לפני התיקון, כל שעמד לפניהם הוא הוראות הדין, הברורות למדי, לפיהן ללא "הוראה אחרת" בצוואה – אין הגבלה על חופש הצוואה של בן הזוג השני".

מבוא השאלה האם אדם רשאי לבטל צוואה הדדית עליה חתם רשמה בחוק הירושה, תיקון מס' 12 לחוק הירושה, תשס"ה – 2005.
תקנות החלות סעיף 8א לחוק הירושה חל רק על צוואות שנכתבו לאחר התיקון לחוק (לאחר 2005). צוואות לפני חקיקת סעיף 8א חלות עליהן ההוראות הקודמות.
חופש ההורשה טרם תיקון 12 לחוק, חופש ההורשה של כל מצווה חלה בפני עצמה, כלומר כל אדם רשאי לשנות או לבטל את צוואתו, אם לא הושמטה הוראה המעידה על הגבלות.
צוואות הדדיות בפסיקה נקבע כי זוגות יכולים לערוך צוואות הדדיות, כאשר כל אחד מהם חופשי לשנות את צוואתו עד לפטירתו, כל עוד לא נקבעו מגבלות מפורשות בהסכם.
הלכת זמיר פסק הדין בבע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל הוא ההלכה המחייבת לגבי צוואות הדדיות שנערכו לפני 2005.
עובדות בפרשת זמיר המנוח יעקב זמיר נפטר בשנה 2001. צוואתו השנייה, בה הוריש את רכושו לאישה החדשה, לא מתאימה לרצון אשתו הראשונה מ-1990, דבר המוביל למחלוקות בין הילדים השונים.
ההכרעה בפסק שהתקבל בפסק הדין נקבע כי צוואות הדדיות שנעשו לפני התיקון לחוק אינן מוגבלות או צריכות בהגבלות, אם אין הוכחות לכך שהצדדים רצו להגביל את כוחו של זה לשנות את הצוואה.
קביעת השופטת לא ניתן להטיל נטל להוכחת אינטרס הסתמכות על בני זוג שחיו יחד, אלא אם כן יש הוכחות ברורות לכך.
מסקנה חרף קיום צוואות הדדיות, כל אחד מהצדדים יכול לשנות את צוואתו בכל עת, ואין באינדיקציה של צוואה הדדית כדי לקבוע מגבלות על אחד הצדדים לשנות את הצוואה.

חיזוק הלכת זמיר בבע"מ 7884/23 מיום 10.9.2024 – בית המשפט העליון אמר את דברו פעם נוספת בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה ובו אשרר ואף חיזק את הלכת זמיר בנוגע לצוואות הדדיות שנערכו טרם התיקון לחוק; לגביהן נקבע כי חופש הציווי יחול אף במקרה קיצוני שבו אחד מבני הזוג חפץ לשנות את צוואתו ובן הזוג השני אינו כשיר קוגניטיבית ואינו יכול לפעול לשינוי צוואתו שלו. בית המשפט העליון ביטל את קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה המנוח ששינה את צוואתו נהג בחוסר תום לב – "הנה כי כן, אני סבורה כי קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה המנוח נהג בחוסר תום לב עת ביטל את צוואתו ההדדית, מוקשית ואינה יכולה לעמוד" – כב' הש' וילנר בס' 47 לפ"ד. וכן: "לא ניתן להחיל את דרישת תום הלב באופן שיביא להגבלת חופש הציווי בדיני הירושה. ובמילים אחרות: לא ניתן להשתמש בעקרון תום הלב החוזי כ"מעקף" להוראותיו המפורשות של חוק הירושה בעניין זה" – ס' 45 לפ"ד.וחה של המבקשים (להלן: "אם המבקשים" או "האשה הראשונה"), צוואות הדדיות. צוואתו של המנוח הורתה בזו הלשון: "5. את יתרת עזבוני במלואו אני מצווה בזה במלואו לאשתי יוספינה זמיר (ת.ז. …) בשלמות. 6. במקרה של פטירת אשתי לפני יעבור חלקה בעזבוני דהיינו יעבור מלוא עזבוני לילדינו אליקום זמיר (ת.ז. …), חנן זמיר (ת.ז. …) ו-דורון זמיר (ת.ז. …) וזאת בחלקים שווים ביניהם ובמקרה חו"ח של פטירת מי מהם לפני יעבור חלקו בעזבוני לילדיו בחלקים שווים ביניהם".    

