למה בעצם הסכם ממון לפני נישואין? הסכם ממון יכול לשרת באופן משמעותי את האינטרסים שלכם, ובהתאם לכך יש סיבות רבות חיוניות וטובות לערוך הסכם ממון. ראשית, הסכם ממון מאפשר לקבוע לכתחילה את כל התוצאות הכספיות וההוניות הרלוונטיות בעת הגירושין. ככל שיהיו גירושין בעתיד, וסביבם יתעוררו מחלוקות, ההסכם הוא שיקבע. כך, במקרה של גירושין תוכלו לפתור […]
הסכם ממון יכול לשרת באופן משמעותי את האינטרסים שלכם, ובהתאם לכך יש סיבות רבות חיוניות וטובות לערוך הסכם ממון. ראשית, הסכם ממון מאפשר לקבוע לכתחילה את כל התוצאות הכספיות וההוניות הרלוונטיות בעת הגירושין. ככל שיהיו גירושין בעתיד, וסביבם יתעוררו מחלוקות, ההסכם הוא שיקבע. כך, במקרה של גירושין תוכלו לפתור את כל הבעיות, ללא סכסוכים כלכליים ארוכי שנים שגובים מחירים אישיים וכספיים מכל הצדדים. בני זוג שלא ערכו הסכם ממון, שנערך באופן מקצועי על ידי עורך דין, נדרשים לערוך חלוקה של הרכוש ביניהם – ובמצב כזה פעמים רבות מתעוררות מחלוקות, אשר דורשים התערבות בית משפט, שימוש בעורכי דין, שירותי גישור וייעוץ משפטי, והתמשכות של הליכים ארוכים בבית משפט.
שנית, הסכם ממון שנערך באופן מקצועי על ידי עורך דין יכול להגן על הנכסים שלכם – במהלך חייכם הזוגיים תנהלו קריירה, תצברו נכסים, וייתכן מאוד שתרצו להגן על נכסים אלה, במקרה של פירוד. ההסכם יכול להגן עליכם פעמים רבות מפני אובדן כלכלי משמעותי במקרה של גירושין מבני הזוג.
שלישית, ובמישור הפסיכולוגי, ישנם זוגות רבים שרואים בהסכם אמצעי לייצר עבורם מערכת יחסים בריאה, שאינה תלויה באינטרסים כלכליים, המבוססת על אהבה והדדיות, בה כל אחד מבני הזוג עצמאי, ואין תלות בין בני הזוג בתחום הכלכלי. במובן הזה, הסכם ממון מהווה אמצעי שמאפשר לזוג להתמקד
באופן כללי, המשטר שחל בישראל מאז 1974 וחקיקת חוק יחסי ממון, הוא שבמקרה של גירושין, הרכוש שצברו יחד בני הזוג במהלך שנות נישואיהם, יחולק ביניהם באופן שווה. החוק קובע שהחלוקה בין בני הזוג תעשה על בסיס הסדר איזון משאבים – לפיו, יסכמו את הרכוש של שני בני הזוג, יחלקו את סכום זה בחצי, ויאזנו את המשאבים בין בני הזוג כדי להביא לתוצאה זו.
בשנים האחרונות, יותר ויותר זוגות אינם רוצים להיות מצויים תחת ההסדר הזה, מפני שהוא אינו מיטיב עמם, או אינו מתאים לאופי מערכת היחסים שלהם. משכך, הם בוחרים להשתמש באמצעי של הסכם ממנו, כדי לקבוע הסדר אחר, שמתאים בדיוק להם.
חשוב לציין, הסכם ממון איננו אמצעי המיועד רק לאנשים עשירים. הסכמי ממון יכולים לשרת כל אדם, בעיקר בשל העובדה שהם אינם מתייחסים אל מצב הנכסים והחשבונות של צד להסכם בהווה, אלא בעתיד. קשה להעריך בתחילת חייכם, כאשר אתם עומדים להינשא, מה יהיה פוטנציאל ההשתכרות שלכם ושל בן או בת הזוג שלכם בעוד שנים רבות.
יש הטוענים כי הסכם ממון עשוי לחבל באהבה וברעות בין בני הזוג. גישה זו מבוססת על התפיסה כי לא ראוי שבני הזוג יעסקו ערב חתונתם והחלטתם המשותפת לחיות ביחד, בקביעת ניתוח אסטרטגי משפטי לקראת גירושיהן. אותם אנשים טוענים שהסכמי ממון הורסים את הרומנטיקה שיש בין בני הזוג, ושם במרכז סוגיות של כסף ונכסים בתקופה שלפני הנישואין, במקום את מערכת היחסים עצמה.
עם זאת, רבים אחרים טוענים מהכיוון השני, כי הסכם הממון מעניק ביטחון, אמון ושקט. במובן הזה, הסכם הממון, שנערך באופן מקצועי על ידי עורך דין, מאפשר להתרכז באהבה וברומנטיקה שבין בני הזוג, כי הוא דוחק הצידה שאלות ותהיות כלכליות ופיננסיות. רבים מעידים שהסכם הממון אפשר להם לפתח את מערכת היחסים בצורה המבוססת על אמון בצד השני, והיווה בסיס חיוני לחיי הנישואין המאושרים שלהם.
באופן כללי, כאשר זוג נישא בישראל, חל עליו חוק יחסי ממון. המשמעות של החוק היא שבעת פקיעת הנישואין או התרתם (גירושין או מוות) סך כל רכושם של בני הזוג יחולק בין בני הזוג שווה בשווה. הסדר זה, המכונה הסדר איזון משאבים, איננו חל על נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין, או נכסים שקיבלו בני הזוג בירושה ובמתנה במהלך תקופת הנישואין. המשמעות היא שבית המשפט יבחן את כלל הנכסים שצברו בני הזוג במהלך הנישואין, לרבות זכויות פנסיה עתידיות, קרנות השתלמות וחסכונות – יסכום אותם ויחלק אותם שווה בשווה בין בני הזוג.
במידה ובני הזוג אינם מעוניינים כי זהו הדין שיחול במקרה של גירושין, עליהם לערוך הסכם ממון, ולקבוע בו את ההוראות על בסיסן הם מעוניינים להסדיר את הזכויות והחובות שלהם במקרה של פירוק הקשר. למעשה, הסכם הממון הוא חוזה בין בני הזוג – ההסכם הזה נכרת בעת בני הזוג נמצאים בתחילת הזוגיות הממוסדת שלהם בדרך כלל, בתקופה טובה של הזוגיות, כדי להתכונן ליום שבו הקשר ביניהם עשוי להתערער והתקשורת והזוגיות ביניהם לא תהיינה טובות.
להסכם הממון אין צורה אחת, והוא מותאם לצרכיהם ושאיפותיהם של בני הזוג בעת שהם מבקשים לערוך אותו. במובן הזה, אין דרך את לערוך הסכם ממון, אלא יש להתאים את המדיניות הכלכלית שתקבע בין הצדדים באמצעות ההסכם. באופן עקרוני – הסכם הממון יקבע ויסדיר את היקף ואופי החובות והזכויות בין בני הזוג בכל הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם בעת פרידה, גירושין או מוות.
לצד זאת, כמעט כל הסכם יתייחס באופן טיפוסי לשלושת ההיבטים הבאים: הרכוש הקיים, הרכוש העתידי והסדרת מדיניות יחסי הממון בין בני הזוג (המכונה "המשטר הרכושי"). נדון בכל אחד מרכיבים אלה, כסדרם.
הסכם הממון יתייחס קודם כל אל הרכוש הקיים של כל אחד מבני הזוג בעת הנישואין. השאלה האם לבני הזוג יש רכוש קיים בעת נישואיהם משתנה מזוג לזוג – ישנם זוגות צעירים אשר מגיעים עם חשבונות בנק קטנים בלבד, וללא נכסים. במקרה כזה, הרכוש הקיים יהיה רכיב זניח בהסכם הממון. עם זאת, זוגות אחרים מגיעים לעתים עם רכוש בעל ערך רב לתוך המערכת הזוגית (זוגות שנישאו מאוחר, זוגות בסבב ב' או זוגות שקיבלו נכסים מהוריהם).
