מהו צו הגנה?
צו הגנה נגד אלימות במשפחה הוא צו שיפוטי שרשאי בית המשפט להוציא במקרים בהם יש חשש לאלימות במשפחה, ויש עניין למנוע מהגורם האלים במשפחה להפעיל לחצים, להטריד או להיות אלים כלפי בני המשפחה האחרים. צו ההגנה יכול לכלול הוראות ואיסורים שונים שתכליתם להגן על הקורבן – כך, ניתן לקבוע כי הוראות המרחיקות את בן המשפחה האלים מבית המשפחה, לאסור עליו להיכנס לבית המשפחה או להרחיקו מבני המשפחה עצמם. כמו כן, ניתן לקבוע הוראות "רכות" יותר – כגון, איסור על נשיאת נשק או איסור להשתמש בנכס כלשהו שבבעלותו.
בקשה לצו הגנה יש להגיש לבית המשפט, שכן צו הגנה יינתן באישור של שופט או רשם בית המשפט או בית הדין. במסגרת הבקשה, יש למלא טופס הכולל את שמות המבקשים ואת שם האדם או האנשים נגדם מתבקש הצו (המשיבים). במסגרת הבקשה, יש לפרט מה מתבקש במסגרת צו ההגנה – איסור על הטרדה, הימצאות בתחום מסוים, מכירת נכסים או ביצוע פעולות מסוימות.
לטופס האמור יש לצרף תצהיר מטעם המבקש, במסגרתו מפורטים הנימוקים הרלוונטיים לקבלת צו ההגנה. יתרה מכך, אם צו ההגנה נוגע לשימוש בנכסים מסוימים – רכב, דירה או מיטלטלין – יש לצרף רשימת נכסים רלוונטית.
סעיף 2 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 קובע הוראות שונות שבית המשפט רשאי לתת לגביהם צו הגנה. ראשית, בית המשפט רשאי לאסור על אדם להיכנס לדירה של המבקש או להימצא במרחק מוגדר מהדירה. בית המשפט רשאי לקבוע זאת אף אם לאותו אדם יש זכויות בעלות על אותה דירה. שנית, בית המשפט יכול לקבוע אף הוראה רחבה יותר, האוסרת על אדם להטריד את המבקש בכל מקום ובכל דרך – הוראות אלו יאסרו על אותו אדם אף ליצור קשר טלפוני או לפנות ברחוב אל המבקש צו הגנה.
שלישית, בית המשפט יכול לקבוע הגבלות על שימוש בנכסים. במקרים רבים לשני בני הזוג יש נכס ברשותם, ולשניהם או לאחד מהם בלבד יש זכות בעלות בנכס. המטרה של הגבלת שימוש בנכסים היא למנוע מאדם להשתמש באלימות כלכלית במשפחה – תוך שימוש בזכויותיו בנכסים כדי למנוע או להגביל את היכולת של המבקש צו הגנה ושל משפחתו להשתמש בנכס.
לפי סעיף 2ב לחוק למניעת אלימות במשפחה, ניתן לבקש במסגרת צו ההגנה לאסור על המשיב לשאת עליו נשק, אף אם הוא בעל רישיון נשק. זאת, על מנת להגן על המבקשים מפני איומים או אלימות כלפיהם באמצעות נשק. במסגרת צו ההגנה, רשאי בית המשפט לדרוש מהמשיב להפקיד ערובה – סכום כספי שיבטיח כי המשיב יפעל בהתאם להוראות צו ההגנה, ולא יחרוג מההוראות והאיסורים הקבועים בצו.
ככל שתוכיחו שאתם נתונים תחת לחצים, איומים או אלימות וזקוק לצו באופן מידי. בהתאם לכך, בית המשפט יענה לבקשה למתן צו הגנה בהקדם האפשרי, ועוד באותו היום. פעמים רבות שופטים ושופטות בבתי משפט לענייני משפחה, אשר מצויים תחת עומס כבד, עוצרים באמצע ימים של דיוני הוכחות ושמיעת עדים, על מנת לשמוע מבקשים של צווי הגנה.
יש לזכור כי צו הגנה הוא אמצעי אשר פוגע באופן בזכויותיו של המשיב לחירות. לכן, בית המשפט ייתן צו הגנה אף ורק אם הוא מגיע למסקנה ברורה כי קיימת אלימות. על מנת לקבל את צו ההגנה, יש להגיש את הבקשה, תוך צירוף כלל המסמכים הרלוונטיים, ולהצליח להוכיח בפני בית המשפט כי אין מנוס אלא להעניק צו הגנה במקרה הרלוונטי.
בקשה לצו הגנה יכולה להיות מוגשת בידי אחד הגורמים הבאים:
 |
בן משפחה |
|
היועץ המשפטי לממשלה או נציג מטעמו |
|
תובע משטרתי |
|
היועץ שפטי לממשלה או נציג מטעמו |
|
תובע משטרתי |
|
עובד סוציאלי שמונה על פי חוק הנוער |
ההגדרה בחוק ל"בן משפחה", המשמשת אף לטובת חוק מניעת הטרדה מאיימת, היא רחבה ביותר, וכוללת בתוכה כל קשר משפחתי – כגון, בן זוג, הורה, בן זוג של הורה או הורה של בן זוג, סבא או סבתא, צאצא של בן הזוג, אח או אחות, גיסות וגיסים, דודים ודודות, אחיינים ואחייניות, וכיוצא באלה; לרבות, ידועים בציבור או אדם שאחראי על מחייתו וחינוכו של קטין או חסר ישע, המתגורר עמו.
הבקשה למתן צו הגנה תוגש לבית המשפט או לבית הדין, למזכירות המערכת. בית המשפט יחליט האם לקיים את הדיון במעמד צד אחד או במעמד שני הצדדים, ויקיים את הדיון באופן מידי ככל שניתן. צווי הגנה בדרך כלל יינתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולכן יש להגיש את הבקשה אל מזכירות בתי המשפט.
החוק אינו משתמש בלשון מגדרית, ולכן אין הבדל מהותי בין קורבן אלימות שהוא גבר או אישה. ההליך, ככלל, הוא הליך זהה. גם גברים וגם נשים זכאים לקבל את אותן זכויות מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה. בהתאם לכך, על מנת להוציא צו הגנה נגד הבעל, על אישה להגיש את הבקשה באופן מסודר, בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים, ולהציג תשתית עובדתית המוכיחה את הצורך במתן הצו.
