| ת"ע 106350-08 |
| בפני | כב' השופטת מירה דהן עזבון המנוח ——– | |
תובעים: |
1. ———- 2. ——— 3. ——— ע"י ב"כ עוה"ד שרגא בודה מרחוב ז'בוטינסקי 7 רמת-גן טלפון: 03-6131000 ; פקס: 03-6121200 4. ———— 5. ———— ע"י ב"כ עוה"ד עפרה מור מרחוב כצלנסון 97 גבעתיים טלפון: 03-6726318 ; פקס:03-6720368 |
|
| נגד | ||
| מתנגדים: | 1. ———— 2———— 3. ———– ע"י ב"כ עוה"ד אורי צפת ואח' מרחוב דרך נמיר 29 תל אביב טלפון: 03-6918356 ; פקס: 03-6950741 |
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק הירושה, תשכ"ה-1965: סע' 20
מיני-רציו:
* כאשר מתעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיותה מסמך אותנטי עליו חתם המצווה, אזי עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה לשכמו של המבקש לקיימה. במקרה דנא, התעורר ספק באמיתות הצוואה נוכח ממצאי הגרפולוג שמונה ע"י ביהמ"ש. משכך עבר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה, לשכמם של המבקשים לקיימה. ברם הם לא עמדו בנטל זה.
* ירושה – צוואה – תוקפה
* ירושה – צוואה – נטל ההוכחה
.
הכרעה לעניין תוקפה של צוואה. רקע: למנוח 7 ילדים משלוש נשים שונות. על פי הנתונים שהונחו לפני ביהמ"ש למנוח שלוש צוואות: צוואת שכיב מרע שנערכה ב2008, כעשרה ימים טרם פטירתו בה הורה המנוח בעל פה בבית החולים כי ברצונו לחלק את כל רכושו בין כל שבעת ילדיו שווה בשווה וכי רעייתו (האלמנה, היא המתנגדת 1), לא תקבל דבר מהעיזבון; הצוואה הנדונה בהליך זה – צוואה בעדים שנערכה ב-2005, ובה הורה המנוח כי כל רכושו יתחלק שווה בשווה בין כל שבעת ילדיו ולרעייתו הוריש המנוח סכום סמלי של 1,000 ₪ בלבד עקב "התנהגותה הבלתי ראויה"; הצוואה הראשונה – צוואה בעדים שערך המנוח ב-1997 ובה הורה המנוח כי כלל רכושו יחולק כדלקמן: מחצית לרעייתו (המתנגדת 1) והמחצית השנייה לילדיהם (המתנגדים 2-3), רבע לכל אחד. בתחילה הוגשה ע"י התובעים 4,5 בקשה לקיום צוואת שכיב מרע מ-2008. הבקשה נדחתה בהסכמת ב"כ התובעים דאז ונוכח אי כשירות המנוח לערוך צוואה באותה עת וכאמור בחוות הדעת של מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש; הוגשה ע"י התובעים 1-5 בקשה לקיום צוואת המנוח מ-2005. המתנגדים בתיק טענו כי הצוואה הנדונה מזויפת לחלוטין.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות לצוואה מהטעמים הבאים:
הצוואה דעסקינן מודפסת, חתומה (לכאורה) על ידי המנוח ועל ידי שני עדים – עו"ד ש שהוכרז כחסוי בשנת 2008, ומר ד' ז"ל. משכך, לכאורה התקיימו מרכיבי היסוד שבצוואה בעדים, כקבוע בסעיף 20 לחוק הירושה ואולם המתנגדים טוענים כי המדובר בצוואה בדויה ומזויפת וכי החתימות בה – הן של המנוח והן של העדים – מזויפות הן.
הלכה היא, כאשר מתעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיותה מסמך אותנטי עליו חתם המצווה, אזי עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה לשכמו של המבקש לקיימה.
בנדון חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, קבעה כי הן חתימת המנוח והן חתימת העד ד, לא נכתבו על ידם וברמת סבירות גבוהה ביותר (90%-100%). ביהמ"ש אימץ את מסקנות חוות הדעת. בהמשך למסקנה זו התעורר איפוא ספק ממשי באמיתות הצוואה ובהיותה אותנטית ומשכך עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה, לשכמם של המבקשים לקיימה הם התובעים.ברם הם לא עמדו בנטל זה, היפוכו של דבר – התנהלותם, הגשת הבקשה לקיום צוואת שכיב מרע ואז חזרה מהבקשה, מסכת הראיות אשר הונחה בפני ביהמ"ש, אי הבאת עדים נחוצים מטעמם, כל אלו מצטרפים ומחזקים את שעולה מחוות דעת המומחה, היינו שהצוואה המוצגת כצוואת המנוח אינה אלא מסמך מזויף.
בין היתר צוין כי שעה שהתגלעה מחלוקת באשר לאותנטיות צוואה ו/או חתימת המנוח עליה, הרי שקיימת חשיבות מכרעת לעדות העדים לצוואה ולמידע שימסרו באשר לנסיבות עריכת הצוואה. אלא שבמקרה דנא, באשר לעד הקיום ד. ז"ל, לא רק שכאמור חוות הדעת הגרפולוגית קבעה ברמת סבירות גבוהה מאוד כי אין המדובר בחתימה אותנטית שלו, הרי שהוא הלך לעולמו בטרם פתיחת ההליך; פטירת עד הקיום לצוואה הינה אחד השיקולים שיש להתחשב בו ולא היה בעדות ביתו כדי לשנות את התמונה; באשר לעורך הצוואה – עו"ד ש; עסקינן באדם אשר סבל מבעיות שונות בזמן בו לכאורה נערכה הצוואה. החל משנת 2008 הוכר הלה כחסוי ובזמן בו חתם על תצהירים שונים ונוגדים לחלוטין, מצבו הרפואי והנפשי היה כזה המטיל בספק את כשירותו. בעדותו בפני ביהמ"ש טען כי הוא לא ערך את הצוואה וכי אין המדובר בחתימתו וכי הכל מזויף. גם אם לא תתקבל עדות זו, הרי שמצבו הרפואי, העובדה כי הוא חסוי והזיגזוג בגרסאות, מעקרים מתוכן את הנאמר בתצהירים ובהקלטות.
נוכח כל האמור לעיל נקבע כי הצוואה בתיק אינה צוואה אותנטית וכי לא נחתמה על ידי המנוח ויש להורות על ביטולה.
1. המנוח ז.ב ז"ל הלך לעולמו ביום ——.2008 ולו היו שלוש נשים מהן נולדו ילדיו , הם אלו המתדיינים היום באשר לחלוקת עיזבונו.
המנוח נישא לגב' נ.ז ז"ל (להלן: "האישה הראשונה") ממנה נולדו לו שלושה ילדים: —— (התובעים 1, 4, 5).
בעוד המנוח נשוי לאישה הראשונה, נרקם רומן בינו לבין הגב' א.ג ז"ל (להלן: "הידועה בציבור") מקשר זה נולדו שני ילדים נוספים: —– (התובעים 2,3 ).
לאחר גירושיו מהאישה הראשונה, נישא המנוח לגב' ש.ז (היא המתנגדת 1 להלן: "האלמנה") ממנה נולדו לו שני ילדים: —— (המתנגדים 2,3 )
2. על פי הנתונים שהונחו בפניי ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה בדבר אותנטיות המסמכים
הרי שלמנוח שלוש צוואות:
בצוואה זו הורה המנוח בעל פה בבית החולים איכילוב בפני הנ"ל כי ברצונו לחלק את כל רכושו בין כל שבעת ילדיו שווה בשווה וכי רעייתו, הגב' —-, לא תקבל דבר מהעיזבון.
בצוואה זו הורה המנוח כי כל רכושו יתחלק שווה בשווה בין כל שבעת ילדיו: —–.
עוד בצוואה נקבע כי לרעיית המנוח —-, מוריש המנוח סכום סמלי של 1,000 ₪ בלבד עקב "התנהגותה הבלתי ראויה".
בצוואה הורה המנוח כי כלל רכושו ולרבות הזכויות בדירה ברחוב — ת"א, בדירה ברחוב —-ת"א, כלי רכב וכד' יחולקו כדלקמן:
לרעייתו הגב' —- (האלמנה)- מחצית מכלל הרכוש.
לבנו —- רבע מהרכוש.
לבתו —— רבע מהרכוש.
צוואת שכיב מרע
3. א. הואיל ועפ"י הדין יש לקיים צוואתו האחרונה של מנוח, ראשית נבחנה תקפותה
של צוואת ה"שכיב מרע".
המנוח הלך לעולמו עשרה ימים לאחר עריכת צוואתו הנטענת האחרונה מיום
07.01.2008 (להלן: "צוואת שכיב מרע").
באשר לצוואה זו, טענו ה"ה —-, תובעים 4,5 דכאן כי הגיעו לבקר את המנוח המאושפז בבית החולים סוראסקי איכילוב ביום 07.01.2008, יחד עם שני אורחים נוספים- —–.
לטענתם, במהלך הביקור בבית החולים, פנה המנוח אל בנו — וציווה בפניו, בצוואת שכיב מרע כי מאחר והוא בנו הבכור עליו לפעול לחלוקת רכושו בין שבעת ילדיו באופן שווה; במעמד זה ציווה המנוח כי דבר לא יינתן לאשתו השנייה —-.
הנוכחים בבית החולים העלו על הכתב תוכן הדברים על גבי זיכרון דברים ביום
17.02.2008 וזה הופקד במשרד המשפטים.
ב. המבקשים הגישו כאמור את זיכרון הדברים במסגרת בקשתם למתן צו קיום לצוואה זו שכן היא לטענתם צוואת שכיב מרע; הוגשה התנגדות לבקשה מטעם המשיבים (המתנגדים דכאן) ובה נטען כי בחודש ינואר 2008 לא היה המנוח כשיר לצוות וזאת בגין מצבו הבריאותי הירוד וכעולה ממסמכים רפואיים שצורפו לכתב ההתנגדות.
הפנו המתנגדים לכך שהמנוח הובא ביום 07.01.2008 לבית החולים במצב קשה לאחר נפילה לא הגיב ,לא דיבר ולא שלט על סוגריו.
אין חולק כי המנוח היה באותה עת מחובר למסכת חמצן, ללא יכולת לתקשר עם הסביבה ולא הצליח לזהות אנשים.
על כן טענו המתנגדים כי האחים ז. בדו למעשה מליבם את דברי המנוח האמורים בצוואת שכיב מרע.
עוד נטען כי הטענה שהמנוח חזר על דבריו מספר פעמים, אינה מתיישבת עם מצבו הרפואי.