במקרה כזה, בדרך כלל הסכם הממון ימנה את רכושו של כל אחד מבני הזוג בצורה מסודרת. יצוין, כי גם ללא הסכם ממון הסדר איזון המשאבים איננו חל על הרכוש הקיים. עם זאת, כדאי להתייחס אל הרכוש הקיים במסגרת הסכם הממון, מפני שבמקרים רבים בעת הגירושין מתעוררת השאלה מה היה היקפו וערכו המקורי של הרכוש הקיים בעת הנישואין. במובן הזה, התייחסות מפורטת אל הרכוש הקיים עשויה לחסוך מבני הזוג מחלוקות רבות.
בתוך כך, בני הזוג יכולים להתייחס לכלל הנכסים המצויים בידיהם – החל מחשבונות בנק, נכסים פיננסיים וריאליים, נכסי נדל"ן, מוניטין ונכסים עסקיים, קופות גמל, רכב, תכשיטים יקרי ערך, קרנות השתלמות, קופות גמל, ביטוחים, פנסיות וכיוצא באלה.
לאחר מכן, הסכם הממון בדרך כלל יגע ברכוש העתידי – הרכוש שבני הזוג עוד לא צברו, אלא יצברו במהלך הנישואין. ראוי לציין, כי בני הזוג אינם יודעים מה היקפו של הרכוש העתידי, וכן לא יודעים בוודאות האם אחד מהם יצבור יותר רכוש עתידי מהשני.
בדומה לרכוש הקיים, אף ההתייחסות לרכוש העתידי יכולה להיות רחבה וכוללת, בין היתר ניתן להתייחס לחשבונות בנק, נכסים שונים (ריאליים ופיננסיים), נכסי נדל"ן, נכסים עסקיים, זכויות סוציאליות ועוד ועוד. יתרה מכן, ניתן להתייחס אף לירושות, מתנות, עליות ערך של נכסים קיימים, או חלופים של נכסים קיימים.
לאחר שההסכם הגדיר את הרכוש הקיים ואת הרכוש העתידי, החלק העיקרי והחשוב ביותר של הסכם ממון יעסוק במשטר הרכושי. כזכור, בהעדר הסכם ממון, יחול הסכם איזון משאבים – כך שביחס לכל נכס שההסכם לא התייחס אליו, המשטר שיחול באופן אוטומטי כברירת מחדל הוא הסדר איזון משאבים. בני הזוג חופשיים לבחור כל סוג של משטר חלוקה שהם מעוניינים בו. כך, ניתן לקבוע כי סוגים מסוימים של נכסים יחולקו שווה בשווה, ולעומת זאת סוג אחר של נכסים יחולק באופן אחר.
ראשית, כדאי שההסכם יתייחס לסנקציות כלשהן שיוטלו על צד להסכם שלא יכבד אותו. הסכם שאינו קובע מה ההשלכות של אי קיום של ההסכם, הוא הסכם חלקי. כדי למנוע מצב שבו אחד מבני הזוג סוטה מההסכם או מטעה את הצד השני, כדאי לכלול סנקציה בדמות פיצוי כספי. נוסף על כך, כדאי לכלול התייחסות לאפשרות שאחד מהצדדים "הסתיר" מהצד השני רכוש והעלים אותו (באמצעות העברת רכוש לצד ג' או לנאמנות).
כמו כן, מומלץ לקבוע הוראות הנוגעות לדירת המגורים. הדירה היא בדרך כלל הנכס היקר ביותר של בני הזוג במשותף, ולאחר שנים ארוכות של מגורים משותפים בבית, פעמים רבות הנכס הזה יוצר מחלוקות רבות בין בני הזוג. בהסכם, ניתן לקבוע כי הדירה תימכר וכספי הקנייה יחולקו; ניתן לקבוע כי לאחד מבני הזוג תהיה הזכות לרכוש את חלקו של בן הזוג השני; לחילופין, אפשר אף לקבוע כי דירת המגורים שייכת אך ורק לאחד מבני הזוג באופן בלעדי.
יתרה מכך, מומלץ לכלול התחייבויות לנכסים עסקיים של הצדדים – כולל המוניטין העסקי והנכסים המוחשיים של העסקים של בני הזוג. לעתים רבות מתעוררות מחלוקות בין בני זוג בהליך גירושין לגבי עסקים שהיו שייכים לבני הזוג עוד לפני הנישואין. כך, אחד מבני הזוג יכול לטעון כי בזכות העובדה שהוא גידל את הילדים והשקיע במשק הבית, בן הזוג השני הצליח לפתח את המוניטין העסקי שלו, ולכן בן הזוג הראשון זכאי לקבל מחצית משווי העסקים. טענות נפוצות אלו לא יתקבלו במקרה שבו הסכם הממון קובע הוראה ברורה בהקשר הזה.
ישנם מספר סוגים של הסכמי ממון, אשר יש ביניהם הבדלים משפטיים. על מנת להתאים לכם את סוג הסכם הממון שיתאים לכם ביותר, יש לבחון מה המצב המשפטי בין בני הזוג:
עם זאת, כאשר עורכים הסכם ממון במהלך הנישואין, חשוב לשים לב לאופן אישור ההסכם. הסכם שנערך לאחר שבני הזוג נישאו יכול להיות אושר אך ורק בידי ערכאה שיפוטית – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי (בית הדין ייקבע בהתאם לעדה הדתית של בני הזוג – בית הדין הרבני אם בני הזוג יהודים; בית הדין השרעי לזוג מוסלמי, בית הדין הדרוזי לזוג דרוזי ובית הדין הנוצרי לזוג נוצרי).
ככלל, כאמור, לצדדים יש חופש מלא לקבוע את כל ההסדרים שייקבעו בהסכם הממון. המטרה של הסכם הממון היא לעגן את רצון הצדדים בחוזה, ולכן אין דרך אחת לעשות הסכם ממון. עם זאת, ניתן לחשוב על שני סוגים מרכזיים של פורמטים "קיצוניים" של הסכם ממון, אשר ביניהם יש ספקטרום רחב של הסכמי ממון מעורבים. מצד אחד, קיים הסכם ממון אשר קובע הפרדה רכושית מלאה בין בני הזוג, ומותיר כל אחד מהם כישות כלכלית נפרדת לחלוטין. מצד שני, קיים הסכם ממון אשר קובע שיתוף רכושי מוחלט בין בני הזוג – בכל הנכסים והכספים שברשותם, לפני ואחרי הנישואין, ללא יוצא מן הכלל. בין שני הסוגים הפרדיגמטיים הללו, מצויים מרבית הסכמי הממון במציאות – הסכמי ממון מעורבים. כמו כן, ניתן להתייחס להסכם ממון מדורג, אשר קובע הוראות לגבי השתנות הזכויות והחובות של הצדדים ככל שקשר הנישואין נמשך לאורך זמן.
ראשית, עומד הסכם ממון הקובע שיתוף רכושי בין הצדדים. הסכם כזה יקבע הסדר של שיתוף בין בני הזוג, בכל רכושם, ללא יוצא מן הכלל. ההסדר יקבע כי יש לערוך איזון משאבים בכל רכושם של בני הזוג – ואף ברכוש שחוק יחסי ממון מחריג מהסדר איזון משאבים. למשל, חוק יחסי ממון קובע כי איזון המשאבים לא ייערך על נכסים שהיו לבני הזוג בעת נישואיהם ולא יחול על נכסים שקיבלו בירושה או מתנה. עם זאת, בהסכם ממון ניתן לקבוע כי גם הרכוש הקיים ייכנס תחת החלוקה בין בני הזוג או שאם בני הזוג יקבלו ירושה עתידית, אף היא תחולק ביניהם שווה בשווה.
הסכם ממון הקובע שיתוף רכושי מוחלט ומלא בין בני הזוג מבטא את רצונם של בני הזוג לתאם ציפיות ולייצר וודאות כך שהם הופכים ליחידה כלכלית אחת, ולקבוע השלכות מאוד משמעותיות מבחינה כלכלית לגירושין. במובן הזה, אף הסכם הממון הקובע שיתוף רכושי משיג את מטרותיו ויתרונותיו, שכן הוא קובע את ההסדר המתאים ביותר לבני הזוג.