במקביל, הורתה צוואתה של אם המבקשים: "5. את יתרת עזבוני במלואו אני מצווה בזה במלואו לבעלי יעקב זמיר (ת.ז. …) בשלמות.

במ

מה הדין החל במקרה כזה של שינוי צוואה הדדית לאחר פטירת המוריש?

מקרה כזה הגיע לשולחנו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. המנוחים זה לזו את כל רכושם וקבעו כי לאחר מות של שניהם, הרכוש יועבר בירושה לששת ילדיהם בחלקים שווים . לאחר מו הבעל ערכה האישה צוואה נוספת  במסגרת צוואה זו, לאחר מות המנוח, ביטלה המנוחה את הצוואה ההדדית באופן מפורש והורישה את כל רכושה לשני ילדיה: לבנה י.א ולבתה א.א בחלקים שווים תוך שהיר מדירה ארת ארבעת ילדיה הנוספים מהירושה.

בצוואה המאוחרת הבהירה המנוחה כי היא מורישה את מלוא רכושה לשניים מתוך ששת ילדיה בשל טיפול מסור בה בזמנים הקשים, כאשר ארבעת הילדים הנוספים ניתקו עמה כל קשר וסרבו לעזור לה.

ארבעת הילדים שהודרו מהירושה טענו כי הצוואה ההדדית נועדה למנוע סכסוך ירושה בין כל הילדים ומטעם זה המנוחים הורישו את רכושם לכל הילדים בחלקים שווים.

עוד טענו כי הנתבעים השתלטו על דירת המנוחים והשפיעו על המנוחה עד כדי ניתוקה מיתר הילדים. כן טענו כי הצוואה המאוחרת הינה "תוצר" של דרישה יומיומית שהמנוחה תערוך צוואה חדשה, המדירה את התובעים מהירושה. התובעים העלו תמיהות על האופן והנסיבות של עריכת הצוואה המאוחרת. התובעים הוסיפו כי ספק אם הוסבר למנוחה על מה היא חותמת וספק אם היא הבינה על מה חתמה.

עוד הוסיפו כי הצוואה המאוחרת איננה מתיישבת עם תיקון מס' 12 לחוק הירושה התשכ"ה -1965 וכי הביטול של הצוואה ההדדית נעשה שלא כדין.

עוד טענו הילדים כי בעת החתימה על הצוואה המאוחרת המנוחה הייתה במצב רפואי קשה מאוד, והם הטילו ספק באם המנוחה היא זו שחתמה על הצוואה. לחלופין טענו כי ככל והמנוחה חתמה על הצוואה, חתימתה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת.

שינוי צוואות הדדיות לאחר פטירה עו"ד רחל שחר מסבירה על התיקון לחוק

עקרון ההסתמכות בצוואות הדדיות

ביום 19.7.2005 התקבל בכנסת תיקון מס' 12 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן-"החוק") והוא נכנס לתקוף ביום 01.08.05. תיקון זה מעגן, במסגרת סעיף 8א' לחוק, הסדר מיוחד ביחס לעריכה וביטול של צוואות הדדיות וזו לשונו:

8א. (א)  בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג  האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות      להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן       הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו       באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

התנאים בחוק לבטל צוואה הדדית הינם:

(ב)  לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

(1)  בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

(2)  לאחר מות אחד מבני הזוג –

(א)  כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים

      ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו,

      לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה

      או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה

      ההדדית של המצווה שמת;

(ב)  לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים

      ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי

      הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי

      אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או

      החלק בעיזבון שירש;

(ג)  הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות

      ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת

      לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני

      הזוג – בטלה.

