בהסכם הממון נקבע כי לא יחול על ירושה עתידית אז מדוע בית המשפט נתן לאישה את הבית? הצדדים הינם יהודיים אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.9.96, בעת שנישאו הייתה התובעת כבת 23 ואילו הנתבע כבן 36. מנישואיהם אלו נולדו שלושת ילדיהם. הצדדים התגוררו כל השנים בבית פרטי רחב ידיים הנמצא במרכז הארץ הבית נבנה במהלך חיי נישואיהם של הצדדים על מגרש אשר היה שייך להורי הנתבע. הנתבע ירש מהוריו את הזכויות במגרש ואולם אֵלוּ טרם נרשמו על שמו ברישומי לשכת המקרקעין לפני הנישואין נחתם בין הצדדים הסכם ממון על ירושה עתידית של הבעל ובמסגרת הסכם הממון נכנס גם הנושא של מתנה.
הסכם הממון אושר ע"י נוטריון ע"פ הוראות חוק יחסי ממון. בהסכם הממון צויין, בין השאר, כי התובעת מודעת לכך שהנתבע קיבל לחזקתו ו/או לבעלותו את רוב נכסי הוריו וכי הוא מחזיקם בפקדון או בנאמנות עבור שאר בני משפחתו וכי לתובעת אין חלק בהם (סע' 2-3 להסכם הממון) מתוך שכך הוסכם על הצדדים כי "לא תחול בניהם הלכת שיתוף בין בני זוג" (סע' 4 להסכם) וכי כל צד יהיה הבעלים של הרכוש אשר נרשם על שמו (סע' 6 להסכם הממון). הצדדים נישאו בשנת 1996 ומתוך שכך מערכת יחסיהם הרכושית מוסדרת בהוראותיו של חוק יחסי ממון התשל"ג-1973.
על פי הוראות חוק יחסי ממון רשאים בני זוג להסדיר יחסיהם הממוניים בהסכם ממון בכתב וככל שההסכם אושר כדין על פי הוראות החוק יגברו הוראותיו על הוראות החוק גופו.
ע"פ הוראת ס' 2ג'1 לחוק יחסי ממון –
"הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו"
עו"ד רחל שחר מסבירה: 3 עקרונות בהסכם ממון שחשוב להקפיד עליהם
אכן, ביום 1.9.96, קודם ובסמוך לנישואיהם, חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר אושר ע"י נוטריון. כיוון שלהוראותיו של הסכם זה חשיבות רבה לעניננו נצטט את עיקר הוראותיו בלשונן.
בסע' 2 להסכם הממון הוצהר ע"י התובעת בזה הלשון –
"האישה מצהירה כי ידוע לה שהבעל קיבל לחזקתו ו/או לבעלותו ו/או לזכותו ו/או על שמו רוב נכסי המשפחה מידי אימו המנוחה שנפטרה ביום 25.9.93"
בסע' 3 להסכם הממון הוסיפה התובעת והצהירה כי –
"האישה מצהירה בזאת, כי ידוע לה שהנכסים הרשומים על שם הבעל ו/או שיירשמו על שמו בעתיד גם בתקופת הנישואין, הינם בחזקת פקדון ו/או נאמנות למען שאר בני המשפחה הנהנים"
מתוך שכך הוסכם בסע' 4 להסכם כי –
"לפיכך, מוצהר ומוסכם ע"י שני הצדדים כי, בתקופת הנישואין ולאחריה לא תחול בניהם הילכת השיתוף בין בני זוג"
"כל הנכסים שנרכשו לרבות בהורשה או שנתקבלו במתנה ונרשמו או שטרם נרשמו ע"י אחד מן הצדדים אך הוא זכאי שירשמו על שמו, יישארו בבעלותו ו/או בחזקתו ו/או בשליטתו ו/או ברשותו של הצד עליו הם רשומים או הזכאי שיירשמו על שמו ולצד השני לא תהא שום זכות ו/או תביעה לזכות בהם"
בסע' 6 להסכם הוסיפו הצדדים והסכימו כי –
"כל הנכסים, שירכשו בעתיד, בתקופת נישואיהם, וירשמו על שם צד אחד מהם בלבד יהווה ראיה מספיקה וחותכת לכוונת הצדדים לשמירה על הפרדה רכושית ואי תחולתה של הילכת השיתוף בין בני זוג"
סע' 9 להסכם מגדיר משמעותו של המונח "נכס" בהסכם באופן שיכלול-
"…נכסי מקרקעין מכל מין וסוג שהוא, לרבות: דירות, מגרשים, מבנה, עסקים וכו' וכן כספים מכל מין וסוג שהוא לרבות תוכניות חסכון, קופות גמל, אג"ח, מניות, פנסיות, מטבע זר, בטוח חיים, כספי פיצויים, חובות עתידיים וכן מטלט.ן מכל מין וסוג שהוא לרבות כלי בית, מכונות, מכוניות, ציוד ריהוט, ביגוד תכשיטים וכל חפץ אחר בעל ערך"
התובעת לא טענה בכתב תביעתה ו/או בכתב סיכומיה כל טענה כנגד חלותו ותקפותו של הסכם הממון מתוך שכך יש לקבוע כי הסכם הממון עליו חתמו הצדדים שריר ותקף.