יצוין כי בעוד צווי הגנה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה ניתנים לשני הצדדים, בדרך כלל צו הרחקה מכוח הזכות למדור שקט ושלו ניתנת בדרך כלל לנשים בלבד כנגד בעליהם. מדובר בנתיב חלופי לצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, אשר מבוסס על זכותם של אישה וילדים למזונות. במקרה שבו אב המשפחה פוגע בהם ולא מאפשר להם לגור בבית המגורים המשותף בשקט ובשלווה, בדרך כלל במסגרת הליך גירושין , צו שכזה יינתן במסגרת הגנה על הזכות הקניינית של האישה והילדים על הבית – שנתפסת כזכות לגור בו בשלווה וללא הפרעות, אלימות או איומים.
אמנם מרבית המקרים של אלימות במשפחה הם מקרים בהם האישה היא המבקשת את צו ההגנה בעבור עצמה, כנגד בעלה. כמו כן, מחקרים מראים כי נשים הנתונות תחת אלימות בתוך המשפחה, מאבדות מערכן העצמי ומוצאות את עצמן תלויות נפשית וכלכלית בבן זוגן האלים. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם גברים מבקשים צו הגנה כנגד נשותיהם – בשל אלימות פיזית או כלכלית תחתיה הם נתונים.
קיימות שלוש עילות בחוק למועד שבו ניתן לבקש צו הגנה
| בסמוך למקרה שבו ננקטה אלימות מינית או פיזית כלפי הקורבן, או בסמוך למקרה שבו התקיימה כליאת שווא של הנפגע. | |
| במקרה בו ניתן להוכיח כי קיימת סכנה ברורה וממשית לכך שהמשיב עומד לבצע אלימות פיזית או מינית בקורבן. | |
| במקרה בו ניתן להצביע על התעללות נפשית מתמשכת ועקבית, באופן שאינו מאפשר למבקש לנהל את חייו באופן תקין וסדיר. |
על פי סעיף 37(ב)(7) לחוק בתי המשפט, ניתן לערער על החלטות ופסקי דין שניתנו מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה בפני בית המשפט המחוזי, אל מול שופט אחד (בדן יחיד). הוראה זו, ככלל, חלה על שני הצדדים – הן על משיב אשר מאוכזב מהחלטת בית המשפט לתת את צו ההגנה, והן על מבקש אשר אינו מרוצה מהחלטת בית המשפט שלא לתת את צו ההגנה. יש לשים לב כי בשני המקרים מדובר באדם אשר נפגע מאוד – שגיאה במתן צו ההגנה עשויה להיות פוגענית מאוד בזכויות המשיב, והחלטה מוטעית אשר דוחה בקשה למתן צו הגנה עשויה לסכן באופן חמור וקיצוני את המבקשים.
יחד עם זאת, החוק איננו מתייחס באופן ספציפי להחלטות בעניין צו הגנה, ולכן יש גישות שונות בשאלה זו. על פי גישה אחת ניתן לערער על החלטת בית משפט לענייני משפחה בנוגע לבקשה לצו הגנה רק ברשות – כלומר, לבית המשפט המחוזי סמכות להחליט אם לדון בערעור או לדחות אותו על הסף. על פי גישה שניה, ניתן לערער על ההחלטה בדבר צו ההגנה בזכות – כלומר, לכל אחד מהצדדים אשר אינו מוכן להשלים עם החלטת בית המשפט בערכאה הראשונה, נתונה הזכות שערכאה נוספת גבוהה יותר תבחן את ההחלטה בשנית.
גישה שלישית קובעת כי יש לבחון האם ההחלטה בעניין צו ההגנה "מסיימת את ההליך בין הצדדים". התפיסה היא שבמקרים בהם מדובר בפסק דין סופי, ולא בהחלטה אחת במסגרת הליכים רבים שמתנהלים בין הצדדים, ניתן לערער עליה בזכות; אם מדובר בהחלטה אחת מתוך סדרה של הליכים משפטיים – ניתן לערער עליה ברשות בלבד.
בכל אופן, בפועל, ערכאת הערעור תתערב במקרים חריגים בהחלטות ביחס למתן צו הגנה, ורק במקרים בהם הייתה שגיאה חמורה וברורה של בית המשפט השלום או של בית הדין.
בדרך כלל, כאשר מתבקש צו הגנה, מתקיים דיון במעמד צד אחד – כלומר, רק המבקש מגיע לבית המשפט ונחקר בידי השופט או הדיין על הבקשה שהגיש, נסיבותיה והתשתית העובדתית הרלוונטית. בסוף דיון זה, בית המשפט רשאי לתת את צו ההגנה, עוד בטרם שמע את המשיב. יחד עם זאת, אם הדיון התנהל במעמד צד אחד, בית המשפט או בית הדין מחויב לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה, לשמוע אף את עמדת המשיב בעניין, וזאת בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבעה ימים לאחר הדיון במעמד צד אחד.
על כן, אם הוצא נגדכם צו הגנה במעמד צד אחד, זכותכם לדרוש כי בית המשפט ישמע את גרסתכם ועמדתכם תוך שבעה ימים מיום מתן צו ההגנה. במקרה כזה, תהיו זכאים להשמיע את דבריכם – הן במסגרת הגשת תצהיר בו תוכלו לפרט את כלל העובדות לשיטתכם והטענות הרלוונטיות, והן במסגרת עדות בעל פה, בנוכחות הצד השני, בבית המשפט. במסגרת התצהיר והעדות, יש לומר אמת בלבד, ואי-דיוקים עשויים להיות בעלי השלכות חמורות מאוד, שכן מדובר בעדות שקר.
החוק מאפשר לתת צו הגנה במעמד צד אחד, על מנת לאפשר באופן מהיר ומידי את מתן הצו ולהגן על המבקש מפני אלימות ואיומים. עם זאת, לא ניתן לבטל את צו ההגנה במעמד צד אחד. כלומר, הצו מתבטל באחד משני מקרים
|
במקרה שבו לאחר הדיון במעמד צד אחד מתקיים דיון במעמד שני הצדדים, ובו המשיב מביא נימוקים, ראיות או טיעונים משכנעים לכך שיש לבטל את הצו לאלתר |
|
במקרה שבו פג תוקף הצו ולא התבקשה הארכה של תוקפו או שהארכה כזו לא אושרה מכל טעם שהוא |
במקרים רבים, בית המשפט מאפשר לתת צו הגנה במעמד צד אחד. במקרה כזה, מיד לאחר שהמבקש יגיש את הבקשה, הוא יוזמן לעדות בבית המשפט על מנת לפרוש את גרסתו וטיעוניו, ובית המשפט יכול להחליט על בסיס עדות זו בלבד להכריע ולתת צו הגנה. יחד עם זאת, במקרים בהם ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, בית המשפט נדרש לערוך דיון במעמד שני הצדדים בהקדם האפשרי, ותוך שבעה ימים לכל היותר מיום מתן הצו.
