מאמר זה מקנה מידע מקצועי אך נגיש בנושא הערכת שווי חברות בתהליך איזון משאבים. המאמר ידון על הערכת שווי חברות בתהליך איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973.
חוק זה חל על בני זוג אשר נישאו לאחר שנת 1974 ולא ערכו הסכם ממון החוק קובע קובע כי ככל שלא נחתם הסכם ממון בין בני זוג אזי מלוא הנכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים הינם ברי חלוקה מחצית על מחצית.
הליך זה של חלוקת הנכסים המשותפים קרוי בשפה משפטית איזון משאבים ומשמעותו פשוטה: חלוקה של מלוא הנכסים המשותפים באופן שכל אחד יצא עם מחצית מהנכסים או מחצית מסכומם.
במסגרת תהליך איזון המשאבים בין בני זוג בתהליך גירושין יש לאזן גם את שווים של חברות ו/או פעילויות עסקיות ואו שותפויות מכל מין או סוג שהוא בארץ ובעולם, בין אם הן רשומות על שם בן זוג אחד ובין אם רשומות על שם שני בני הזוג ובלבד שנוצרו במהלך החיים המשותפים.
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג , התשל"ג 1973הנכסים אשר נצברו במסגרת החיים המשותפת הינם ברי חלוקה.
במסגרת תהליך איזון המשאבים בין בני זוג בתהליך הגירושין, קורה לא אחת, שבמסגרת הנכסים לאיזון, נכללות, בין היתר, גם ערכן של חברות ו/או פעילויות עסקיות המוחזקות בבעלות אחד הצדדים, ו/או בבעלותם המשותפת.
השיטה המקובלת להערכת חברות ועסקים בישראל ובמדינות רבות בעולם קרויה שיטת "היוון תזרמי המזומנים הפנויים"
שיטה זו זכתה לאישור בית המשפט העליון בשני פסקי דין שונים.
מאמרים בשני פסקי דין אלה מצויים באתר ממש פה.
במסגרת הליכי איזון משאבים לצורך גירושין קיים הבדל המייחד את הערכות השווי.
ההבדל נעוץ בשיעור המס בו נעשה שימוש לצורך ההערכה.
בהערכת שווי רגילה שאינה לצורך איזון משאבים יעשה רואה החשבון שימוש בשיעור מס החברות הסטטוטורי הרלוונטי כאשר ההפרשה למס עפ"י שיעור זה מופחתת מאומדן הרווח הצפוי לפני מס לצורך אומדן הרווח הנקי ותזרים המזומנים הפנוי. בתהליך הגירושין ובמהלך הפרוד, במרבית המקרחם לא מפרקים את החברה אלא אחד מבני הזוג רוכש את חלקו של בן הזוג השני ולכן ונותר הבעלים המלא של העסק או החברה.
בן הזוג שרוכש את חלקו של בן הזוג השני משלם עבור צבר תזרים המזומנים העתידי המהוון לאחר מס של העסק הצפוי להיוותר בידיו ואשר משקף את שוויו המוערך.
חשוב לזכור כי התזרים הצפוי להישאר בידו של מי שרוכש את מחצית החברה הינו לאחר תשלום מס חברות כמו גם לאחר תשלום מס אישי.
גם בעניין זה ניתן לבצע מניפולציות חשבונאיות כמו למשל ניכוי מס חברות מבן הזוג במקביל לרכישת נכס על שם החברה דבר שהופך את מס החברות למיותר.
יחד עם זאת, הפסיקה קובעת כי כי באומדן הרווח הנקי העתידי הצפוי של העסק במסגרת הערכת השווי, יילקח בחשבון ממד המס עד רמת המס האישי של הבעלים וזאת בנוסף כמובן למס החברות.
|
|
|
|
בשנים האחרונות, קיומן של חברות במסגרת הנכסים לאיזון בין בני זוג במסגרת תהליך הגירושין הפכה להיות כמעט שגרתית וזאת לנוכח האחוז העולה של מתגרשים בקרב הגיל השלישי אשר מטבע הדברים צובר נכסים משותפים במהלך החיים.