יחד עם זאת התובעת טוענת בסיכומיה כי הסכם הממון מתייחס אך ורק לנכסים אשר הועברו לנתבע בירושה מהוריו ו/או היו בבעלותו עובר לנישואים ואולם הוא איננו כולל כל הוראה הקובעת כי אין לה זכויות בנכסים אשר נצברו ע"י בני הזוג במשותף או מתוך מאמץ משותף במהלך נישואיהם. מתוך שכך היא עותרת לקבלת מחצית הזכויות בבית המגורים וברכב אשר נרכשו במהלך חיי נישואיהם של הצדדים וכן בכספים משותפים לצדדים אשר נצברו במהלך חיי הנישואין.
לטענת התובעת בשנת 2005, לאחר 9 שנות נישואין, בנו הצדדים על המגרש אותו קיבל הנתבע בירושה מהוריו את בית המגורים רחב הידים בו הם מתגוררים כיום, בית זה נבנה בשטח של 160 מ"ר ולצידו הוקמה יחידת דיור נוספת בגודל של 40 מ"ר המושכרת לצד ג'. בניית בית המגורים נעשתה לטענתה במקום יחידת דיור קטנה וישנה אשר הייתה מוקמת על המגרש בעבר. לטענת התובעת בית המגורים נבנה מתוך מאמץ משותף של הצדדים ומתוך הבנה והסכמה כי זהו ביתם המשותף בו הם יגדלו את שלושת ילדיהם. התובעת טוענת כי עצם העובדה שהשקיעה את עיקר עיתותיה בגידול הילדים ובטיפוח משק הבית ובכך איפשרה לנתבע להתמיד בעיסקו ולחסוך, בין השאר, לבניית בית המגורים המשותף יש בה ללמד כי הבית נבנה אף מפרי מאמציה והשקעתה שלה ומתוך שכך יש לקבוע את זכויותיה בו. התובעת טוענת כי נוכח פערי היכולות הכלכליות בינה לבין הנתבע יש לקבוע חלוקה לא שיוויונית לגבי הזכויות בבית המגורים לטובתה.
למרות החתימה על הסכם הממון בית המשפט מקבל טענה זו דבר אשר ממחיש באופן חד משמעי את הצורך החשוב ביותר להתייעצות עם עורך דין הסכם ממון בטרם חתימה על הסכם ממון.