כן הפנו המתנגדים לכך ששלושת התצהירים הבאים לאמת דברי המנוח טרם פטירתו, זהים מילה במילה ומעלים חשד לתיאום עדויות.
ג. בהמשך לטענת אי הכשירות של המנוח עת נערכה צוואת שכיב מרע, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש הוא הפסיכיאטר פרופ' שמואל פניג.
בחוות דעת המומחה מיום 21.04.2011 סקר המומחה מסמכים רפואיים רבים וקבע בסיומה:
"התיאור של מצבו הקליני של המנוח ביום שנתן המנוח את צוואת השכיב מרע מעלה ספק רב לגבי כשירותו לערוך צוואה. ביום הראשון לאשפוזו, בעיקר בשעות הלילה ובמשמרת הבוקר היה בשיא המשבר הגופני והנפשי: קשה לקבל שאדם הנתון בכאבים, בלבול ותנודות במצב ההכרה עם חרדה מהצפוי לו, מסוגל אכן לערוך צוואה באופן שקול, קרי לשקול מה המשמעות של החלטותיו לגבי הנהנים ולגבי המודרים מהצוואה.
המנוח היה באשפוז האחרון במצב דלירנטי, קרי סבל מהפרעה במצב ההכרה עם ליקויים קוגנטיביים משמעותיים. להערכתי במצב זה לא היה המנוח כשיר לערוך צוואה".
ד. בהמשך לחוות הדעת האמורה, עתרו מבקשי קיום צוואה זו בקשה ביום 02.11.2011 ,לאפשר להם לחזור בהם מהבקשה לקיום צוואת ה"שכיב מרע" הנטענת של המנוח. (ת"ע 106351/08).
בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.12.2011, ניתן פסק דין הקובע כדלקמן:
"1. בהמשך להודעת ב"כ התובע, עו"ד קראוס, כי הוא חוזר בו מבקשתו לקיום
צוואת המנוח, "צוואת שכיב מרע", מיום 7.1.08, אני מורה, כי התובענה בתיק
עזבונות 106351/08 תידחה.
2. מחייבת התובע, מר ז. ז. בהוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד, על סך 5,000 ₪
שישולמו על ידי התובע לגברת שולמית ז.. כמו כן, יישא התובע לבדו, בהוצאות
חוות דעתו של פרופ' פניג כך שישפה את אחיו ואת האלמנה בגין הסכומים אשר
שולמו להוצאות חוות הדעת.
3. מבטלת מינויים של עו"ד אורי צפת, עו"ד בועז קראוס ועו"ד שרגא בודה,
כמנהלי עיזבון בתיק זה.
ה. לטענת המתנגדים, המהלך האמור של בידוי צוואת שכיב מרע, הינו מעשה נפשע אשר היה הראשון בשרשרת הכזבים של התובעים.
לטענתם, מיד עם פטירת המנוח, "בישלו" האחים — את סיפור צוואת השכיב מרע ובדו אותו כאשר בפועל בעת הציווי הנטען, המנוח לא יכול היה לתקשר עם הסביבה וזיכרון הדברים שנערך היה בדוי , שקרי ומעשה נפשע שכולו הכפשה זדונית ופגיעה קשה באלמנת המנוח שלא דבק בה רבב.
לאחר שנדחתה הבקשה לקיום צוואת ה"שכיב מרע" של המנוח, נדרשים אנו לצוואה שנערכה
קודם לה, היא הצוואה בעדים שנערכה ביום 17.08.2005 .
טענות המתנגדים
4. א. לטענת המתנגדים גם צוואת המנוח מיום 17.08.2005 היא צוואה מזויפת ובדויה.
לטענתם , מר י.נ, בעלה של התובעת 1 הוא האיש שהפיק את הצוואה הנדונה- יצר, כתב, הקליד, ערך והוציא לאור.
ב. לטענתם, משהבינו התובעים כי לא יעלה בידם לקיים את צוואת השכיב מרע, החל
י.נ לשקוד על הפקת הצוואה המזויפת שנערכה כביכול משנת 2005 .
לטענתם, הצוואה הנדונה מזויפת על שלוש החתימות המופיעות בה- אף אחד מהשמות המוזכרים בה לא חתם עליה ועו"ד ש אינו קשור לצוואה.
ג. לטענת המתנגדים, לצוואה הנדונה מאפיינים מיוחדים ויוצאי דופן, אשר תואמים לחלוטין את שלוש המסמכים שי.נ הגיש לבית המשפט והודה כי הוכנו והוקלדו על ידו והם:
ואלו הם המאפיינים המופיעים בצוואה הנדונה, כמו גם במסמכים המפורטים לעיל:
ד. טוענים המתנגדים כי מבחינת הסממנים החיצוניים האמורים , הצוואה הנדונה זהה
לחלוטין למסמכים המפורטים לעיל וזאת מאחר ואת הצוואה כמו גם המסמכים-
ערך והקליד מר י.נ.
נוכח אלו טוענים המתנגדים כי מונחת בפנינו צוואה מזויפת, אותה ערך מר נ. ולא המנוח ומשכך דין הבקשה לקיום צוואה זו להידחות.
המצב המשפטי
5. צוואה היא הפעולה המשפטית האחרונה אשר אדם מבצע בקניינו. ההגנה על רצון האדם
לעשיה בנכסיו היא למעשה הגנה על אישיותו וחירותו.
חירות הקניין של הפרט לשלוט ברכושו ובנכסיו עומדת לו גם לאחר מותו. לכן הרעיון הבסיסי העומד מאחורי דיני הצוואות הוא לקיים את רצונו האחרון של המת לגבי עזבונו.
עקרון היסוד העומד מאחורי חוק הירושה תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") הוא כי "מצווה לקיים את רצון המת"; יש לפרש הצוואה בהתאם לעקרון זה ובמידת הצורך לקיימה לפיו.
ברעיון זה שזור רעיון נוסף אשר נוגע לכבודו של האדם קיום ואכיפת רצונו האחרון של
הפרט. ברם, יש לאפשר מימוש רצונותיו של אדם אך ורק אם מדובר ברצון האמיתי של המצווה.
6. בהליך זה המונח בפני , נדרש בית המשפט להכריע מה היה רצון המנוח את אשר יעשה בעיזבונו ועל סמך הנתונים אשר הובאו בפניו עת התובעים מניחים בפני בית המשפט הצוואה מיום 17.08.2005 לקיום ואילו טענות המתנגדים הינן כי צוואה זו מזויפת ודינה להתבטל.
7. א. הצוואה עסקינן הינה צוואה בעדים.
ב. סע' 20 לחוק הירושה, קובע:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו. העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על
פני הצוואה, שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
ג. כלל ידוע הוא במשפטי צוואות כי מקום ולא נפל פגם או חסר בצורתה של צוואה,
הצוואה בחזקת כשרה ועל המתנגד מוטל נטל השכנוע והוא זה הפותח ראשון בהבאת ראיותיו.
ואולם , משהוברר כי בצוואה נפל פגם , לא עומדת עוד חזקת כשרות הצוואה
ומשכך המבקש לקיימה הוא זה הנושא בנטל ההוכחה הדרושה להסרת הספק
בדבר אמיתותה, דהיינו להראות כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של
המצווה.
ראה: בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 20.7.2005),
עמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א.נ.ש.נ' מ.ק. [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 14.4.2013) והפסיקה המאוזכרת בו.
8. א. הצוואה עסקינן מודפסת, חתומה (לכאורה) על ידי המנוח ועל ידי שני עדים- עו"ד
ש.ר ומר ד.ט. ז"ל ומשכך, לכאורה התקיימו מרכיבי היסוד שבצוואה בעדים, כקבוע בסעיף 20 לחוק הירושה ואולם המתנגדים טוענים כי המדובר בצוואה בדויה ומזויפת.
ב. הלכה היא, כאשר מתעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיותה מסמך אותנטי עליו חתם המצווה, אזי עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה לשכמו של המבקש לקיימה.
ראה את דבריה של כב' הש' טובה סיוון ז"ל בת"ע (ת"א) 5610/00א.פ נ' י.מ
[פורסם בנבו] (פס"ד מיום 12.01.2005) :
"טענת זיוף חתימתו של המצווה חותרת תחת קיומו של היסוד הראשון- עצם קיומו של מצווה, ולעניין טענה זו תהא השפעה על נטלי ההוכחה באופן הבא:
משנטענה טענת זיוף על ידי המתנגדות אשר הצליחו לעורר ספק במידה הנדרשת להטיית מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, כי המסמך לא נחתם בידי המצווה, והמבקש לקיים את הצוואה אינו מצליח להתגבר על אותו ספק, במידה של הטיית מאזן ההסתברות המחייב בהליך האזרחי לטובתו, הרי שהתוצאה היא שאין ליתן הצו לקיום הצוואה ויש להכריז עליה כבטלה.ו"
ראה גם:
ת"ע (נצרת) 5913-06-09 – פלוני ז"ל נ' ל.ב. [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 18.10.2011); עז' (חיפה) 4310/04 – עזבון המנוח ש' ח' ז"ל נ' נ' ש' . [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 21.02.2008); ת"ע (תל-אביב-יפו) 39109-08-10 מ.ב. ואח' נ' ט.א. [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 30.01.2012) ופסקי דין רבים אחרים.
ג. עלינו לבחון איפוא, האם בנדון הצליחו המתנגדים לעורר את אותו ספק באשר לאמיתות חתימת המנוח על הצוואה, במידה של הטיית מאזן ההסתברות הנדרש בהליך אזרחי, וככל שהתעורר ספק שכזה האם התובעים, המבקשים את קיום הצוואה הנדונה, הסירו את הספק ברמת ההוכחה הדרושה.
מסכת הראיות
חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט
9. א. כאמור לעיל, המתנגדים טענו כי הצוואה הנדונה מזויפת וכי החתימות בה- הן
של המנוח והן של העדים- מזויפות הן.
ביום 28.12.2010 מונה על ידי בית המשפט מומחה להשוואת כתבי יד, הוא עו"ד
יצחק חג'ג, וזאת לבדיקת הצוואה עצמה, לבדיקת חתימתו של המנוח וכן לבדיקת חתימת העד מר ט. ד ז"ל , על גבי הצוואה.
המומחה קיבל לידיו את הצוואה המקורית הנדונה והגיש חוות הדעת לתיק בית
המשפט .
1. חוות דעת המומחה הראשונה מיום 26.06.2011 , התייחסה ראשית לשאלת בדיקת גיל המסמך ובדיקת הדיו.
בחוות הדעת כתב המומחה כדלקמן: "מידת התיישנות של נייר נובעת ממציאת סימני ההתיישנות המופיעים בנייר עם השנים. סימני ההתיישנות העשויים להופיע בנייר הנם סימני חלודה, סימני רזינה (דבק), פירוק סיבי הנייר, סימני הצהבה וכדומה.