במקרה כזה, ניתן לבטל את צו ההגנה בדיון במעמד שני הצדדים. אם יצליח המשיב לשכנע את בית המשפט כי צו ההגנה ניתן שלא בצדק, וכי הוא פוגע באופן חריף מדי בזכויותיו לאור החוק הקיים, ניתן יהיה לבטל את צו ההגנה במעמד שני הצדדים. כמו כן, ייתכן כי בית המשפט ישנה את צו ההגנה – יקצר את תוקפו, ישנה את היקף האיסורים וההגבלות בו, וכיוצא בזה.
הפרת צו הגנה היא הפרה חמורה של צו שיפוטי, וכמוה כעבירה על החוק אשר יכול להקים אחריות פלילית למפר ולהביא להגשת כתב אישום מכוח סעיף 287(ב) לחוק העונשין, אף אם בדיעבד יתברר שצו ההגנה ניתן שלא בצדק או כי שגה בית המשפט במתן צו ההגנה. במקרה שבו הופר צו הגנה, ניתן להגיש תלונה על הפרת צו ההגנה תוך שבעה ימים לבית המשפט או בית הדין שנתן את הצו. כמו כן, ניתן להגיש תלונה במשטרה ביחס להפרת הצו, אשר תפתח בחקירה אשר עשויה להתפתח בהמשך להליך פלילי בנוגע להפרת הצו. יצוין, כי במקרה שבו הוגשה תלונה במשטרה בגין הפרת הצו, ניתן להגיש בקשה בנוגע להפרת צו ההגנה תוך 48 שעות לבית המשפט. הפרת צו הגנה יכולה להביא אף למעצרו של המפר, במקרים בהם צו ההגנה נוגע להרחקה מדירת המבקש או איסור כניסת לדירת המבקש.
עוד יצוין, כי בית המשפט אינו מוסמך לקבוע במסגרת צו ההגנה עצמו הוראות שיחולו במידה ויופר הצו. התפיסה היא שכל הפרה יש לבחון באופן ספציפי, על פי נסיבותיה, בטרם החלטה לגבי ההשלכות של אותה ההפרה. בכל מקרה ומקרה, בית המשפט יבחן את ההפרה שמונחת בפניו, על מנת לקבל החלטה כיצד ניתן לפעול על מנת להגן באופן מיטבי על בני המשפחה מבלי לפגוע באופן חריף מדי בזכויותיו של המורחק.
כמו כן, המפר לא יכול לטעון במסגרת הדיון בבקשה הנוגעת להפרה, כי הוא הפר את צו ההגנה מפני שבני המשפחה המבקשים לא עמדו על קיום צו ההגנה ולא הפעילו את הוראות החוק בשל הפרתו. כך, למשל, אם גבר שהוצא נגדו צו הגנה המרחיק אותו מדירת משפחתו בשל אלימות במשפחה מתקרב אל בית המשפחה בניגוד להוראות הצו, הוא לא יוכל לטעון בהמשך בפני בית המשפט כי עשה זאת מפני שאשתו או ילדיו לא דרשו ממנו להתרחק, ולא התעקשו על כך שיעשה זאת מכוח איסורי הצו.
צו הרחקה הוא צו עשה של בית המשפט הקובע כי על אדם להתרחק ממקום או מאדם אחר, על מנת להגן על קורבן או נפגע מהטרדה, איומים, הטרדות מיניות, אלימות או התעללות פיזית ונפשית. פעמים רבות צווי הרחקה ניתנים כנגד בני משפחה, במקרים של אלימות במשפחה, כצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה. דרך אחרת לבקש צווי הרחקה היא באמצעות חוק מניעת הטרדה מאיימת, המאפשר לבקש צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד אדם מטריד או מאיים, אף אם הוא איננו בן משפחה.
דרך שלישית, אשר יצרה הפסיקה, להגשת בקשה לצו הרחקה, היא מכוח הזכות למדור שקט ושלו. במקרים כאלה, בדרך כלל במסגרת הליכי גירושין , תוגש בקשה להרחיק את אחד מבני הזוג מבית המשפחה, במקרים של אלימות או התגרות קשים מצד אחד מבני הזוג כלפי בן הזוג השני. הצו נתפס כחלק מהזכות למזונות של אישה וילדים, אשר רשאים להמשיך ולהתגורר בשלווה, בשקט ובנחת בבית המגורים אף לאחר פרידת בני הזוג, ולכן בדרך כלל יתבקש מצד האישה כלפי הבעל.
כדי לבטל צו הרחקה יש למלא טופס בקשה לביטול צו הרחקה ולתמוך אותו בתצהיר ערוך על ידי עורך דין. בבקשה עליכם לפרט מדוע לדעתכם צו ההרחקה שניתן נגדכם, הוצא שלא כדין. הבקשה שלכם לביטול צו הרחקה תועבר לתגובת הצד השני ותידון בדיון במעמד שני הצדדים.
המשיב רשאי להשיב לבקשה, ולצרף תצהיר נגדי לתצהיר של המבקש. אם כן, המשיב רשאי להשיב לבקשה לצו הרחקה, לפרוס את טיעוניו ולהציג את גרסתו, ולשכנע את בית המשפט שלא קיימת הצדקה על פי החוק לתת כנגדו צו הרחקה המגביל את חירותו באופן כה חמור. אם הוצא נגדכם הרחקה, בית המשפט מחויב לאפשר לכם להעיד בחקירה ראשית בבית משפט – כלומר, שעורך הדין שלכם חוקר אתכם בפני השופט על מנת להציג את גרסתכם אף בעל פה. אם המשיב לא יגיש תצהיר תשובה ו/או לא יעיד בפני בית המשפט – זה עשוי להשליך על האופן שבו בית המשפט יתפוס את אשמתו של המשיב.
כמו כן, אם הוצא נגדכם הרחקה , אתם רשאים לערער על הרחקה. אמנם בתי המשפט המחוזיים לרוב תומכים בעמדת בתי המשפט לענייני משפחה ואולם אין ספק שאם הוצא כנגדכם צו הרחקה שלא כדין, תוכלו להוכיח זאת ולבטלו.