החוק מגן על אינטרס ההסתמכות של המוריש בצוואה הדדית

נקודת המוצא הינה כי לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף ואולם ניתן לבטל צוואה הדדית אם  בן הזוג המבטל צוואה הדדית, יסתלק מכל טובת הנאה שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת.

במקרה שהגיע לבית המשפט המנוחה ביטלה את הצוואה ההדדית, מבלי שהיא הסתלקה  מחלקה בעיזבון המנוח על פי הצוואה ההדדית.

לפיכך המנוחה לא קיימה תנאי הקבוע בסעיף לביטול הצוואה ההדדית ולביטולה אין תוקף. התוצאה המעשית זו הינה כי הצוואה ההדדית לא בוטלה ומשכך היא הצוואה ברת קיום.

 

האם "רצון המצווה" גובר על צוואה הדדית?

שני הילדים שירשו את כל הירושה טענו כי יש לכבד את דברי המת ולקיים את הצוואה המאוחרת.

בית המשפט קבע כי החובה לקיים את רצון המצווה ("מצווה לקיים דברי המת") הינה ברורה וידועה ואין צורך להכביר מילים על אודותיה ואולם משעה שעסקינן בצוואה הדדית, עיקרון "כיבוד דברי המת" חל, במידה שווה, על דברי המנוח ועיקרון "כיבוד דברי" המת מחליף את כותרתו ל"כיבוד דברי המתים".

היורשים טענו כי הביטוי " חופש לצוות" מתנגש עם מגבלות המוטלות על ביטול צוואה הדדית.

בית המשפט מצידו קובע כי בצוואות הדדיות קיימת סתירה בין שני עקרונות מרכזיים והם: "החופש לצוות" הכולל בתוכו את החופש של המצווה לשנות את צוואתו כרצונו בכל עת כמצוות סעיף 27(ב) לחוק לבין עקרון ההסתמכות של כל אחד מהצדדים לצוואה שעומד בבסיס צוואה הדדית. כל צד לצוואה מצפה כי השני לא ישנה את הוראותיו, בין בחייו של הנפטר הראשון ובין לאחר פטירתו.

צוואות הדדיות הן כמו חוזה ולכן מומלץ להסתייע עורך דין

על עקרונות אלה עמד כב' הנשיא ברק בפרשת מלמד בהערת אגב:

"גם בצוואה המשותפת וההדדית אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים. עם זאת, לכאורה קיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של "המוריש האחר". מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה. בצוואה משותפת והדדית עניין לנו בגמירות דעת של שני מצווים הפועלים במשותף ובאופן הדדי. האין זה ראוי לקבוע כי עם מותו של מצווה אחד בצוואה משותפת והדדית אין המצווה השני יכול לחזור בו מצוואתו המשותפת וההדדית? .. באמרת אגב ציין השופט קיסטר, ביחס לצוואה משותפת כי "כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו, תוצאה זו קשה היא. במשפט המקובל האנגלי התגברו על קושי זה בעזרת מוסד הנאמנות: עם מותו של מצווה אחד הופך המצווה השני לנאמן. יתכן גם שניתן לקבוע בישראל, כי לאור אינטרס ההסתמכות, ביטול הצוואה השנייה הינו פעולה שלא בתום לב, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, החלה גם על פעולה משפטית (כמו צוואה) שאינה בבחינת חוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).

צפו בעו"ד רחל שחר מסבירה על צוואה הדדית

 

גם כבוד השופטת נאור בפסק דין קבעה בפסק דינה הבהרה באשר לצוואות הדדיות

 בבעמ 10807/03 זמיר נ' גמליאל פ"ד סב(1) 601 קבעה כב' השופטת נאור :

" לדעתי מעצם ההדדיות בכתיבת הצוואות, אין ללמוד על רצון משותף של בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה לשנות את הצוואה לאחר מות של מי מהן, והכל כמובן באין אינדקציה פרשנית אחרת. זאת ועוד, חוק הירושה מלמדינו כי עיקרון יסוד בדיני הירושה הוא כוחו של המוריש לשנות מצוואתו מתי וכפי שיחפוץ…בהעדר עיגון לכוונה משותפת אחרת של כותבי צוואות הדדיות ולו באופן משתמע, אין, לטעמי, מקום לסטות מהוראות אלה. דעתי היא כי אין בהדדיות בצוואות לכשעצמה כדי שניצור פרזומציה, כי כוונת הצדדים הייתה להתנות הוראות הדין (אם אכן ניתנות הן להתניה)".