מן הצד השני, עומד המקרה הפרדיגמטי ההפוך – הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית מוחלטת. הסכם כזה יתייחס לכל הרכוש המצוי לבני הזוג: נכסים, כספים, חשבונות בנק, זכויות סוציאליות, ירושות, מתנות – הן כחלק מהרכוש הקיים והן כחלק מהרכוש העתידי. הסכם זה יקבע כי בני הזוג מהווים שתי יחידות כלכליות נפרדות, וכי גירושין אינם משנים את המצב המשפטי-כלכלי של נכסיהם.
הסכם זה בעצם מתנה על הסדר איזון משאבים, וקובע כי על אף הוראות חוק יחסי ממון, כל הרכוש של בני הזוג יחולק ביניהם על פי הבעלות שלו, ולא ייערך כל שינוי במצב הקנייני של הנכסים שבידי בני הזוג. ההסכם קובע בעצם שלהליך הגירושין אין כל השלכות כלכליות או קנייניות על בני הזוג.
בעצם, בהסכם כזה, מבטאים הצדדים את רצונם שלא יחול לגביהם כל שיתוף בנכסים, בזכויות כספיות, בעסקים שבבעלותם או בזכויות שוות כסף שיש להם. על מנת שהסכם הפרדה רכושית באמת ישיג את מטרותיו, על הצדדים להקפיד על קיומה של הפרדה רכושית מוחלטת ומלאה גם במהלך חיי הנישואין. ייתכן כי בני הזוג שיכרתו הסכם ממון של הפרדה רכושית מוחלטת יחזיקו בנכסים משותפים במהלך חייהם – כמו דירת מגורים או חשבון בנק משותף – הרשומים על שני בני הזוג. במקרה כזה, במצב של גירושין, יחולקו הנכסים בין השניים. במקרה כזה, כדאי לקבוע בהסכם הממון כיצד ינוהלו הנכסים המשותפים במקרה של פרידה (למשל, הדירה תימכר, ודמי המכירה יחולקו בין הצדדים, על פי היקף הבעלות שלהם בנכס).
כזכור, המטרה של הסכם הממון הוא לתפור לבני הזוג את החליפה שמתאימה להם, למערכת היחסים ביניהם, למצבם הכלכלי בהווה ובעתיד הצפוי, לאופי הקשר ביניהם ולרצון שלהם. לכן, בין שני הסוגים "הקיצוניים" של הסכמי ממון – זה הקובע הפרדה רכושית מלאה מכאן וזה הקובע שיתוף רכושי מלא מכאן – קיימים סוגים רבים של הסכמי ממון שונים, שנחשבים ל"הסכמי ממון משולבים".
הסכמים אלו, אשר מהווים רוב של הסכמי הממון בפועל, קובעים הוראות שונות ביחס לסוגים שונים של נכסים, אשר ביחס לחלקם הם קובעים הוראות של שיתוף ולגבי אחרים הם קובעים הוראות של הפרדה. כמו כן, הסכמים אלו יכולים לקבוע דרכי חלוקה שונים, ולא רק להתחקות אחר הסדר איזון משאבים. דהיינו, ניתן לקבוע הסדרים הנוגעים לחלוקת הרכוש על פי אמות מידה שונות, וכן ניתן לקבוע דרכי פעולה אפשריות וזכויות או חובות השמורות לצדדים.
דוגמה 1: רינה ורוני מתחתנים, ומעוניינים לקבוע שיתוף רכושי בכל נכסיהם. עם זאת, רינה צפויה בעתיד לקבל ירושה גדולה מאוד, והיא והוריה האמידים מעוניינים להגן על זכויותיה כלפי הירושה. הסכם ממון יכול לקבוע שיתוף בכל הנכסים, למעט בירושה העתידית של הצדדים. יצוין, כי הסכם זה הוא חיוני, כי למרות ההוראות של חוק יחסי ממון, לעתים השיתוף יחול אף על הירושה – למשל, במקרים בהם יוכח כי הייתה עליית ערך של נכסי הירושה במהלך הנישואים, במקרים בהם נכסי הירושה הופכים להיות דירת המגורים או במקרים בהם יוכח כי הייתה השקעה משותפת בנכסי הירושה.
דוגמה 2: רינה ורוני מתחתנים, ומעוניינים לקבוע שיתוף רכושי בכל נכסיהם. עם זאת, רינה היא בעלת עסק שהולך ומשגשג, והיא מניחה שבעוד כעשור שווי העסק יהיה גדול מאוד. היא מעוניינת להחריג את העסק שלה, שימשיך לגדול במהלך קשר הנישואין, ולשמור על המוניטין העסקי ברשותה בלבד. הסכם הממון בין רוני לרינה, במצב כזה, יכול לקבוע שיתוף רכושי מלא בנכסים, למעט בעסק של רינה.
דוגמה 3: רינה ורוני מתחתנים, ומעוניינים לקבוע הפרדה רכושית מלאה לגבי כל נכסיהם, למעט דירת המגורים. הם יוכלו לקבוע הוראות שונות בהסכם הממון לגבי דירת הגורים. למשל, יוכלו לקבוע כי דירת המגורים תחולק 30%-70%, בין רוני לבין רינה, על בסיס התרומה שכל אחד מהם נתן לרכישת הנכס לכתחילה. לדוגמה אחרת, הם יוכלו לקבוע כי הדירה תהיה מחולקת חצי-חצי בשוויה, ובני הזוג יחויבו למכור אותה ולחלק ביניהם את דמי המכירה. אפשרות נוספת, היא שהם יוכלו לקבוע כי הדירה תחולק חצי-חצי, אך לכל אחד מבני הזוג, על פי סדר שייקבע בהסכם הממון, תהיה הזכות לרכוש מהצד השני את החצי שלו בדירה.
אם כן, ישנן דרכים שונות ורבות לקבוע הסכם ממון – ואין דרך אחת מובהקת ומוחלטת לעשות כן. הסכמי ממון יכולים להראות בדרכים שונות, ולקבוע הוראות מגוונות ביחס לחלוקת הזכויות והחובות של בני הזוג במהלך הזוגיות ובעת הגירושין.
אפשרות נוספת, היא לקבוע הסכם ממון מדורג, אשר קובע מועדים בזמן או תנאים שככל שיתקיימו, ישנו את מצב הזכויות והחובות בין הצדדים.
המקרה הטיפוסי ביותר, היא קביעה בהסכם הממון שהמצב המשפטי של הנכסים ישתנה, ככל שלזוג יהיה ילד. כך, ניתן לקבוע בהסכם שעד שייוולד לזוג ילד ראשון, תהיה הפרדה מוחלטת בנכסים; ולעומת זאת, לאחר שייוולד הילד הראשון, יחול בין בני הזוג משטר של שיתוף מלא בנכסים.
דוגמה מוכרת נוספת, היא קביעה בהסכם הממון שהשיתוף ילך והתגבש לאורך השנים. ההנחה היא שעם חלוף הזמן, וככל שהנישואין הולכים ומתארכים, בני הזוג יש יותר הסתמכות כלכלית על הקשר הזוגי. בשל כך, מצופה כי השיתוף יתגבש באופן איטי ומדורג לאורך השנים, במספר פעימות במועדי זמן קבועים, ולא בבת אחת בעת הנישואין.
למשל, ניתן לקבוע כי לאחר שנתיים יהיה שיתוף בחשבונות הבנק; לאחר חמש שנות נישואין יהיה שיתוף בנכסי נדל"ן מוגדרים; לאחד עשור יהיה שיתוף בחברה של אחד מבני הזוג; בחלוף 15 שנות נישואין, יהיה שיתוף בזכויות פנסיה עתידיות של בני הזוג; וכו'.