צו הרחקה יכול להיות צו מניעת הטרדה מאיימת או צו למניעת אלימות במשפחה, והוא צו עשה שמונע מאדם – המשיב לצו – להתקרב לאזור מסוים או לאדם מסוים. אישה אשר מבקשת להוציא צו הרחקה לבעלה, תגיש את הבקשה בדרך כלל מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, אשר מאפשר להוציא צווי הגנה אשר קובעים הוראות מרחיקות. צווי הגנה כאלה יתבססו בדרך כלל על אלימות מצד הבעל כלפי האישה שהתרחשה בסמוך לבקשה למתן הצו או על החשש כי אלימות כזו תתרחש. בתי המשפט עשויים לקבל צווים כאלה אף במקרים של התעללות נפשית מתמשכת, ולא רק במקרים של התעללות פיזית.
כמו כן, ניתן להוציא צו הרחקה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, במקרים בהם האישה מוטרדת או מאוימת, וישנו חשש כי הטרדות ואיומים אלו יחזרו על עצמם.
במקרים של אלימות במשפחה מצד האישה כלפי הגבר, הגבר רשאי לפנות לבית המשפט ולבקש צו הרחקה מכוח הסמכות של בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה לתת צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה. החוק למניעת אלימות במשפחה איננו נוקט בלשון מגדרית, ולכן אין הבדל בהקשר הזה בין צו הרחקה כנגד האישה לצו הרחקה כנגד הבעל. כמו כן, בדומה לצו הרחקה כנגד בעל, כך ניתן לתת צו הרחקה כנגד אישה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת.
בכל מקרה, מי שיוציא את צו ההרחקה הוא בית המשפט במקרים בהם מדובר בצו הרחקה מכוח צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, מי שיוציא את הצו הוא בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, לאחר דיון בו נשמעה גרסת המבקש בפני השופט או הדיין.
במקרים בהם מדובר בצו הרחקה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, מי שיוציא את הצו הוא בית המשפט השלום. אם הצו מניעת הטרדה מאיימת מתבקש כנגד בן משפחה – התיק יעבור לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי. אם הצו מניעת הטרדה מאיימת מתבקש לגבי קטין (בין אם הקטין הוא הפוגע ובין אם הקטין הוא הנפגע), ובית המשפט לנוער דן בעניינו של קטין זה, אף בית המשפט לנוער רשאי לדון בבקשה למתו הצו.
המשטרה רשאית להוציא צו הרחקה, אך ורק במסגרת חקירה, כנגד חשוד. בדרך כלל, צו הרחקה שייתן קצין משטרה יהא במסגרת תנאי שחרור שייקבעו לחשוד אשר נמצא בחקירה. למשל, אם אדם הגיש תלונה כנגד חברו כי הוא תקף אותו, והחבר החשוד נחקר במשטרה, אך לא נותר במעצר. אם החקירה ממשיכה, רשאי קצין המשטרה לתת צו הרחקה של החשוד מהקורבן, על מנת למנוע הישנות של העבירה, להגן על הקורבן, ולמנוע מהחשוד לשבש את החקירה. פעמים רבות חשודים פונים אל המתלוננים ואל נפגעי העבירה, מאיימים עליהם או מפעילים עליהם לחץ; על מנת למנוע מצב כזה, בדרך כלל יינתן צו הרחקה על ידי המשטרה.
אם כן, צו הרחקה שניתן על ידי קצין משטרה לא נועד להימשך חודשים ארוכים, אלא להגן באופן זמני על הקורבן עד שתתבהר התמונה במסגרת החקירה לגבי מצבו של החשוד. במקרה של חשוד שמשוחרר ממעצר אך עניינו עדיין נמצא בחקירה, אף בית המשפט רשאי לקבוע הוראות הנוגעות להרחקתו מהקורבן בזמן החקירה.
כאמור, אם ברצונכם להוציא צו הרחקה כנגד אדם, עליכם לפעול באחד משלושה מישורים. האחד, באמצעות הגשת בקשה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, ולהצביע על אלימות שהתרחשה או שצפויה להתרחש כנגדכם מצד בן משפחה. השני, באמצעות הגשת בקשה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, ולהצביע על הטרדה או איומים חוזרים ונשנים, אשר צפויים לחזור על עצמם בהעדר הצו. בקשה כזו ניתן להגיש כנגד כל אדם. השלישי, היא בידי המשטרה, במסגרת סמכויותיה מכוח חוק המעצרים. יחד עם זאת, במקרה כזה, הקורבן לא יהיה צד להחלטה, תצהירו ועדותו לא יישמעו בדרך כלל בפני בית המשפט בבואו להחליט בעניין, ולכן תהיה לו השפעה מצומצמת יותר על ההחלטה בעניין.
על צו הרחקה, אשר ניתן בשני המישורים האמורים, ניתן לערער.
שני הצדדים רשאים לערער על החלטה בנוגע לבקשה לצו הגנה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה. יחד עם זאת, יש מחלוקת בפסיקה בשאלה האם מדובר בערעור ברשות או ערעור בזכות – כלומר, האם בית המשפט המחוזי, הדן בערעור, חייב לדון בערעור או שהוא רשאי לדחות אותו על הסף. באופן כללי, הנטייה של בתי המשפט המחוזיים היא לדחות ערעורים על החלטות בנוגע לבקשות לצו הגנה. שני הצדדים אף רשאים לערער על החלטה בנוגע לבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת. בדומה לצו הגנה, אף בכל הנוגע לערעור על החלטות בבקשות מניעת הטרדה מאיימת לא הוכרעה המחלוקת בשאלה האם ניתן לערער עליהן בזכות או ברשות.
כאמור, לצו הרחקה שני מופעים מרכזיים – כצו הגנה למניעת אלימות במשפחה או צו מניעת הטרדה מאיימת . צו הגנה אפשר להוציא בסמוך לאחר גילויים של אלימות מינית או פיזית, או כליאת שווא, בידי המשיב כנגד המבקש. כמו כן, ניתן לבקש צו הגנה כאשר ישנה סכנה ברורה וממשית לכך שהמבקש יסבול מאלימות או איומים מצד המשיב. נוסף על כך, ניתן לבקש צו הגנה כאשר ניתן לספק תשתית עובדתית ברורה ומוכחת לכך שבן המשפחה האלים מתעלל נפשית באופן מתמשך במבקש, באופן שלא מאפשר למבקש לנהל את חייו באופן תקין וסדיר.