במקרה שלנו ובבדיקה מיקרוסקופית שערכתי בצוואה, מדובר בנייר חדש יחסית, לא מצאתי בו סימני התיישנות כמפורט לעיל, ועל כן הפרש של מ-2005 או מספר שנים מאוחר יותר, אין כל אפשרות לקבוע זאת מבחינה טכנית".
עינינו הרואות כי המומחה לא הצליח להעריך את גיל הדיו וגיל הנייר של הצוואה הנדונה ברם קבע כי המדובר בנייר חדש יחסית.
2. בחוות דעת המומחה מיום 22.12.2011 , התייחס המומחה לשאלת אותנטיות החתימות על גבי הצוואה.
כאמור לעיל, קיבל המומחה לידיו את הצוואה המקורית וכן דוגמאות חתימות של המנוח ז. ב ז"ל כדלקמן: חתימות מבנק דיסקונט סניף יד אליהו, ממשרד התחבורה רשות הרישוי ת"א, מהמוסד לביטוח לאומי, מבנק פועלים סניף יצחק שדה, מקופת חולים כללית ת"א.
כן קיבל המומחה לידיו דוגמאות חתימה של העד ד. ט. ז"ל מהגופים הבאים: חתימות ממשרד הפנים בתל אביב, המוסד לביטוח לאומי ת"א ולשכת רישום המקרקעין בת"א.
בחוות הדעת מיום 22.12.2011 קבע המומחה באשר לחתימת המנוח ב. ז. ז"ל כדלקמן:
"בדקתי את חתימת המנוח ז. ב., בהגדלה מיקרוסקופית והשוואתה לדוגמאות החתימות של אותו מנוח, מצאתי ניגודים בתכונות הלחץ היחסי, וכן בתכונת המוטוריקה הקוית (מהירות קו הכתיבה)…
לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה, שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה מס' 1) ששתי החתימות במחלוקת בצוואה שסומנו א-1 הן של המנוח ז. ב. ושל העד ד. ט. המנוח, לא נכתבו על ידם.
להלן טבלאות דרגות הזיהוי:
דרגת זהות מס' 1 – קיימת מידת סבירות גבוהה ביותר בין 90% ל- 100%."
בחוות הדעת מיום 22.12.2011 קבע המומחה באשר לחתימת העד ד. ט. ז"ל כדלקמן:
"בדקתי את החתימה שבמחלוקת בהגדלה מיקרוסקופית, של המנוח ד. ט. מ- 2005, ומצאתי ניגודים בהשוואתה לדוגמאות, הן בתכונת הלחץ היחסי ובתכונת המוטוריקה הקוית…
לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה, שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה מס' 1) ששתי החתימות במחלוקת בצוואה שסומנו א-1 הן של המנוח ז. ב. ושל העד ד. ט. שג. המנוח, לא נכתבו על ידם."
3. בהמשך לחוות הדעת האמורה לעיל, הוגשו מסמכים נוספים הנושאים את חתימת המנוח.
משהתקבל לתיק שטר מקורי מלשכת רישום המקרקעין בת"א, של העברת זכות שכירות הנושא תאריך 25.01.88 ובו חתימת המנוח ב. ז. ז"ל , הועבר השטר לבדיקת המומחה.
בחוות הדעת מיום 05.02.2013 נערכה בדיקת השוואת חתימות משלימה ובהסתמך על השטר האמור ובה נכתב כדלקמן:
"בדקתי בבדיקה מיקרוסקופית ובהגדלה של פי 30, מצאתי שהחתימה מהוססת, הפסקות קויות, איטיות ורחוקה משטף הכתיבה כמו בחתימה של הצוואה.
החתימה בשטר בעל נטיה לימין של קו הסיום כלפי מעלה, כפי שהדבר מופיע בדוגמאות ב-1, ב-4, ב-6, ב-10, ב-9, ב-11, ב-12 וזאת בניגוד לחתימה מחלוקת שם הסיום קצר, נכנס פנימה לכיון שמאל.
לאור הממצאים הנ"ל, ניתן לאמר שאין כל זהות בין הדוגמא בשטר שבטאבו תל אביב לחתימה במחלוקת שבצוואה."
4. בהמשך לאמור לעיל ומשהתקבל לתיק טופס דיווח מקורי מהטאבו בתל אביב, בענין הצהרת המוכר והצהרת הרוכש, הנושאים תאריך 03.06.07 ועליו דוגמאות חתימות מקוריות על שם המנוח ז. ב. ז"ל, הועבר גם טופס זה למומחה ולצורך מתן חוות דעת משלימה נוספת.
בחוות הדעת המשלימה מיום 28.11.2013 , נכתב כדלקמן:
"החתימה שבמחלוקת מצאתי בה ניגוד במבנה החתימה בינה לבין הדוגמאות למרות שמדובר בדוגמאות סמוכות ל- 2005 (חלק מ- 2006 וחלק מ- 2007).
הניגוד במבנה החתימה שבמחלוקת לדוגמאות מתייחס כי בחתימה במחלוקת, ניתן להבחין בקו התחלתי שבהמשכו יוצר העגלה קוית ובסיומו שוב יוצר העגלה קוית לקראת האמצע וסיומת פנימה…
בבדיקת תכונת הלחץ היחסי והמוטוריקה הקוית (מהירות קו הכתיבה) מצאתי ניגודים בין החתימה שבמחלוקת לדוגמאות.
לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה, שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה מס' 1) שהחתימה במחלוקת שסומנה א-1, בצוואה על שם המנוח ז. ב., לא נכתבה על ידו."
ב. אין חולק כי בכל חוות דעת המומחה שהוגשו וכפי שפורט לעיל, הגיע המומחה
למסקנה זהה וחד משמעית, ברמת סבירות גבוהה ביותר (בין 90% ל- 100%) כי חתימת המנוח ז. ב. ז"ל על הצוואה, לא נכתבה על ידו.
כן קבעה חוות הדעת מיום 22.12.2011 וברמת סבירות גבוהה ביותר (בין 90% ל- 100%) כי חתימת העד ד. ט. ז"ל על הצוואה, לא נכתבה על ידו.
ג. בסיכומי התובעים 1-3 נטען כי חתימת אדם משתנה לאורך השנים וגם אירועים שונים מביאים לשינוי בצורת החתימה ומכאן שאין להסתמך באופן חד משמעי על חוות הדעת.
עוד נטען כי נעשתה פניה ישירה מטעם משרדו של עו"ד צפת אל המומחה ובצורה זו השפיעו על חוות הדעת.
לאחר בחינת הנתונים כמו גם עדותו של המומחה בפניי ביום 28.05.2012, נחה דעתי כי אין ידיים ורגליים לטענה.
עוד טענו התובעים כי המנוח היה קטוע אצבעות וכי עובדה זו כלל לא היתה ידועה למומחה בשעה שערך את חוות הדעת.
מעיון בחומר הראיות עולה כי ראשי שלוש אצבעות בלבד של המנוח ביד ימין (אצבע, אמה וקמיצה) נקטעו ולא האצבעות בשלמותן; עוד עולה כי הקטיעה ארעה בתאונת אופנוע שעבר המנוח בצעירותו, קרי, כל החתימות נעשו על ידי המנוח ביד ימין ובמשך כל חייו, מצעירותו באותה דרך ועם אותן אצבעות קטומות ומשכך לא ברור מדוע אמור להיות שוני בחתימת המנוח על גבי הצוואה הנדונה דווקא בשנת 2005 ונוכח הקטיעה באצבעות.
בעדותו של המומחה בפניי ביום 28.05.2012 לענין זה , השיב הוא כדלקמן:
"ש. ניתן לכתוב ביד חסרת אצבעות לפי מה שאתה יודע ?
ת. אני לא רופא. אין לי כל אפשרות להשיב לשאלה כזו כאשר אין לי מושג
על מבחינה תיאורטית על אפשרויות הכתיבה אם יש אפשרות לכתוב או אין. ראיתי לפני דוגמאות חתימות משנים שונות סמוכות ל2005 וזה מה שבדקתי.
ש. אצל אדם שחותם ביד הקהה שלו גם אצלו יש תכונות של עקביות
בחתימה ?
ת. אם בנאדם הוא ימני והיד הימנית מסיבה כלשהי נפגעת אם זו תאונת
דרכים או סיבה כלשהי והאדם מאבד את כושר הכתיבה ביד ימין, הוא מתחיל לנסות לכתוב ביד שמאל. בהתחלה הכתב יהיה מאד משובש. עם הזמן והנסיון של הכתיבה שלו לאט לאט הוא מעביר את התכונות מיד ימין ליד שמאל כך שביד שמאל הוא יכול לבצע אותו כתב ואותן תכונות שהועברו אליו מיד ימין לשמאל"
(עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 5-14).
ד. בסיכומים מטעם התובעים 4,5 נטען בלאקוניות לעניין חוות הדעת הגרפולוגית
כדלקמן:
"מאחר שנפרסה בפני כב' בית המשפט כל מסכת הראיות בתיק זה שוב אין מקום לתת משקל כלשהו לחוות הדעת. בתו של ט. ד. אימתה באופן חד משמעי את חתימת אביה על הצוואה וכמו כן העידה כי אביה סיפר לה הן בזמן אמיתי והן במספר הזדמנויות לאחר מכן כי נלווה עם המנוח לעו"ד כדי להיות עד לצוואתו. בעניין חתימת המנוח- אין כמעט חתימה אחת של המנוח הזהה לקודמתה ולצורך זה לא צריך להיות מומחה". (סעיף 46 לסיכומים).
ה. מקובל להניח שכתב ידו של כל אדם ייחודי ושניתן לזהות על פי תכונותיו של אותו כתב יד את כותבו. ראה לענין זה חוות דעת המומחה, כמו גם ראה מהמקורות , ככתוב : "וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו" (מתוך הפיוט "נתנה תוקף" אשר נהוג לאומרו בראש השנה וביום כיפור בקהילות אשכנז).
ו. הלכה היא, כי על אף שבית המשפט הוא זה המכריע הסופי ואין הוא מחויב לקבל חוות דעת שניתנו על ידי מומחים מטעמו, הרי שסטייה מחוות דעתו של המומחה תיעשה רק כאשר נראית סיבה בולטת לעין לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 31.12.88).
יודגש כי המומחה מונה על ידי בית המשפט, ובמובן זה הוא "זרועו הארוכה" של בית המשפט.