הדרך המקובלת של בתי המשפט בישראל בכל הנוגע להסכמי ממון היא "אין אזכור – אין ויתור". כבוד השופט צבי ויצמן קובע כי אשר עסקינן בהסכם ממון אשר עיון בתוכנו מגלה כי יש בהוראותיו משום ויתור של אחד הצדדים על זכויות לכאוריות העומדות לו ע"פ הוראות חוק יחסי ממון שיהא לדבר השפעה, בין השאר, על הדרך בה יבוא ביהמ"ש לפרש הוראות ההסכם, כך, בין השאר, יִדָרֵש ויתור מפורש על זכויות ממוניות ולא יהא די בוויתור משתמע וכללי. לפיכך, גם אם ויתרה אישה, כדוגמה, על חלקה בכספי בעלה אין בויתור זה ללמד בהכרח על ויתור לקבלת חלקה בזכויותיו הפנסיוניות. וכך מעירה לענין זה כב' הש' עדנה ארבל בפרשת קהלני –
"…ברצוני להזכיר מעבר לצורך, כי בית משפט זה חזר והדגיש כי יש לבחון הסכמי גירושין מעין אלו שנערכו בענייננו בקפידה ובזהירות, כאשר המשתמע מהם הוא ויתור של אחד מהצדדים על זכויותיו הממוניות בהתאם לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973…ישנן מספר הוראות בחוק זה אשר עניינן בהגבלת חופש הצורה וההתקשרות ומטרתן היא להוות ערובה לכך שבן הזוג שזכויותיו קופחו עמד על משמעותו, טיבו והשלכותיו של ההסכם ועשה אותו מתוך רצון חופשי והבנה מלאה להוראותיו ולמשתמע מהן…במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על זכויותיו של אחד מהצדדים שמא נעשה שלא בגמירות דעתו המלאה של הצד המוותר, ויתכן שיהיה מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את הנטל להוכחת גמירות הדעת לצד הטוען לויתור…
"על זהירות והקפדה אלה בדבר הסקת מסקנות של ויתור מצד בן-זוג אחד לטובת בן הזוג האחר על זכות מזכויותיו הממוניות ניתן להסיק, על דרך ההיקש, גם ממדיניות המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג-1973… כך לעניין שלפנינו, שאף בו מדובר בוויתור של בן-זוג על זכות מזכויותיו ברכוש המשותף, צריך שהוויתור יהא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, על דרך הסכמה פוזיטיבית, ולא די לשם הוכחת הסכמה זו באי-התנגדות של בן הזוג להחזקתו הבלעדית של בן-זוגו בדירתם המשותפת" .
מתוך הדברים האמורים לעיל הגיעו בתי המשפט בערכאות המשפחה והמחוזי למסקנה כי גם אם סעיפי הסכם הממון כוללים הסכמה מפורשת של אחד הצדדים לוותר על איזון בכלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין הרי שידרש ויתור ספציפי לגבי נכסים שלא הוזכרו מפורשות בהסכם הממון! כך, כדוגמה, קובעת כב' הש' שושנה שטמר מבית המש' המחוזי בחיפה כי לאישה חלק בזכויות הפנסיוניות של בעלה למרות שהסכם הממון בניהם כלל ויתור כוללני על כל זכות מזכויות הבעל, ובלשונה –
"סבורה אני, כי אין בנוסחו של ההסכם, המראה כביכול על ויתור על נכסים שאינם כלולים בו, כדי לשלול את זכותה של התובעת לעמוד כעת על זכויותיה הקנייניות, ככל שמדובר בנכסים אשר לא נזכרו בהסכם ואשר התובעת לא ידעה על קיומם בשעת כריתת ההסכם. גישה הקובעת, כי מקום שאין ויתור מפורש בהסכם גירושין, אינו ויתור, עולה מדבריה של כב' השופטת ארבל דנה בפרשת קהלני… לפי גישה זו, בנסיבות המקרה שלפנינו, הבעל ודאי שלא עמד בנטל השכנוע להראות כי האשה ויתרה על זכויותיה בגימלה ובהטבות מעבודה בתקופת הנישואין"
בהוראותיו של הסכם הממון יש בו ללמד כי אין הן כוללות כל ויתור מפורש על זכויות ונכסים אשר נצברו במהלך חיי נישואיהם של הצדדים ואשר אין מקורם בירושה שהתקבלה בידם ו/או רכוש שהתקבל בידיו עובר לנישואיהם ו/או חליפיו של רכוש זה. שגיאה בניסוח הסכם הממון גרמה מפורשות לבעל להפסיד למעלה ממליון שקלים.