להסכמים כאלה יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד, הסכמים כאלה עשויים לעוות את מערך התמריצים של בני הזוג להישאר בתוך הקשר הזוגי (למשל, אם אחד מבני הזוג יידע שאם הוא מתמיד במערכת היחסים עוד שנה, הוא זכאי לקבל עוד סכום כסף או נכסים משמעותי בפרידה, הוא עשוי "למשוך" את מערכת היחסים, כדי להשיג עוד במקרה של פרידה). מצד שני, הסכמים אלו פעמים רבות תואמים יותר למציאות, שבה ההסתמכות הכלכלית של בני הזוג זה על זו הולכת ומתגבשת לאורך שנות הזוגיות, ולא נוצרת באופן חד פעמי במועד הנישואין.
אנשים רבים חוששים מעריכת הסכם ממון, ותופסים מהסכם הממון אמצעי שפוגע במערכת היחסים, באמון בין הצדדים, בנכונות שלהם להישאר ביחד לאורך כל החיים כפי שמצופה בעת הנישואין וכו'. מבקרי הסכמי הממון, יטענו פעמים רבות שהסכם הממון דורש מבני הזוג לפתח חושים של חשדנות ולהתכונן לפרידה ביניהם, עוד בטרם נישאו, ולכן פוגעת במערכת היחסים.
עם זאת, להסכם הממון ישנם מספר יתרונות משמעותיים – גם ברמת האינטרסים הכלכליים והמשפטיים של בני הזוג, וגם במישור היחסים ביניהם.
עצם הצורך של בני הזוג לערוך הסכם ביניהם בכתב, שיאושר בידי גורם משפטי שיוודא שהם מבינים את משמעותיו – מעלה אל השיח בין בני הזוג סוגיות ושאלות, ודורשת מהם להסדיר את אותן שאלות מראש, כאשר שוררת ביניהם אהבה ואמון. הסדרה זו מייצרת בין בני הזוג תיאום ציפיות, ומונעת אכזבה של אחד מבני הזוג בעתיד, כאשר יגלה שמצבו המשפטי שונה ממה שהוא סבר או שיש פערים בין הציפיות של בני הזוג לגבי המצב המשפטי שלהם.
עד כאן דנו בהסכם הממון ברמה הזוגית. ברמה האינדיבידואלית, הסכם הממון הוא הדרך היחידה שלכם להגן על הרכוש שלכם, על ההון האישי שצברתם בחיים, ועל ההון המשפחתי שלכם. פעמים רבות בני זוג מגיעים עם נכסים משמעותיים אל תוך המערכת הזוגית, או כאשר הם צופים שהם עשויים להשתכר לאורך השנים בצורה שונה משמעותית מבן הזוג שלהם. אפשרות אחרת, היא שלאחד מבני הזוג יש צפי לקבל בעתיד ירושה נכבדת, והוא מעוניין להגן עליה.
כאמור, הסכם הממון הוא הדרך היחידה ליצור עבורכם ודאות משפטית. בניהול נכסים וכספים, אין דבר חשוב יותר מאשר היכולת שלכם לדעת מה המצב שלכם מבחינה כלכלית, ולקבל החלטות השקעה, הלוואה וחיסכון על בסיס הבנה מעמיקה של המצב המשפטי שלכם. במערכת זוגית שעשויה להתערער, אם אין הסכם ממון אין דרך לאף אחד מן הצדדים לדעת את מצבו הכלכלי בצורה בהירה באמת, ולקבל החלטות כלכליות נבונות ביחס להון האישי והמשפחתי שלו.
הנכס הראשון והמרכזי שיש כמעט לכל אדם שמגיע למערכת יחסים זוגית – הוא הנכסים הכספיים שלו, שמאוחסנים בחשבונות הבנק שלו. הצורך בקביעת הסכם ממון על כסף יכול לנבוע מסיבות שונות. במקרה שבו אחד מבני הזוג מגיע עם חסכונות גבוהים מאוד, ובן הזוג השני לא, ייתכן ובן הזוג ירצה לציין זאת בהסכם הממון. זאת, כדי למנוע בעתיד מחלוקות עובדתיות לגבי העובדה שמדובר ברכוש הקיים בנישואין, ולא ברכוש עתידי שנצבר במהלך הנישואין.
אפשרות נוספת, היא מקרה שבו לאחד מבני הזוג יש פוטנציאל השתכרות גבוה מאוד ביחס לשני. במקרים רבים כאלה, ירצה בן הזוג להגן על החסכונות שהוא עתיד לצבור במהלך קשר הנישואין, ולהפריד אותם באופן חלקי או מוחלט מהכספים המשותפים של בני הזוג. בני זוג רבים, למשל, עורכים חיסכון משותף (שתפקידו לספק ביטחון לשני בני הזוג, לממן את חייהם המשותפים), לצד חסכונות נפרדים. במצב כזה, הסכם הממון יכול לקבוע כי החשבון המשותף יהיה תחת שיתוף זוגי, בעוד החשבונות הנפרדים יהיה תחת משטר של הפרדה.
נקודה נוספת היא חובות של כל אחד מבני הזוג. אם אחד מבני הזוג מגיע למערכת הזוגית עם חובות לצדדים שלישיים, או לחילופין צובר את החובות הללו במהלך הנישואין, ניתן לקבוע הוראות לגבי האחריות של בן הזוג השני ביחס לאותן חובות.
דוגמה קלאסית נוספת לנושא שעורכים סביבו הסכם ממון, הוא נכסי נדל"ן. פעמים רבות לאחד מבני הזוג יש נכס או נכסי נדל"ן מלפני הנישואין, ובדרך כלל זוגות נשואים אף רוכשים נכס מקרקעין ביחד במהלך נישואיהם – מכספי החסכונות שלהם או מכספים שקיבלו מהוריהם. כאמור, חוק יחסי ממון קובע הוראות הנוגעות לחלוקת
באשר לנכסי נדל"ן מלפני הנישואין – על פניו, חוק יחסי ממון קובע כי קיימת לגביהם הפרדה רכושית. עם זאת, פעמים רבות צד לקשר יוכל לטעון כי יש לו זכאות לחלק מהנכס, על אף שהוא נכס שנרכש לפני הנישואין. ניתן לטעון טענות שונות על מנת לבסס שיתוף בנכס מקרקעין מלפני הנישואין – אם הנכס הזה היה דירת מגורים, ייתכן מאוד שיחול לגביו "שיתוף ספציפי" – כלומר, ייתכן שאחד מבני הזוג יוכיח כי מדובר בנכס שהייתה כוונת שיתוף של הצדדים לגביו. כך גם במקרה שהייתה השקעה משמעותית של שני הצדדים בנכס – למשל, בשיפוץ הדירה או בניהול ההשכרה שלה.
באשר לנכסי נדל"ן שנרכשו לאחר הנישואין – ככלל, חוק יחסי ממון יחיל עליהם את הסדר איזון המשאבים בין בני הזוג. לכן, במקרים רבים, ירצו בני הזוג לייצר משטר של הפרדה, מלאה או חלקית, ביחס לנכסים אלו. כאמור, ישנן דרכים רבות לקבוע משטר הפרדה על נכסי מקרקעין. כך, ניתן לקבוע כי השיתוף בנכסים לא יהיה חצי-חצי, אלא יחולק באופן אחר. כמו כן, ניתן לקבוע כי השיתוף בנכסי הנדל"ן יתרחש רק לאחר שייוולד לזוג ילד. דרך אחרת היא לקבוע כי לבן הזוג שרכש את נכסי הנדל"ן תהיה הזכות לרכוש מבן הזוג השני את חלקו בנכס וכו'.
בסעיף הבא, נדון בנכסי מקרקעין ונכסים אחרים שהתקבלו על בסיס ירושה או מתנות.
עניין נוסף שנידון פעמים רבות ביחס להסכמי ממון, הוא ירושה עתידית שעשויה להתקבל או מתנה. פעמים רבות הוריו של אחד מבני הזוג ידרשו להגן על הירושה שהם עתידים להוריש או על מתנה שהם מבקשים לתת לזוג הצעיר, אשר כוללת נכסים וכספים רבים, ולמנוע מבן הזוג השני לקבל מחצית מהירושה בבוא היום, אם הזוג יתגרש.
בהסדרה של ירושה עתידית ומתנות על בסיס משטר של הפרדה רכושית יש היגיון – ירושה או מתנה שקיבלו בני הזוג מההורים של אחד מהם, איננה נכס שהתקבל על בסיס שיתוף החיים בין בני הזוג, אלא זכות שככל הנראה הייתה קיימת לאותו בן זוג עוד בטרם נישואיהם, מכוח הזיקה המשפחתית שלו להוריו.