המומחה הוא מומחה מקצועי, מיומן וידוע ומכל מקום, בניגוד לטענת התובעים בסיכומיהם, לא מצאתי כי חוות דעת המומחה לוקה בשגיאה גסה ו/או אחרת, ולפיכך אין מניעה מאימוץ מסקנות חוות הדעת וראה: ע"א 1188/92 הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 478.
ו. בענייננו, לא מצאתי כל סיבה נראית לעין שלא לקבל את אבחנת המומחה; הממצאים שהוגשו ע"י המומחה יש בהם להוכיח לטעמי באופן מובהק ובולט לעין כי אכן קיימים פערים משמעותיים בתכונות הכתיבה של חותם החתימות שעל גבי הצוואה לבין דוגמאות החתימה האמיתיות של החותמים המאוששות את החשד כי עסקינן בזיוף.
ז. יוצא אפוא ובהמשך למסקנתי בדבר אימוץ מסקנות חוות הדעת של מומחה בית המשפט, כי התעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובהיותה אותנטית ומשכך עובר נטל ההוכחה לתקינותה של הצוואה , לשכמם של המבקשים לקיימה הם התובעים.
כפי שיפורט להלן, התובעים לא הצליחו לעמוד בנטל הראיה הנדרש מהם להסרת הספק באמיתותה של הצוואה, היפוכו של דבר – התנהלותם, הגשת הבקשה לקיום צוואת שכיב מרע ואז חזרה מהבקשה, מסכת הראיות אשר הונחה בפני בית המשפט, אי הבאת עדים נחוצים מטעמם והכל כפי שיפורט להלן , כל אלו מצטרפים ומחזקים את שעולה מחוות דעת המומחה, היינו שהצוואה המוצגת כצוואת המנוח אינה אלא מסמך מזויף.
התובעים 2,3
10 א. התובעים 1-3 בתיק הינם התובעת 1 גב' — והתובעים 2,3 ה"ה —.
יוזכר כי הגב' — היא ביתה של האישה ראשונה הגב' נ. ז. ז"ל ואילו ה"ה — הם ילדיה של הידועה בציבור א.ג ז"ל.
לתובעת ד.נ- שני אחים מאימה הם ה"ה ש. וי. — (ז. לשעבר) אשר אף הם תובעים בתיק ברם בחרו ליטול ייצוג נפרד באמצעות עו"ד עופרה מור ולא חברו יחד לגב' —–.
ב. חרף היות התובעים 2,3 ה"ה —– חלק בלתי נפרד מההליך בפועל הרי
שמאז הגשת תצהיר מטעמם בראשית ההליך בלבד, נדם קולם והם נעדרו הלכה
למעשה מן ההליך.
במהלך הדרך, הגישה התובעת 1 תצהירים שונים אשר בהם היא מאשרת בשמם של התובעים 2,3 פרטים שונים (ראה נספחים 11,12,13,13.1,13.2,13.3,13.4 לסיכומי המתנגדים) ומבלי שהתובעים 2,3 ימסרו תצהיר עצמאי מטעמם.
ג. בהמשך להחלטת בית המשפט לעניין הגשת תצהירי עדות ראשית הונח בפני בית
המשפט תצהיר עדות ראשית מיום 22.04.2015 מטעם התובעת 1 וכן תצהיר עדות
ראשית מטעם בעלה מר י.נ מאותו היום.
לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע 2 ולא מטעם התובעת 3 וממילא תובעים 2,3 לא נחקרו בפניי כלל וכלל.
יוצא אפוא כי קולם של התובעים 2,3 נאלם; מעורבותם בהליך היתה אפסית וזולת החתמתם על תצהירים ראשוניים ולאקוניים, לא נטלו אלו חלק משמעותי בהליך.
הם גם לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וממילא לא התייצבו לחקירה שכנגד וחרף היותם תובעים לכל דבר ועניין.
הלכה פסוקה היא, כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו, ולפיכך, אם נמנע צד מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר הייתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו הייתה פועלת לרעתו (ר', ע"א 50/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 603; ע"א 465/88 הבנק למימון ומסחר נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1) 701).
ג. לפיכך, לאור הימנעות התובעים 2,3 מהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמם וכן הימנעותם מהתייצבות לחקירה נגדית, יש להניח כי אילו היו עושים כן, היה בכך כדי לסתור את גרסת התובעים בעניין זה.
ד. הדבר בולט שבעתיים נוכח האמור לעיל כי למעשה התובעת 1 "נפרדה" בהליך זה
משני אחיה הביולוגיים הם התובעים 4,5 וחברה דווקא לשני אחיה החורגים –
התובעים 2,3 , כל זאת ללא מתן הסבר ענייני והדבר תמוה.
זאת ועוד ונוכח כל הראיות שהונחו בפניי, יש יסוד סביר להניח כי התובעים 2,3 פקפקו בעצמם באמינות הצוואה הנדונה ובגירסה אותה מסרו התובעת 1 ובעלה ועל כן העדיפו להדיר רגליהם דה פקטו מן ההליך.
העדים לצוואה
11. א. כפי שפורט לעיל, עסקינן בצוואה בפני שני עדים, הם עוה"ד ר.ש ומר ט.
ד. ז"ל אשר הלך לעולמו.
מן האספקט הראייתי, תפקיד העדים להוות כלי קיבול פסיביים להצהרת המצווה שזו צוואתו.
משכך, שעה שהתגלעה מחלוקת באשר לאותנטיות צוואה ו/או חתימת המנוח עליה, הרי שקיימת חשיבות מכרעת לעדות העדים לצוואה ולמידע שימסרו באשר לנסיבות עריכת הצוואה.
ב. בשונה מצוואה בה עדי הקיום זמינים ופתוחה הדך לפני המתנגדים לזמנם, לחקרם, ולברר דרכם כיצד נערכה הצוואה , הרי שבמקרה דנן – אחד מעדי הקיום , עו"ד ר.ש , הינו חסוי המוסר גרסאות סותרות (להלן) והעד מר שג. ד. הלך לעולמו.
עו"ד ר.ש
12. א. עו"ד ר.ש, הוא זה אשר ערך לטענת התובעים את הצוואה הוא גם עד
לה.
מהמסמכים הרפואיים של עו"ד ש. אשר הוגשו לתיק עולה כי האחרון עבר תאונת דרכים קשה ביום 23.06.2007 וכן אירוע נפילה (חשד לניסיון אובדני) ביום 07.07.2007.
אין חולק כי עו"ד ש הוכרז כחסוי החל מיום 13.04.2008 וכי באותו מועד מונתה גרושתו, הגב' ש ש., כאפוטרופא זמנית לגוף ורכוש.
ביום 21.12.2008 נחתם צו מינוי קבוע לגוף ורכוש עו"ד ש בידי כב' השופט ש.
בוקובסקי (תמ"ש 2590/08 בימ"ש למשפחה בראשון לציון).
לבקשה אשר הוגשה למינוי אפוטרופוס לעו"ד ש, צורפה תעודה רפואית מטעם הפסיכיאטר ד"ר ירמי הראל מבית החולים לוינשטיין בו היה מאושפז עו"ד ש ובה נכתב:
"סובל מחבלה רב מערכתית כולל חבלת ראש. סבל מדמום מוחי ואחר כך גם מאוטם באונה הפרונטלית משמאל.
כיום עדיין מאושפז בבית החולים השיקומי לוינשטיין רעננה, עדיין סובל מבעיות רגשיות, התנהגותיות וקוגנטיביות ובנוסף בעיות מוטוריות וגופניות. מתמצא במקום, בזמן ובסיטואציה. מר ש מכחיש את חלק ניכר מבעיותיו וגם חלק מן הארועים שהיו בעברו. התנהגותו רגרסיבית וזקוק לסיעוד והשגחה.
במצב זה אינו מסוגל לדאוג לענייניו, הן הכלכליים והן הגופניים."
לבקשה צורפה גם פנייה של העו"ס נעמי בן חיים מבית החולים לוינשטיין מיום 14.01.2008 ובה נכתב:
"מדובר במטופל בן 63 אשר מאושפז אצלנו לשיקום מתאריך 21.08.07 לאחר שנפצע בנפילה מגובה (כנראה ניסיון אובדני) בתאריך 07.07.07 .
במצבו כיום- המטופל סובל ממצב לאחר פגיעת ראש ושברים מרובים. כיום עדיין מרותק לכסא גלגלים, זקוק לעזרה סיעודית מלאה וקיימים עדיין ליקויים קוגנטיביים, בגינם זקוק למינוי אפוטרופוס כפי שפורט בתעודה הרפואית שלנו."
ב. במסגרת ת.א. ——-06-08 שעניינו תביעה לפיצויים אשר הגיש עו"ד ש כנגד חברת מנורה מבטחים מונה פרופ' אבנר אליצור כמומחה מטעם בית המשפט.
בחוות דעת פסיכיאטרית מיום 13.09.2009 , קבע המומחה כדלקמן:
"בשנת 2005 החל להתלונן על התדרדרות מנטלית כפי שדיווחה אשתו. נרשם ברמת חן כי הזוג היה בטיפול זוגי ומשפחתי על רקע הפרעת התנהגות חמורה של הבן הסובל מ- ADHD . האישה תארה את בעלה כסובל מהפרעת אישיות פסיכופתית "אך זה לא מצטייר ככזה". בשיחות הבעל לא שיתף פעולה.
בתאריך 15.08.06 כותב ד"ר וסרמן כי התרשם מעצבנות, התפרצויות זעם , תוקפנות, חוסר תפקוד והזנחה, חולשה, חוסר תיאבון, ירידה בזכרון, מצב רוח אופורי ובזבוז כספים. נרשם שאשתו הייתה בטיפול תרופתי".
ובהמשך בהתייחס למצבו של עו"ד ש בעבר, בטרם התאונה:
"הרושם שלי מהתיעוד, מהבדיקה ומהמבחנים שמדובר בהפרעת אישיות גבולית עם רגישות להגיב במצבי חרדה ודיכאון על רקע אירועי דחק בחיים.. בחודשים האחרונים לפני תאונת הדרכים חלה החמרה במצבו הנפשי שהתבטאה בדיכאון".
בחוות דעת נוירופסיכולוגית שניתנה ביום 28.08.2009 על ידי ד"ר אורלי קמפף-שרף, אף היא במסגרת התיק האמור נכתב:
"במבחנים של דיווח עצמי מר ש אינו מבטא מצוקה, אך במבחן השלכה פרמטרים שיכולים להעיד על נטייה למחשבות אבדניות או למעשה אבדן… לכן סביר שהתאונה היוותה גורם שהחריף את הנטיה האבדנית ודחף את מר ש למעשה האבדני".