"לפיכך, מוצהר ומוסכם ע"י שני הצדדים כי בתקופת הנישואין ולאחריה לא תחול בניהם הילכת שיתוף בין בני זוג"
"מסקנתינו מנוסחו של ההסכם הינה, איפוא, כי אין הוא כולל ויתור מפורש על רכוש אשר נצבר במאמץ משותף ע"י הצדדים במהלך הנישואין ואשר לא נרשם על שם אחד מהם בלבד. רכוש שכזה, לו יִמָצֵא, יאוזן בין הצדדים ע"פ הוראות חוק יחסי ממון"
בית המשפט קובע: "זאת ועוד, התרשמתי כי הצדדים ראו בבית המגורים, נכס שנועד לשימוש המשפחה וכנכס משותף להם.
הנתבע אומנם טען בכתב הגנתו כי התובעת עצמה מודה כי בית המגורים נבנה על ידיו כחלק מרכוש השייך לו וכראיה לדבר הוא צירף לכתב הגנתו מכתב אותו שלחה התובעת לאיש הרדיו נתנאל כהן על מנת לקבל עצתו. אלא שעיון במכתב אשר צורף לכתב התביעה מלמד על היפוכם של דברים ויש בו לחזק דווקא את טענת התובעת כי בית המגורים נבנה במאמץ משותף על ידי הצדדים על מנת לשמש את התא המשפחתי. וכך כותבת התובעת במכתבה אשר נכתב בסמוך לבנית בית המגורים ועוד קודם שנגלע הקרע בין הצדדים –
"…החיים התנהלו על מי מנוחות. בעלי איש חכם, חרוץ, מוצלח, אהוב , אהוד ומאמין. לפני 11 חודשים התחלנו בבנית "בית החלומות שלנו" בְּמָקוֹם (הניקוד במקור – ה.ש- צ.ו) ביתם של הורי בעלי שנפטרו וקיבל בירושה"
בית המשפט קובע כי ניתן להבין מדברים אלו שנכתבו "כמשיח לפי תומו" עוד קודם לפרוץ הסכסוך בין הצדדים וללא כל כוונה משפטית נסתרת, כי אכן התובעת כטענתה ראתה בבית המגורים "בית חלומות" משותף אשר הצדדים שותפים בבניתו ("התחלנו לבנות") כאשר הבית עצמו נבנה באותו מקום בו היה בנוי בתחילה ביתם של הורי הנתבע אשר ניתן לו בירושה ואשר היה בית קטן מאוד ביחס לבית החדש הנבנה. אני סבור כי יש לראות בבית המגורים (להבדיל מהמגרש עליו הוא נבנה ואשר אין חולק כי ניתן לנתבע בירושה וכי אין לאזנו נוכח הוראות הסכם הממון) כנכס בר איזון בין הצדדים המהווה חלק מנכסים שנצברו על ידם במהלך הנישואין ממאמץ משותף. אומנם התרשמתי כי עיקר עלות בנית הבית מומנה מכספים אשר היו שייכים לנתבע עובר לנישואיו עם התובעת אך יחד עם זאת חלק מעלות הבניה מומנה מהשתכרותו וחסכונותיו של הנתבע במהלך נישואי הצדדים שהינם כספים אשר נצברו בתא המשפחתי, בין השאר, נוכח העובדה שהתובעת עסקה עיקר עיתותיה בגידול הילדים ואחזקת משק הבית דבר אשר איפשר לנתבע לצבור חלק מהכספים שימשו לבנית הבית.
בעובדה שרק חלק ואולי אף חלק קטן מעלות בנית בית המגורים מומנה מכספי מאמץ משותף לצדדים אין כדי לאיין את עצם האיזון בנכס זה בין הצדדים וזאת במיוחד נוכח מעמדו של בית המגורים כנכס מרכזי המשמש כ"גולת הכותרת" של נכסי התא המשפחתי".
טעות בניסוח גרמה להפסד של מליונים. בית המשפט קובע בפסק דין זה למעשה כי ללא התייחסות ספציפית בהסכם הממון לאירועים שעשויים להתרחש בעתיד הרכושי של בני הזוג אזי תחול חזקת השיתוף.