ואכן, חוק יחסי ממון בין בני זוג בעצמו קובע כי מתנה שניתנה לאחד מבני הזוג או ירושה שירש, לא תכנס תחת הסדר איזון משאבים, גם אם ניתנה לאחד מבני הזוג במהלך נישואיהם. קביעה זו, על פניו, מגנה על הירושה ועל המתנה אף בהעדר הסכם ממון – שכן כפי שאמרנו, כאשר אין הסכם ממון, חלות על הזוג הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.
עם זאת, ישנן שלוש סיבות מרכזיות לערוך הסכם ממון אף ביחס לירושה או מתנה עתידית.
פעמים רבות במסגרת הליכי גירושין, עולה לדיון השאלה מה דינו של עסק שמצוי בבעלות אחד הצדדים. על פי חוק יחסי ממון, באופן עקרוני, אם העסק היה בידיו של אחד מבני הזוג לפני הנישואין, אז בן הזוג השני יידרש להוסיף כוונה ספציפית לשיתוף בעסק (למשל, אם בני הזוג ניהלו את העסק ביחד או השקיעו בו יחד כספים). לעומת זאת, במקרים בהם העסק נרכש או הוקם על ידי אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, יחול עליו הסדר איזון משאבים, שיחלק את שוויו בין הצדדים.
בני הזוג המעוניינים להתנות על הוראות אלה, או להבטיח כי תהיה הפרדה או שיתוף ביחס לעסק כדי לחסוך מחלוקות עתידיות, יכולים לערוך על כך הסכם ממון.
יש לציין, כי עסקים או חברות עשויים להעלות שאלות מורכבות ביותר. כך, למשל, ניתן לתהות האם דיבידנדים שחולקו מכוח הבעלות בעסק (שלא חל עליו שיתוף בנכסים) לאחד מבני הזוג נכנסים תחת הסדר איזון משאבים. בשאלה זו, נקבע כי בית המשפט יקבע בכל פעם על פי נסיבות המקרה הספציפיות, בהתאם לשאלה האם הייתה כוונת שיתוף ספציפית בדיבידנדים. סוגיה זו, למשל, יכולה להיות מוסדרת במסגרת הסכם ממון. שאלה נוספת, עשויה לעלות לגבי חובות של העסק. ככלל, אם הסדר איזון המשאבים חל על זכויות בעסק, אז הוא יחול גם על חובות של העסק.
הסכם ממון עשוי להוות אמצעי לחסכון במס שבח או מס רכישה של דירה. מס שבח הוא מס שנגבה מתוך רווחי הון שנובעים ממכירת מקרקעין. כך, אם אדם רכש דירה במיליון ש"ח לפני עשור, וכעת הוא מוכר אותה ב-2 מיליון ש"ח – הוא ימוסה על רווח ההון שלו (מיליון ש"ח), בשיעור מס של 25%. מס רכישה הוא מס הנגבה על רכישת בעלות במקרקעין, על פי החוק. ככל ששווי הדירה עולה, כך עולה שיעור המס. באופן טיפוסי, מס רכישה ינוע בין 0% ל-5%, ובנכסים יקרים יותר יכול לעלות אף לכדי 8% ו-10% בנכסים יקרים מאוד.
בחוק מיסוי מקרקעין נקבע כי כאשר אדם מוכר או רוכש מקרקעין, רואים את כל בני משפחתו (ובן הזוג שלו בכללם) כמוכר או רוכש אחד. בשל כך, בני הזוג יכולים לחסוך סכום משמעותי של כסף באמצעות הסכם ממון, במס רכישה או במס שבח.
בהקשר של מס רכישה, אם לאחד מבני הזוג דירה בבעלותו מלפני הנישואין, ובני הזוג רוכשים דירה משותפת, יוטל עליהם לשלם מס רכישה גבוה, שכן התפיסה היא שהם רוכשים דירה שניה. לעומת זאת, אם ייקבע בהסכם ממון כי ישנה הפרדה רכושית מלאה בין בני הזוג ביחס לדירה הראשונה – אז הם יוכלו לחסוך כמעט חצי מגובה מס הרכישה, חסכון אשר עשוי להגיע למאות אלפי שקלים. זאת, מפני שאם ישנה הפרדה רכושית מלאה ביחס לדירה הראשונה, אז הדירה החדשה שנרכשת על ידי בני הזוג תחשב כ"דירה יחידה" לגבי בן הזוג השני, ואז יוכלו בני הזוג ליהנות מהפחתה במס הרכישה או פטור ממס הרכישה.
בהקשר של מס שבח, באופן דומה, אם לאחד מבני הזוג דירה בבעלותו מלפני הנישואין, ובני הזוג רוכשים דירה משותפת ולאחר מכן מבקשים למכור אותה, יוטל עליהם מס שבח גבוה, שכן התפיסה היא שהם מוכרים דירה שניה. לעומת זאת, אם ייקבע בהסכם הממון כי בין בני הזוג ישנה הפרדה רכושית מלאה לחלוטין ביחס לדירה של בן הזוג הראשון, אז הדירה הנמכרת תהיה בעבור בן הזוג השני "דירה יחידה". בהתאם לכך, שיעור מס השבח יהיה נמוך מאוד, באופן שעשוי לחסוך עשרות ואף מאות אלפי שקלים לבני הזוג.
עו"ד רחל שחר מסבירה: איך תוכלו לקבל פטור ממס רכישה באמצעות הסכם ממון?
הסכם הממון עשוי להוות גם כלי להגנה מפני חובות ונושים. אחד היתרונות המרכזיים של הסכם ממון, הוא היכולת שלו להגן באופן ראוי על צד לקשר זוגי, מפני פגיעה כלכלית שנובעת מחובות של בן הזוג השני. פעמים רבות אנשים נקלעים לקשיים כלכליים, חובות ואף לפשיטת רגל – הן בגלל פעילות כלכלית פרטית ובעיקר בגלל פעילות כלכלית עסקית. בהעדר הסכם ממון, אם אחד מבני הזוג נקלע לפשיטת רגל או חובות, השיתוף בנכסים שבין בני הזוג עשוי לאפשר לנושים של בן הזוג שנקלע לחובות, להיפרע מנכסיו של בן הזוג השני.
למשל, נניח כי רוני ורינה הם זוג נשוי, אשר לא ערך הסכם ממון, ולכל אחד מהם יש עסק שהוקם במהלך הנישואין. כעת, נניח כי העסק של רינה מצליח מאוד והעסק של רוני פושט רגל. כעת, הנושים של רוני מבקשים לפרוע את החובות שלו כלפיהם. בהעדר הסכם ממון, ישנו שיתוף בין רוני לרינה ביחס לעסק של רינה, ולכן במקרה כזה הנושים עשויים לדרוש מבית המשפט שיאפשר להם להיפרע מנכסיה של רינה. על מנת שרינה תוכל להגן על עצמה בתרחיש האמור, הסכם ממון אשר קובע הפרדה רכושית בכל הנוגע לעסקים, עשוי להעניק לה הגנה מיטיבה.
עם זאת, יש לשים לב, כי במקרים בהם ייערך הסכם ממון "למראית עין" בלבד, הוא עשוי להיפסל, אם בית המשפט לא ישתכנע שמדובר בהסכם ממון כן ואמיתי. כך, למשל, אם בני הזוג יערכו הסכם ממון לאחר שנקלעו לחובות, אך ורק במטרה להעביר את כל הנכסים המשותפים לחזקתו את אחד מבני הזוג – בית המשפט עשוי שלא לקבל את ההסכם, לא להעניק לו תוקף, ולקבוע שמדובר בחוזה למראית עין על פי סעיף 13 לחוק החוזים הכללי.
