צוואה והסכם ממון רחל רייצ'ל שחר
עריכת צוואה והסכם ממון יחד מצריכים התמחות ספציפית בשני התחומים יחד. בהובלתה של רחל רייצ'ל שחר וצוות משרדה כמו גם עורכי דין מומחים בטיפול ובייעוץ בנושאי צוואות וירושות מורכבים וניהול משא ומתן בתיקי צוואות בארץ ובחו"ל.
בהובלתה של רחל רייצ'ל שחר וצוות משרדה כמו גם עורכי דין מומחים בטיפול ובייעוץ בנושאי צוואות וירושות מורכבים וניהול משא ומתן בתיקי צוואות בארץ ובחו"ל.
פסק דין בעניין זכויות האישה ברכוש שהיה לבעל ערב הנישואין ובדינם של השבחות ופירות של נכסים שאינם אמורים להיות מחולקים לפי חוק יחסי ממון והם אינם בני איזון.
בני זוג בנו על קרקע פרטית שניתנה בירושה לבעל ולאחיותיו בתחילת תקופת חייהם המשותפים מבנה עיקרי שכלל את בית המגורים וכן יחידות שהושכרו ע"י חברה בבעלות הצדדים ומהכנסה זו התקיימה המשפחה. לטענת האישה היא זכאית למחצית שווי החלקות והנכסים שהוקמו עליהם ולחילופין למחצית שווי הנכסים שנבנו על החלקות ולמחצית פירות השבחת הנכסים.
.
על פי סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון מוחרגים מאיזון, נכסי מקרקעין שהיו לצד ערב הנישואין או שקיבל בירושה בתקופת הנישואין. ככל שהאישה דורשת להכיר בזכויותיה ברכוש שהיה לבעל ערב הנישואין שהגיע אליו בירושה, עליה להוכיח לגביו כוונת שיתוף קונקרטית או להוכיח כי אותו רכוש נטמע ברכוש המשותף.
במקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה נדחתה תביעת האישה לזכאות בנכסים עצמם אך התקבלה טענת האישה באשר לשיתוף בפירות השבחת הנכסים.
בפסק דין זה ביהמ"ש עומד על האבחנה שנערכה בפסיקה בין השבחה הנובעת מנסיבות חיצוניות כגון תנודות בשוק ההון או בשוק הנדל"ן וכיוצ"ב, שהוצאה מגדרי האיזון כאשר הנכס עצמו איננו בר איזון לבין השבחה הנובעת מעבודת בעל הנכס, בן זוגו או שני בני הזוג, או מהשקעת משאבים משותפים של בני הזוג, בתקופת הנישואין, שיש להתייחס אליה כאל תוספת לנכס אולם כעומדת בפני עצמה, קרי לנכס בר-איזון חדש ועצמאי. בהקשר זה נפסק כי עבודתו של כל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין נחשבת למשאב משותף אשר פירות השקעתו יחולקו בין בני הזוג בחלקים שווים ועל כן גם בנסיבות שבהם הושקעה עבודה ממשית על ידי בעל הנכס בלבד בתקופת הנישואין, ובעקבות ההשקעה הושבח הנכס, תיכלל ההשבחה באיזון הנכסים אף שהנכס עצמו יוותר מחוץ לאיזון המשאבים; ובאשר לפירות, נפסק כי דינם כדין ההשבחה. דהיינו, מקום שהפירות הם פועל יוצא של הנכס החיצוני המניב מכוח עצמו אזי דינם יהיה כדין הנכס, משמע הם ייחשבו לנכס חיצוני שאין להכלילו באיזון המשאבים. אולם, כאשר מדובר בפירות שהם תוצאה של השקעת עבודה ו/או מאמץ ו/או משאבים של בני הזוג ו/או מי מהם במהלך הנישואין – אזי מדובר בנכס חדש העומד בפני עצמו ואשר יש להכלילו באיזון המשאבים.