צו מניעת הטרדה מאיימת ניתן להוציא במקרים בהם המבקש יכול להניח תשתית עובדתית שמוכיחה כי אדם – בן משפחה או כל אדם אחר – מטריד בכל דרך שהיא, או מאיים עליו. על מנת לקבל צו מניעת הטרדה מאיימת יש להוכיח כי אופי ההטרדה או האיומים והנסיבות הקיימות מלמדות כי יש יסוד סביר להניח שהמטריד או המאיים ישוב ויפגע במוטרד באחד מארבע היבטים – פגיעה בגופו, פגיעה בפרטיותו, פגיעה בחירותו או פגיעה בשלוות חייו.
את הבקשה לצו הרחקה יש להגיש למזכירות בית המשפט או בית הדין. כאשר מדובר בצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, יש להגיש את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני. במקרים בהם מדובר בצו מניעת הטרדה מאיימת יש להגיש את הבקשה לבית משפט השלום.
יחד עם זאת, במקרה שבו הצו מניעת הטרדה מאיימת מתבקש כנגד בן משפחה, יש להגיש את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה – בדומה לצו הגנה. כמו כן, במקרה שבו הצו מניעת הטרדה מאיימת מוגש כנגד קטין – בין אם הקטין הוא הפוגע ובין אם הקטין הוא הנפגע – ניתן להגיש את הבקשה לצו לבית משפט לנוער, אם אותו בית משפט עוסק בעניינו של הקטין.
בדרך כלל בקשה לצו הרחקה תידון באופן מידי בידי בית המשפט. פעמים רבות בית המשפט, על אך העומס הכבד בו הוא נתון, יתפנה באופן מידי לדיון בבקשה למתן צו הגנה או צו מניעת הטרדה מאיימת. התפיסה של החוק בהקשר הזה היא שבית המשפט חייב להיעתר ולדון בסוגיה בהקדם, על מנת למנוע מצב שבו אי-מתן הצו מעמיד בסכנה את הנפגע-המבקש, לאיומים, לאלימות או להתעללות. מסיבה זו, הגשת בקשה לצו הרחקה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת או מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה איננה דורשת תשלום אגרה.
הפרת צו הרחקה היא הפרה של צו בית משפט, וככזאת היא עלולה לגרור סנקציות משפטיות ואף להיות בעלת השלכות במישור הפלילי. במקרים בהם מדובר בצו הגנה, בית המשפט רואה הפרה של צו ההרחקה בחומרה רבה, והוא עשוי להטיל סנקציות משמעותיות על המפר, אם המבקש יגיש בקשה לדיון בהפרת צו ההגנה. כמו כן, המשטרה רשאית לעצור אדם אשר הפר צו הרחקה שניתן מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה. יש לשים לב, כי בדרך כלל הסנקציה תושת על המפר רק אם המבקש יעשה צעד אקטיבי לשם כך – יתלונן במשטרה או יפנה לבית המשפט. אם המפר יישאר פסיבי ויימנע מפעולה, ההפרה לא תגיע לידיעת רשויות אכיפת החוק, והמפר לא יישא בסנקציות האמורות.
יחד עם זאת, על המבקש לא מוטל כל נטל בעת הפרת צו ההגנה – הוא לא נדרש לעמוד על קיום הצו או להזהיר באיזשהו אופן את המפר. כלומר, בעת הדיון בהפרת צו ההרחקה, המפר לא יוכל לטעון כי הפר את הצו בשל העובדה שהמבקש לא מנע ממנו לעשות זאת, לא עצר בעדו, לא הזהיר אותו או לא עמד על קיום הצו.
הוראות אלו רלוונטיות אף לצו הרחקה שניתן מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת. כך, קובע סעיף 8 לחוק כי ניתן לעצור מפר של צו הטרדה מאיימת, וכי העובדה שהמבקש לא עמד על קיום הצו לא תהווה הגנה טובה בעבור המפר. יחד עם זאת, כאשר מדובר בצו מניעת הטרדה מאיימת, ככלל, אין לפעול דרך בית המשפט ולא ניתן להגיש תלונה בגין ביזיון בית המשפט, אלא לפעול דרך גורמי אכיפת החוק, ובראשם המשטרה. ההנחה היא שפנייה למשטרה מהווה דרך אכיפה מתונה יותר ופוגענית פחות בזכויותיו של המפר.
הפרת צו הטרדה מאיימת או הפרת צו הגנה למניעת אלימות במשפחה, עשויות להוות עילות להארכת תוקף הצו. בדרך כלל, בית המשפט יראה לנכון להאריך את הצו, מתוך הנחה שמי שלא כיבד את הצו בפעם הראשונה ככל הנראה לא הורתע מספיק מהצו הראשוני, ו"החמרת" הצו באמצעות הארכת תקופתו עשויה להוות כלי הרתעה כנגדו.
צו הטרדה מאיימת הוא צו שבית המשפט רשאי להוציא כנגד כל אדם, במקרים בהם הובאה בפניו תשתית עובדתית מספקת כי אותו אדם מטריד או מאיים על אדם אחר, וכי מנסיבות העניין עולה כי יש יסוד סביר להניח כי הוא ישוב ויעשה כן גם בעתיד. הצו יכול לקבוע הגבלות ואיסורים שונים על האדם – הוא עשוי לאסור על האדם להטריד את הנפגע, לאיים עליו, לבלוש ולעקוב אחריו, לארוב לו, לפגוע בפרטיותו, או לעקוב אחר התנועה שלו במרחב. הצו עשוי לאסור על יצירת קשר עם הנפגע בכל דרך – בין שבעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר – אלקטרוני או פיזי.
הצו עשוי להיות אף חמור יותר, במקרים מסוימים, ולאסור על הנפגע להימצא במרחק מוגדר מביתו של הנפגע, רכבו, עבודתו, מקום לימודיו או כל מקום אחר שהנפגע נוהג להיות בו באופן קבוע. כמו כן, הצו עשוי לאסור על הנפגע לשאת נשק עמו, אף אם הנשק ניתן לו במסגרת עבודתו בשירות ביטחון כלשהו.