צפו בעו"ד רחל שחר מסבירה כיצד להימנע מחובות משותפים בעסק של בן הזוג
מלבד הסכם ממון, קיימים כלים משפטיים נוספים להסדרת היחסים בין בני הזוג, על מנת שבני הזוג יוכלו להסדיר ביניהם את היחסים. כלים אלו יכולים לבוא יחד עם הסכם ממון, או במקומו. כמו כן, כלים אלו יכולים להיות אמצעים לייצר חיץ והפרדה רכושיים בין בני הזוג על ידי צדדים שלישיים – למשל, חברה שבבעלות אחד מבני הזוג או נותן המתנה או מוריש הירושה.
במקרה בו אחד מבני הזוג מביא עמו נכס מלפני הנישואין אל תוך המערכת הזוגית, או לחילופין מוענק לזוג מתנה מאחד ההורים – ניתן להגן על זכויות בנכסים אלו באמצעות הסכם הלוואה ומנגנון של שעבוד קנייני. ההורים יכולים להתייחס למתן המתנה כהלוואה שניתנת לילדם, ויכולים להוסיף מנגנון כלשהו של שעבוד על הנכס, המעניק להם זכויות בנכס. במקרה כזה, להורים תהיה שליטה בנכס במקרה שהזוג יתגרש בעתיד.
כך, ניתן למנוע מהנכס שיכנס לתוך המערכת הזוגית – אף אם מדובר בדירת מגורים – מלהיות חשוף לסכנה הקיימת בשיתוף ספציפי בנכס.
במקרה שבו הנכס נשוא המחלוקת או שיש חשש שתתעורר לגביו מחלוקת בעתיד הוא חברה בע"מ – ניתן לעגן הוראות רלוונטיות, שעשויות להשפיע על היקף השיתוף בנכסים, באמצעות תקנון החברה. כך, ניתן לקבוע למשל הוראה אשר מחייבת את בעלי המניות בחברה להימנע משיתוף זכויותיהם בחברה. במקרה כזה, ניתן לקבוע הוראה כי בהעדר הסכם ממון, ישללו זכויותיו של בעל המניות שלא ערך הסכם ממון עם בן זוגו, וכך תמנע "השתלטות" של בן הזוג על מניותיו. דוגמה נוספת היא קביעת הוראות כלליות אשר לא מאפשרות מבחינה משפטית העברה, זכויות שליטה או זכויות בדיבידנד לידיים זרות, ללא אישור של אורגנים בחברה.
יצוין כי אמצעי זה בדרך כלל יהיה יעיל כאשר מדובר בחברה משפחתית של אחד מבני הזוג, וכאשר המשפחה איננה מעוניינת לחשוף את מניות החברה המשפחתית לסיכון הכרוך בשיתוף בנכסים.
דרך נוספת המאפשרת להורים של אחד מבני הזוג אשר מעוניינים להעניק לילדם מתנה (למשל, דירה או אמצעים לרכישת דירה) – היא הענקה על תנאי. כך, ההורים יכולים להעניק לילדם את המתנה, ולקבוע כי העברת הבעלות תושלם מבחינה משפטית רק אם ייחתם בין בני הזוג הסכם ממון, אשר מוציא את המתנה באופן מוחלט מהשיתוף בנכסים.
כמו כן, ניתן לקבוע תנאי מפסיק בהתאם להוראות סעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ההורים יכולים לקבוע כי הדירה תינתן במתנה לבני הזוג, שיוכלו להתגורר בה ולנהל אותה באופן חופשי. עם זאת, במקרה שבו בני הזוג ייפרדו או יתגרשו יהיה בכך תנאי המפסיק את החוזה, ומחזיר מיד את הדירה לבעלות ההורים.
הענקה על תנאי יכולה לבוא לידי ביטוי אף בשילוב מנגנונים דומים כאמור בצוואת ההורים. כך, הורה יכול לקבוע בצוואתו כי שהנכסים שמועברים בירושה יועברו לילדיו, אך ורק אם יימצא מענה משפטי אשר ימנע שיתוף בנכסים לגביהם, כגון הסכם ממון. מנהל העיזבון במקרה כזה ידאג שהירושה לא תעבור לילד, כל עוד אין הגנה משפטית מספקת על נכסי הירושה.
הבעלות בנכסי מקרקעין בישראל מתבססת על הרישום במרשם המקרקעין – כאשר עובר רישום הבעלות במרשם, הוא גם עובר שלא במרשם. הערת אזהרה היא כלי פשוט לדיווח למרשם על כך שאדם ביצע התחייבות לעשות עסקה בנכס (או התחייבות שלא לעשות עסקה בנכס), כך שהתחייבות תהא פומבית וכל אדם יוכל לדעת עליה, בדיוק כמו הבעלות. למשל, נניח כי יש דירה בבעלותו של ראובן, והוא חותם על חוזה עם שמעון לפיו הוא ימכור לו את הדירה, ובחוזה נקבע כי הבעלות תעבור לאחר התשלום, בעוד שנה. במקרה כזה, שמעון יוכל לרשום הערת אזהרה לטובתו על הנכס, באמצעות החוזה בינו לבין ראובן, עוד בטרם העברת הבעלות. דוגמה זו היא דוגמה להערת אזהרה על התחייבות לעשות עסקה בנכס. בדומה לכך, ניתן לרשום הערת אזהרה על התחייבות שלא לעשות עסקה בנכס.
במקרה שבו הורים מעניקים לילדם דירה, והם מעוניינים להגן עליה מפני השתלטות של בן הזוג של הילד במקרה של גירושין, הם יכולים (על בסיס הסכם המתנה בינם לבין הילד) לרשום הערת אזהרה על הנכס בלשכת רישום המקרקעין לטובתם. הערת האזהרה תהיה לטובת ההורים, והיא תקבע כי הילד התחייב שלא לעשות עסקה בנכס. במקרה כזה, כל עוד ההערה רשומה, לא יוכלו לבצע העברות בעלות או זכויות אחרות במקרקעין לטובת צד ג' – ובמקרה דנן, בן הזוג של הילד שקיבל את הדירה במתנה
נאמנות היא זיקה לנכס, שעל פיה חייב נאמן להחזיק בנכס או לפעול באמצעות הנכס, לטובת נהנה או לטובת מטרה אחרת. בכל מבנה של נאמנות ישנו חוזה בין שני גורמים – הנאמן ויוצר הנאמנות. יוצר הנאמנות הוא האדם שמעוניין ליזום את הליך הנאמנות, ולהעביר נכסים לנאמן; הנאמן הוא צד שני, אשר מחזיק בנכסים מכוח חוזה הנאמנות, אך הוא מוגבל ביכולת להשתמש בהם בהתאם לחוזה הנאמנות. בכל נאמנות יש גם נהנה – הנהנה הוא צד שלישי (הוא יכול להיות גם אחד הצדדים להסכם הנאמנות), ובדרך כלל הנאמן יצטרך להחזיק בנכס ולפעול בו לטובת הנהנה.
ישנם שתי דרכים באמצעות ניתן להשתמש במנגנון של הסכם נאמנות על מנת להתגבר על השיתוף הזוגי.
דרך אחת, היא מקרה שבו בן זוג הוא נהנה מנאמנות שיצר צד שלישי, ולכן הנכסים שהוא מחזיק אינם בבעלותו, על אף שהוא יכול להשתמש בהם. כך, למשל, ההורים יכולים להעביר את הדירה לנאמן, אשר יחזיק בדירה בבעלותו, וייתן לילד להשתמש בדירה, אך יוכל לשלול ממנו את השימוש בדירה במקרה של גירושין. דוגמה אחרת, היא מקרה שההורים מעבירים את הדירה לילד בנאמנות, כך שהוא יכול להשתמש בה (הוא גם הנאמן וגם הנהנה). אולם, במסגרת הסכם הנאמנות נקבע כי במקרה של גירושין, הבית יופקע וישוב לחזקת ההורים.
דרך שניה, היא מקרה שבו בן הזוג משתמש באמצעי של נאמנות, כדי לדלל את כיס העושר הזוגי, ולהוציא נכסים מחוץ לחזקת בעלותו בשיתוף הזוגי. למשל, אם רוני ורינה נשואים, ולרוני יש נכסים אשר נרכשו במהלך הנישואין. רוני יכול להשתמש באמצעי של נאמן, כדי להעביר את הנכסים לבעלות אחרת חיצונית – שהיא בעלות מלאכותית – עד לסיום הליכי הגירושין, בסופם הנכסים ישובו אליו. זהו אמצעי להברחת נכסים, וייתכן שבית המשפט לא יהיה מוכן להכיר בנאמנות, אלא יראה בה "הברחת נכסים" והסכם שנעשה למראית עין בלבד.