בחוות דעת נוירולוגית שניתנה ביום 31.10.2010 על ידי פרופ' עודד אברמסקי , אף היא במסגרת התיק האמור נכתב:
"מעיון בתיק הרפואי לפני התאונה מסתבר שהיה במעקב קודם במרפאה לבריאות הנפש. בשנות התשעים היו בעיות בהתנהגות עם אשתו וגם קשיים נפשיים…שיתוף פעולה חלקי, היו התפרצויות כעס כלפי אשתו, אפקט דיספורי אפתי, מצב רוח לבילי בין אאופוריה ודיכאון או חרדה, פרסברטיבי, איטי, תובנה לקויה למצבו.
תלונותיו כיום: מספר שהוא לא יכול ללכת ונעזר בכיסא גלגלים… הפרעות בריכוז ובזיכרון, לא זוכר דברים אלמנטריים, שוכח עניינים יום יומיים. שולט על הסוגרים. הדיבור בסדר. לפעמים לא "מאופס". מתעייף מהר מכל דבר. למשל כשקורא צריך להתאמץ כדי להבין ומתעייף אחרי 2-3 עמודים..
לדברי גרושתו: הוא היה נדרש למנוי אפוטרופוס כי "עשה שטויות, ענה לא לעניין, לא זכר דברים, נהיה אדם מוזר". לדבריה הוא תפקד בסדר לפני תאונת הדרכים ואחרי התאונה השתנה- היה מדוכא, שקט, התבודד, מיעט להגיב. חזר לדירתו ונעזר על ידי בני משפחתו. אחרי הנפילה הופיעו הפרעות מוחיות בהבנה, התמצאות, שיקול דעת, קושי בהליכה, מרגיש נרדף, בד"כ מתמצא.
בבדיקה: במצב הכרה תקין. נשמע אמין. התמצאות תקינה. יש הפרעה ברורה בזיכרון למשל: בלבל בין נתונים משני האירועים, לא זכר מתי התגרש, בעת השיחה שוכח לפעמים מילים, מקשה לחזור על סדרת מילים או מספרים.."
ג. מן המקובץ יוצא כי עו"ד ש ככל הנראה סבל מבעיות שונות וכמפורט לעיל, עובר
לתאונת הדרכים ולפני חודש יוני 2007.
אין חולק כי תאונת הדרכים שעבר עו"ד ש ביום 23.06.2007 ואירוע הנפילה מן הגג ביום 07.07.2007, גרמו להחרפה והחמרה במצבו הרפואי והנפשי של עו"ד ש.
אין חולק וכעולה גם משלל חוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו לתיק בית המשפט
11658-06-08 בהליכים האמורים לעיל כי לאחר הפגיעות שספג, היה עו"ד ש:
"מבולבל, לא מרוכז, בוהה, במצב רוח לא טוב, סבל מכאבי ראש, סחרחורות, נדודי שינה ללא חלומות ובמצב דיכאוני" (ראה חוות הדעת של פרופ' אבנר אליצור מיום 13.09.09).
עוד אין חולק כי החל מיום 13.04.2008 נמצא עו"ד ש כזקוק למינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש ועל כן הורה כב' השופט בוקובסקי על מינוי גרושתו של עו"ד ש. כאפוטרופוס כללי עליו; מינוי אשר הפך למינוי קבוע החל מיום 21.12.2008.
ד. פרט לצוואה מיום 17.08.2005 שהוגשה בתיק שבפניי, אשר כנטען נערכה ונחתמה על ידי עו"ד ש, הוגשו מספר תצהירים/מסמכים הקשורים לעו"ד ש וכדלקמן:
1. מסמך שנגבה על ידי החוקר הפרטי מר דוכן יוגב ביום 19.08.2008 בבית השיקום ביפו- במסמך האמור הצהיר עו"ד ש כדלקמן:
"הצוואה של המנוח ב. ז. ז"ל אשר לכאורה נעשתה במשרדי, איננה תקינה ולפיכך חסרת כל תוקף משפטי".
המסמך נחתם על ידי עו"ד ש. ובתחתית העמוד נכתב- גובה העדות- יוגב דוכן-חוקר פרטי.
2. לתצהיר העדות הראשית של מר ש. ז. צורפה הקלטה ע"ג דיסק כמו גם תמלול מקצועי על ידי חברת אולטקסט באמצעות מנהלה מר אבי נינו.
הקלטה אשר בוצעה על ידי חברת איי חקירות ובה שיחה מיום 27.08.2008 בין החוקר לבין עו"ד ר.ש .
בהקלטה טען עו"ד ש שוב ושוב כי הגיע למסקנה שהצוואה איננה אמיתית, כי הוא לא ערך את הצוואה נקודה.
עוד ציין כי אין המדובר בחתימה שלו ע"ג הצוואה וכי חשב וחשב הרבה על העניין והגיע למסקנה סופית כי לא הוא שערך את צוואת המנוח, כי הוא לא פגש את העד מר ט., הוא לא חתם על הצוואה וכי מדובר בזיוף.
3. בתגובה לאמור לעיל- הוגשה על ידי התובעים, עדות מצולמת של עו"ד ש אשר נערכה בפני עו"ד שלמוני בחודש נובמבר 2008. העדות תומללה ע"י עו"ד עופרה מור.
מתמליל העדות המצולמת עולה כי עו"ד ש אמר לעו"ד שלמוני כי הראשון ערך צוואה עבור המנוח בשנת 2005 וכי המנוח חתם על הצוואה בפניו. עוד טען עו"ד ש כי היה עד לחתימה של העד הנוסף על הצוואה וכי אימת את חתימת המנוח לאחר שהקריא לו היטב את הצוואה ולכן מבחינתו מדובר בצוואה כשרה.
עו"ד ש טען כי אשתו של המנוח ובנו הגיעו לבקרו בבית לוינשטיין ואמרו לו להגיד כי לא הוא ערך את הצוואה ולא חתם עליה.
עוד טען עו"ד ש כאשר נשאל לעניין פגיעתו כדלקמן: "כן.. נפגעתי ברגליים בתאונה ליד צומת חדרה.. הטיפול הרפואי הוא רק לגפיים כי הראש בסדר.. הניתוח רק בברכיים"
4. בתצהיר מיום 25.11.2008 שנערך בפני עו"ד סיון כהן ז"ל (ממשרדו של עו"ד שלמוני בא כוח הקודם של האחים ז.) – הצהיר עו"ד ש בין היתר כדלקמן: "ביום 17.8.05 הגיע אליי המנוח מר ז. ב. למשרדי שברחוב דרך ההגנה 68, תל אביב ולאחר שהזדהה בפני ובפני עד נוסף מר ד. שג. ט., חתם על הצוואה מיום 17.8.05 ולפי מיטב ידיעתי הצוואה כשרה והמנוח חתם עליה מרצונו הטוב והחופשי.
למען הסר כל ספק, הנני החתום על גבי הצוואה הנדונה של המנוח מר ז. ב. לאחר שקרא את הצוואה והבין את המשמעות המשפטית של חתימתו, חתם על הצוואה בפני וכן בפני העד הנוסף מר ט. ד. ."
התצהיר האמור נחתם על ידי עו"ד ש במשרד עו"ד סיון הכהן ז"ל ברחוב מרדכי רוז'נסקי 2 ראשון לציון.
5. בתצהיר מיום 01.12.2010 אשר הוכן על ידי עו"ד נועה בינדר ואומת בפני עו"ד חמוטל צור-סמינה – ממשרדו של עו"ד בועז קראוס ( בא כוחם הקודם של האחים ז.) – הצהיר עו"ד ש בין היתר כדלקמן: "ביום 17.08.05, בשעות אחר הצהריים למיטב זכרוני, הגיעו למשרדי שברח' דרך ההגנה 68 ת"א, המנוח ועד נוסף שבא עימו מר ד. .ט.
לאחר שקרא המנוח את הצוואה והבין את המשמעות המשפטית של חתימתו, חתם המנוח בפניי ובני מר ט. על הצוואה, ולפי מיטב ידיעתי הצוואה כשרה והמנוח חתם עליה מרצונו החופשי."
התצהיר האמור נחתם על ידי עו"ד ש במשרד עו"ד בועז קראוס ברחוב ה' באייר 20 תל אביב.
ה. עו"ד ר.ש נחקר בפניי ביום 25.01.2015 והעיד כדלקמן:
"ש. את ב. ז. הכרת?
ת. כן, מספר שנים, הוא היה לקוח שבא הרבה למשרד.
ש. היתה ביניכם מערכת יחסים טובה?
ת. כן, הייתי אצלו גם בבית.
ש. במה ייצגת אותו?
ת. העברת זכויות בדירה ביד אליהו."
(עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 6-11 ).
"לשאלת בית המשפט:
ש. מה זכור לך על המקרה?
ת. טיפלתי למנוח בכמה דברים. קודם כל אני חסוי כתוצאה מהתאונה כבר 8 שנים. אני לוקח עד היום תרופות נגד לחץ דם, כאב ראש. אני חסוי גם לגוף וגם לרכוש.
ש. למה אתה .. חסוי לעניין רכוש וגוף?
ת. הייתי אחרי פגיעה חמורה בראש וברגל. כתוצאה מכך הייתי במצב לא טוב. הייתי במשך שנה בבית לוינשטיין. עד היום אני לא במיטבי. אני לוקח כדורי 'אמלו' נגד לחץ דם וגם כדורים נגד כאב ראש, אני עושה טיפולים פיזיותרפיים. אני בבית. אשתי לשעבר היא האפוטרופוסית שלי לענייני גוף ורכוש.
ש. אתה יכול לתת חוות דעת על הרצונות שלך. למה צריך אפוטרופוס?
ת. כי אני לא כמו בעבר.
ש. הבעיות מהן אתה סובל משפיעות על הזיכרון?
ת. כן.
ש. לטווח ארוך או קצר?
ת. אני לא יודע. אני רואה ביום יום שאני לא זוכר דברים שעשיתי לפני חמש שנים."
(עמוד 15 לפרוטוקול בשורה 18- עמוד 16 שורה 4 ).
"ש. אתה מכיר אדם בשם ט. ד. שג.?
ת. לא, לא מכיר. בכלל לא
ש. הציגו לך צוואה שאתה חתום כעד עם ט.. מכיר סיטואציה כזאת?
ת. לא
ש. אני מציג בפניך העתק של צוואה. אתה ערכת צוואה של ז.?
ת. לא. ז"א בהתחלה לא התעמקתי בעניין. הראו לי את הצוואה אך לאחר שהתעמקתי בעניין לא עשיתי את הצוואה.
ש. זאת הצוואה שהראו לך?
ת. כן. "
(עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 13-23 ).
"ש. זאת החתימה שלך?
ת. בפירוש לא. בוודאות לא.
ש. סיפרת לנו קודם שהיית בשיקום ביפו. איך קראו למקום?