בחוק, בסעיף 2(א) הטרדה מאיימת מוגדרת כהטרדה של אדם בכל דרך או נקיטת איומים כלפי אדם, באופן שמעלה כי סביר להניח שהמטריד או המאיים ישוב ויפגע באדם. הפגיעה באדם, על פי החוק, נתפסת כפגיעה באחד מארבעה אלמנטים
|
פגיעה בשלוות חייו של הנפגע |
|
פגיעה בזכותו לפרטיות |
|
פגיעה בחירותו |
|
פגיעה בשלמות גופו. |
אם כן, על מנת להוכיח את קיומה של הטרדה מאיימת יש להצביע על שני מרכיבים
מלבד ההגדרה הכללית, החוק בסעיף 2(ב) קובע רשימה לא סגורה של התנהגויות שיהוו הטרדה מאיימת. אדם שהתנהג על פי אחת ההתנהגויות המנויות בסעיף 2(ב) קמה נגדו חזקה שהוא ביצע הטרדה מאיימת. ראשית, בילוש ומעקב אחרי אדם, תנועותיו או מעשיו, וכן פגיעה בכל דרך בפרטיותו של אדם, מהווים הטרדה מאיימת. שנית, נקיטת איומים כנגד הנפגע, לפיהם המאיים יפגע בנפגע או בעצמו, מהווים הטרדה מאיימת. שלישית, יצירת קשר בכל דרך עשויה להוות הטרדה מאיימת, כאשר המבקש אינו מעוניין בה. רביעית, פגיעה בזכויותיו השונות של המבקש – כגון, זכותו לשם טוב, פגיעה ברכושו הפרטי או הגבלת חופש התנועה שלו – כולם ייחשבו להטרדה מאיימת.
מלבד זאת, סעיף 4(ב) לחוק קובע עוד שני מקרים שלא מוגדרים בחוק כהטרדה מאיימת, אך ניתן מכוחם לתת צו מניעת הטרדה מאיימת. המקרה האחד, הוא מקרה שבו ניתן ללמוד באופן סביר מהתנהגותו של אדם שהוא מהווה סכנה ממשית לשלמות גופו של אדם אחר או שהוא עשוי לבצע באדם אחר עבירת מין. המקרה השני, הוא כאשר אדם ביצע עבירת מין, כלא אדם אחר שלא כדין או פגע בגופו של אדם אחר.
בפסיקה הוכרו פעולות שונות כהטרדה מאיימת, וביניהן – הפגנה מחוץ לביתו של אדם כנגדו תוך קריאת שמות גנאי כנגדו; הגעה לבית העסק תוך הצקה ופגיעה בפעילות העסקית; מעקב אחרי אדם על ידי חוקר פרטי; איומים מרומזים או עקיפים שאינם עולים לכדי עבירה פלילית של איומים; וכיוצא באלה.
ככלל, צו הטרדה מאיימת יכול לקבוע אחת משש הוראות ואיסורים. ארבע האפשרויות הראשונות לאיסורים מכוח צו להטרדה מאיימת, נחשבות ל"רכות יותר", ובית המשפט רשאי לאסור על פעולות אלה בכל מקרה שבו הוכחה עילה של הטרדה מאיימת.
שתי האפשרויות האחרונות נחשבות לאיסורים "חמורים" יותר, אשר פוגעים באופן חמור בזכויותיו של המשיב (המאיים או המטריד). בהתאם לכך, בית המשפט מוסמך לקבוע צו שקובע איסורים אלו רק במקרים בהם נוכח בית המשפט כי ישנה סכנה לפגיעה ממשית של הנפגע, או כי פגיעה ממשית זו מתקיימת ויש לעצרה.
לעומת צווי הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, לא קיימות תקנות המסדירות את הדרישות הפרוצדורליות וסדרי הדין בהגשת בקשות מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת. עם זאת, בית המשפט בדרך כלל יפעל על מנת לתת מענה לבקשה בהקדם האפשרי, ונקבע כי הדיון במעמד שני הצדדים נדרש להתקיים תוך שבוע לכל היותר. פעמים רבות הדיון במעמד צד אחד – הצד המבקש – יתנהל בסמוך להגשת הבקשה, ובמקרה שבו בקשת המבקש התקבלה יתקיים דיון נוסף במעמד שני הצדדים, על מנת להעניק למי שהצו מופנה כנגדו את יומו בבית המשפט.
על מנת לקבל צו הטרדה מאיימת יש להגיש בקשה, באופן מסודר, בהתאם להוראות החוק. הבקשה צריכה לכלול את כל הפרטים והמסמכים הנדרשים, ובעיקרה מבוססת על תצהיר במסגרתו מפרט המבקש את כל העובדות והטיעונים לכך שהוא זכאי לצו הטרדה מאיימת לטובתו. בדרך כלל, הדיון הראשון יתקיים במעמד צד אחד, ובגדרו יצטרך המבקש לטעון בעל פה, בפני השופט, כי הוא זכאי לצו הטרדה מאיימת, ולפרוש בפני השופט את כל הטיעונים הרלוונטיים לכך.
מי שרשאי להגיש בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת הוא אחד מחמישה גורמים
|
הנפגע עצמו |
|
מישהו מטעמו של הנפגע |
|
היועץ המשפטי לממשלה |
|
תובע משטרתי או עובד סוציאלי שהתמנה על פי חוק הנוער. |
במקרים בהם הבקשה מוגשת מטעמו של הנפגע, ולא על ידי הנפגע עצמו, יש להצביע על כך שהבקשה אכן הוגשה מטעמו של הנפגע – למשל, אם הנפגע הוא קטין שהורה שלו מגיש את הבקשה לצו בשמו או קשיש שילדיו מגישים את הבקשה לצו בשמו. עם זאת, אדם אינו יכול להגדיר את עצמו באופן עצמאי כ"מי מטעמו" של גוף או אדם אחר.
צו הטרדה מאיימת יכול שיתקבל על ידי אחד משלושה גורמים – בית משפט השלום, בית משפט לענייני משפחה או בית הדין ובית משפט לנוער. במקרה הרגיל, הבקשה תוגש למזכירות בית משפט השלום, ולא נקבעו הוראות במסגרת החוק והתקנות לגבי סמכות מקומית. יחד עם זאת, בפועל, הפסיקה דורשת כי הבקשה תוגש בבית המשפט שנמצא באזור השיפוט של אזור מגוריו של הנפגע.
לפי החוק, גם לבתי משפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בבקשות מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, במקרים בהם הנפגע והפוגע הם בני משפחה. ההגדרה לבן משפחה היא הגדרה רחבה, וכוללת בני זוג, הורים, בני זוג של הורים, הורים של בני זוג, סבים או סבתות, צאצאים של בני זוג, גיסים וגיסות, דודים ודודות , אחיינים ואחייניות, ואף ידועים בציבור וכל אדם שהוא אחראי על קטין או חסר ישע.
כמו כן, גם לבתי משפט לנוער יש סמכות לדון בבקשות מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, במקרים בהם הנפגע או הפוגע הוא קטין, אשר עניינו מטופל בסמכות בית משפט לנוער.