מתקל דינים הוא מצב שבו יש מעורבות של זיקות זרות שונות לסיטואציה משפטית, כך שלא ברור מהי סמכות השיפוט ומה הדין החל. למשל, נניח כי זוג נישא – הוא פולני והיא אמריקאית, הם עורכים הסכם ממון בהונגריה ונישאים בקנדה; במהלך חייהם הם מתגוררים חלק מהזמן בישראל וחלק מהזמן בדרום אפריקה. לבסוף, הם מחליטים להתגרש. עולה השאלה, מהו הדין שיחול בעת הגירושין שלהם. החשש המרכזי ממתקל דינים במקרה של הסכם ממון יהיה במצב שבו ההסכם יהיה חסר תוקף, או שיהיה קושי מבחינת איתור הערכאה או הדין הרלוונטי.
על מנת למנוע מצב כזה, מומלץ להיעזר בעורך דין להסכמי ממון מקצועי, שיוכל לנסח הוראות ברורות בהסכם שיקבעו מה הדין שחל ומהי הערכאה המוסמכת לדון בהסכם.
מומלץ, ככלל לקבוע כי בכל מקרה כל תביעה שתוגש ביחס לגירושין ומכוח הסכם הממון תידון בבית המשפט לענייני משפחה בישראל בלבד.
עו"ד רחל שחר מסבירה: מה ההבדל בין הסכם ממון וצוואה?
הסכם ממון וצוואה הם שני אמצעים משפטיים שונים לחלוטין, על אף שבשניהם יש כוח להעניק לבן זוג זכויות במקרה של מות בן הזוג האחר. הסכם הממון הוא חוזה בין שני בני הזוג, בעוד צוואה היא מעשה חד צדדי של בן הזוג. עולה השאלה, בדרך כלל, מה קורה כאשר יש סתירה בין הסכם הממון לבין הצוואה – למשל, הסכם הממון קובע שאם הנישואין פוקעים במוות אז %X מהרכוש של אחד מהצדדים יעבור לשני, והצוואה קובעת הוראות אחרות.
העדיפות באופן כללי בדיני הירושה תהיה לרצונו של המצווה. כלומר, בית המשפט יבקש להתחקות אחר הרצון של המנוח. לכן, ככלל, הצוואה תגבר על הוראות הסכם הממון. עם זאת, לעתים הסדר בהסכם הממון יגבר על הצוואה אם מדובר בהסדר ספציפי מאוד, בעוד הצוואה היא כללית ביותר – מפני שבית המשפט יתרשם שהסכם הממון מבטא בצורה טובה יותר את רצונו של המנוח.
לאור הדיונים האמורים לעיל, ברור שמומלץ מאוד להשתמש בעורך דין בעת ניסוח הסכם ממון. הסכם הממון עשוי להיות בעל השפעה עצומה על חייכם הכלכליים, והוא מסמך גורלי וחשוב ביותר בעבורכם ובעבור הזוגיות שלכם. בהתאם לכך, כל ניסוח של הסכם הממון עשוי להיות בעל השלכות משפטיות מרחיקות לכת, ועלולים להיות לו מחירים כלכליים גבוהים.
עורך דין מקצועי עשוי להיות הפתרון המיטיב ביותר עבור שני בני הזוג. עורך הדין יאפשר לבני הזוג לתאם את הציפיות בצורה אידיאלית, להבין את המשמעות של כריתת הסכם הממון, לצפות התרחשויות עתידיות אפשריות שבני הזוג אינם צופים, ואף לנסח את ההסכם בצורה "מנותקת רגשית" ממערכת היחסים, המאפשרת להתייחס בטרם הנישואין אל הגירושין כאופציה אמיתית שיש להתכונן אליה. פעמים רבות, לבני הזוג בכוחות עצמם לא תהיה את האפשרות הפסיכולוגית להתנהל בצורה המקצועית ביותר בהקשר הזה.
כמו כן, עורך דין יוכל להסביר להבטיח כי בני הזוג לא ישכחו לציין הוראות מסוימות בהסכם הממון. כזכור, אם גורלו של נכס מסוים לא נידון במסגרת הסכם הממון, יחול עליו הסדר איזון משאבים, ככל שחוק יחסי ממון מחיל אותו על הנכס האמור. נוסף על כך, עורך דין יוכל לסייע לבני הזוג באיתור אפשרויות נוספות, שאינן הסכם ממון, באמצעותן בני הזוג יוכלו להסדיר את יחסיהם הכלכליים.
במקרים בהם הזוג נשוי, או צפוי להינשא, בהעדר אישור משפטי חיצוני – לא יהיה להסכם כל תוקף משפטי.
במקרה שבו מדובר בהסכם ממון שנערך לפני הנישואין, ניתן לערוך את ההסכם באחת מהאפשרויות הבאות – בית המשפט לענייני משפחה, בית הדין הדתי (של העדה הדתית של בני הזוג), רשם הנישואין בעת הרישום או אצל נוטריון מוסמך. בכל אחד מהמקרים הללו, האישור המשפטי יותנה בכך שהגורם המאשר התרשם שבני הזוג נכנסו בהסכם מרצונם החופשי, וכי הם מבינים את המשמעויות של ההסכם. במקרה שבו מדובר בהסכם ממון שנערך תוך כדי נישואי הזוג, ניתן לערוך את ההסכם אך ורק אצל הערכאה המשפטית הרלוונטית לדון בנישואין והגירושין של הזוג – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי.
במקרים בהם הזוג איננו נשוי, אלא ידוע בציבור בלבד, ועורך "הסכם חיים משותפים" – מדובר בהסכם שאיננו מכוח חוק יחסי ממון, ולכן הוא מהווה חוזה רגיל, והוא איננו מותנה באישור משפטי חיצוני. עם זאת, קבלת אישור משפטי כאמור יעניק לחוזה תוקף משפטי חזק יותר.
במקרה של אישור הסכם הממון בבית משפט לענייני משפחה, יידרש הזוג לשלם אגרה של 537 שקלים. במקרה של אימות נוטריון להסכם ממון טרום נישואין, יצטרך הזוג לשלם שכר שירותי הנוטריון, שבדרך כלל יהיה 375 ש"ח, ועוד סכום נוסף בעבור כל עותק + מע"מ.
בטרם עריכת הסכמי ממון כדאי להתעניין ולקרוא אינפורמציה משפטית רלוונטית, כדי לדעת מה מצבכם המשפטי, ועל מנת להימנע מטעויות. כאמור, מומלץ להשתמש בשירותי עורך דין שיגן על הזכויות והאינטרסים שלכם, אך גם מומלץ להיות מודע בעצמכם למצב. כך, למשל, ניתן לאסוף ידע באתר שלנו, לגבי נושאים שונים, כגון: היתרונות של הסכם ממון, אמצעים חלופיים להסכם ממון, סוגים של הסכם ממון, פורמטים של הסכם ממון, היחס בין הסכם ממון לצוואה, האופן בו יש לאשר הסכם ממון, הסדרי הסכם ממון בכל הנוגע לידועים בציבור וכיוצא באלה.
אנחנו קוראים לכם להיעזר בשירותינו המשפטיים ובייעוץ המקצועי שלנו על מנת להבטיח כי הזכויות והאינטרסים שלכם יישמרו, כמו גם על מנת להיטיב עמכם כבני זוג ולתפור עבורכם את הסכם הממון שמתאים למצבכם האישי והכלכלי, ולשאיפות והרצונות שלכם.
עם שנות ניסיון מקצועי רבות, מוניטין רחב בתחום הסכמי הממון, ידע מצטבר והתמחות בייחוד בסוגיות הרלוונטיות, אנו מבטיחים לכם שירות אמין, מקצועי, מהיר ובמחירים מצוינים.