בית המשפט קובע כי אינטרס ההסתמכות של המנוח חזק יותר מכל אינטרס אחר ושינוי הצוואה ההדדית אסור

 

בבע"מ 4282/03 ל' נגריה פ' (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.6.05) חזר בית המשפט העליון (כב' השופט טירקל) על האמור לעיל והרחיב :

" החלתן של הוראות חוק הירושה על צוואה משותפת ועל צוואה הדדית מעוררת קשיים משום שלכאורה מקצת ההוראות אינן מתיישבות עם צוואות כאלה…

בתי המשפט התגברו על קשיים אלה, בדרך כלל, בלי להכריע בשאלות העקרוניות, מתוך בחינתו של כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו…

השאלה אם יש להגן על אינטרס ההסתמכות נדונה גם בוועדה לתיקון חוק הירושה שבראשותי ובסיכומו של הדיון הוחלט לאפשר עריכה של צוואות הדדיות בין בני זוג ולהגן על אינטרס ההסתמכות על ידי קביעת הוראה שהמצווה שנותר בחיים לא יהיה רשאי לבטל את צוואתו, אלא באישורו של בית המשפט….

כאן מבקשים אנו לשחזר, על דרך של פירוש, את התכנית המשותפת שעמדה ביסוד הצוואה המשותפת וההדדית, את מטרותיהם המשותפות של המצווים ואת הרצונות של כל אחד ואחד מהם כפי שהתמזגו לרצון אחד. על כך אומר הנשיא א' ברק:

 "לדעתי, קיים בצוואה המשותפת וההדדית אינטרס הסתמכות ברור. על פי עצם ההגדרה של ההדדיות, ההוראות של המצווה האחד נקבעות על יסוד הוראותיו של המצווה האחר. הוראותיו של האחד הן התמורה להוראותיו של האחר. על כן בצוואה משותפת והדדית יש להתחשב – שעה שמפרשים את הוראות הצוואה – באומד הדעת המשותף של המצווים כולם. מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה יותר משהיא דומה לצוואה" (ברק, בעמ' 73. וראו גם דברי הנשיא א' ברק בע"א 490/99 הקדש מנחם ובלומה אטינגר נגריה אבן טוב ואח', פ"ד נז(5) 145, 156)". 

המגמה בפסיקה הינה להעניק הגנה לאינטרס הסתמכות של  מצווים בצוואות הדדיות ולא לאפשר שינוי צוואה הדדית לאחר פטירה

לדברי עו"ד רחל שחר בספרות הובעה דעה כי "האופי המהותי המייחד את הצוואה ההדדית הוא מבחן ההסתמכות: צוואה הדדית כוללת הכרה באינטרס הסתמכות הדדי של בני זוג בשונה מצוואה רגילה שאין בה אינטרס הסתמכות מוכר. עיקרון זה בא לידי ביטוי בהגבלת חופש של המצווים לבטל את צוואתם או לשנותה, וזאת, על ידי איזון ראוי בין חופש הצוואה לבין אינטרס ההסתמכות בצוואה הדדית. היסוד להגבלת החופש לשנות או לבטל את הצוואה ההדדית, הוא האופי ה"מעין חוזי" (מעין עסקה") בצוואה הדדית… צוואה הדדית, להבדיל מצוואה רגילה, היא פעולה משפטית דו צדדית – שילוב של צוואה ושל הסכם, שבו מוטלת על המצווים, מכוח החוק, הגבלה הדדית להימנע משינוי חד צדדי של הצוואה, והגבלה זו משקפת את הפן ההסכמי הגלום בצוואה "