חוק מניעת הטרדה מאיימת התרחב מאוד מאז שחוקק, והיום חל כבר פעמים רבות על מקרים של סכסוכי שכנים. על פימחקר שנערך, שליש מהמקרים של הטרדה מאיימת מתבססים על מקרים בהם מדובר בסכסוך בין שכנים. עם זאת, ישנם מקרים בהם בית המשפט ייטה לקבל את הבקשות וישנם מקרים בהם בית המשפט ידחה את הבקשות.
כך, בית המשפט דחה בעבר בקשה מניעת הטרדה מאיימת במקרה שבו שכנים תלו מצלמות אבטחה בשטח המשותף בבית משותף, בניגוד לעמדת הנפגעים, אשר חשו שנפגעה פרטיותם. במקרה אחר, בית משפט דחה בקשה דומה שהתבססה על אמצעים אחרים שהתקין שכן בבית משותף – כגון גלאי נפח או מנורה שנדלקת במעבר בשטח המשותף. אף השמעת רעש באמצעות כלי נגינה או כלבים נובחים איננה מהווה הטרדה מאיימת, גם אם היא פוגעת באופן חמור בשלוות חייו של השכן, מפני שבמקרה הזה היו הוראות חוק ספציפיות רלוונטיות (חוקי הרעש).
במקרים אחרים, נקבע שסכסוכי שכנים עלו לכדי הטרדה מאיימת. כך, למשל, בעניין פינק נקבע שמדובר בהטרדה מאיימת, שכן הסכסוך הסלים לאלימות מילולית, עם חשש להסלמה לאלימות פיזית בעתיד.
צו הטרדה מאיימת, לעומת צו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, יכול להיות מכוון לכל אדם שעומד בדרישות שהחוק קובע למתן הצו, ולא רק לבני משפחה. על מנת להגיש את הבקשה לצו, יש לעקוב אחר כל ההוראות המשפטיות והדיוניות בצורה מדויקת, כדי להימנע מטעויות.
ראשית, יש להגיע לבית המשפט השלום ולהשלים את הבקשה. הבקשה תכלול את כל המסמכים הנדרשים, בצירוף תצהיר המתייחס לכל העובדות, הנימוקים והטענות בגינן – לשיטת המבקש – ראוי ליתן צו מניעת הטרדה מאיימת. לאחר מכן, יש להגיש למזכירות בית המפשט טופס לבקשה לנהל את הדיון במעמד צד אחד. הגשת הבקשה איננה כרוכה באגרה.
קרוב להגשת הבקשה, ייקבע דיון במעמד צד אחד – במסגרתו בית המשפט ישמע את הצד שהגיש את הבקשה בעל פה פורש את עדותו, טיעוניו והעובדות לשיטתו, ובהסתמך על עדות זו בלבד והבקשה הכתובה, יכריע בעניין. בית המשפט מוסמך לתת צו זמני, שתוקפו שבעה ימים או עד שיתקיים דיון במעמד שני הצדדים. לאחר קיום במעמד שני הצדדים, בו יהיה נוכח גם המטריד או המאיים, תתקבל בידי בית המשפט החלטה בעלת תוקף קבוע של כ-6 חודשים. בית המשפט רשאי לאחר הדיון לשנות את הצו, את אופיו, את תוקפו וכיוצא באלה.
לעומת צו ההגנה שניתן מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, החוק הנוגע להטרדה מאיימת אינו קובע כי הבקשה צריכה להיות מוגשת בסמוך לאחר ביצוע ההתנהגות המטרידה. למרות הבדל זה בין החוקים, בית המשפט מביא פעמים רבות את הקרבה בזמן שבין ההתנהגות המאיימת או המטרידה לבין הגשת הבקשה. התפיסה היא, כי במקרים בהם ההתנהגות המטרידה או המאיימת התקיימה לאחרונה, בית המשפט ייטה לקבל באופן רחב יותר את הבקשה. לעומת זאת, במקרים בהם ההתנהגות המטרידה התקיימה חודשים ארוכים לפני הגשת הבקשה, ובזמן שחלף לא התקיימה כל הטרדה מאיימת, בית המשפט יצמצם ויימנע ככל האפשר מקבלת הבקשה לצו.
ככלל, ניתן לערער על החלטה בעניין צו הטרדה מאיימת. מצד אחד, במקרים בהם נדחתה הבקשה למתן צו הטרדה מאיימת, רשאי המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. מצד שני, במקרים בהם התקבלה הבקשה למתן צו הטרדה מאיימת, רשאי המטריד לכאורה לערער לבית המשפט המחוזי. ההנחה היא כי שגיאה משפטית במתן הצו עשויה להיות בעל השלכות חמורות ודרסטיות ביותר בעבור זכויות המשיב או בעבור ביטחונו של המבקש, ולכן מן הראוי שערכאת הערעור תדון בכך.
יחד עם זאת, השאלה האם הערעור המוגש הוא ערעור בזכות (כלומר, בית המשפט המחוזי חייב לדון בו) או ערעור ברשות (כלומר, שבית המשפט המחוזי אינו חייב לדון בו, ויכול לדחותו על הסף), טרם הוכרעה סופית בפסיקה. החוק איננו קובע בשאלה זו הוראות ברורות, ובשאלה זו הובעו שלוש גישות שונות – אחת, הרואה בערעור ערעור ברשות, אשר הדיון בו נתון לשיקול דעתו של השופט הדן בערעור. השנייה, הרואה בערעור ערעור בזכות, ושהמערער זכאי שערכאה נוספת תעיין בהחלטה בעניינו. השלישית, גישה אשר קובעת כי בכל מקרה ומקרה יש לבחון את מהות העניין – ואם מדובר בהחלטה אחת בתוך הליך משפטי מלא, אין לאפשר ערעור עליה.
צו הטרדה מאיימת איננו חוויה נעימה, והוא עשוי להגביל באופן חמור את זכויותיכם, חירויותיכם ואת היכולת שלכם להתנהל באופן תקין. כך, איסור נשיאת נשק עשוי להגביל חופש העיסוק של המשיב; צו הרחקה עשוי להגביל את חופש התנועה של המשיב; וצו המגביל תקשורת מגביל, במידה מסוימת, את חופש הביטוי של המשיב.