עריכת הסכם ממון דורשת רגישות יחד עם מקצועיות, תובנה מעמיקה של מערכת היחסים של הצדדים ושל הרגישויות הכרוכות בעריכת ההסכם, יחד עם עמידה מקצועית ואובייקטיבית, שתגן על כל הצדדים, ותבטיח כי ההסכם ישקף את הציפיות שלכם, ושלא יתעוררו בעיות בעתיד.
הסכם ממון שנערך לפני הנישואין ניתן לאשר אצל אחד משלושה גורמים משפטיים: הערכאה המוסמכת לדון במעמד האישי של הזוג (בית הדין הדתי על פי עדת בני הזוג או בית המשפט לענייני משפחה), רשם הנישואין או נוטריון מוסמך. ללא אישור של הסכם הממון אצל אחד מגורמים אלו, להסכם לא יהיה תוקף.
חשוב לציין, כאשר הזוג כבר נשוי, ומבקש לערוך את הסכם הממון תוך כדי הנישואין, ניתן לאשר את ההסכם אך ורק אצל הערכאה השיפוטית הרלוונטית – זו המוסמכת לדון בענייני נישואין וגירושין של הזוג (בית הדין הדתי ובית המשפט לענייני משפחה), על מנת להעניק תוקף להסכם הממון.
הסכם הממון הוא תקף כל עוד בני הזוג נשואים, וכל עוד ההסכם לא שונה על ידי הצדדים. על מנת לשנות את ההסכם נדרשים הצדדים להסכים לשינוי, ולאשר אותו אצל הגורם המשפטי החיצוני הרלוונטי. עם זאת, כזכור, הסכם הממון "תפור" לרצון הצדדים – ולכן, לעתים הצדדים יקבעו הסכם ממון מדורג – שהוא הסכם ממון שיש להוראותיו תוקף. על פי הסכם כזה, ייתכן שהצדדים יקבעו שלאחר מספר שנות נישואין או בהתקיים תנאי (למשל, לידת ילד משותף) תוקף ההסכם יפוג, ויחולו הוראות חוק יחסי ממון על היחסים הכלכליים שבין בני הזוג.
הסכם הממון ייכרת בין בני הזוג בדרך כלל במצב שבו יש ביניהם תקשורת טובה, אהבה ואמון, מתוך הנחה שייתכן כי בעתיד מערכת היחסים ביניהם תתערער – ושאיפת בני הזוג היא להסדיר מראש את המצב המשפטי של כל אחד מהם במצב כזה. ניתן לחתום על הסכם ממון לאחר שבני הזוג נישאו או לפני הנישואין. עם זאת, בדרך כלל, רוב בני הזוג יערכו את ההסכם לפני הנישואין.
אם מדובר בהסכם ממון שנערך לאחר נישואי הזוג, יש לאשר את ההסכם בבית הדין הדתי או בבית המשפט לענייני משפחה. אם מדובר בהסכם ממון שנערך לפני הנישואין – שתי האפשרויות פתוחות בפני בני הזוג על מנת להעניק להסכם תוקף מחייב.
הסכם הממון בין בני זוג נשואים חייב אישור בידי בית המשפט או בית הדין הדתי, על פי עדת בני הזוג. עם זאת, ניתן לאשר הסכם ממון גם אצל נוטריון מוסמך או אצל רשם הנישואין, במידה ובני הזוג עדיין לא נשואים.
הסכמי ממון עוסקים ככלל בסוגיות פיננסיות הנוגעות לכספים, נכסים וחלוקת רכוש, וכן בחובות ובזכויות הכלכליות של בני הזוג במהלך הנישואין. בשל כך, ככלל, הסכם הממון אינו יכול לקבוע מגבלות על התמיכה, המזונות, הזכויות או החובות ההוריות של הצדדים להסכם ביחס לילדים. ההסכם אינו יכול לקבוע הוראות הנוגעות לפטור או להוראה אחרת שקשורה למזונות ילדים.
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, הסכם ממון שנכרת בין בני זוג נשואים או בני זוג שצפויים להינשא – דורש אישור משפטי של גורם נוסף. במידה ומדובר בזוג שנשוי, ניתן לאשר את ההסכם רק על ידי הערכאה המשפטית הרלוונטית אשר מוסמכת לדון בעניינם של הזוג בכל הנוגע לנישואין וגירושין – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי. במקרים בהם מדובר בזוג שאיננו נשוי, וצפוי להינשא, ניתן לאשר את ההסכם גם על ידי רשם הנישואין או נוטריון מוסמך, וכן כמובן על ידי הערכאה השיפוטית המוסמכת.
אישור הסכם הממון בידי גורם משפטי חיצוני הוא שלב מחייב בעריכת הסכם ממון בין בני זוג נשואים. הגורם המשפטי יכול להיות בית המשפט או בית הדין (הערכאה המוסמכת לדון בענייני הזוג). במידה ובני הזוג טרם נישאו, ניתן לאשר את הסכם הממון אף אצל נוטריון או אצל רשם הנישואין.
ניתן לערוך הסכם ממון אף בעבור ידועים בציבור – זוג המנהל משק בית משותף וחיי משפחה, אך איננו נשוי מבחינה רשמית. זוגות רבים בוחרים לחיות כידועים בציבור, וההגדרה הזו עשויה להקים חובות וזכויות לבני הזוג אף בהעדר נישואין. בשל כך, בני זוג ידועים בציבור עורכים הסכמי ממון, המכונים "הסכם חיים משותפים". הסכמים אלו נחשבים לחוזים כלליים בין בני הזוג, ולא להסכמים מכוח חוק יחסי ממון. המשמעות של זה, היא שאין צורך לאשר את ההסכם בבית המפשט על מנת להעניק לו תוקף משפטי מחייב, אלא הוא מהווה חוזה ככל חוזה. עם זאת, ניתן לאשר את ההסכם בבית המשפט או אצל נוטריון, על מנת להעניק לו תוקף משפטי חזק ולמנוע טענות עתידיות המתנגדות לתוקפו של החוזה.
עריכת הסכם ממון עשויה להיות מלאכה מורכבת, אשר דורשת ניסיון, ידע מקצועי, רגישות, היכרות עם המצב המשפטי – החוקים והפסיקה, וכן יכולת לצפות התרחשויות עתידיות בקשר שבין בני הזוג. בשל כך, בכל מקרה שבו זוג מעוניין לערוך הסכם יחסי ממון, מומלץ להיעזר בעורך דין או ייעוץ מקצועי חיצוני, כדי להבטיח שהאינטרסים של כל אחד מבני הזוג מוגנים, וכדי "לתפור" באופן מיטיב ואופטימלי את הוראות ההסכם לצרכים והרצונות של הזוג.
אנו מייצגים אנשי הייטק ובעלי עסקים תוך שילוב ידע מתוך תחום הקניין הרוחני. כמו כן אנו מייצגים בעלי חברות בהליכי חתימה ואישור הסכמי ממון תוך הגנה מקסימלית על זכויותיהם. צוות עורכי הדין והנוטריונים במשרד פועל בכל תיק בגישה המאפשרת מיצוי מלא של בזכויות הלקוחות, גישה אשר הוכיחה עצמה בהישגים יוצאי דופן של המשרד שבהם אנו גאים.
אנו מייצגים אנשי הייטק ובעלי עסקים תוך שילוב ידע מתוך תחום הקניין הרוחני. כמו כן אנו מייצגים בעלי חברות בהליכי חתימה ואישור הסכמי ממון תוך הגנה מקסימלית על זכויותיהם. צוות עורכי הדין והנוטריונים במשרד פועל בכל תיק בגישה המאפשרת מיצוי מלא של בזכויות הלקוחות, גישה אשר הוכיחה עצמה בהישגים יוצאי דופן של המשרד שבהם אנו גאים.
רחל רייצ'ל שחר ושות' – עורכי דין ונוטריון (2004) מומחים במתן פתרונות לסוגיות גירושין ומייצגים חברות ופרטיים מול מוסדות המשפט השונים ובבתי המשפט. המשרד מעסיק עורכי דין ונוטריונים בעלי ניסיון מעשי של עשרות שנים ומספק פתרונות יצירתיים ותוצאות יוצאות דופן.