אני ממליצה לכולם לבדוק את נוסח הסכם הממון בטרם חותמים עליהם ווודאי לא להוריד מהאינטרנט הסכמי ממון שלא יכול להיות לכם מושג מה משמעותם. בתי המשפט נוטים להכיר בשיתוף בנכסים שנבנו יחד על אף שנבנו על קרקע שהייתה שייכת לאחד הצדדים ועל אף שנערך הסכם ממון בין הצדדים. בתי המשפט מעניקים מחצית מסכום עלות שווי הבית ומוציאים את שווי הקרקע על אף שהדבר לא כתוב כך בהסכמי הממון. בתי המשפט דורשים כי בהסכמי הממון תהיה התייחסות מפורשת של אופציה לבנייה משותפת על הקרקע תוך מתן פתרון משפטי לעניין זה.
"במהלך השנים חוזקה הלכת השיתוף כך שהתנאים להקמתה נעשו קלים יותר בעוד התנאים לסתירתה קשים יותר (עניין גבאי, בעמ' 416). מקל וחומר אמורים הדברים בדירת המגורים של בני הזוג הנחשבת לנכס משפחתי מובהק" (פסקה 20)…לפיכך נפסק כי לצורך הקמת חזקת השיתוף בנוגע לדירת המגורים נדרשת הוכחה מעטה יחסית. "ההנחה היא, שמשרכש אחד מבני הזוג דירה לצורכי מגורי בני הזוג, כשחיים הם בצוותא תחת קורת גג אחת, ביקש והתכוון שהבעלות בדירה זו משותפת תהא לשניהם, וזאת כל עוד אין הנחה זו נסתרת על-ידי כוונה אחרת העולה מפורשות, או במשתמע, מנסיבות העניין"…המגמה הכללית, אם כן, מייחסת משקל לחיים משותפים רבי שנים בין בני זוג כמקנים שיתוף גם בדירת מגורים שנרכשה על-ידי אחד מהם אף לפני הנישואין. לצורך שיתוף בדירת המגורים אף אין צורך להוכיח חיי שלום והרמוניה, אלא די במינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת (עניין בסיליאן, בעמ' 289). דברים אלו מתחזקים כאשר דירת המגורים מהווה את הנכס העיקרי של המשפחה (עניין הדרי, בעמ' 690; ר)). יתרה מכך, נפסק כי המשפט מתחשב בציפיותיהם הסבירות של בני הזוג, ולפיכך הוכרה דירת מגורים כמשותפת בשל ציפייתה הסבירה של בת הזוג לאחר שזו "נטלה חלק מרכזי במימון הוצאות המשפחה, ובהן גם החזקתה, טיפוחה ושמירתה של הדירה במחלוקת" (עניין הדרי, בעמ' 693)"
"… אמור מעתה, בין זוג שהביא עימו לנישואין דירה בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף, וזאת משלו נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין" (אך
בית המשפט קובע בפסק דין זה כי "וגם אם הדברים שצוטטו לעיל נכתבו בחלקם בהתייחס לבני זוג לגביהם חלה חזקת השיתוף הרי שהרעיון הטמון בהם נכון אף לגבי זוגות לגביהם חל משטר איזון המשאבים ע"פ הוראות חוק יחסי ממון.
בית המשפט אומר מפורשות כי:" מתוך שכך על מנת ללמוד על כוונת צדדים שלא לאזן ולחלק הזכויות בבית מגורים יש צורך באמירה ברורה ומפורשת אשר אין ספק באשר לגמירות דעתו של המוותר לגביה, אמירה אשר אינה מצויה בהסכם הממון דנן, כפי שפורט לעיל באריכות".
בעבודתי כנוטריון מגיעים אליי בני זוג רבים אשר מבקשים לעשות הסכם ממון בהיותם ידועים בציבור. אני מסבירה לאותם זוגות ומנצלת מאמר זה כדי להסביר שידועים בציבור אשר אינם מתכוונים להתחתן אינם יכולים לערוך הסכם ממון נוטריוני ועליהם לערוך הסכם חיים משותפים. החוק קובע כי הסכם ממון נוטריוני ייעשה אך ורק בטרם נישואין ואם בני זוג אינם מתכוונים להתחתן עליהם לחתום על הסכם חיים משותפים.
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
