בסעיף 23 לחוק הירושה נקבעו חמש דרישות מצטברות למתן תוקף לצוואה שנעשתה בעל-פה:
- יש להוכיח כי המצווה היה "שכיב מרע" או "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות";
- אמירת דברי הצוואה בפני שני עדים המבינים שפת המצווה
- רישום זכרון דברים על-ידי העדים וחתימה עליו
הפקדת זכרון דברים בבית המשפט
על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
עוד נקבע בפסיקה דרישה נוספת, שאינה כלולה במפורש בסעיף זה אך אין חולק באשר לחשיבותה:
"שלשם קיום צוואה יש צורך להראות שהייתה "גמירת דעת" לעריכת צוואה קרי שהאדם היה בטוח וסופי בהחלטתו לעשות את הצוואה הספציפית הזו.
אם אדם עושה מולכם צוואה בעל פה עליכם לשאול אותו מספר פעמים שיאמר בפיו שהיא מבין שזו צוואתו האחרונה וכך הוא רוצה שינהגו ולתעד במדויק את דבריו אחד לאחד.