גם ריבוי הסטארטאפים הביא איתו להנפקות רבות בבורסות בישראל ובעולם ואיתו את הצורך בהתמקצעות כלכלית של עורכי דין לענייני גירושין.
את ערכן של חברות בין אם פרטיות ובין אם ציבוריות, יש לאזן בין בני הזוג וזאת למועד הקרע כפי שמוסכם בין הצדדים.
מועד הקרע הינו מונח משפטי מחייב לחלוקת רכוש בין בני זוג. בהיעדר הסכמה נוטים בתי משפט לענייני משפחה לקבוע כי מועד הקרע הינו מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך בבית משפט לענייני משפחה או בבית דין רבני.
בקרב אנשי מקצוע זהו סוד גלוי שהערכת שווי חברה אינה מדע מדויק. הדבר נכון שבעתיים באשר לחברה פרטית לעומת חברה ציבורית הנסחרת בבורסה וערכתי על כך סקירה שלמה.
רואי חשבון וכלכלנים שונים שיבחנו את אותה חברה יכולים להגיע לתוצאות שונות וזאת בעיקר לנוכח שיטות הערכה שונות המקובלות בישראל ובעולם.
לכן קביעת שיטת הערכת החברה יכולה להיות חשובה באופן קריטי לנתוני הערכת השווי בהליכי הגירושין.
אחת העצות הבסיסיות ביותר שיעניק כל עו"ד לענייני גירושין ללקוח או לקוחה אשר קיבלו החלטה להתגרש היא לאסוף כל מסמך בעל משמעות כלכלית.
הסיבה לכך היא שגם לאחר מינוי מומחים מתחום ראיית החשבון קיים לעיתים קושי אמיתי באיסוף מידע ויכולת המניפולציות של הצד השני גדולה.
הערכת שווי (מקדמית) בטרם הליך גירושין
המלצתי היא שככל שיש לכם מידע ונתונים חשבונאיים על בן זוגכם הרי שכדאי תחילה לפנות לעורך דין לענייני גירושין ולבצע יחד איתו הערכת שווי מקדמית בטרם יורים את הירייה הראשונה.
ליווי עורכי הדין לענייני גירושין באיתור נקודות התורפה בהערכת שווי שבוצעה יכולה להביא לשינוי של מאות אלפי שקלים ואף יותר בהערכות השווי וזאת כאמור לנוכח העובדה שהערכת שווי אינה מדע מדוייק, לשון המעטה.
באחד מפסקי הדין אליהם נדרש בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עלתה סוגייה של שיטת הערכת שווי חברות.
לפתחו של בית משפט לענייני משפחה הגיע סיפורם של בני זוג שנישאו ובמהלך נישואיהם שגשג הבעל כלכלית והקים שורה של חברות תוך שבני הזוג רכשו יחד נכסי דלא ניידי.
ברבות השנים חיי הנישואין של בני הזוג עלו על שרטון הבעל הכיר אישה אחרת ועזב את הבית.
כעולה מכתבי הטענות הצדדים הכירו עת היו סטודנטים באוניברסיטה וחייהם המקצועיים הכלכליים והאישיים השתלבו זה בזו.
הנתבע למד בפקולטה לכלכלה ובהמשך הקים חברה המתמחה בבדיקת מיסוי עירוני, ניהול פרויקטים והשבחות נדל"ן.
בהמשך רכש הנתבע תואר במשפטים מספר חברו. האישה לעומתו התמחתה בתחום הגישור כעצמאית. יחד הצדדים צברו שני נכסי מקרקעין, כספים וזכויות סוציאליות.
הצדדים כאמור לעיל נישאו זל"ז ביום 2/12/81 ומשכך, חל עליהם משטר איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").
הכלל בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון הוא, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג, ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מוצאים "מבסיס האיזון".
סעיף 8 לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט סמכות מיוחדת לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5 לחוק וזאת ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" ו-"לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".