א. ראשית, שימור ההבחנה בין נכסי המאמץ המשותף לנכסים החיצוניים בעת שעסקינן באיזון המשאבים, וכי נכסים מלפני הנישואים, בהתאם להוראות החוק, שווים לא יאוזן;
ב. שנית, גם פירות אשר הם בגדר השבחה טבעית, דינם כדין הנכס החיצוני. עם זאת, השבחתם של נכסים פרטיים ייחשבו לנכסים בני איזון בשני מצבים. הראשון, כאשר השבחת הנכס הפרטי דורשת מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, כגון השבחת ערך של חברה פרטית על-ידי בעל המניות העובד גם כמנהל בחברה. השני, עירוב נכסים – ערבוב הפירות המופקים מהנכסים הפרטיים או ערבוב תחליפי הנכס הפרטי עם כלל הנכסים הזוגיים ילמדו על כוונת שיתוף בפירות הנכסים הפרטיים או אפילו בנכסים הפרטים עצמם ולכן הפירות והתחליפים ייחשבו משותפים;
ג. שלישית, נטל ההוכחה על הטוען לקיומה של כוונת שיתוף בנכס חיצוני, תוך הוכחת נסיבות עובדתיות קונקרטיות מעבר לנישואים ולמגורים המשותפים כגון שיתוף משאבים כללי בין בני הזוג, ערבוב כספים ממקורות שונים והצהרות הדדיות מפורשות שמהן ניתן ללמוד על כוונה לשתף;
ד. רביעית, אם אחד מהצדדים מיזג רכושו הפרטי ברכוש המשותף, לא יהיה זה צודק כי הדבר לא ייעשה כן ברכושו של בן-הזוג האחר;
ה. חמישית, ככל שמדובר בדירת המגורים המשפחתית או בנכס משפחתי מובהק אחר, ובנסיבות של נישואים ראשונים, אורח חיים תקין, נישואים ממושכים לתקופה העולה על עשרים שנה, אזי ברירת המחדל לכוונה לשיתוף מכוח הדין הכללי, ויוטל על הבעלים הרשום להוכיח שלא כן הדבר וכי כך גילה דעתו.
פרמטרים אלה נבדקו על המקרה בו הובא בפני הצדדים: במקרה זה הצדדים הינם בני זוג לשעבר, המשתייכים לעדה הנוצרית אורתודוקסית, אשר נישאו זל"ז כדת וכדין ביום 23.08.92, ומנישואים אלה נולדו להם שני ילדים: ת' יליד 02.07.93 ול' ילידת 02.08.96.
בני הזוג התגוררו מאז תחילת נישואיהם בדירה של משפחת הבעל ביחד עם אחותו ודודתו, ולימים עברו הצדדים להתגורר בביתם המשותף שנבנה לאחר נישואיהם. מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על שרטון. ביום 01.04.08 הגישה האישה תלונה במשטרה כנגד הבעל, וביום 16.04.08 בקשה למתן צו הגנה, בעקבותיה, עזב הבעל את הבית המשותף ובני הזוג נפרדו באופן סופי.
טענתה החלופית של האישה נוגעת לזכאותה למחצית שוויים של הנכסים שנבנו על החלקות בתקופת הנישואין ולמחצית פירותיהם.
בפסיקה נערכה אבחנה בין השקעה הנובעת מנסיבות חיצוניות לבין השקעה הנובעת מעבודת בעל הנכס, בן זוגו או שני בני הזוג, או מהשקעת משאבים משותפים של בני הזוג, בתקופת הנישואין.
לגבי השבחה הנובעת מנסיבות חיצוניות, כגון תנודות בשוק ההון או בשוק הנדל"ן וכיוצ"ב, שהינה במהותה הנכס עצמו ללא התערבות הבעלים או בן-זוגו, נפסק כי יש לזהות השבחה ממין זה עם הנכס, ולהחיל עליה את אותו הדין החל על הנכס קרי – הוצאה מגדרי האיזון כאשר הנכס עצמו איננו בר איזון.
לעומת זאת, השבחה הנובעת מעבודת בעל הנכס, בן זוגו או שני בני הזוג יחד או מהשקעת משאבים משותפים של בני הזוג בתקופת הנישואין, עבודה או השקעה שבעקבותיה הושבח הנכס, הרי שיש להתייחס אליה כאל תוספת לנכס אולם כעומדת בפני עצמה, קרי לנכס חדש ועצמאי, אשר הושג כתוצאה מהשקעה ומעשים של בן זוג או בני הזוג שנוצרה בתקופת הנישואים כתוצאה ממאמץ של מי מבני הזוג בתקופת הנישואין, ובתור שכזה – לנכס בר-איזון.
(ראה פסק דינה של כבוד סגנית הנשיא השופטת נילי מימון בתמ"ש 21342/04 מיום 24.6.08 פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) וכן ראה תמ"ש 35944-02-11 מיום 14.3.13 פורסם במאגרים [פורסם בנבו] ועמ"ש (ת"א) 1279/07 מיום 28.6.10 פורסם במאגרים ומאמרו של פרופ' גד טדסקי "איזון המשאבים בין בני זוג" הפרקליט ל' (תשל"ו) 76, עמ' 87-88 ו- 94-95).