ת. בית שיקום… לא זוכר.
ש. ביקר אותך שם עו"ד ושאל אותך על הצוואה?
ת. ביקר, אני לא זוכר אבל…."
(עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 7-12).
"ש. אמרת שהתעמקת וברור לך שזאת לא החתימה שלך מה הביא אותך למסקנה הזאת?
ת. עשיתי שחזור לאחור עוד ועוד ועוד והגעתי למסקנה שהמנוח לא חתם בפניי והחתימה לא חתימתי בכלל. בטוח.
ש. אני מציג לך סרט בו צילמו אותך. כאן אתה אומר שאתה זוכר שעשית צוואה, איך אתה מסביר את הסתירה?
ת. כי הסתכלתי, ראיתי את השם שלו ואז אמרתי הוא עשה צוואה אצלי. אח"כ התעמקתי והתעמקתי עוד ועוד.
ש. למה התעמקת?
ת. כי היו כל מיני ביקורים של חוקר ושל בן של המנוח, לא ש., בן אחר. ואז קצת התפכחתי יותר מבחינה בריאותית, התעמקתי בעניין וראיתי בוודאות שזאת לא חתימה שלי והמנוח, אם חתם, חתם בפניי.
ש. בהקלטה אתה אומר שהפגיעה היתה רק פגיעת גפיים, אתה אומר שנפגעת גם בראש, למה לא אמרת זאת שם?
ת. אני לא יודע, נפגעתי גם בראש, איבדתי הכרה כתוצאה מהתאונה, נפגעתי בראש."
(עמוד 17 לפרוטוקול, בשורה 22- עמוד 18 בשורה 12 ).
"ש. אתה בסרט שראינו מדבר בצורה נינוחה ואמינה ונראה שאתה אומר הם היו אצלי, חתמו, הוא ביחד עם עוד עד, אולי אז זכרת יותר?
ת. דווקא היום אני אומר באופן מוחלט וחד משמעי לאחר שבחנתי את זה שוב ושוב שזאת לא חתימתי. תמיד הייתי אמין בעבודה.
ש. בהקלטה אמרת שהיית אצל האלמנה?
ת. לא, אני הייתי אצלה בבית. לא הייתי מדויק.
ש. למה היתה לך סיבה להגיד כזה דבר שהאלמנה שולה היתה אצלך שעה שאף אחד לא שאל אותך על זה?
ת. היא לא היתה אצלי, בטוח."
(עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 14-23 ).
"…ש. בתצהיר זה כתוב שבתאריך 17.08.05 הגיע אליך המנוח עם ד.ט. וחתם על צוואה?
ת. החתימו אותי, חתמתי. אבל לאחר זמן, כשחשבתי וכשניסיתי לשחזר את כל האירועים וכל הפגישות איתו הגעתי בוודאות למסקנה שהוא לא חתם בפניי על צוואה ואני לא חתמתי. ואת זה אני אומר בוודאות.
( עמוד 20 לפרוטוקול שורה 4- 8 ).
"ש. האם זאת הצוואה שעשית?
ת. אני שם לב לזה שיש בס"ד בראש המסמך. אני אף פעם לא כתבתי בס"ד במסמכים שלי.
ש. 'טוב שם משמן טוב' וכו' אתה כותב בצוואות שלך?
ת. אף פעם לא. אני מאמין באלוהים והכל, אני מבית דתי אבל אני אף פעם לא כתבתי את זה.
ש. ועכשיו כשאתה חוזר ומסתכל זה לא מסמך שלך?
ת. זה לא שלי והמנוח אם חתם לא חתם בפניי ואת זה אני אומר בוודאות אחרי שחשבתי. את ט. ד. אני לא מכיר. לא שמעתי את השם אף פעם. לא היה לי אף ט. בין לקוחותיי."
(עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 14-21 ).
"ש. מפנה את העד לקטע מסרט. אתה אומר "נפגש בקרוב אצל עו"ד צפת, נעשה חזרה והכל יהיה בסדר". בשביל מה היית צריך להגיד לו אחרי שהוא סיים נפגש וכו'?
ת. לא יודע למה אמרתי את המשפט הזה. אבל כל ההקלטה אני אומר לחוקר שלא חתמתי. …"
(עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 23-27 ).
"ש. אתה היית עושה צוואות?
ת. כן.
ש. ב. ז. לא עשה אצלך צוואה?
ת. לא.
ש. ממילא אין לך קבלה שנתת לו על שכ"ט?
ת. לא. "
(עמוד 27 לפרוטוקול בשורה 27 עד עמוד 28 בשורה 2 ).
13. א. כאמור לעיל, עו"ד ש ספג בין היתר פגיעת ראש קשה אשר כתוצאה ממנה
הוכרז כחסוי לגוף ורכוש וכי הוא סובל עד היום מבעיות זכרון קשות.
עוד מעדותו של עו"ד ש אשר צוטטה בהרחבה ונוכח מספר הגרסאות אשר הונחו
בפני בית המשפט באותו עניין, עולה בבירור כי הוא זוכר בוודאות שלא הוא אשר
ערך את הצוואה הנדונה, כי המנוח מעולם לא ביקש ממנו לערוך צוואה במשרדו וכי החתימה על הצוואה הנדונה- איננה חתימתו.
עוד העיד עו"ד ש וכמפורט לעיל כי הוא אינו נוהג לציין בס"ד בראש צוואות ו/או לכתוב משפטים כגון- "טוב שם משמן טוב" וכן כי הוא אינו מכיר את העד הנוסף- ט. ד..
ב. עדותו של עו"ד ש בפניי היתה ברורה וחד משמעית. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מן העובדה כי העד נתן מספר גרסאות לאורך הדרך וזיגזג למעשה מן הקביעה הברורה בתצהירים המפורטים לעיל שהצוואה היא אותנטית לחלוטין לבין העדות בפניי כי מעולם לא ערך צוואה למנוח.
פער כה ניכר בגרסאות, הוא לכשעצמו מעלה ספק ותהיות באשר למהימנות העד, למצבו ,לתובנות שלו ולבריאות זכרונו.
ג. כפי המפורט לעיל, החל מיום 13.04.2008 מונה לעו"ד ש. אפוטרופוס לגוף
ולרכוש; אין חולק כי כל המסמכים, התצהירים, ההקלטות והעדויות אשר נגבו על ידי מי מהצדדים ואשר הוצגו בפניי וכמפורט בסעיף 12 ד' לעיל (להלן: "המסמכים"), נערכו בזמן שהאחרון היה חסוי ולו אפוטרופוס קבוע לגופו ורכושו.
אצל הלקוי בדעתו, העובדה כי חתם על מסמך או במקרה שבפנינו על צוואה , אינה בהכרח מעידה על גמירת הדעת והצהרה ברורה של כוונה.
במקביל – העובדה כי בתקופת החתימה על המסמכים, היה עו"ד ש חסוי וסבל ממצב זה או אחר של חוסר תובנה ושיפוט, אינה מספיקה לבדה כדי לקבוע שהמסמכים חסרי תוקף משפטי, שכן הוא לא הוכרז כפסול דין.
המבחן, אם במועד החתימה על המסמכים, מנע הליקוי הנפשי ממנו סבל החסוי את יכולתו לגבש גמירות דעת היא שאלה עובדתית ביסודה .
המבחן לקיומה של גמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני, הבוחן את התנהגות הצדדים ואת נסיבות העניין.
ד. המסמכים הרפואיים של עו"ד ש. אשר הוצגו בפניי ופורטו דלעיל, מצביעים בעקביות על כך שעו"ד ש היה בתקופה הרלוונטית במצב של חוסר תובנה לבעיות מהן הוא סובל וחוסר יכולת שיפוט- אשר החלו עוד קודם לאירוע תאונת הדרכים והנפילה.
גם התנהלות עו"ד ש. בהמשך- מתן תצהירים נוגדים, עדויות סותרות וחתימה "עיוורת" על שלל הצהרות, מגבשת את המסקנה כי לכל הפחות החל מחודש יוני 2008 , לא היתה לו גמירות הדעת הנדרשת לשם החתימה על המסמכים והבנה לעומקם של דברים.
יודגש, כי ייתכן שעל אף הבעיות מהן סבל ולרבות בעיות זיכרון, היו לעו"ד ש החסוי מפעם לפעם רגעי צלילות, הכרה והבנה.
אולם, על פי האמור בכל המסמכים הרפואיים מאותה תקופה, לא ניתן לשים את האצבע מי מבין ההצהרות דלעיל הן האמת וברחל ביתך הקטנה: באיזו הצהרה שנתן עו"ד ש נמצאת האמת.
המסקנה דלעיל , מביאה לתוצאה כי המסמכים האמורים, לרבות ההקלטות והעדויות של עו"ד ש, אינם מהווים מסמכים משפטיים מחייבים במובן של ניקוד משקלם בתיק דנן.
העד הנוסף לצוואה- ד. ט. ז"ל
15. בשונה מצוואה בה עדי הקיום זמינים, ופתוחה הדרך לפני המתנגדים לקיום הצוואה לזמנם,
לחקרם, לברר דרכם כיצד נערכה הצוואה, הרי שבמקרה דנן העד, מר ד. ט. הלך
לעולמו . משכך ונוכח החסר בשמיעת העד ישירות אין אלא לבחון הראיות האחרות שהונחו בפני.
16. א. כמפורט לעיל, אין חולק כי המומחה קבע בחוות דעתו מיום 22.12.2011 וברמת
סבירות גבוהה ביותר (בין 90% ל- 100%) כי חתימת העד ד. ט. שג. ז"ל על הצוואה, לא נכתבה על ידו.
זאת ועוד, הפנו המתנגדים לעובדה כי על גבי הצוואה נקרא העד- "ד. ט. שג." וכי בכל המסמכים האחרים עליהם חתם העד נכתב- "ד. ט." בלבד (השם שג. הוא שם אביו של ד.).
ב. בהתייחס לטענה זו, אוחזים התובעים בעדותה של הגב' ד., היא בתו של העד כמפריכה את מסקנת המומחה.
הגב' ד. העידה בפניי ביום 12.07.2015 ;
בעדותה טענה כי היא "יודעת" שאביה חתם על הצוואה שכן אביה סיפר לה על
כך.
לטענתה אביה סיפר לה שיום אחד המנוח לקח אותו לחתום על צוואה, אך היא לא התעניינה בכך יותר מידי.
עוד עלה מן העדות של הגב' ד. כי אביה נסע על קלנועית שנתיים לפני פטירתו
ביום 25.07.2007 ואולם לטענת המתנגדים, מר ט. ז"ל נעזר בקלנועית עוד משנת
2004 .
העדה טענה כי המנוח ואביה היו חברים טובים ובמילותיה: "ועוד איזה חברים".