המומחה הכלכלי הגיש לתיק בית המשפט חוות דעת המפרטת את נכסי הצדדים שיש לאזנם במסגרת איזון משאבים כדלקמן:
השיטה בה בחר המומחה על פי חוות הדעת היא כמחיר בין קונה מרצון למוכר מרצון שהיה נקבע במכירת החברה. הערכת השווי מבטאת את כלל שווי החברה, על כל נכסיה, בניכוי התחייבויותיה, כערכם ביום הקובע.
עוד ציין המומחה כי "הערכת השווי שאינה בעת מכירה בפועל נערכת בהכרח על בסיס אומדנים והנחות הן לגבי המצב הכספי ביום הקובע והן בנוגע להנחות לגבי העתיד, שלא בהכרח התממשו בפועל".
חוות הדעת כוללת סקירה של השיטות המקובלות לקביעת שווי חברות בתהליך איזון משאבים 2021 : שיטת השווי הנכסי, שיטת המכפיל ושיטת היוון תזרימי מזומנים עתידיים (D.C.F) תוך שהמומחה מציין כי זו השיטה הנפוצה כיום בהערכת שווי חברות וזאת לאור ההנחה כי משקיע פוטנציאלי ירכוש חברה ברוב המקרים תוך בחינת שיעור התשואה (הרווח) הצפוי ממנה לאורך שנים.
כן עמד המומחה על גישה נוספת היא "גישת ההשוואה לעסקאות דומות גישה אשר אינה מקבעת ומקדשת תחשיב נוסחתי כלשהוא אלא בוחנת כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו הספציפיות.
עוד קובע המומחה "תוצאת הערכת השווי צריכה לשקף את המציאות העסקית המקובלת במועד הקובע".
בחוות דעתו ולאחר ניתוח הנתונים על ההכנסות וההוצאות של הבעל ולפיהם בהעדר תזרים מזומנים חיובי שוטף שנתי בשתי השנים אשר קדמו ליום הקובע, קובע המומחה כי אין מקום ליישם את שיטת ה-D.C.F להערכת שווי החברה, שכן בהינתן כי תזרים המזומנים המופק מהפעילות הוא אפסי ואף שלילי הרי שגם ההיוון שלו לערך נוכחי ייתן תוצאה אפסית ולפיכך ובהעדר כל ערך ו-שווי חיובי בשיטת ה-D.C.F יש לקבוע את שווים לפי שיטת השווי הנכסי.
הכלל בעניין שווי חברות בתהליך איזון משאבים הוא שעל בית המשפט לחתור ולמצוא את השווי ההוגן והנכון ככל האפשר של החברה וזאת על מנת למנוע מצב של תשלום ביתר או בחסר למי מהצדדים. פסקי הדין המנחים והעקרוניים שניתנו בסוגיה זו הינם ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים, -רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן,
בפסק דין עצמון קבע כב' השופט י. דנציגר כי שיטת ה-D.C.F הינה השיטה המקובלת על קהיליית המימון להערכת חברות "והערכת שווייה של החברה ראוי שתתבצע על פי שיטת DCF, אשר היא השיטה המקובלת על קהיליית המימון להערכת חברות.
ערכו של נכס מוערך, כידוע, על פי הרווחים הצומחים ממנו לבעליו. כאשר הנכס הוא מניה בחברה, הרווח לבעליה הוא תזרים הדיבידנדים הצפוי לו במשך תקופת הבעלות בתוספת הערך הנוכחי של המחיר שיקבל בעל המניה במכירתה.
לפיכך, על פי שיטת DCF, ערכהּ של החברה מוערך הן על פי תזרים המזומנים המהוון של נכסיה הנוכחיים והן על פי תזרים המזומנים המהוון שהיו מייצרות הזדמנויות ההשקעה וכי "שיטת DCF היא הבחירה הראשונה בכל הנוגע להערכת חברות" (ס' 61 סיפא לפסה"ד) ראו גם האמור בפסד קיטאל ס' 64 ו-65. אך בקביעות אלה לא הסתיים ונחתם פסק הדין בעניין עצמון.