הראציונל לכך נעוץ בכך, שבמקרה בו נכס חיצוני הושבח על ידי נכסים בני-איזון, מקור ההשבחה הוא בהשקעה משותפת של שני בני הזוג, כאשר לולא השקעה זו לא הייתה ההשבחה באה לעולם, ולפיכך היא בגדר הישג משותף של בני הזוג. בדומה לכך, ניתן להצדיק מתן מחצית השווי הכספי של ההשבחה לבן-הזוג שאינו בעל הנכס, במקרה בו מקור ההשבחה בעבודתו-הוא, בעבודת בן הזוג בעל הנכס או בעבודה משותפת של שני בני הזוג, שכן גם במקרה זה ניכרת מעורבות משאבים אנושיים מתקופת הנישואין קרי השקעה משותפת, אשר היא שהניבה והיא הגורם לרכישת הנכס, קרי שווי התפוקה, לאמור שווי ההשבחה של הנכס, שהוא נכס העומד בפני עצמו.
בנסיבות אלו לא קיימת, לכאורה, כל מעורבות של בן הזוג השני, לא בנכס גופו ולא בהשבחתו, ולפיכך יתכן שלא קמה כל הצדקה לחלק את שווי ההשבחה בין בני הזוג.
על אף קושי זה, פוסק בית משפט בתמ"ש 21342/04, [פורסם בנבו] כי עבודתו של כל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין נחשבת למשאב משותף אשר פירות השקעתו יחולקו בין בני הזוג בחלקים שווים (כך למשל זכויות סוציאליות שצבר כל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין אף שכל אחד מהם צבר זכויות אלו בנפרד בגין עבודתו שלו) ועל כן ובאותו אופן יש לכלול באיזון גם השבחות של נכסים חיצוניים שהן תוצר של עבודת אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, ועל כן גם בנסיבות שבהם הושקעה עבודה ממשית על ידי בעל הנכס בלבד בתקופת הנישואין, ובעקבות ההשקעה הושבח הנכס, תיכלל ההשבחה באיזון הנכסים אף שהנכס עצמו יוותר מחוץ לאיזון המשאבים.
כאשר פירות נכסי הירושה הם פועל יוצא של הנכס החיצוני המניב מכוח עצמו אזי דינם יהיה כדין הנכס, משמע הם ייחשבו לנכס חיצוני שאין להכלילו באיזון המשאבים. אולם, כאשר מדובר בפירות שהם תוצאה של השקעת עבודה ו/או מאמץ ו/או משאבים של בני הזוג ו/או מי מהם במהלך הנישואין – אזי מדובר בנכס חדש העומד בפני עצמו ואשר יש להכלילו באיזון המשאבים.
במאמרו של פרופ' ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" (חוקים א 2009, 227; עמ' 265), מובאת סקירה של התפתחות הפסיקה בכל הקשור לנכסים אשר לכאורה אינם בני-איזון אך למרות זאת קבעה הפסיקה כי יש להכלילם במסגרת האיזון. כך גם בשאלת השבחת נכסים שאינם בני-איזון. לשיטתו, יש מקום להתחשב במספר עקרונות:
ראשית, שימור ההבחנה בין נכסי המאמץ המשותף לנכסים החיצוניים בעת שעסקינן באיזון המשאבים, וכי נכסים מלפני הנישואים, בהתאם להוראות החוק, שווים לא יאוזן.
שנית, גם פירות אשר הם בגדר השבחה טבעית, דינם כדין הנכס החיצוני. עם זאת, השבחתם של נכסים פרטיים ייחשבו לנכסים בני איזון בשני מצבים. הראשון, כאשר השבחת הנכס הפרטי דורשת מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, כגון השבחת ערך של חברה פרטית על-ידי בעל המניות העובד גם כמנהל בחברה. השני, עירוב נכסים – ערבוב הפירות המופקים מהנכסים הפרטיים או ערבוב תחליפי הנכס הפרטי עם כלל הנכסים הזוגיים ילמדו על כוונת שיתוף בפירות הנכסים הפרטיים או אפילו בנכסים הפרטים עצמם ולכן הפירות והתחליפים ייחשבו משותפים.