יחד עם זאת, אישרה את מה שכתבה אחותה — ז"ל כי היו מריבות בין המנוח לבין ד. ט. ז"ל שהחלו עוד בשנת 1975.
זאת ועוד, לתיק ביהמ"ש הוגשה תמונה של המנוח ומר ט. "מפזזים" יחדיו (ת1)
אך זאת בחתונתו של שב. ז. מיום 02.11.1978 ולא מכל אירוע מאוחר מכך.
ג. המתנגדים צירפו לתיק תמלול הקלטה מאושר על ידי חברת אולטקסט של הגב'
א.ט., היא אלמנתו של העד מיום 14.05.2008 (נספח 31 לסיכומי המתנגדים).
בהקלטה האמורה, אישרה הגב' א.ט. כי בעלה נהג לחתום בשמו המלא וכי החתימה על הצוואה הנדונה איננה חתימת בעלה. עוד אמרה כי בעלה היה חולה מאוד ולא יתכן שנסע לשכונת התקווה- אל משרדו של עו"ד ש.
עוד צירפו המתנגדים לתיק תמלול הקלטה מאושר על ידי חברת אולטקסט של מר א.ט., הוא בנו של העד מיום 19.05.2008 (נספח 31 לסיכומי המתנגדים).
בהקלטה האמורה, טען מר ט. כי החתימה על גבי הצוואה הנדונה איננה חתימת אביו אשר היה בסכסוך ארוך בן למעלה משלושים שנה עם המנוח.
בהחלטת בית המשפט מיום 20.08.2015 נקבע מפורשות כי מאושר צירוף התקליטורים והתמלולים האמורים לעיל וכי משקל הראיות ייבחן בהתאם לחקירות וכללי הדין.
התובעים 1-3 טענו לעניין כי תמלול ההקלטה כי זה הוגש שלא כדין וכי המתנגדים נמנעו מלהביא לחקירה נגדית את הגב' א.ט. ואת מר א.ט. באופן הפוסל את התמליל שהגישו ומשכך לא הוכשרה הראיה האמורה.
כאמור בהחלטה מיום 20.08.2015 ונוכח העובדה כי העדים האמורים, לא התייצבו למתן עדות בפניי ולא ניתנה לצד שכנגד האפשרות לחקור אותם על הדברים הרי שמשקל הראיות הינו זניח ביותר
ד. באשר לטענת המתנגדים כי המנוח לא נקרא בשם "שג.", העידה הגב' ד. ביום 12.07.2015 כדלקמן:
"עו"ד צפת:
השם שג. מופיע בתעודת הפטירה של המנוח, כשם האב. שמו המלא של המנוח היה ט. ד..
– המשך חקירה –
ש. יש איזה שהוא מסמך שבו כתוב ט. ד. שג.?
ת. אני לא יודעת. ט. ד. שג. זה האבא שלו. אני לא יודעת שהוא השתמש בעוד מקומות, לא ראיתי ספציפית.
ש. הוא היה קורא לעצמו ט. ד. שג.?
ת. כן, אמר זאת מידי פעם, כי כיבד את אביו. אביו נפטר. "
כן מפנים המתנגדים לעובדה כי על גבי הצוואה, נכתב מספר תעודת הזהות של העד כבן 7 ספרות בלבד ואילו המספר הנכון המופיע על מסמכי ההשוואה הוא בן 9 ספרות אולם לא מצאתי מקום להרחיב בהתייחס לטענה שכן עסקינן בזוטי דברים.
ה. יוזכר בשנית כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט קבעה מפורשות כי החתימה על גבי הצוואה- איננה חתימתו של מר ט. ד. ז"ל וזאת ברמת סבירות גבוהה מאוד.
בהינתן כי עדותה של הגב' ד. הינה בבחינת "עדות שמועה" וככזו, משקלה זניח, לא מצאתי מקום לקעקע את מסקנות חוות הדעת באשר לאותנטיות חתימת העד הנוסף על הצוואה וכאמור לעיל, אני מקבלת את המסקנה כי המדובר בזיוף.
עדותו של מר י.נ-בעלה של התובעת 1
17. א. כפי המפורט לעיל, טענו המתנגדים כי מי שהפיק, כתב, הקליד והוציא לאור את
הצוואה הבדויה משנת 2005, הוא מר י.נ, בעלה של התובעת 1.
ב. מר נ. נחקר בפניי ביום 12.07.2015 והכחיש הטענות האמורות;
באשר לטענת המתנגדים כי הוא זה שערך והפיק את הצוואה הנדונה, השיב מר נ כדלקמן:
"ש. אני אומר לך שהצוואה הזו והמסמכים שאתה כתבת, בשלושתם מופיע בס"ד באותו כיתוב, אותה צורה, אותו גופן, אותו כתב ואותם מספרים. (מפנה את ביהמ"ש ואת העד לראות את הצוואה של 2005 המצורפת לתצהיר של ש. ז. – נספח 6) מה אתה אומר על זה?
ת. למה אתה מתכוון?
ש. הצוואה שכתובה פה, אתה כתבת בס"ד?
ת. לא. בוודאות לא. אף אחד לא יכול לבלבל אותי. את זה לא כתבתי. זה שאני חוזר בתשובה 13 שנה .. אני בסערת רגשות. זה לא אני כתבתי. אם אתה שואל לגבי זה, אני צריך לשאול את מי שערך את זה.
(העד מדבר ברצף ולא מקשיב לדברי ביהמ"ש)
ש. אני אומר לך שבדקתי את המספרים והאותיות, כולם אותו גופן ואתה אישרת שכתבת אותן.?
ת. אני מזמין אותך, כל הבית שלי פתוח ויש את המחשב, אני מבין למה אתה חותר. אני מוכן עכשיו שתיקח את הכונן אפילו עכשיו."
(עמוד 23 לפרוטוקול בשורה 22- עמוד 24 בשורה 4 ).
כאשר הוצגו לעד דוגמאות חתימה של רעייתו על מסמכים, הדומות לחתימתו הוא , דחה העד את הטענה בכל מכל (ראה עמ' 24 לפרוטוקול בשורה 15- עמוד 25 בשורה 7 ).
כאשר נשאל מר נ. בדבר עברו הפלילי והתקופה בה ריצה עונש מאסר, ביקש העד להרחיב ולפרט כי הטענה שהוא זייף שיקים או זייף החתימות על גבי הצוואה היא למעשה המעטה גסה בערכו שכן הוא היה יבואן סמים גדול ואף ייבא את הכמות הגדולה ביותר של כדורי קריסטל ואקסטזי, ומשכך "האשמות" בדבר זיוף ממעיטות בערכו.. כך ממש.
ראה בלשונו:
"ש. על מה ישבת?
ת. אני רוצה לענות. הייתי יבואן של מכוניות באותה תקופה. בחלק מהזמן הייתי שותף של החתן של בן אחותה, לא רוצה להזכיר את שמו, בעסק לאביזרי רכב בקריית שלום, ליד קיבוץ גלויות. נפרדנו מהשותפות. מגיל 10 עבדתי בריפוד מכוניות. בתחילת שנות ה-90 התחלנו בייבוא אישי של מכוניות והייתה קבוצה באירופה שהיו מייבאים לנו מכוניות פרטיות, מביאים אותן לארץ תחת הכותבת של "אוטו מיובא", למרות שהיה מדובר באוטו גנוב. רוב התיק – 23 אישומים, נעצרנו כמה אנשים, עיקר המהות היה שקיבלתי מכוניות שביודעין הן היו גנובות וביהמ"ש נתן מאסר של 22 חודשים, אח"כ המיר את העונש ל-4 שנים. אחרי שריציתי וקיבלתי שליש, שילמתי את החוב שלי לחברה.
בין המאסר הראשון לשני הייתי היבואן הכי גדול בסמים בארץ, הייתי מייבא "קריסטל" כדורי "אקסטזי". בזמנו זו הייתה הכמות הכי גדולה שנתפסה בארץ וכל פרט שהזכירו בתצהירים, זה פגע בכבוד שלי כי המעיטו בערכי, כמו ז.ף שיקים וכו'. בחיים לא זייפתי שיק. הוא המעיט בערכי. אני שומר לעצמי את הזכות בעתיד לתביעה. אי אפשר לשפוך את דמו של אדם. הכוונה שלו הייתה זייפן שיקים וגם זייפן צוואות. לא הייתי ברמה של זייפן שיקים. כל משפחות הפשע של היום היו נתונים בכף ידי. לגבי התלונה של הגב' ז. הודיתי בביהמ"ש.
ש. היא כתבה שהורשעת בשורה ארוכה של עבירות רכוש ומרמה?
ת. להביא אוטו גנוב זה לא מרמה
ש. זייפת מסמכי רכב?
ת. לא אני, אתה מנסה להביא את זה לכיוון שלך.
ש. ידעת שהמסמכים מזויפים?
ת. בוודאי. לא פעלתי בזיוף, פעלתי להעביר לאוטו רישיון רכב מקורי. כלומר לוגיסטיקה ואנחנו קוראים להם מאעחרים. אחרי זה ניתקתי קשר.
ש. כלומר רכב גנוב הפכת לרכב מקורי?
ת. אתה רוצה לקשור את זה לזיוף צוואה, אתה רוצה להראות שאני זייפן. מזה אני מאוד פגוע, אני לא זייפן. אני קיבלתי מכוניות במודלים הכי גבוהים עם תיעוד ורישיון רכב מקורי של שם. לא יודע מהכנופיות שם אבל כן פעלתי ע"י מאעחרים לקחת רישיון מקורי על רכב גנוב ולהפוך אותו למקורי פה. אני משתדל להיות כנה עד הסוף, זה לא רושם, זו האמת, אפילו אם זה פוגע בי. כשארצה לומר אמת מסוימת בבוא העת, אל תמנע ממני.
ג. מן העדות האמורה לעיל, הרי שמר נ בעברו היה עבריין בכיר אשר ישב שנים רבות בכלא;
עוד עולה כי העד הוא זה אשר עמד מאחרי הגשת הבקשה לקיום הצוואה בשם רעייתו (ואחיה החורגים לכאורה), איתר מסמכים וערך אותם.
עוד מן העדות עולה כי העד לא היה בקשר עם המנוח שנים רבות, כי בשנת 2006 לכאורה היתה פגישה חד פעמית במסעדה של העד ואילו הפעם הבאה שנפגשו היתה שהמנוח היה על ערש דווי בבית החולים בשנת 2008 .
התובעים 4,5- ה"ה י.ז. וש.ז.
17. א. כפי המפורט לעיל, התובעים 4,5 הם שעמדו מאחורי הבקשה לקיום צוואת השכיב
מרע של המנוח (לכאורה).