בסעיף 62 לפסק הדין עמד כב' השופט י. דנציגר על כך ש"שיטת DCF אינה חפה מבעיות. השופטת מ' נאור אשר נעזרה בה להערכת שווי המניות בפרשת ויסות מניות הבנקים עמדה על מגבלתה המרכזית: "השימוש במודל של DCF כשלעצמו איננו בגדר מרשם קסמים להערכה נכונה, משום שהשאלה האמיתית היא מה הנתונים החזויים המוכנסים למודל" (שם, בעמ' 527). יש הסבורים כי עריכת הערכת שווי על פי שיטת DCF אף מושפעת ממידה בלתי מבוטלת של ספקולציות וניחושים [William T. Allen, Securities Markets as Social Products: The Pretty Efficient Capital Market Hypothesis, 28 J. CORP. L. 551, 561 (2003) (להלן: Allen)]".
בסעיף 63 לפסה"ד ממשיך וקובע כב' השופט י.דנציגר במפורש :"זאת ועוד, ניתן להניח מקרה בו שיטת DCF עשויה שלא להתאים בשל העדר נתונים, ובית המשפט יפנה להערכת מניות על פי אחת השיטות המקובלות האחרות (עמדה על כך השופטת מ' נאור בפרשת ויסות מניות הבנקים: "במקום שלא ניתן 'לנבא' נתונים עדיף לחפש דרך הערכה אחרת. אין דרך הערכה אחת ויחידה. הדרך צריכה להתאים לנתונים שישנם, לאלה שאינם בנמצא, ולמטרת ההערכה." שם, בעמ' 549. כן ראו כהן, בעמ' 258)".
ככל שנותר ספק לאור האמור לעיל בפסק דין עצמון שב ומבהיר באופן ברור ומפורש כב' השופט י. דנציגר בפסק דין קיטאל כי שיטת ה-D.C.F אינה השיטה היחידה והבלעדית להערכת שווי חברה וכך באו לידי ביטוי הדברים בסעיף 66 לפסה"ד :
"אמנם שיטת ה-DCF הינה שיטה מרכזית ומקובלת להערכת שווי חברות, אך אין מדובר בשיטה היחידה המקובלת בתחום הערכת שווי חברות, ולצידה ממשיכות להתקיים שיטות הערכה נוספות, בהן השיטות "הותיקות" – שיטת השווי הנכסי ושיטת שווי השוק [ראו: Zyla בעמ' 170-111. כמו כן ראו והשוו: אמיר ברנע "הערכות שווי בהצעות רכש" משפט ועסקים ח, 393 (2008) (להלן: ברנע)]. זאת ועוד, גם בפסיקת מדינת דלוור, בה השתרשה שיטת ה-DCF כשיטה מרכזית, לא נפסק לחלוטין השימוש בשיטת ה-Delaware Block (במסגרתה נעשה ממוצע משוקלל של שלוש שיטות הערכה: שווי שוק, שווי הכנסות ושווי נכסים)
בסעיף 70 לפסק דין עצמון האמור ביקש כב' השופט י. דנציגר להוסיף ולהדגיש :"אין חולק כי ישנן חברות שאופי פעילותן אינו מאפשר הערכת שווי על פי שיטת ה-DCF ולפיכך הערכתן תתבצע באחת משיטות ההערכה האחרות המקובלות, בהתאם למאפייניהן.
בין היתר, מקובל לומר שהערכת שוויין של חברות המצויות בקשיים ואשר סכנת פירוק מרחפת מעליהן (שלגביהן לא ניתן לבצע תחזית הצופה פני עתיד) תיעשה בדרך כלל על פי מודל השווי הנכסי.