שלישית, נטל ההוכחה על הטוען לקיומה של כוונת שיתוף בנכס חיצוני, תוך הוכחת נסיבות עובדתיות קונקרטיות מעבר לנישואים ולמגורים המשותפים כגון שיתוף משאבים כללי בין בני הזוג, ערבוב כספים ממקורות שונים והצהרות הדדיות מפורשות שמהן ניתן ללמוד על כוונה לשתף.
רביעית, אם אחד מהצדדים מיזג רכושו הפרטי ברכוש המשותף, לא יהיה זה צודק כי הדבר לא ייעשה כן ברכושו של בן-הזוג האחר.
חמישית, ככל שמדובר בדירת המגורים המשפחתית או בנכס משפחתי מובהק אחר, ובנסיבות של נישואים ראשונים, אורח חיים תקין, נישואים ממושכים לתקופה העולה על עשרים שנה, אזי ברירת המחדל לכוונה לשיתוף מכוח הדין הכללי, ויוטל על הבעלים הרשום להוכיח שלא כן הדבר וכי כך גילה דעתו.
אחד הפרמטרים החשובים בעניין השאלה האם יאוזנו נכסי ירושה באיזון משאבים היא השאלה היסודית האם התנהגותם של בני הזוג ואורח חייהם יצרו הסתמכות של האישה לגבי זכותה וחלקה במבנה העיקרי שהינו בעל חשיבות כלכלית, בהיותו הנכס העיקרי של בני הזוג שנבנה בתחילת תקופת חייהם המשותפים של הצדדים שמיחידותיו המושכרות התקיימה המשפחה.
במקרה שהובא בפני בית המשפט נקבע כי הבעל עודד הסתמכות זו בכך שיצר קופה אחת משותפת לבניית המבנה העיקרי בה התערבבו כספי המשכנתא המשותפת, הכנסות העסק לשטיפת רכבים והחניון בו עבדה האישה תקופה מסוימת ואף הונפקו לה תלושים, וכספי ההפקעות ודמי השכירויות. גם היתרי הבנייה למבנה העיקרי הוצאו על שם שני בני הזוג.
הוסף על כך שלאור העובדה כי בני הזוג היו נשואים 14 שנים, להם שני ילדים משותפים, יחסיהם היו תקינים פחות או יותר והיה שיתוף פעולה ביניהם, מוטל היה על הבעל להבהיר לבת הזוג כי אין הוא מתכוון לשתפה בהשבחת נכס הירושה וכי במקרה של פירוד ייחשב המבנה העיקרי כפרטי. בנסיבות בהן לא עשה כן, לא יהיה זה הוגן לשלול את תחולת השיתוף על המבנה העיקרי.
לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט רובינשטיין :
" אודה, כי "גבולות הגזרה" אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת "ההתנהגות ההשקעתית", אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית, האם הוכיחה המשיבה – והנטל הבסיסי אכן עליה, גם אם עבר בשלב מסוים אל המבקש – יצירת שיתוף ספציפי בדירה".
(בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו 14.3.07).
כתיבת צוואה, מטבע הדברים, היא דבר רגיש. בדרך כלל היא מלווה ברגשות מעורבים כשמצד אחד אחריות גדולה ואולי אף התרגשות לקראת הסדרת הצד המשפטי שבקניין לאחר הפטירה. בצוואה נכתב מה יקבל כל אחד מהיורשים. מהצד השני, לא ניתן להתעלם מתחושת הצער והחשש לקראת הבאות. כולנו בני אדם וכך הוא מנהגו של עולם – ובכל זאת – קשה להתעלם מתחושות אלו. בנוסף, לא תמיד הכל הולך 'חלק'. פעמים רבות מתעוררות מחלוקות בנוגע לירושה בין היורשים.
גם אם מעולם לא נפגשתם בהליך פלילי, ומעולם לא לקחתם חלק בהליך אזרחי, נושא הירושה הוא משותף לכל בני האדם. במוקדם ובמאוחר יהיה על כולנו להיפגש עם הבעיה הזו. כדי לפתור את הבעיה עליכם לגשת לעורך דין צוואות מומלץ מבעוד מועד ובעזרתו לנסח צוואה שלא תותיר מקום לריבים ומחלוקות על הירושה. עורך דין צוואות וירושות ידע לעזור לכם במשימה המורכבת והחשובה הזו כך שתוכלו להסיר דאגה זו מלבכם.
אנחנו מספקים שירותי עורך דין ירושות וצוואות במרכז הארץ. כך למשל אנו מעניקים שירותי עורך דין צוואות וירושות בפתח תקווה או לחלופין שירותי עורך דין צוואות וירושות בקרית אונו.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