להרחבה בעניין זה הספר צוואות הדדיות – מאת: עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי

בית המשפט לענייני משפחה קובע כי לטעמו בצוואה הדדית, יש להעדיף את עיקרון "ההסתמכות" על פני עיקרון "חופש לצוות".  קרי בית המשפט קובע למעשה שאדם שעורך צוואה הדדית מסתמך על היורש שלו שלא ישנה אותה ולכן היורש אינו יכול לשנות את הצוואה ההדדית מבלי להסתלק תחילה ממה שקיבל בצוואה ההדדית.

בית המשפט קובע כי

  • ראשית, עיקרון "ההסתמכות" הינו עיקרון מאוחר וספציפי בעוד שעיקרון "חופש לצוות" הינו עיקרון מוקדם וכללי.
  • שנית, "חופש לצוות" הינו חופש לבחור בין עשיית צוואה הדדית לבין עשיית צוואה רגילה. בחירה בעשיית צוואה הדדית, משמעותה נכונות לקבל כללים החלים על צוואה מסוג זה, ביניהם עיקרון "ההסתמכות".

בית המשפט קובע כי במקרה שלפניו הסתמכות המנוחים על הצוואה ההדדית הייתה מוגברת. כאן בדיוק לטעמי הייתה טעות של עורך הדין בניסוח הצוואה

שימו לב היטב בית המשפט קובע כי הניסוח הבא קובע שלא ניתן לשנות צוואה הדדית לחלוטין. בס' 8 לצוואה ההדדית קבעו המנוחים כי:

"צוואתנו זו הינה האחרונה ותעמוד בתקפה כל עוד לא שונתה ו/או בוטלה ו/או הוחלפה על ידינו"

המנוחים בחרו להשתמש בלשון רבים והם קבעו כי שינוי/ביטול/החלפה של הצוואה ייעשה על ידי שניהם ועל ידי שניהם בלבד. המשמעות של קביעה זו הינה כי אף מצווה אינו רשאי לבטל את הצוואה באופן חד צדדי.

עוד ניתן ללמוד מקביעה זו כי כל שינוי/ביטול/החלפה של הצוואה ייעשה בחיי המנוחים וכי לא יהיה תוקף לביטול לאחר מות אחד מהם. לפיכך, "הצמדות" ללשון הצוואה – ואיש לא מנע מהמנוחים "לוותר" על סעיף זה או לנסחו בדרך שונה – מובילה למסקנה על פיה לביטול הצוואה ההדדית, לאחר מות אחד המנוחים, אין תוקף.

בסיומו של פסק הדין מתייחס בית המשפט בחוכמה לחישוב שערכו הנתבעים בסיכומיהם. לשיטתם, הצוואה הדדית בטלה וחלקו של המנוח עובר בירושה למנוחה על פי הדין. בתוך כך המנוחה תזכה ב-75% מכלל העיזבון, בעוד שכל הילדים יזכו ב-25% הנותרים, בחלקים שווים. החישוב של הנתבעים תומך במסקנה כי אין לבטל את הצוואה ההדדית. 

וכל כך למה? משום שהחישוב אינו מביא בחשבון תרחיש אפשרי אחר: לו ידע המנוח כי המנוחה תשנה את הצוואה ההדדית, ולמעשה תפר את "הסכם הצוואתי", יכול והיה משפר את מצבם של התובעים על דרך של עשיית צוואה רגילה לטובתם אגב הדרת המנוחה ונתבעים מעיזבונו והוא לא עשה כן בהסתמך על הצוואה ההדדית כשהוא סמוך ובטוח כי העיזבון יתחלק בין כל הילדים בחלקים שווים.

התוצאה היא כי הצוואה ההדדית ברת קיום. התוצאה המעשית היא כי ההתנגדות נדחית. כפועל יוצא, נדחית גם הבקשה לקיום של הצוואה המאוחרת.