כמו כן, מקובל לומר כי הערכת שווי חברות בתהליך איזון משאבים שעיקר נכסיהן הינם כספיים (כגון בנקים וחברות ביטוח) תיעשה בשיטות הערכה אחרות ולא בשיטת ה-DCF (או תוך התאמה מסוימת של שיטת ה-DCF) [ראו: T. Koller, M. Goedhart, D. Wesse, Valuation: Measuring and Managing the Value of Companies (5th Ed. ,Mckinsey & Co. 2010) 741-764] וכי הערכת שוויין של חברות מסוג זה תיעשה בדרך כלל גם כן על פי מודל השווי הנכסי.
דוגמא נוספת להערכת שווי חברות בתהליך איזון משאבים הינה חברות הזנק (סטארט-אפ), שמקובל לומר עליהן שקיים קושי להעריך את שוויין על פי השיטות "הקונבנציונאליות", ובהן שיטת ה-DCF, מכיוון שאין להן "היסטוריה" פיננסית וקיימת אי וודאות גבוהה בנוגע לעתידן [ראו:INTERNATIONAL PRIVATE EQUITY AND VENTURE CAPITAL VALUATION GUIDELINES, August 2010 Ed. בעמ' 19 בסעיף 3.6]. גם כאן יש להדגיש כי לא מדובר ברשימה סגורה, וכי ייתכנו סוגים נוספים של חברות, אשר אופי פעילותן יצדיק בחירת שיטת הערכה שאינה שיטת ה-DCF".
מה היה הנימוק של של המומחה להערכת שווי הערכת שווי חברות בתהליך איזון משאבים על פי שיטת השווי הנכסי?
הנמקתו של המומחה בחוות דעתו להערכת חברת א. א ומשרד עוה"ד עפ"י שיטת השווי הנכסי ולא עפ"י שיטת ה-D.C.F הייתה ברורה, משכנעת והגיונית וכך גם האמור בחקירתו. לעומת זאת טענת הנתבע ולפיה יש להעריך החברה עפ"י שיטת ה-D.C.F שתוצאתה קביעת שווי אפס – מביאה לתוצאה בלתי סבירה, מנוגדת לכל הגיון כלכלי פשוט ומקפחת.
כאמור לעיל, בחוות דעתו ולאחר ניתוח הנתונים על ההכנסות וההוצאות של א. א ומשרד עו"ד לשנים 2009-2011 ולפיהם בהעדר תזרים מזומנים חיובי שוטף שנתי בשתי השנים אשר קדמו ליום הקובע קבע המומחה כי אין מקום ליישם את שיטת ה-D.C.F להערכת שווי החברה, שכן בהינתן כי תזרים המזומנים המופק מהפעילות הוא אפסי ואף שלילי הרי שגם ההיוון שלו לערך נוכחי ייתן תוצאה אפסית, ולפיכך ובהעדר כל ערך ו-שווי חיובי בשיטת ה-D.C.F יש לקבוע את שווים לפי שיטת השווי הנכסי.
המומחה שב והסביר ארוכות בחקירתו כי השווי שנקבע לחברת א. א ומשרד עוה"ד במאוחד כ- 3.2 מיליון ₪ במעוגל משקף באופן פשוט וברור את ערך המימוש של החברה אשר היה מתקבל לו הייתה מוצעת למכירה ביום הקובע 31/12/11, זהו מחיר המינימום שהיה מתקבל ואשר מהווה תחשיב פשוט וברור של הערך הנכסי נטו של החברה בניכוי התחייבויותיה.
השיטה בה נקט המומחה להערכת שווי חברות בתהליך איזון משאבים נטרלה את כל אותו שיקול דעת סובייקטיבי שיש למעריך ואת החשש המרכזי שמעוררת שיטת ה-D.C.F ואשר עליו הצביעה הפסיקה – הוא החשש מפני הטייה או עיוות של נוסחאות ההערכה כתוצאה מבחירה אסטרטגית או מניפולטיבית של משתנים ונוסחאות על ידי הצדדים על מנת "למתוח" את ההערכות לקצוות והחשש מפני הפקעת הדיון המשפטי לטובת שיח "מומחים מתחרים" (פסק דין קיטאל ס' 67).
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