הצעד הראשון שראוי שידרוש המשיב במקרה כזה, הוא ניהול הדיון במעמד שני הצדדים. אם המשיב משוכנע כי אין במקרה הקונקרטי הצדקה להגדיר אותו כמטריד תחת הגדרות החוק – ראוי שיקבל את יומו בבית המשפט ויוכל להשמיע את עמדתו, טענותיו וגרסתו העובדתית. לשם כך, בדרך כלל, לאחר מתן הצו הזמני, יקבע בית המשפט דיון במעמד שני הצדדים. לדיון זה רשאי המשיב להגיש תגובה בכתב, בצירוף תצהיר ובו מפורטות טענותיו. התפיסה היא כי העדר דיון במעמד שני הצדדים פוגע בזכותו של אדם לשימוע, שהיא זכות מהותית, שתכליתה להבטיח כי ההליך מתנהל בצורה הוגנת, תקינה וראויה, וזכויותיו של המשיב – אשר נפגעות באופן קשה כתוצאה ממתן צו הטרדה מאיימת – מוגנות במסגרת ההליך ולא נפגעות באופן קיצוני מדי שלא לצורך. בדיון עצמו, רשאי המשיב להציג את טענותיו בעל פה במסגרת חקירה ראשית ונגדית.
ישנן טענות שונות שטענו משיבים לבקשות למתן צווי הטרדה מאיימת, אותם בית המשפט דחה לאורך השנים. בין היתר, דחה בית המשפט הגנות מכוח חוק לשון הרע, כגון "אמת דיברתי" או הגנה לאיומים בנקיטה בהליכים משפטיים. התפיסה היא שההגנות הללו אינן רלוונטיות, שכן גם אם הדברים הם אמת – המשיב אינו רשאי להמשיך ולהטריד את המבקש ולפגוע בפרטיותו ובשמו הטוב.
כמו כן, טענות המבוססות על חופש הביטוי נדחו בפסיקה. חופש הביטוי אינו מקנה את הזכות להטריד אדם, להכפיש את שמו, להפגין מול ביתו ולהטריד את שלוותו ושלוות משפחתו, ולכן בית המשפט דחה טענות מעין אלו. בית המשפט אף דחה טענות הנוגעות לכך שפעולות ההטרדה בוצעו בשטח שבבעלות המשיב. טענות בעלות אינן רלוונטיות, שכן אף אם ההטרדה בוצעה במרחב שנמצא בבעלות המשיב, היא עדיין עשויה להיחשב להטרדה מאיימת.
על מנת לבטל צו הטרדה מאיימת שהוצא נגד אדם, עליו להציג את טענותיו בפני בית המשפט בכתב התשובה לבקשה ובעדות בדיון במעמד שני הצדדים. אם בכל זאת ניתן הצו, אותו אדם רשאי לערער לערכאת הערעור במחוזי – ולהציג בפניה את טענותיו. יחד עם זאת, הנטייה של ערכאות הערעור היא לקבל את ההחלטות של בית משפט השלום בכל הנוגע לצווים אלו, ובית המשפט המחוזי יתערב אך ורק אם עולה באופן ברור מפסק הדין שבית משפט השלום שגה באופן חמור ופגע בקיצוניות ושלא כדין בזכויותיו של המשיב.
נפגעי עבירה רשאים להגיש בקשה לצו הגנה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה או מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, תלוי באופי העבירה. בסעיף 4(ב) לחוק מניעת הטרדה מאיימת נקבע בפירוש כי ניתן לבקש בקשה למתן הצו במקרים בהם בסמוך להגשת הבקשה המשיב ביצע פגיעה בגופו של אדם אחר או עבירת מין באדם אחר. חוק למניעת אלימות במשפחה אף הוא מתייחס למנעד רחב של עבירות אלימות במשפחה אשר עשויות להקים עילה לבקשת צו הגנה מכוחו – התעללות פיזית או מינית, כליאת שווא או התעללות נפשית, ואף אלימות כלכלית והגבלת גישה לנכסים.
הצו למניעת אלימות במשפחה שונה מצו הרחקה בכך שצו למניעת אלימות במשפחה רלבנטי רק לבני משפחה קרובים ואילו צו למניעת הטרדה מאיימת רלבנטי לכל אדם שאינו בן משפחה.
בבקשה לצו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה צריך לפרט אילו מקרי אלימות או איומים או התעללות נפשית התרחשו בסמוך לבקשה לצו הגנה.
| עלויות עורך דין המומחה לצו הגנה צו הרחקה וצו למניעת אלימות במשפחה משתנות והן נעות החל מ-15,000 ₪ פלוס מע"מ לניהול כל ההליך של צו ההגנה ועד ל-40,000 ₪ אם מדובר גם בערעור. יחד עם זאת עליכם להיפגש עם מספר עורכי דין המתמחים בדיני משפחה ולבחון את מידת ההתמחות שלהם בתחומים אלה שיש בהם דיני נפשות של ממש. |
בשנת 1997 קבע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה כי המונח "בן זוג" בחוק כולל גם בן זוג מאותו מין, והעניק לבקשתה של תובעת צו הגנה למניעת אלימות במשפחה בן זוג מאותו מין כנגד בת זוגה האלימה
קריאת המאמר מסייעת לכם רבות בהבנת מצבכם המשפטי שלכם. יחד עם זאת ליווי של עורך דין מנוסה בנושא צו ההגנה יעלה את סיכויי ההצלחה שלכם.
זכרו אל תסכימו לצו הגנה או לצו הרחקה מאיימת כל עוד לא פעלתם באלימות. הסכמה לצו הגנה מבלי שהייתם אלימים תגרור אתכם לשנים רבות ותופיע בכל דו"ח שיינתן בהמשך לבית המשפט בין אם על ידי פקידת סעד או בין אם היועצת בבית הספר.
צו הגנה הוא כתם – הלחמו על זכותכם!
עו"ד למשפחה לירושה צוואות ולענייני גירושין, עומדת בראש משרד עו"ד שחר הנחשב לאחד ממשרדי הבוטיק בצמרת משרדי עורכי הדין בישראל. המשרד שנוסד על ידה צמח והתפתח וכיום מעניק מגוון שירותים ובהם: דיני משפחה וירושות, ידועים בציבור, אפוטרופסות, ייפוי כוח מתקדם והסכמי ממון.
המשרד משתף פעולה עם צוות יועצים חיצוניים בתחום הכלכלה והאקטואריה על מנת להעניק שירות של מעטפת מלאה. עו"ד רחל שחר, הנחשבת לאוטוריטה בתחום דיני משפחה וירושה ניהלה מאז הסמכתה מאות תיקים סבוכים בתחום דיני המשפחה והירושה תוך ניסיון ראשון במעלה להביא את הצדדים לפתרונות ללא הגעה לכתליי בית המשפט.