חרף פסק הדין מיום 14.12.2011, טענו התובעים 4,5 במסגרת סיכומיהם לעניין צוואת השכיב מרע בין היתר כדלקמן:
"מטעמים בלתי ברורים עו"ד קראוס הסכים בשעתו כי הבקשה לקיום צוואת השכיב מרע תימחק. בסופו של דבר הבקשה נדחתה מבלי שהתקיים כל דיון לגופו של עניין.
בבואו לפסוק בתיק זה כבוד בית המשפט מתבקש להביא בכלל חישוביו גם את העובדה , כאמור לעיל, לא התקיים כל דיון לגופו של עניין בעניין צוואת השכיב מרע וכי למרות ש— שני העדים הנוספים —– הגישו בשעתו תצהירי עדות מטעמם, הם כלל לא נחקרו על תצהיריהם" (סעיף 43 לסיכומים).
ב. עוד טענו התובעים 4,5 כי רצונו החד משמעי של המנוח, שנפגע קשות מבגידותיה של אשתו שא., היה להדירה מכל חלק בעיזבונו ולחלק את עזבונו שווה בשווה בין כל שבעת ילדיו. את רצונו זה המנוח ביטא הן בצוואת השכיב מרע בנוכחות בנו הבכור שב. ושני חברים של הבן ואשר אותה הגישו לביצוע והן בצוואה שנערכה בפני עו"ד ש.
ג. בסעיף 47 לסיכומיהם טענו התובעים כדלקמן:
"ד. היא שהגישה את הבקשה לקיום צוואה בתיק זה. בחרו להצטרף אליה —- ושלושתם מיוצגים ע"י עו"ד שרגא בודה. —- אינם מגישי הבקשה לקיום צוואה ואינם המתנגדים לקיום הצוואה. מבחינה מהותית —- אינם מגישי הבקשה לקיום צוואה ואינם המתנגדים לקיום הצוואה. מבחינה מהותית —- אינם התובעים בתיק זה אלא בעלי עניין שזכותם להביע את עמדתם בהיותם זוכים על פי הצוואה".
מראשית ההליך, נרשמו התובעים 4,5 כמבקשי קיום הצוואה ומשכך לא ברורה הטענה המצוטטת לעיל אלא כניסיון להתבדל מהתובעים 1-3 וניסיון שלא להשתייך לגורמי התביעה בתיק.
אין ספק כי התובעים 4,5 אינם יכולים לאחוז את המקל בשני קצותיו- מחד לשתף פעולה עם התובעים ולטעון כי הצוואה הנדונה- אותנטית היא וכי יש לקיימה ומאידך לטעון כי הם אינם "תובעים" אלא אך בעלי עניין בתיק.
ד. התובעים 4,5 טענו כי עסקינן בצוואה מקורית ואותנטית שנחתמה על ידי המנוח והעדים.
לטענתם, הופעלה מסכת לחצים ואיומים מטעם המתנגדים ומי מטעמם על עדים בתיק ועל אחרים בניסיון להניא אותם למשוך את הבקשה לקיום.
כך הפעילו לטענתם לחצים על א.ט., על י.ז. ועל עו"ד ש להעיד עדות שתשרת את גרסת המתנגדים (ראה סעיפים 4-11 לסיכומי התובעים 4,5) .
התובעים 4,5 טענו כי הלחצים האמורים שהופעלו על עו"ד ש, הם שהביאו את העד להיכשל בלשונו ולשנות את גרסתו הראשונית כי אכן הוא שערך את הצוואה וכפי שניתן לשמוע בהקלטה שהוגשה מטעם התובעים מיום 21.11.2008 בבית השיקום ביפו וכן חזר בו עו"ד ש מהתצהיר שחתם ביום 25.11.2008 ומהתצהיר שנערך במשרדו של עו"ד קראוס ביום 01.12.2010, הכל בעטיים של איומי המתנגדים.
עוד טענו התובעים כי לו הצוואה הנדונה היתה מזויפת, סביר להניח כי מזייף הצוואה היה מציין את שמות כל ילדי המנוח על פי סדר כרונולוגי ולא היה טועה ברישום ("סלי" נכתב כ- "סלאח").
ה. לאורך סעיפים 18-39 לסיכומי התובעים 4,5 מתוארת האלמנה ש. כאישה
בוגדנית ורודפת בצע אשר ניסתה למדר את המנוח מילדיו בשנת חייו האחרונה.
לא ברור ונוכח נתוני התיק והעובדה כי ההתנגדות לצוואה דנן נסובה על טענת זיוף בידי מר י.נ, מה הטעם בכל דברי הבלע אשר הופנו כלפי האלמנה בשמונה עשר סעיפים בסיכומים האמורים.
התובעים 4,5 שבו הדגישו כי האלמנה היתה "יצאנית" וכי בגדה במנוח משך שנים ואולם לא הציגו כל ראיה לסכסוך כלשהו בין האלמנה למנוח ו/או לפרידות.
עובדה נתונה היא כי המנוח והאלמנה היו נשואים משך 30 שנים, מבלי שנפרדו ומבלי שפתחו בהליכים משפטיים וזאת עד לפטירת המנוח.
טענו התובעים כי המתנגדים לא סתרו את הבגידות הנטענות ואולם אין מה לסתור כאשר הנטען לא הוכח.
אין לבית המשפט כל יכולת "לנקד" את איכות הזוגיות בין השניים ואולם לא הוצגה כל ראיה המצביעה על הפירוד הנטען.
סיכומו של דבר, התובעים 4,5 מתנערים כאמור מהיותם תובעים בתיק ואוחזים בתואר "צד מעוניין".
ו. טענו התובעים כי המנוח שמר במהלך כל השנים על קשר עם כל ילדיו ונכדיו אולם
בסתר מבלי שחס וחלילה אשתו שולמית תדע על כך, עד לשנת חייו האחרונה בה
נמנע הקשר בעטיה של האלמנה;
התובעים לא הציגו ולו בדל לראיה לטענה כי המנוח נהג לבקר אותם ו/או את ילדיהם וכי עמד עימם בקשר משך 30 השנים האחרונות.
זאת ועוד, התובעים 4,5 שינו את שם משפחתם משמו של המנוח- ז. לשם המשפחה- ז. וזאת לפני שנים רבות.
לא היה באמתחתם של התובעים לא מכתבים, לא מתנות, לא תמיכות והענקות, לא תמונות וכיו"ב המעידים על הקשר האדוק לטענת עם המנוח.
סיכום
18. מן המקובץ, אלו הם פני הדברים שהוכחו בפני בית המשפט וכמפורט לעיל מתחילת פסק הדין:
א. הוגשה ע"י התובעים 4,5 בקשה לקיום צוואת שכיב מרע של המנוח מיום 07.01.2008; הבקשה נדחתה בהסכמת ב"כ התובעים דאז ונוכח אי כשירות המנוח לערוך צוואה באותה עת וכאמור בחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש פרופ' פניג.
ב. הוגשה ע"י התובעים 1-5 בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 17.08.2005.
במסגרת סיכומיהם טענו התובעים 4,5 כי למעשה הם אינם מגישי הבקשה ואינם מתנגדים אלא "בעלי עניין" בתיק.
התובעים 2,3 וחרף היותם חלק בלתי נפרד מההליך, נדם קולם והם נעדרו ממנו הלכה למעשה.
ג. המתנגדים בתיק טענו כי הצוואה הנדונה מזויפת לחלוטין.
חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עו"ד יצחק חג'ג' קבעה כי הן חתימת המנוח ז. ב. והן חתימת העד ד. ט. שג., לא נכתבו על ידם וברמת סבירות גבוהה ביותר (90%-100%); כמפורט לעיל, מצאתי לאמץ מסקנות חוות הדעת.
ד. באשר לעד הקיום ט. ז"ל, לא רק שכאמור חוות הדעת הגרפולוגית קבעה ברמת סבירות גבוהה מאוד כי אין המדובר בחתימה אותנטית שלו, הרי שהוא הלך לעולמו בטרם פתיחת ההליך; פטירת עד הקיום לצוואה הינה אחד השיקולים שיש להתחשב בו ולא היה בעדות ביתו הגב' ד. כדי לשנות את התמונה.
ה. בהינתן כי התעורר ספק ממשי באמיתות הצוואה ובאשר להיותה מסמך אותנטי, עבר נטל ההוכחה לתקינות הצוואה, לשכמם של המבקשים.
ו. באשר לעורך הצוואה – עו"ד ש; כאמור עסקינן באדם אשר סבל מבעיות שונות בזמן בו לכאורה נערכה הצוואה. החל משנת 2008 הוכר הלה כחסוי ובזמן בו חתם על תצהירים שונים ונוגדים לחלוטין, מצבו הרפואי והנפשי היה כזה המטיל בספק את כשירותו. בעדותו בפניי טען כי הוא לא ערך את הצוואה וכי אין המדובר בחתימתו וכי הכל מזויף.
גם אם לא אקבל את העדות הברורה בפניי, הרי שמצבו הרפואי, העובדה כי הוא חסוי והזיגזוג בגרסאות, מעקרים מתוכן את הנאמר בתצהירים ובהקלטות.
ז. עדותו של מר י.נ , בעלה של התובעת 1 , היתה בלתי אמינה, העלתה תהיות רבות באשר לאופן עריכת הצוואה הנדונה ובהינתן כי המנוח לא היה בקשר עימו ועם ילדיו מהנישואין הראשונים משך כשלושים שנה לא הוברר גם כיצד הגיעה הצוואה הנדונה לידיו.
19. נוכח כל האמור לעיל, לאחר שנחה דעתי לאמץ את חוות דעת המומחה וההשלכות על העברת נטל הראיה בתיק אל התובעים, נטל בו לא עמדו האחרונים וכמפורט לעיל, באתי לידי מסקנה כי הצוואה בתיק אינה צוואה אותנטית וכי לא נחתמה על ידי המנוח.
בנסיבות אלה, אין לי אלא להורות על ביטולה של הצוואה הנדונה מיום 17.08.2005.ועל קבלת ההתנגדות.
בתיק זה למרות שכבר בשלב הראשון הוגשו לתיק חוות הדעת המלמדות כי הן חתימת המנוח והן חתימת העד אינן אותנטיות, עמדו התובעים על טענותיהם עד הכרעה בהליך זה תוך הזמנת עו"ד ש לעדות ולמרות היותו חסוי.
נוכח כל האמור לעיל, מורה על חיוב התובעים 1-5 (בחלקים שווים) בהוצאות המתנגדים על סך כולל 60,000 ₪ .
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים הקשורים.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
5129371ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
54678313
5129371
512937154678313
54678313
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
מירה דהן 54678313-106350/08
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
